אליהו פרץ נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9627/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9627/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: אליהו פרץ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופט י' שמעוני) מיום 29.11.2009, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 1722/09 בשם המערער: עו"ד חנן רובינשטיין פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופט י' שמעוני) מיום 29.11.2009, שלא לפסול עצמו מלדון ב-ת"פ 1722/09. 1. ביום 22.2.2009 הוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום נגד המערער המייחס לו חמש עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. במסגרת הליכי המעצר, שהתקיימו בפני השופט מ' בן-עטר, נתקבל תסקיר מעצר בו הומלץ כי המערער ישהה בקהילה הטיפולית "בית אביבה", ובלבד שיעבור בדיקות כמפורט בתסקיר. בהמשך, התקיים דיון בחלופת המעצר בפני השופט בן-עטר במהלכו הביע המערער את רצונו להודות במיוחס לו בכתב האישום. השופט החליט כי הודאתו של המערער תידון בפני המותב הדן בתיק העיקרי וכן כי לאותו מותב יוגש התסקיר המשלים בעניין חלופת המעצר המוצעת. 2. ביום 3.5.2009 התקיים דיון בתיק העיקרי בפני השופט י' שמעוני, במהלכו הורשע המערער על פי הודאתו במיוחס לו בכתב האישום. ביום 13.5.2009 החליט השופט שמעוני, לאור האמור בתסקירי המעצר ונוכח הסכמת המשיבה, לשחרר את המערער לחלופת מעצר בקהילת "בית אביבה". ביום 29.10.2009 הוגשה לבית המשפט קמא הודעה מטעם הצוות הטיפולי בקהילת "בית אביבה", לפיה הוחלט, לאור התנהלותו הבעייתית, להפסיק את הטיפול במערער ולהוציאו מהקהילה. בהמשך, הוגש לבית המשפט ביום 19.11.2009 תסקיר שירות המבחן אודות המערער. ביום 22.11.2009 הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר במעצרו של המערער, בה ביקשה כי המערער יוחזר למעצר עד תום ההליכים נגדו. באותו יום הגיש גם בא-כוח המערער בקשה לעיון חוזר, בה ביקש לאפשר למערער להישאר במרכז הטיפולי "דרך החיים", בו שהה מאז הוצא מקהילת "בית אביבה". 3. בדיון שהתקיים ביום 29.11.2009 בפני השופט שמעוני, הורה השופט לצדדים, לבקשת המשיבה, לטעון לעונש. באת-כוח המשיבה טענה לעונש, ובהמשך ביקש בא-כוח המערער לדון בבקשות לעיון חוזר במעצרו של המערער. השופט, בתגובה, הורה לבא-כוח המערער לטעון לעונש באומרו: "השאלה היא איזה מאסר הנאשם יקבל". לבקשת בא-כוח המערער, ציין השופט בפרוטוקול את דבריו והוסיף כי: "לאחר אמירה זו תיקן בית המשפט דבריו, התנצל, וציין כי השאלה היא איזה עונש יקבל הנאשם". בהמשך הדיון ביקש בא-כוח המערער כי המותב יפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער (להלן: בקשת הפסלות). באת-כוח המשיבה התנגדה לבקשה לנוכח דברי בית המשפט כפי שנרשמו בפרוטוקול. 4. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות, בציינו כי התנצל על דבריו ותיקן אותם, כי מדובר בשלב שלאחר הכרעת הדין והגשת תסקיר מבחן בעניינו של המערער וכן כי באמירה של בית המשפט אין כדי לגלות את דעתו לעניין העונש. כן קבע בית המשפט כי בקשות העיון החוזר בעניין מעצרו של המערער יידונו בפני מותב אחר שייקבע על-ידי נשיאת בית משפט השלום בירושלים. בהמשך, לטענת בא-כוח המערער, אמר לו בית המשפט כי: "עורך דין רובינשטיין יש לי ניסיון מר איתך. למדתי שממך אני צריך להיזהר. אולי נעשה בינינו הסכם שאתה לא מופיע בפני יותר בשום תיק. אתה תבקש זאת ממי שצריך לבקש ואני אאשר לך את זה שלא תופיע בפני יותר וכך ניפרד כידידים ולא תופיע בפני יותר. תיכנס אלי ללשכה". יצוין, כי דברים אלה אינם מופיעים בפרוטוקול הדיון. על החלטת בית המשפט לדחות את בקשת הפסלות הוגש הערעור שלפני, המתבסס בין היתר גם על הדברים שאמר השופט לאחר מתן ההחלטה. 5. לאחר שעיינתי בחומר שלפני, ומששקלתי את טענות המערער, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בהתאם להלכה שהתגבשה בבית משפט זה, התבטאויותיו של שופט במסגרת ניהול ההליך השיפוטי יהוו עילה לפסילתו רק במקרים חריגים ביותר, בהם עולה כי השופט גיבש עמדה נחרצת כלפי הנאשם, עד כי קיים חשש ממשי שהמשפט לא ינוהל באופן אובייקטיבי (ראו: ע"פ 930/07 טל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.3.2007); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 196-195 (2006)). המקרה הנדון אינו נמנה עם אותם מקרים יוצאי דופן. בנדון, אף כי ראוי היה להימנע מהתבטאויות לעניין עונשו של המערער בטרם הסתיים שלב הטיעונים לעונש, אין דבריו של בית המשפט עולים כדי עילת פסלות, בשים לב לשלב המתקדם בו מצוי משפטו של המערער ולהתנצלותו של בית המשפט על דבריו כפי שנאמרו. לא למותר להוסיף כי גם בהחלטתו להעביר את הדיון בבקשות העיון החוזר בעניין מעצרו של המערער למותב אחר, נתן בית המשפט ביטוי לכך שהוא מודע לחובתו ליתן למערער את יומו, וכי יש בכוונתו לכבד חובה זו. באופן דומה, אין חולק כי ככל שאמירותיו של בית המשפט בהמשך להחלטתו לדחות את בקשת הפסלות, המופנות כלפי בא-כוח המערער, מוצגות כהווייתן במסגרת הערעור שלפני, מדובר באמירות שמוטב היה להימנע מהן. עם זאת, לא מצאתי כי דברים אלה מעידים כי דעתו של בית המשפט קמא התגבשה באופן שימנע ממנו לדון בעניינו של המערער באופן חסר פניות. זאת, בין היתר, בהתחשב בעובדה כי האמירות שנאמרו כוונו כנגד בא-כוח המערער ולא כנגד המערער עצמו (ראו: ע"פ 391/02 צברי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.4.2002)). 6. בהתחשב בכל אלה, ומשלא מצאתי כי המערער הוכיח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, דין הערעור להידחות. ניתנה היום, כ"ו בכסלו התש"ע (13.12.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09096270_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il