פאיק מוחמד אלעמור נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9620/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9620/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: פאיק מוחמד אלעמור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגן הנשיא ב' אזולאי), מיום 7.11.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פח 1079/07 תאריך הישיבה: כ"ד בכסלו התשס"ח (4.12.2007) בשם המערער: עו"ד תמים יונס בשם המשיבה: עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיא ב' אזולאי) מיום 7.11.2007 שלא לפסול עצמו מלדון בפ.ח. 1079/07. 1. נגד המערער הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום, המייחס לו עבירות של החזקת נשק ומתן שירות להתאחדות בלתי מותרת. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 16.9.2007 טען המערער, כי לא ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. לאחר שנימק את טענתו, ביקש בא-כוחו של המערער, כי בית המשפט ייתן החלטה מיידית בטענות המקדמיות, ישמע את עדות המערער, ויורה על שחרורו ממעצר מוקדם ככל האפשר. המשיבה טענה, כי התייחסותו של המערער לאישומים מצריכה בירור עובדתי, הכולל שמיעת עדויות. לפיכך, ביקשה המשיבה שהות של מספר ימים כדי להשיב לטענותיו של המערער. בסופו של הדיון הסכימו הצדדים, כי תינתן למשיבה שהות להשלים את תשובתה, וכי בית המשפט ייתן החלטה בבקשה בהעדרם של הצדדים. ימים ספורים לאחר מכן, ביום 25.9.2007, הגיש בא-כוח הנאשם בקשת פסלות. בבקשתו טען, כי במהלך הדיון האמור, לאחר שביקש מבית המשפט לקיים דיון דחוף בעניינו של המערער כדי להקדים את שחרורו ככל האפשר, הגיב בית המשפט לבקשתו באמירה: "אינני יודע מה תגיב המאשימה, אך אני אומר לך להנמיך מהציפיות ומההתלהבות שלך, כי הלקוח שלך לא ישתחרר בקרוב". לטענת המערער, עקב דברים אלה הגיש בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו. ביום 7.11.2007 דחה בית המשפט את בקשת הפסילה. בהחלטתו ציין, כי הדברים שנאמרו בדיון לא התייחסו כלל לשאלת ההרשעה ואף לא להכרעה בטענות המקדמיות לגופן. הודגש, כי דבריו של בית המשפט התייחסו לבקשתו של בא-כוח הנאשם שבית המשפט ייתן החלטה מיידית בטענות המקדמיות, ישמע את עדות הנאשם, ויורה על שחרורו. בית המשפט הבהיר, כי לא ניתן היה להיענות לבקשה זו ולהכריע באופן מיידי בסוגיות האמורות, שכן היה צורך בשהות כדי לאפשר למשיבה להגיב לטענות וכדי לאפשר לבית המשפט לעיין בטענות הצדדים וליתן החלטה. בהחלטה הובהר, כי מטעם זה ברור היה כי ההליכים צפויים להימשך, ולכן מוצדק היה לומר כי המערער "אינו צפוי להשתחרר בקרוב". בית המשפט הדגיש, כי הדברים אינם מעלים חשש אובייקטיבי למשוא פנים, וכי הכרעתו תושתת על הראיות בלבד. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 2. המערער טוען בערעורו, כי התבטאותו של בית המשפט מקימה חשש ממשי למשוא פנים. לטענתו, התבטאות השופט מגלה כוונה ברורה להרשיעו, אשר גובשה טרם שמיעת הראיות ובחינת משקלן. לפיכך, לשיטתו, יש בהתבטאות זו כדי הבעת עמדה נחרצת ו"נעולה" מצד השופט באשר להליך שבפניו. עוד הוסיף, כי בית המשפט השתהה במתן החלטתו בבקשת הפסלות, למרות חובתו ליתן החלטה לאלתר בטענת פסלות. מנגד, טענה באת-כוח המשיבה, כי יש לדחות את בקשת הפסילה. לטענתה, במהלך הדיון טען בא-כוח המערער טענות מקדמיות, לאחר שענה לכתב האישום ואף הודה בכל עובדותיו, אך טען שאלה אינן מקימות עבירה. בנסיבות אלה, לטענת המשיבה, אין מקום לטענה לפיה בית המשפט גיבש עמדה מוקדמת. עוד הוסיפה, כי טענותיו של המערער לגופן אינן מגלות כל עילת פסלות, שכן לא הוגש ערר על החלטת המעצר של המבקש, וממילא הדיון הבא בעניינו צפוי להישמע בפני הרכב, ולא בדן יחיד בפני השופט שפסילתו נתבקשה. 3. דין הערעור להידחות. המערער מלין כנגד התבטאותו של השופט, אשר נאמרה ביחס לבקשתו לקיים דיון דחוף בעניינו. כבר נקבע בפסיקתנו, כי התבטאויותיו של שופט יכולות להוות עילה לפסילתו רק במקרים חריגים ביותר, בהם עולה מהתבטאויות אלה כי השופט גיבש עמדה נחרצת כלפי הנאשם, עד כי קיים חשש ממשי שהמשפט לא ינוהל באופן אובייקטיבי (ראו: ע"פ 2766/02 מאיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.7.2002); ע"פ 5716/07 דוידוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.9.2007); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 194-191 (2006)). המבחן לחשש זה הנו מבחן אובייקטיבי. משכך, אין די בתחושה של הנאשם כאילו נחרץ דינו על-ידי בית המשפט. אמירותיו של השופט תהווינה עילה לפסילה רק אם יצמח מהן חשש ממשי – בראייה אובייקטיבית – כי ננעלה דעתו של בית המשפט באשר לתוצאות ההליך. בענייננו, הובהר בהחלטת השופט ואף ניכר מהקשרם של הדברים, כי לא היתה בדבריו של בית המשפט נקיטת עמדה כלשהי – לא ביחס להליכי המעצר ובוודאי שלא ביחס לתוצאות ההליך העיקרי, שבו טרם נשמעו הראיות. בנסיבות אלה, אין באמירתו של בית המשפט כדי למנוע ממנו לדון בעניינו של המערער. משכך, אין ניתן לומר כי קם חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק פסילת השופט. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ז בשבט התשס"ח (3.2.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07096200_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il