מוחמד הייב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9616/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9616/10 ע"פ 420/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט צ' זילברטל המערער בע"פ 9616/10: המערער בע"פ 420/11: מוחמד הייב מוסטפא הייב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת שניתן בת"פ 40/10 ביום 30.11.2010 על-ידי סגן הנשיא ת' כתילי תאריך הישיבה: ט"ו בתמוז התשע"ב (5.7.2012) בשם המערער בע"פ 9616/10: בשם המערער בע"פ 420/11: בשם המשיבה: בשם שירות המבחן לנוער: בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ד באסל פלאח עו"ד ניזאר עבוד עו"ד עדי מנחם גב' שלומית מרדר גב' ברכה וייס פסק-דין השופט צ' זילברטל: 1. על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 40/10, שניתן ביום 30.11.2010 על-ידי כב' סגן הנשיא ת' כתילי, הוגשו שני הערעורים שבכותרת. נגד שני המערערים הוגש כתב אישום, שלאחר תיקונו ייחס להם עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, הובלת נשק ונשיאתו, התפרצות לבנין שאינו מקום מגורים, קשירת קשר לפשע, שינוי זהות של רכב והסתייעות ברכב לביצוע פשע. למערער בע"פ 9616/10 (להלן: מוחמד) גם יוחסה, במסגרת האישום השני, עבירה של איומים. שני המערערים הורשעו על יסוד הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן. מוחמד אף צירף לת"פ 40/10 הנ"ל כתב אישום שהוגש נגדו בבית משפט השלום לנוער בנצרת (ת"פ 28561-05-10) ובגדרו הורשע, לאחר תיקון אותו כתב אישום, בעבירות של חבלה במזיד ברכב ופציעה בנסיבות מחמירות. 2. בית משפט קמא גזר על מוחמד 90 חודשי מאסר, מהם 72 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן נפסל מוחמד מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 60 חודש ממועד שחרורו ממאסרו, הוא חויב לשלם קנס בסך 1,000 ש"ח, פיצוי למתלונן בת"פ 40/10 בסך 5,000 ש"ח ופיצוי למתלונן בכתב האישום שצורף בסף 2,500 ש"ח. על המערער בע"פ 420/11 (להלן: מוסטפא) גזר בית המשפט המחוזי 78 חודשי מאסר מתוכם 60 חודש לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 24 חודשים לאחר שחרורו ממאסרו, קנס בסך 750 ש"ח ופיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח. 3. בשני הערעורים שבפנינו מבקשים המערערים כי נפחית מעונשי המאסר שהוטלו עליהם, אותם הם כבר החלו לרצות. מוסטפא מבקש כי נמתן גם את יתר רכיבי העונש. 4. באישום הראשון שבכתב האישום המתוקן שהוגש בת"פ 40/10 מתואר מעשה שוד שביצעו המערערים ביום 16.3.2010 בסביבות השעה 02:00 בתחנת דלק בצומת יסוד המעלה. במסגרת ההכנה לביצוע השוד, התפרצו המערערים למשרד של מסעדה בראש פינה, משם גנבו רובה אוויר. בהמשך, ובמסגרת ההכנות לביצוע השוד, פירקו המערערים לוחיות רישוי של רכב, גנבו אותן והרכיבו את הלוחיות על רכבו של מוחמד, במקום הלוחיות השייכות לו. המערערים אף הסירו את גלגלי המגנזיום מרכבו של מוחמד, במטרה למנוע את זיהויו. סמוך לפני ביצוע השוד הצטרף למערערים שותף נוסף לשוד (להלן: רביע), אשר נהג ברכבו של מוחמד ששימש לביצוע העבירה. למקום השוד הגיעו המערערים כשהם מצוידים ברובה האוויר הגנוב (בו אחז מוחמד), באלה מעץ (בה אחז מוסטפא), בכובעי גרב, כפפות ותיק. המערערים נכנסו לחנות So Good שבתחנת הדלק, בה שהה מתדלק. מוחמד הורה למתדלק למלא את התיק בכסף, תוך שהוא מכוון אליו את רובה האוויר ומאיים עליו שיירה בראשו. המתדלק החל ממלא את התיק בשטרות. בהמשך דרש מוחמד מהמתדלק למסור לידיו גם את הכסף שהיה מצוי בכספת, כשהוא מאיים עליו באמצעות הנשק ומוסטפא מאיים עליו באמצעות האלה. המערערים שבו לרכב ובידם שלל השוד (1,073 ש"ח). הם נמלטו ברכבם לכיוון מזרח, ולאחר נסיעה קצרה החליף מוחמד את רביע בנהיגה ברכב. באיזור צומת גדות הבחינה במערערים ניידת משטרה שהחלה לדלוק אחר רכבם. התנהל מרדף בדרך הירדן ההררי לאורך מספר קילומטרים, כששתי ניידות משתתפות בו. בשלב מסוים נפל רכב המערערים לתעלה. המערערים ורביע החלו במנוסה רגלית. בסופו של דבר נתפסו השלושה. 5. האישום השני בת"פ 40/10 מתייחס לאיומים שהשמיע מוחמד כלפי רביע, אחרי מעצרם, בשל שיתוף הפעולה של רביע עם המשטרה בעקבות אירוע השוד. מוחמד איים על רביע שיפגע בו וישלח אליו אנשים מהכפר שיפגעו בו. 6. כתב האישום מבית המשפט לנוער, אותו צירף מוחמד לת"פ 40/10, מייחס למוחמד ולאחיו הקטן ממנו מעשה של יידוי אבנים לעבר רכב בו נסע קרוב משפחה, שהיה מסוכסך עימם, שכתוצאה ממנו נגרם נזק ללוחית הרישוי של הרכב. למחרת האירוע האמור, שוב יידו מוחמד ואחיו אבנים לעבר רכב המתלונן. הפעם עצר המתלונן וירד מרכבו. מוחמד ואחיו התנפלו עליו, חבטו בראשו באמצעות חפץ קהה וגרמו למתלונן לחתך בראשו שחייב תפירת הפצע. 7. מוחמד, יליד 8.5.1992, היה קטין במועד ביצוע השוד (16.3.2010), והפך לבגיר כחודשיים לאחר מכן. בעניינו של מוחמד הוגשו לבית המשפט המחוזי שני תסקירים (לאחר שהראיון עימו נערך תחילה בעברית, בה אינו שולט היטב). מהתסקיר עולה, כי מוחמד הוא אחד מחמשת בניה של משפחה בדואית. התסקיר מתאר מצוקה כלכלית ומערכת משפחתית בעייתית ביותר, ומעריך כי למוחמד, שהיה מוכר לשירות המבחן מחקירות קודמות, אין תובנה למצבו, חשיבתו עבריינית ואין לגביו המלצה טיפולית. בתסקיר המשלים נאמר, כי מוחמד מתחרט על מעשיו ומביע רצון לשתף פעולה עם גורמים טיפוליים. שירות המבחן התרשם משינוי בדפוסי החשיבה של מוחמד והמליץ לבחון את האפשרות לגזור עליו מאסר בעבודות שירות. כבר עתה יצויין, כי בתסקיר שהוגש לבית משפט זה נאמר, כי המערכת המשפחתית השתפרה והיא רגועה יותר וכי מוחמד "למד לקח רציני" ויחשוש לחזור ולבצע עבירות. לפיכך המליץ שירות המבחן להפחית מתקופת המאסר, כדי להגביר את המוטיבציה של מוחמד לשנות את אורח חייו בעתיד. 8. מוסטפא, יליד 1991, בן להורים גרושים. אביו ניתק קשר עם אשתו הראשונה וילדיו. בתסקיר הראשון שהוגש לבית משפט קמא צויין, כי מוסטפא טוען שנגרר אחרי מוחמד והוא מתקשה לברר את פשר מעשיו והסיבות להם. בהעדר קבלת אחריות לא היתה בפי שירות המבחן המלצה כלשהי. בתסקיר הנוסף צויין, שמוסטפא עדיין אינו בשל לבחון את דרכי התנהלותו, והנכונות שלו ליטול חלק בהליך טיפולי היא מילולית גרידא. מהתסקירים שהוגשו לבית משפט זה עולה, שמוסטפא משתף פעולה עם גורמי הטיפול בכלא, אך עדיין לא שולב בהליך טיפולי בנושא שליטה על כעסים וטיפול באלימות. 9. בגזר הדין עמד בית המשפט המחוזי על חומרת המעשים, ובמיוחד אירוע השוד, על פעולות התכנון וההכנה לקראתו והמרדף המשטרתי שהתנהל לאחר ביצועו. בית המשפט הדגיש, כי "עבירות השוד, במיוחד בתחנות דלק, נהיו למכת מדינה על כל המשתמע מכך, לנפוצות ולתכופות באופן המצדיק הטלת ענישה מחמירה על מבצעיהן, בכדי למגר את התופעה ולהרתיע מפני הישנותה". לקולא ציין בית המשפט המחוזי את הודאתם המיידית של המערערים, חרטתם, העדר עבר פלילי וגילם הצעיר בעת ביצוע העבירות. 10. עו"ד פלאח, בא-כוחו של מוחמד, טען לפנינו לאפליה בין מוחמד לבין רביע, שעונשו נגזר ל- 30 חודשי מאסר, לאחר שכתב האישום שהוגש בעניינו תוקן ויוחסה לו עבירה של סיוע לשוד (גזר דין מיום 30.11.2010 בת"פ 41/10). נטען כי, ללא קשר לסעיף העבירה שבו הורשע רביע, הרי שבפועל היה שותף מלא לשוד, ואין מקום לפער המשמעותי בין עונשו לבין העונש שנגזר על מוחמד. עוד נטען, כי בית משפט קמא שגה כאשר ציין בגזר הדין כי בגדר כתב האישום שמוחמד צירף הוא הורשע בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בעוד שעבירות אלה נמחקו מאותו כתב אישום. בהקשר זה הזכיר הסניגור, כי על אחיו של מוחמד, שהואשם יחד עימו בכתב האישום שצורף על-ידי מוחמד, נגזר עונש מאסר מותנה בלבד, על אף שהיה לו עבר קודם (ת"פ (שלום-נצ') 28561-05-10), כך שאישום זה לא היה אמור לקבל ביטוי משמעותי בגזר דינו של מוחמד. עו"ד פלאח הדגיש גם את עובדת היותו של מוחמד קטין במועד ביצוע העבירות. 11. עו"ד עביד, סניגורו של מוסטפא, טען להחמרה בעונש מעבר למתחייב על-פי רמת הענישה הנוהגת במקרים דומים. עו"ד עבוד ציין, כי לא היה מקום שבית המשפט המחוזי יסתמך על גזר הדין שניתן על ידו בת"פ 16/10 מדינת ישראל נ' יאסין (לא פורסם, 12.5.2010), שכן באותו ענין היה מדובר בפרשה חמורה בהרבה ובנאשם בעל עבר פלילי "עשיר", כך שרף הענישה שנקבע שם, במגמה להחמיר בענישת מבצעי שוד בתחנות דלק, אינו ישים למקרה דנן. נטען, כי בית המשפט המחוזי לא התחשב במצבו הרפואי של מוסטפא הסובל ממחלת לב וסכרת, במצבו המשפחתי, כמסייע לאימו הנושאת לבדה בעול פרנסת המשפחה כאם חד הורית, בעברו הנקי ובגילו הצעיר. הסניגור עדכן את בית המשפט כי מוסטפא נישא במהלך מאסרו ואף קיבל תעודה לפיה סיים י"ב שנות לימוד במסגרת הכלא. 12. המשיבה עמדה על חומרת המעשים שנעשו לאחר תכנון, בחבורה, תוך נקיטת אמצעים לשיבוש האפשרות לזהות את העבריינים, כשהמערערים מצוידים ברובה אוויר ובאלה. לשיטת המשיבה הענישה הולמת ואינה חורגת ממתחם הענישה התואם את המעשים. 13. אין צורך להכביר מילים על חומרתו היתרה של מעשה השוד, במיוחד נוכח נסיבות ביצועו, לרבות הכנתו וההימלטות ממקום ביצוע העבירה. מדובר בעשייה פלילית לכל דבר וענין, והכוללת תכנון ופעולה בחבורה, הטומנת בחובה סכנה של ממש לשלום הציבור ולבטחונו. מבחינה זו העונשים שהוטלו על המערערים אכן הולמים את חומרת מעשיהם, כאשר לגבי מוחמד יש לצרף לכך את המעשים הנוספים בהם הורשע, ובמיוחד את מעשה התקיפה והפציעה שבוצע על-ידו ביחד עם אחיו הצעיר. גם אין משקל רב לטענה שעניינה פער הענישה שבין המערערים לבין רביע, בעיקר נוכח העובדה שחלקו במעשה השוד היה קטן יותר, הן מבחינת ההשתתפות בפעולות ההכנה והן בשעת ביצוע השוד, כמי שנותר ברכב. 14. עם זאת סברנו, שעתה, לאחר שהמערערים כבר ריצו חלק ממאסרם, יש מקום להקל במעט על המערערים. מסקנה זו נובעת מצירוף העובדה שמדובר בבחורים צעירים, כבני 18 שנה בלבד, שזה מאסרם הראשון, עם התמונה המתקבלת מהתסקירים. אכן, כפי שנטען על-ידי באת-כוח המשיבה, אין מדובר בתמונה אופטימית במובהק, אך מסתמן כי שני המערערים מפנימים את חומרת מעשיהם, וכי עונשי המאסר שנגזרו עליהם, ובמיוחד תחילת ריצוי העונשים, הביאו אותם לתובנות שיתכן ויצרו הרתעה מפני חזרה על ביצוע עבירות. יש גם משקל להמלצת שירות המבחן לפיה יש מקום לעודד את מוחמד על-ידי קיצור מסוים בתקופת מאסרו. מדובר, איפוא, בשני נערים שבהיותם על סף הבגירות נכשלו בכשלון קשה. עתה מסתמנת האפשרות שהכניסה לחייהם הבוגרים, שנעשתה בין כתלי הכלא, הביאה לשינוי חשיבתי מסוים אצל המערערים. במצב זה יש ליתן משקל גם לשיקולי שיקום, בתקווה שהתחשבות בהם תחזק ותעודד את המערערים להפיק את הלקח הנכון מהפרשה המצערת בה היו מעורבים. עם זאת, אין להבין את ההקלה בעונשים כהקלת ראש בחומרת המעשים, המחייבים ענישה ממשית. 15. נוכח האמור לעיל מתקבלים הערעורים במובן זה שעונש המאסר בפועל שנגזר על מוחמד יעמוד על 62 חודשי מאסר ועונש המאסר בפועל שנגזר על מוסטפא יעמוד על 50 חודשי מאסר. לא ראינו לנכון להתערב ביתר חלקי גזר הדין ואלו יישארו בתקפם. ניתן היום, ‏כ' בתמוז התשע"ב (‏10.7.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10096160_L01.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il