פרופ' שמעון שטרית נ. משה דבוש

פסק-דין בתיק ע"א 9612/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9612/11 ע"א 29/12 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג המערער ב-ע"א 9612/11 וב-ע"א 29/12: פרופ' שמעון שטרית נ ג ד המשיבים ב-ע"א 9612/11: 1. משה דבוש 2. שלומי ויזר 3. מפלגת העבודה הישראלית 4. ברית ציונית עולמית של העבודה ע"ץ 5. אפי שטנצלר 6. קרן קימת לישראל 7. סיעת ארצנו בהסתדרות הציונית 8. סיעת הברית העולמית 9. זאב שור 10. השר שלום שמחון 11. עו"ד ארי הלל המשיבים ב-ע"א 29/11: 1. מפלגת העבודה הישראלית 2. עמותת ברית עולמית חדשה 3. אפי שטנצלר 4. משה דבוש 5. שלומי ויזר 6. "ארצנו" הפדרציה הבינלאומית של הארגונים הציונים 7. הברית העולמית של מר"צ 8. הליכוד העולמי 9. ביתנו עולמי 10. מזרחי האיחוד העולמי 11. ברית קדימה הנוער הציוני 12. מרכז עולמי 13. חירות עולמית 14. קרן קימת לישראל המבקש להצטרף: עדי ניב ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 10.11.2011 ב-ה"פ 14371-04-11 וב-ה"פ 15309-05-11 שניתן על ידי כבוד השופט א' יעקב; ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז ב-ה"פ 52768-11-11 וב-ה"פ 46921-11-11 מיום 20.12.2011 שניתן על ידי כבוד השופט ע' גרוסקופף תאריך הישיבה: ב' באייר התשע"ב (24.04.12) בשם המערער ב-ע"א 9612/11 וב-ע"א 29/12: עו"ד אליהו בן-טובים; עו"ד יצחק הניג בשם המשיבים 2-1 ב-ע"א 9612/11 והמשיבים 5-4 ב-ע"א 29/12: עו"ד שאול ציוני; עו"ד אלי פילרסדורף בשם המשיבות 4-3 ב-ע"א 9612/11 והמשיבה 1 ב-ע"א 29/12: עו"ד יגאל שפירא בשם המשיב 5 ב-ע"א 9612/11 והמשיב 3 ב-ע"א 29/12: עו"ד שמוליק קסוטו; עו"ד הילה סמורזיק בשם המשיבה 6 ב-ע"א 9612/11 והמשיבה 14 ב-ע"א 29/12: עו"ד יהודית פסטרנק בשם המבקש להצטרף להליך: עו"ד חגי סיטון פסק-דין המשנָה לנשיא מ' נאור: 1. הקונגרס הציוני הל"ו התקיים בחודש יוני 2010. לקראת הקונגרס, ביום 16.6.2010, נחתם הסכם כולל בין הסיעות המיוצגות בהסתדרות הציונית העולמית (להלן: ההסכם הכולל), אשר מכוחו ועל יסוד הסכמים נוספים שקדמו לו, אוישו תפקידים רבים בשכר במוסדות הלאומיים. ואולם, סוגיית איושן של משרת יו"ר הדירקטוריון של קרן קימת לישראל (להלן: קק"ל) ושל חברי דירקטוריון קק"ל, עדיין לא ירדה מסדר היום. מחלוקות שונות, אשר חלקן קשורות להתפלגותה של סיעת "עצמאות" בכנסת מסיעת "העבודה" בחודש ינואר 2011, עדיין תלויות ועומדות ביחס למשרות האמורות. סוגיית איושן של משרות אלו עומדת, לצד סוגיות אחדות נוספות, במרכז ההליכים שלפנינו. 2. איני רואה צורך לייגע את הקורא בשלל ההליכים המשפטיים והאחרים שקדמו לערעורים שלפנינו, ואתמקד בעניינים החיוניים בעיני להכרעה בערעורים. לא ראיתי צורך לעמוד על כל נפתולי ההליכים, כדי שהיער ייראה על אף ריבוי העצים. דייני אם אפנה לשלושה פסקי דין, ששניים מתוכם הם מושאי הערעורים שלפנינו: ההליך הראשון הסתיים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' יעקב) ב-ה"פ 15016-06-10, מיום 27.9.2011. לפסק דין זה ולהליכים הכרוכים בו אתייחס להלן, לשם קיצור, כאל פרשת שטנצלר. על פסק הדין בפרשת שטנצלר לא הוגש ערעור והוא חלוט, אולם הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם הוא מהווה מעשה בית דין גם לגבי המערער. לטענת המערער, הוא לא היה צד להליך ואין פסק הדין מחייב אותו. המערער טוען כי אף שייצג כעו"ד (לצידו של עו"ד כהן) את מפלגת העבודה הישראלית בהליך האמור, ואף שהוא חתום אישית על מסמכים שעמדו במרכז ההליך – פסק הדין אינו מהווה מעשה בית דין כלפיו. כיוון שאין בכוונתי להשתית הכרעתי על השאלה אם פסק הדין בפרשת שטנצלר מחייב או שאינו מחייב את המערער – לא אאריך בעניין זה. ההליך השני הנוגע לענייננו הסתיים בפסק דין נוסף של השופט א' יעקב, ב-ה"פ 14371-04-11, מיום 10.11.2011. להליך זה אקרא להלן, לשם קיצור, פרשת שטרית הראשונה. הערעור הראשון המונח לפנינו – ע"א 9612/11 – הוא ערעור של פרופ' שטרית על קביעות מסוימות בפסק דין זה. ההליך השלישי הסתיים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט פרופ' ע' גרוסקופף) ב-ה"פ 46921-11-11, מיום 20.12.2011 (להלן: פרשת שטרית השנייה), זמן קצר לאחר פסק הדין בפרשת שטרית הראשונה. גם על פסק הדין בפרשת שטרית השנייה מערער לפנינו פרופ' שטרית, במסגרת ע"א 29/12. 3. המערער, פרופ' שמעון שטרית, הוא פרופסור למשפטים, שר בעבר מטעם מפלגת העבודה וח"כ בעבר מטעם מפלגה זו. מהחומר שלפנינו עולה כי המערער היה חבר פעיל במפלגת העבודה. במסגרת זו, היה פרופ' שטרית בין החותמים על הסכמים שונים מטעם המפלגה, שהם בעלי נגיעה לענייננו, והוא אף נמנה על מחברי חוקת מפלגת העבודה. בטרם נפנה לתיאור מסכת ההסכמים העומדת ביסוד הערעורים, מכוחה אוישו המשרות מושא הערעור, נעמוד בקצרה על המסגרת הארגונית שבגדריה נתגבשו הסכמים אלו – הלא היא המוסדות הלאומיים – ועל האופן בו נבחרים במסגרתה נושאי המשרות. על המוסדות הלאומיים, קק"ל ועוד 4. ההסתדרות הציונית העולמית היא, כאמור בחוקתה, הגוף המרכזי המוסמך על ידי חבריו לפעול בשם התנועה כולה למען הגשמת התוכנית הציונית. המוסד העליון של ההסתדרות הציונית העולמית הוא הקונגרס הציוני העולמי, אשר מתכנס לפחות פעם ב-4 שנים. נציגות ישראל בקונגרס הציוני מוסדרת אף היא בחוקת ההסתדרות הציונית העולמית. על פי החוקה, נציגות ישראל בקונגרס היא "תמונת ראי" של יחסי הכוחות בין המפלגות הציוניות בכנסת, כפי שנבחרו בכנסת האחרונה. וכך קובע סעיף 21 לחוקה: נציגות ישראל בקונגרס לא תתקיימנה בחירות במדינת ישראל. הוועדה לקביעת הנציגות תקבע את הצירים בהתאם ליחסי הכוחות של המפלגות הציוניות בכנסת שנבחרה לאחרונה לפני פתיחת הקונגרס. לא תינתן נציגות בקונגרס למפלגה בכנסת הפועלת או הדוגלת בהפלייה מטעמי מוצא, לאום או גזע. (ההדגשה הוספה – מ"נ). בין קונגרס לקונגרס פועל הוועד הפועל הציוני כמוסד המנהל העליון של ההסתדרות הציונית העולמית. הוועד הפועל הציוני מורכב על פי יחסי הכוחות שבין הסיעות בהסתדרות הציונית העולמית (ראו סעיף 32 לחוקת ההסתדרות הציונית העולמית). בהתאם לסעיף זה, גודלו של הוועד הפועל הציוני הוא חמישית מן הקונגרס. כתוצאה מהוראות הסעיף דנן, בכל הנוגע לנציגות ישראל, אף בוועד הפועל יש "תמונת ראי" של יחסי הכוחות בן המפלגות בכנסת לפי גודלן בכנסת האחרונה. קרן קימת לישראל וגופים אחרים (כדוגמת הסוכנות היהודית וקרן היסוד) הם בגדר מוסדות של ההסתדרות הציונית העולמית. קק"ל נוסדה בשנת 1901 מכוח החלטת הקונגרס הציוני העולמי, והיא כיום תאגיד הפועל מכוח חוק קרן קימת לישראל, התשי"ד-1953. הוועד הפועל הציוני שהוזכר לעיל, מהווה גם האסיפה הכללית של קק"ל והוא הגוף הבוחר את חברי דירקטוריון קק"ל. הסכמי המינויים במוסדות הלאומיים 5. במוסדות הלאומיים משרות לא מעטות בשכר, ולקראת כינוסו של הקונגרס (אחת ל-4 שנים, כאמור) נוהגות הסיעות השונות לכרות ביניהן הסכמים באשר לאיוש משרות אלו. כך היה אף לקראת כינוס הקונגרס הציוני העולמי הל"ו: ביום 16.6.2010 נכרת הסכם כולל בין הסיעות השונות באשר לחלוקת התפקידים. קדמו לו הסכמים אחרים בין מקצת מן הסיעות לבין עצמן, שעל פרטיהם הצריכים לעניין נעמוד מייד. נפרט, תחילה, את הגורמים החתומים על ההסכם הכולל, כפי שהוצגו בפתחו של ההסכם; וכך נכיר את השחקנים הרלבנטיים לענייננו. כך נפתח ההסכם: "הסכם כולל – הקונגרס הציוני הל"ו שנערך ונחתם בירושלים, ביום רביעי, ד' בתמוז התש"ע, 16 בחודש יוני, בשנת 2010 בין הליכוד העולמי / ש"ס לבין ישראל ביתנו / המזרחי / איחוד לאומי / חרות העולמי לבין סיעת ברית עולמית חדשה – עץ של העבודה / ארצנו / מרצ לבין קדימה – הנוער הציוני, התנועה העולמית / מרכז לבין הקונפדרציה לבין ויצ"ו לבין נעמ"ת לבין אמונה לבין הפדרציה הספרדית לבין ארגון בתי הכנסת האורתודוכסיים לבין ארגון בתי הכנסת הרפורמים לבין ארגון בתי הכנסת הקונסרבטיבים לבין הדסה לבין מכבי עולמי לבין בני ברית" וזאת יש לדעת: סימני ההפרדה הנטויים ("/") מלמדים כי סיעות אלו כרתו הסכמים מוקדמים ביניהן, כך שהמשך ההסכם הכולל מתייחס לכל קבוצה שכזו כמקשה אחת. כך, לצורך יצירת הסיעה המשותפת המופיעה שלישית ברשימה לעיל – "סיעת ברית עולמית חדשה – עץ של העבודה / ארצנו / מרצ" – חברו להן שלוש סיעות. ולא ביום אחד חברו הסיעות. תחילה התקשרו סיעת העבודה וסיעת ארצנו, בהסכם מיום 12.4.2010, בו ציינו את שאיפתן לצרף להסכם בעתיד גם את מרצ. שאיפה זו התגשמה ביום 11.6.2010, ימים אחדים לפני כריתת ההסכם הכולל שתואר לעיל, כאשר נכרת הסכם משולש עליו חתומות שלוש הסיעות הנ"ל (להלן: ההסכם המשולש). המבוא להסכם המשולש מאפשר לעמוד על טיבן של שלוש הסיעות הקשורות בו. וכך קובעים כותרת ההסכם המשולש והמבוא לו: "הסכם לשיתוף פעולה במוסדות הציוניים נחתם בתל אביב ביום כט' סיון תש"ע 11 יוני 2010 בין: מפלגת העבודה הישראלית וסיעת ברית עולמית חדשה – עץ (להלן: תנועת העבודה) ובין: סיעת ארצנו בהסתדרות הציונית העולמית (להלן: סיעת ארצנו) ובין: הברית העולמית של מרצ והארגונים הקשורים בה במוסדות הלאומיים (להלן: מרצ) הואיל ומפלגת העבודה ונציגותה במוסדות הלאומיים – סיעת ברית עולמית עץ הביעו רצונן בייסוד קשרי שיתוף פעולה עם מוסדות היהדות המתקדמת בישראל ובתפוצות, ובכלל זה עם סיעת 'ארצנו' בהסתדרות הציונית העולמית; והואיל וסיעת ארצנו בהסתדרות הציונית העולמית, המייצגת את התנועות הציוניות הרפורמיות ברחבי העולם הביעה אף היא רצונה בשיתוף פעולה זה; והואיל וצדדים אלו להסכם הביעו רצונם בשיתוף פעולה כנזכר אף עם הברית העולמית של מרצ, וזו מצידה הביעה רצון דומה..." (ההדגשה הוספה – מ"נ). סיעת "ברית עולמית חדשה – עץ" היא אפוא, לפי המסמכים שבפנינו, נציגותה של מפלגת העבודה הישראלית במוסדות הלאומיים, ולכך עוד נשוב בהמשך הדברים. לשם הנוחות, תכונה סיעה זו מעתה והלאה סיעת העבודה. סיעת ארצנו מייצגת את התנועות הציוניות הרפורמיות ברחבי העולם, וסיעת מרצ היא "הברית העולמית של מרצ". בהסכם המשולש צוין, בין השאר, בסעיף 7(א) כי לסיעת העבודה מיועד תפקיד יו"ר הקק"ל, ועוד צוין כי מינוי של נציג סיעת העבודה ליו"ר קק"ל ייעשה בהסכמת סיעת ארצנו. שלושת הצדדים להסכם התחייבו לפעול על מנת "להשיג הסכמה רחבה על חלוקת המשרות בין הסיעות במוסדות הלאומיים, מתוך מטרה להגיע להסכם קואליציוני רחב טרם כינוסו של הקונגרס הל"ו". ועוד נאמר בהסכם כי תפקיד סגן יו"ר קק"ל מיועד לסיעת ארצנו, ויתר הדירקטורים להם יהיו זכאיות שלוש הסיעות יתחלקו באופן "ההולם את גודלן" של הסיעות, לשון ההסכם. כך – על יסוד ההסכם בין סיעת העבודה לסיעת ארצנו מיום 12.4.2010, ועל יסוד ההסכם המשולש מיום 11.6.2010 שעל פרטיו עמדנו זה עתה – נבנה שיתוף הפעולה, אשר אפשר לסיעות אלו לחתום ביום 16.6.2010 על ההסכם הכולל כסיעה משותפת אחת (להלן: הסיעה המשותפת). ההסכם הכולל וזכות מינוי יו"ר קק"ל וחברי הדירקטוריון 7. כפי שראינו, הסיעות השונות בקונגרס הציוני – מי כשלעצמה ומי יחד עם סיעות אחרות – חתמו על ההסכם הכולל ביום 16.6.2010. יצוין, כי על הסכם כולל זה חתום מטעם סיעת העבודה המערער עצמו. לאחר דברי פתיחה חגיגיים וציוניים, ללא מרכאות, עוסק ההסכם כולו ב"כופתאות", ובחלוקת התפקידים במוסדות הלאומיים השונים. הצדדים להסכם הכולל הצהירו כי הם מעוניינים להגיש לקונגרס הציוני הצעה מוסכמת לחלוקת התפקידים במוסדות הלאומיים. עוד התחייבו הצדדים להסכם לתמוך בהצעה לחלוקת התפקידים כמפורט בהסכם ובנספחיו, ובמועמדים שהוצעו על ידי הצדדים. כן התחייבו הצדדים להטיל משמעת סיעתית לתמיכה בהצעה על ידי כל נציגיהם בקונגרס הציוני הל"ו או במוסדות המוסמכים לפי העניין. נספח א' להסכם מציין כי לסיעה המשותפת (המורכבת מסיעת העבודה, ארצנו ומרצ, כמפורט לעיל) מיועדים, בין התפקידים השונים, 8 חברים בדירקטוריון קק"ל, ובכלל זה – כפי שאף צוין בסעיף 1(ד) להסכם – גם יו"ר קק"ל. נזכיר, כי על פי ההסכם המשולש של שלוש הסיעות, אותו כרתו כאמור עוד טרם כריתת ההסכם הכולל, תפקיד יו"ר קק"ל מיועד לסיעת העבודה. 8. מן המקובץ עולה במישרין כי זכות מינוי יו"ר הקק"ל מסורה לסיעת העבודה. כך נקבע גם בפסק דין שטנצלר, שם נאמר כי ההסכם בין סיעת העבודה לסיעת ארצנו מיום 12.4.2010, וההסכם המשולש מיום 11.6.2010, מלמדים כי ביחסים הפנימיים בין מפלגות אלו – זכות מינוי יו"ר הקק"ל היא של סיעת העבודה (ככל ששלוש המפלגות אכן יהיו זכאיות לאייש תפקיד זה במסגרת ההסכם הכולל). כפי שראינו, בפועל בהסכם הכולל אכן הוסכם כי הסיעה המשותפת תהא זכאית למנות את יו"ר קק"ל. מכל מקום, המסקנה כי זכות מינוי יו"ר קק"ל שמורה לסיעת העבודה ביחסים הפנימיים בין שלוש המפלגות מקובלת עלי לגופה, ללא קשר לשאלה אם פסק דין שטנצלר מהווה מעשה בית דין גם לגבי המערער. הפילוג במפלגת העבודה, ושאלת אכיפתו של ההסכם הכולל נוכח חתימתו של הסכם חדש 9. ביום 17.1.2011 נפל דבר במפלגת העבודה: סיעת עצמאות, בראשות שר הביטחון אהוד ברק, התפלגה מסיעת העבודה. לדידי הטרמינולוגיה בה נקטו הצדדים השונים לתיאור אירוע זה – "פרישה" או "התפלגות" – איננה חשובה לענייננו. המינוח המדויק עשוי להיות משמעותי, למשל, בהקשר של פעילויות פנים-פרלמנטאריות שונות בהן נוקטים חברי כנסת; אולם כפי שיבואר, על ענייננו חולשות הוראות הסכמיות שטרמינולוגיה זו איננה משפיעה עליהן. לאחר הפרישה נקטה מפלגת העבודה בהליכים משפטיים. מפלגת העבודה דרשה כי חברי סיעת עצמאות, ובכללם שר התמ"ת שלום שמחון והמערער שהיו בין המתפלגים, יפרשו מתפקידיהם במוסדות הציונים אליהם מונו מכוח היותם חברי מפלגת העבודה. עניין זה הוא אחד העניינים שנדונו בפרשת שטרית הראשונה. בית המשפט המחוזי קבע כי עוד ברגע הפרישה ממפלגת העבודה היה על המערער ועל האחרים לפרוש מתפקידים אותם מלאו מכוח היותם נציגי העבודה. מסקנה זו היא בעיני בלתי נמנעת. סעיף 89(ג) לחוקת מפלגת העבודה מיום 15.8.2009 (כפי שהייתה בתוקף במועד הפרישה) קבע את חובתו של חבר מפלגת העבודה, המייצג את המפלגה (בין השאר) במוסד ציבורי, לפרוש מתפקידו אם החליט לפרוש מן המפלגה. לא יהא זה מן המותר להזכיר עובדה עליה עמד בית המשפט המחוזי: המערער היה בין מנסחי חוקת מפלגת העבודה. קשה שלא להסכים לדברי בית המשפט המחוזי, שציין: "במצב דברים זה קשה להלום כיצד יכולים מנסחי החוקה לטעון כעת טענות בניגוד לקבוע בחוקה שאותה ניסחו בעצמם או ביחס לתחולתה עליהם". חלק זה של הערעורים על פסק הדין בפרשת שטרית הראשונה, בדבר דרישת ההתפטרות, אינו מעורר בעיני כל קושי. אבהיר כבר עתה, כי יש לדחות את הערעור בנקודה זו. 10. כמתואר לעיל, סעיף 21 לחוקת ההסתדרות הציונית העולמית קובע כי נציגות ישראל בקונגרס הציוני (ומשכך – בוועד הפועל הציוני, המהווה גם את האסיפה הכללית של קק"ל) תהא "בהתאם ליחסי הכוחות של המפלגות הציוניות בכנסת שנבחרה לאחרונה לפני פתיחת הקונגרס" (ההדגשה הוספה). כתוצאה מכך – כפי שנקבע גם על ידי פרופ' א' פרוקצ'יה בחוות דעת שהוזמנה על ידי קק"ל – סיעת עצמאות, שלא הייתה מיוצגת בכנסת האחרונה לפני פתיחת הקונגרס, איננה זכאית לייצוג בקונגרס הציוני ובוועד הפועל הציוני. הדברים עולים בבירור מהוראות החוקה, ולכן אשוב ואבהיר, כי לא מצאתי כל חשיבות למינוחים השונים המתארים את התפלגות סיעת העצמאות מסיעת העבודה. נוכח ההסכמים שתוארו לעיל, למפלגת העבודה ייצוג מוגדל בדירקטוריון קק"ל (הנבחר על ידי האסיפה הכללית), הנגזר במידה רבה מכוחה היחסי בכנסת בבחירות הקודמות, אף שזה איננו כוחה עוד לאחר ההתפלגות. מכל מקום – בעובדה זו כשלעצמה אין כדי לשנות את חלוקת התפקידים, כיוון שזו נגזרת במישרין מהוראות החוקה ומההסכמים שתוארו לעיל. 11. בפרשת שטרית הראשונה קבע בית המשפט, כזכור, כי על שטרית (ואחרים) להתפטר מתפקידים אליהם מונו כנציגי מפלגת העבודה. ועוד הובהר שם לבקשת מפלגת העבודה כי לאור ההסכמים עליהם עמדנו לעיל, למפלגת העבודה שמורה הזכות להציג מועמדים לדירקטוריון קק"ל, במובחן מתפקיד היו"ר שהוענק לה באופן מפורש. זאת, בהתאם לתוצאות בחירות שנערכו במפלגת העבודה. אלא שבכך לא הסתיימה הסאגה. ביום 2.6.2011 הגיעו 8 סיעות שונות (המשיבים 1-8 ב-ה"פ 52768-11-11), ובכללן סיעת ארצנו וסיעת מרצ, להסכם חדש, הקובע בין השאר, כי לתפקיד יו"ר קק"ל יבחר פרופ' שטרית (להלן: הסכם 2011). בעקבות מהלכים שונים שאין צורך להאריך בפרטיהם, ביקשו הסיעות החתומות על הסכם 2011 ואיתן 5 חברים באסיפה הכללית במסגרת פרשת שטרית השנייה, כי בית המשפט יצהיר שכל חבר באסיפה הכללית רשאי להציע מועמדים לדירקטוריון קק"ל, וזאת בהתאם לתקנה 31 לתקנון קק"ל. סיעת העבודה, לעומת זאת, גרסה כי התקנה האמורה היא בגדר "אות מתה", ולחילופין טענה שאין לאפשר שימוש בה באסיפה הכללית שנקבעה ליום 4.1.2012. בהקשר זה, תמכה סיעת העבודה יתדותיה בהסכם הכולל שתואר לעיל, אשר בו הוסכם כי זכות מינוי יו"ר קק"ל שמורה לה. 12. סעיפים 30-31 לתקנון קק"ל קובעים: "30. החברה רשאית בכל אסיפה כללית שפורשים בה מנהלים, כאמור, למלא משרת מנהל שנפנתה על ידי בחירת אחר. במקומו; ורשאית היא בכל אסיפה כללית שהיא למלא כל משרה שנתפנתה במועצת המנהלים. 31. מועמד חדש (ואינו מנהל שפרש ממשרתו באסיפה), שלא המליצו מנהלי החברה על מועמדותו, לא יוכל להיבחר באסיפה הכללית למשרת מנהל אלא אם כן נמסרה למזכיר החברה קודם האסיפה, לא פחות מן הזמן המיועד לכך, הודעה בכתב מטעם חבר (שזכותו יפה להשתתף ולהצביע באסיפה שההודעה מופנית אליה) בדבר כוונתו להציע אותו מועמד לבחירה, ואלא אם כן נמסרה הודעה – בכתב חתומה בידי אותו מועמד על הסכמתו להיבחר. הזמן המיועד למתן ההודעה הוא לא פחות מעשרה ימים ולא יותר מעשרים ושמונה ימים תמימים לפני כינוס האסיפה." 13. בית המשפט בפרשת שטרית השנייה לא היה מוכן לקבוע כי תקנה 31 היא, כטענת סיעת העבודה, בגדר "אות מתה". בפסק הדין הודגש כי קק"ל כפופה להוראותיו של חוק החברות, התשנ"ט-1999, וכי חוק זה קובע דרך ברורה לשינוי תקנון. דרך כזו לא ננקטה לעניין ביטולה של תקנה 31. מסקנתו של בית המשפט הייתה כי לא ניתן להורות לחברי האסיפה הכללית שלא להגיש מועמדים מטעמם. עם זאת, קבע בית המשפט כי ההסכם הכולל שהיווה את הבסיס לחלוקת התפקידים בין הסיעות השונות הוא הסכם מחייב. זאת, במיוחד כאשר משרות רבות כבר אוישו מכוחו, וקביעת מינויים בשלב מאוחר זה בדרך אחרת משמעותה למעשה טריפת הקלפים מחדש. 14. שאלה זו – אם ניתן לאכוף את ההסכם הכולל בבית המשפט – שבה ומתעוררת גם לפנינו. המערער טוען, כפי שטען בבית המשפט המחוזי, כי מדובר בהסכם פוליטי שאין לאוכפו. בית המשפט המחוזי קבע בפרשת שטרית השנייה כי יש מקום לאכיפת ההסכם. אולם, ולו מן הטעם שחברי האסיפה לא היו צד להליכים, קבע בית המשפט כי לא ניתן לתת נגד חברי האסיפה צו אכיפה. על כן, בחלק האופרטיבי של פסק הדין בפרשת שטרית השנייה, קבע בית המשפט המחוזי כי על מזכירות קק"ל לפעול לגיבוש רשימה אחת מוסכמת של מועמדים לדירקטוריון, בהתאם למספר המקומות שהוקצו לסיעות ולארגונים בהסכם הכולל. מועמדי העבודה, כך נקבע, יהיו אפי שטנצלר, שלומי ויזר ומשה דבוש, והם יוצעו כמועמדים של שלוש הסיעות (העבודה, ארצנו ומרצ). עוד נקבע כי מזכירות קק"ל תפעל לגיבוש רשימה מוסכמת של נושאי משרה בקק"ל, בהתאם למפתח שנקבע בהסכם הכולל. כן נקבע כי כל חבר באסיפה הכללית יהיה רשאי להציע מועמדים נוספים לדירקטוריון לפי סעיף 31 לתקנון, ואולם, כך נקבע – מועמדותו של פרופ' שטרית לא תעלה והוא לא יסכים להעלאתה, אלא אם ייכלל ברשימת הדירקטורים המוסכמת. למען הסר ספק, הובהר כי פרופ' שטרית לא יוצג, ולא יסכים לשמש, כיו"ר קק"ל. כל הסיעות חויבו בפסק הדין לפעול לפי הוראת ההסכם הכולל, ובכלל זה לעניין הטלת משמעת סיעתית לתמיכה ברשימת הדירקטורים המוסכמים וברשימת נושאי המשרה המוסכמת. עוד נקבע כי האסיפה הכללית תכונס, כפי שסוכם, ביום 4.1.2012. 15. האם היה מקום לאכוף את ההסכם הכולל, כפי שקבע בית המשפט המחוזי? המערער טען וטוען כי אין לאכוף את ההסכם הכולל בידי בית המשפט בהיותו "הסכם פוליטי". על אף קיומן של גישות שונות בפסיקתו של בית משפט זה, נראה כי מוסכם שהסכמים פוליטיים והסכמים קואליציוניים בכללם, אינם חסינים מביקורת שיפוטית (ראו: בג"ץ 306/05 סיעת המפד"ל בכנסת נ' שינוי – מפלגת המרכז פסקה 11 (לא פורסם, 21.8.2005); והאסמכתאות שם). כחוט השני עוברת בפסיקתנו ההשקפה כי בית המשפט מוסמך לבטל הסכם פוליטי, כאשר נמצא כי ההסכם הוא בלתי חוקי או סותר את תקנת הציבור (שם). אשר לסעד האכיפה, או אפילו לסעד הצהרתי (לגבי הסכם רוטציה שעניינו כהונה כחבר כנסת), בית משפט זה קבע – ונימוקי השופטים שונים הם – כי אין להורות על אכיפה (ראו: בג"ץ 8921/07 מפלגת האיחוד הערבי נ' ח"כ עבאס זכור (טרם פורסם, 28.5.2008)). הוזכרה בעניין זה הגישה העקרונית, לפיה אין בית המשפט מורה בכלל על אכיפתם של הסכמים פוליטיים (ראו שם, בפסקה 4 לפסק דינה של השופטת חיות, והאסמכתאות שם). דברים אלה לא נעלמו מעיני. ואולם, רואה אני שוני של ממש בין הסכמים מן הסוג של הסכם רוטציה לכהונה בכנסת והסכמים הדומים לו, לבין ההסכם שבענייננו. בכל הקשור לביצוע הסכם רוטציה בכנסת, יש להתחשב בכך שהדרכים לסיום כהונה של חבר כנסת עוגנו בחוק יסוד: הכנסת. מתן צו האוכף על חבר כנסת להתפטר מסיג את גבולן של ההוראות שבחוק היסוד. הסכם פוליטי בעניין הסכם רוטציה בכהונה ציבורית נטוע, כל כולו, במשפט הציבורי. לעומת זאת, בענייננו המרכיב הדומיננטי של ההתחייבויות שנטלו על עצמם הצדדים להסכם הכולל מעוגנות, או לפחות מעוגנות בעיקרן, במשפט הפרטי. על כן, שיקולי בית המשפט בעניין אכיפת ההסכם צריכים להיות שונים משיקוליו ביחס להסכמים פוליטיים הנוגעים לעניינים שלטוניים. עניין לנו בהסכם הנוגע למוסדות הלאומיים, ובפרט – לקק"ל, שהיא תאגיד. אין די באמירה שלפנינו "הסכם פוליטי" כדי שהוראות ההסכם הכולל יהיו חסינות מאכיפה באמצעות בית המשפט, משל מכניס אדם מטבע למקרר שמאוחסנים בו משקאות קלים, ומקבל באופן אוטומטי את המשקה עבורו שילם. המעיין בהסכם ובמכלול הוראותיו יתרשם כי הצדדים ביקשו לקחת על עצמם מחויבות, וליצור ביניהם יחסים משפטיים. ההסכם בו עסקינן הוא הסכם משפטי, אם נשתמש בלשונו של השופט זמיר ב-ע"א 6490/97 אלחג' נ' אבו עקל פ"ד נג(2) 49, 57 (1999). כמו השופט פרופ' גרוסקופף שהכריע בפרשת שטרית השנייה, אינני סבורה שיש צורך בענייננו בהכרעה כוללת וגורפת בעניין אכיפת הסכמים פוליטיים. לטעמי, מצב בו הצדדים להסכם הכולל פעלו על פיו וחילקו בפועל את מרבית המשרות – ובדיעבד חלק מן הצדדים מתנערים מחלוקת המשרות בהסכם הכולל לגבי מוסד אחד, קק"ל – הוא מצב הקורא להתערבות שיפוטית, כשצד נפגע מבקש זאת. בפסק הדין בפרשת שטרית השנייה – בו נעשתה התערבות שיפוטית כגון דא – נקבע כי הסכמים ביחס למוסדות הציוניים אינם "הזירה המרכזית לגביו מתקיים ההליך הפוליטי הישראלי". ועוד נקבע כי "ממילא עקרון הפרדת הרשויות המצדיק זהירות יתרה במתן הוראות למפלגות ביחס לפעילותן הפוליטית, והפיקוח הציבורי המחליף אותו כאמצעי למנוע ניצול לרעה של חופש זה, אינם פועלים את פעולתם בעוצמה דומה" (ראו שם, בפסקה 54(ב)). דברים אלה מקובלים עלי. לשיקולים מתחום המשפט הציבורי עוצמה פחותה בענייננו. מכל הטעמים הללו, איני סבורה שעל בית המשפט למשוך ידו מאכיפת ההסכם הכולל. קביעה כזו תאפשר התחמקות ממילוי הסכמים מצד הסיעות שתמכו במועמדותו של המערער, לאחר שקטפו את פירות ההסכם הכולל. זוהי סיטואציה הקוראת להתערבות שיפוטית. על כן לא ראיתי כל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לאכוף את ההסכם הכולל על הצדדים לו. התפתחויות מאוחרות 16. לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי בפרשת שטרית השנייה התקיים ביום 4.1.2012 כינוס של האסיפה הכללית של קק"ל. המערער ניסה למנוע את כינוס האסיפה על ידי הגשת בקשה לעיכוב ביצוע. תחילה הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי, וכשנדחתה בקשתו הגיש ביום 3.1.2012 בקשה לבית משפט זה במסגרת ההליכים שבפנינו. בית המשפט (השופט עמית) דחה את הבקשה. הוא העיר על השיהוי בהגשתה, שיהוי הרובץ בעיקר לפתחו של המערער, העומד בניגוד לבהילות ולדחיפות בה נהגו הצדדים בהליכים בפני בית המשפט המחוזי. עוד צוין בהחלטתו של השופט עמית כי בית המשפט המחוזי התבקש להחיש את ההכרעה על מנת לאפשר את כינוס האסיפה בהקדם. צוין בהחלטה כי אין המדובר במעשים בלתי-הפיכים, במובן זה שניתן יהיה לכנס את האסיפה הכללית לצורך בחירת היו"ר וכן בעלי תפקידים בכירים אחרים, אם וככל שיהיה צורך בכך. 17. על אף החלטתו של השופט עמית אני סבורה, על יסוד נתונים שלא עמדו בפניו, כי כיום מדובר במעשה עשוי. אין לנו תמונה מלאה בדבר ההתרחשויות באסיפה הכללית מיום 4.1.2012. המערער התנגד להגשת ראיות נוספות בדבר הסכמים שנעשו בשלב מאוחר יותר בין הסיעות השונות. לדידי אין לנו צורך באותם מסמכים. עובדה אחת עולה מעיון בכתבי בית הדין שלפנינו, והיא כי המערער נותר בודד במערכה. מי שביקשו לבחור בו אינם ניצבים עוד מאחוריו. בעוד אשר בהליך שהתנהל בפרשת שטרית השנייה נישא המערער על כתפי סיעות שונות ופעילים שתמכו במועמדותו, אף אחת מהסיעות או מהפעילים לא תמכו בערעור שהגיש, ולמעשה נציגי הסיעות והפעילים שתמכו במועמדותו כלל לא הביעו עמדה ולא התייצבו. חלקם אף הודיעו מפורשות כי אין להם עוד עניין בהליך. בלשון אחרת, איש מחברי האסיפה הכללית לא טען לפנינו כי נשללה זכותו להציע את מועמדותו של פרופ' שטרית לבחירה, כאמור בסעיף 31 לתקנון קק"ל. באין טוען לכך שבית המשפט קיפח את זכותו לבחור, ממילא עומד ערעורו של מי שמבקש להיבחר, המערער, כשאינו נשען עוד על קרקע המציאות. כל טענה שיכולים היו להעלות מי שרצו בזמנו לבחור במערער, אינה יכולה להישמע מפי המערער הניצב לבדו. על כן מדובר במעשה עשוי ובשאלה תיאורטית. זהו טעם עצמאי שלא להתערב בפסקי הדין מושא הערעורים. המערער לוחם את מלחמתן של הסיעות או של בודדים, אך אלה השלימו עם תוצאות פסק הדין. 18. נותרה שאלה אחת והיא פסילתו האישית של המערער על ידי בית המשפט המחוזי בפרשת שטרית השנייה מלהיות מוצע כמועמד לדירקטוריון קק"ל בהתאם להוראות סעיף 31 לתקנון קק"ל. בעניין זה קבע בית המשפט המחוזי כי קיים חשש מניסיונות שונים לעקיפת ההסכם הכולל, ונוכח ההליכים הקודמים – כמו גם נוכח ייעודו של המערער לתפקיד יו"ר קק"ל בהסכם 2011 – יש להורות כי הוא לא יוצג כמועמד לתפקיד יו"ר קק"ל ולא יסכים לשמש בתפקיד זה. עוד נקבע כי מועמדותו של המערער לדירקטוריון תתאפשר רק במסגרת הרשימה המוסכמת שתוגש בהתאם להסכם הכולל. בדיון על פה הצענו כי חלק זה בפסק הדין יימחק, בכפוף לכך שהמערער ימשוך את הערעור (בלא צו להוצאות בערכאה זו), ולכן לא תהיה לכך תוצאה אופרטיבית. להצעה זו סירב בא כוח המערער. במבט צופה פני עתיד, הסכימו הצדדים בדיון כי קביעה זו בפסק הדין איננה מונעת מפרופ' שטרית להציע את מועמדותו לדירקטוריון קק"ל לקראת הקונגרס הציוני הבא, בהתאם לחלוקת המשרות במוסדות הציוניים במידה שתיקבע וכפי שתיקבע. בשל המסקנה אליה הגענו, ממילא המערער איננו יכול למלא את תפקיד יו"ר קק"ל, וזאת משום שבהתאם למסכת ההסכמים שתוארה תפקיד זה יועד לסיעת העבודה, והמערער איננו יכול להציג עוד מועמדותו מטעם הסיעה. מכאן שלפסילתו האישית של המערער בפסק הדין ממילוי תפקיד זה אין כל משמעות אופרטיבית. אשר למועמדותו לתפקיד אחר בדירקטוריון קק"ל, הרי שנוכח האמור לעיל, מינוי החברים בדירקטוריון קק"ל כפוף להסכם הכולל, לפיו לכל סיעה מוקצה מספר מקומות מסוים בדירקטוריון. ככל שהדברים נוגעים לסעיפים 30-31 לתקנון קק"ל, כפי שצוין, אין בפנינו כל סיעה או אדם הטוענים כי קופחה זכותם להציע את המערער כמועמד לדירקטוריון מטעמם. בהיבט זה מדובר בעניין תיאורטי ובמעשה עשוי. למען הסר ספק, יובהר כי אין באמור בפסק הדין בפרשת שטרית השנייה כדי למנוע מן המערער להציג את מועמדותו למי מהתפקידים בקק"ל במסגרת הסכמים עתידיים בין הסיעות השונות בהסתדרות הציונית העולמית, לקראת כינוסו הבא של הקונגרס הציוני (כפי שהודיענו המערער, הקונגרס הבא עתיד להתכנס באוקטובר 2015). על הקביעה בעניין פרשנות סעיפים 30-31 לתקנון קק"ל בפסק הדין בפרשת שטרית השנייה לא היה ערעור בפנינו, ועל כישוריו של המערער אין חולק. 19. סוף דבר: הערעורים נדחים. המערער יישא בשכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ש"ח לכל אחת מארבע קבוצות המשיבים הבאות: (1) משה דבוש ושלומי ויזר; (2) מפלגת העבודה הישראלית וברית ציונית עולמית של העבודה ע"ץ; (3) אפי שטנצלר; (4) קק"ל – בסך הכל 60,000 ש"ח. המשנָה לנשיא השופט נ' סולברג: אני מסכים לפסק דינה של חברתי המשנה לנשיא. כדבריה, אין מקום להימנע מאכיפת ההסכם הכולל בהיותו "הסכם פוליטי". הסכם פוליטי הוא הסכם משפטי הנתון לביקורתו של בית המשפט (בג"ץ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה, פ"ד מה(1) 749 (1991)). לדעת רבים, נשלטים הסכמים פוליטיים על-ידי כללי המשפט הציבורי בלבד (בג"ץ 669/86 רובין נ' ברגר, פ"ד מא(1) 73, 78-77 (1987); בג"ץ 5364/94 ולנר נ' יושב ראש מפלגת העבודה הישראלית, פ"ד מט(1) 758 (1995); עניין ז'רז'בסקי הנ"ל, 797, 838-839). כנגדם יש הסבורים כי הסכמים פוליטיים, בדומה לחוזים מינהליים, הריהם חוזים מיוחדים, אשר יש לדון בהם על-פי דיני החוזים הכלליים, ולצידם להחיל נורמות מתחום המשפט הציבורי (ע"א 6490/97 אלחג' נ' אבו עקל, פ"ד נג(2) 49, 56-55 (1999); גבריאלה שלו "הסכמים פוליטיים" עיוני משפט טז 215 (תשנ"ב); יצחק זמיר "חוזים פוליטיים" ספר לנדוי 779, 808-801 (תשנ"ה); אריאל בנדור "דינו של הסכם פוליטי" משפט וממשל ג(1) 297, 314 (תשנ"ה)). מחלוקת זו מקרינה על שאלת הסעדים שבכוחו של בית המשפט להעניק עקב הפרת הסכם פוליטי. הגישה המייחסת להסכם הפוליטי כפיפות למשפט הציבורי בלבד, שוללת את התרופות מתחום המשפט הפרטי, ובהן סעד האכיפה (עניין ז'רז'בסקי הנ"ל, 797, 845). מנגד, הגישה האחרת אינה שוללת היזקקות לסעדים מתחום המשפט הפרטי, וממילא גם סעד האכיפה בא במניין (זמיר במאמרו הנ"ל, בעמוד 808). ביסוד הגישה לפיה אין להחיל את המשפט הפרטי על הסכמים פוליטיים עומד המאפיין השלטוני של ההסכם הפוליטי; והוא עיקר. על-פי רוב, עניינו של הסכם פוליטי הוא בהפעלת סמכות שלטונית. אכן, בדרך כלל לא יהלום סעד האכיפה את מהותו של ההסכם הפוליטי. כך לדוגמא, בהסכמים שבהם מתחייבים גופים פוליטיים לחוקק חוק מסויים, לקדם מדיניות שלטונית כלשהי, או הסכמי רוטציה בגופים הנמצאים במרכז העשייה השלטונית. בכגון דא ינקוט בית המשפט בזהירות מיוחדת בכל הנוגע לסעד האכיפה: "החוק הוא שיקבע דרכי הנהגתו על השלטון, החוק ולא הסכם קואליציוני זה או אחר" (בג"ץ 3872/93 מיטראל בע"מ נ' ראש הממשלה ושר הדתות, פ"ד מז(5) 485, 512 (1993)). הסכמים קואליציוניים בין גורמים פוליטיים בנוגע לעניינים שלטוניים הם הסכמים פוליטיים, ועליהם חלים כללי המשפט הציבורי. כך למשל, הסכמים בין סיעות בכנסת בדבר הרכבת ממשלה, או הסכמים בין סיעות במועצה של רשות מקומית. אך ישנם הסכמים קואליציוניים בגופים אחרים, למשל בתאגידים ציבוריים, שבהם מתקיימות בחירות למוסד המרכזי של התאגיד. בהסכמים מעין אלו, המאפיין השלטוני אינו עיקר, ושוב אין הצדקה להחלתם של דיני המשפט הציבורי בלבד. הסכמים מעין אלו אינם עוסקים במישרין בהפעלת סמכויות שלטוניות, על כל פנים אין זה עיסוקם המרכזי. ממילא מן הראוי להחיל עליהם דינים מן המשפט הפרטי ומן המשפט הציבורי גם יחד. ההסכם הכולל בעניין דנן משקף ניסיון להגיע לחלוקה מוסכמת של תפקידים בקק"ל. ההסכם הוא בעל גוון פוליטי, כיוון שעניינו בחלוקת משרות בין גופים פוליטיים, אך נעדר ממנו המאפיין העיקרי – השלטוני – של ההסכם הפוליטי. פעילותה של קק"ל מוסדרת הן על-ידי המשפט הפרטי, הן על-ידי המשפט הציבורי. לפיכך, למרות שההסכם הכולל חוסה תחת הכותרת של "הסכם פוליטי", מן הראוי לאכפו כפי שהחליט בית המשפט המחוזי, ועל יסוד נימוקי חברתי. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: 1. אני מצטרף בהסכמה לפסק דינה של חברתי המשנה לנשיא. סבורני כי בנסיבות העניין דין הערעורים להידחות, מהטעמים המפורטים בפסק דינה של חברתי. משקל גדול יש לייחס, לטעמי, לעובדה כי המערער טוען בערעורו טענות שצריכות היו להישמע מפיהם של אחרים, כאשר אף אחת מהסיעות או מהפעילים שהיו צד להליך בבית המשפט המחוזי לא תמכו בערעור שהגיש המערער לבית המשפט העליון ומכך נראה כי ניתן ללמוד כי השלימו עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בצדק קבעה חברתי המשנה לנשיא כי "באין טוען לכך שבית המשפט קיפח את זכותו לבחור, ממילא עומד ערעורו של מי שמבקש להיבחר, המערער, כשאינו נשען על קרקע המציאות. כל טענה שיכולים היו להעלות מי שרצו בזמנו לבחור במערער, אינה יכולה להישמע מפי המערער הניצב לבדו" (בפסקה 16 לפסק דינה). די בכך, לטעמי, כדי לדחות את הערעורים. זאת ועוד, סבורני כי חלק ניכר מטענותיו של המערער הינן ניסיון "לאחוז את החבל משני קצותיו". כך בנוגע לעובדה כי המערער היה בין מנסחי חוקת מפלגת העבודה ו"קשה להלום כיצד יכולים מנסחי החוקה לטעון כעת טענות בניגוד לקבוע בחוקה שאותה ניסחו בעצמם או ביחס לתחולתה עליהם" (פסקה 9 לפסק דינה של חברתי המשנה לנשיא). כך גם בנוגע לטענתו של המערער, על דרך העיקרון, כי אין לאכוף הסכמים פוליטיים בכלל ולפיכך אין לאכוף את ההסכם הכולל מחודש יוני 2010 בפרט, אשר נטענת בד בבד עם טענתו כי ההסכם המאוחר שנכרת בחודש יוני 2011 בין חלק מהסיעות (הסכם שסיעת העבודה אינה צד לו) הוא ההסכם המחייב את הסיעות בשלב זה, בהיותו ההסכם המאוחר ביותר. מסופקני כיצד יכולות לדור טענות אלה זו לצד זו, הן בהיבט הלוגי והן בהיבט המשפטי. 2. יחד עם זאת אבקש להשאיר בצריך עיון נקודה אחת שחברתי המשנה לנשיא דנה בה, והיא נקודה מהותית בעיני. אבקש להימנע מלקבוע מסמרות בשאלת מעמדו ואפשרות אכיפתו של ההסכם הכולל שנערך ונחתם בקונגרס הציוני הל"ו בחודש יוני 2010 (להלן: ההסכם הכולל), הוא ההסכם שעמד במרכז הערעורים שלפנינו ובמרכזם של מספר רב של הליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי לפני שופטים שונים. בהסכם זה הגיעו הסיעות השונות, המשמשות "תמונת ראי" של יחסי הכוחות בין המפלגות הציוניות בכנסת, לשורה של הסכמות. עיון בהסכם מלמד כי מתקיימים בו, מחד גיסא, מאפיינים "חוזיים" – כגון התחייבות של הצדדים שלא לחתום על הסכם או התחייבות שיסתרו את ההסכם (סעיף 10 להסכם) והתחייבות שכל שינוי או תוספת להסכם שיסתרו את ההסכם לא יהיו בתוקף אלא אם ייעשו בכתב ובחתימת כל הצדדים (סעיף 13 להסכם), אך מתקיימים בו גם מאפיינים "ציבוריים" – כגון התחייבות הצדדים לפעול להגדלת מקורות התקציב של ההסתדרות הציונית העולמית (סעיף 6 להסכם); התחייבות להקצאה שוויונית מלאה של התקציבים המיועדים לפעילות בתחום השירותים הרוחניים בתפוצות לזרמים הרפורמים, הקונסרבטיבים והאורתודוכסים (סעיף 7 להסכם); התחייבות לפעול לשיפור הקשר בין הנהלת ההסתדרות הציונית לבין חברי ההנהלה מיהדות התפוצות (סעיף 8 להסכם); התחייבות לפעול במשותף לשם ייעול עבודת המוסדות הציוניים ולפעול להטמעת הרפורמה במוסדות הללו כפי שאושרה בקונגרס הל"ה (סעיף 9 להסכם). לצד אלו עוסק ההסכם בפירוט רב בחלוקת התפקידים והמשרות במוסדות הלאומיים השונים בין הסיעות השונות (סעיפים 5-1 להסכם). אין חולק (וכך סבורים גם חברָי להרכב) כי הסכם זה הוא "הסכם פוליטי", ולו רק בשים לב למשקל הרב שניתן בו לחלוקת התפקידים והמשרות בין גופים פוליטיים בהתאם לכוחם היחסי בכנסת. בנקודה זו קבעה חברתי המשנה לנשיא כי היא רואה "שוני של ממש" בין הסכמי רוטציה לכהונה בכנסת ודומיהם לבין ההסכם הכולל דנן. כפועל יוצא קבעה חברתי כי "המרכיב הדומיננטי של ההתחייבויות שנטלו על עצמם הצדדים להסכם הכולל מעוגנות, או לפחות מעוגנות בעיקרן, במשפט הפרטי. על כן, שיקולי בית המשפט בעניין אכיפת ההסכם צריכים להיות שונים משיקוליו ביחס להסכמים פוליטיים הנוגעים לעניינים שלטוניים" (פסקה 14 לפסק דינה של חברתי). חברי השופט סולברג מציין ברוח דומה כי בהסכמים קואליציוניים שנכרתים בתאגידים ציבוריים בהם מתקיימות בחירות למוסד המרכזי של התאגיד "המאפיין השלטוני אינו עיקר ושוב אין הצדקה להחלתם של דיני המשפט הציבורי בלבד" ומציין כי ההסכם הכולל דנן הינו "בעל גוון פוליטי, כיוון שעניינו בחלוקת משרות בין גופים פוליטיים, אך נעדר ממנו המאפיין העיקרי – השלטוני – של ההסכם הפוליטי" ולכן סבור הוא כי ראוי לאכוף את ההסכם בנסיבות העניין. כשלעצמי, ומבלי לקבוע מסמרות, סבורני כי "הגוון הפוליטי" של ההסכם הכולל דנן הינו "גוון חזק" ואיני משוכנע שהשוני שרואים חברָי להרכב בינו לבין הסכמים "פוליטיים" אחרים הינו מובהק דיו על מנת להפוך אותו להסכם שלגביו יינתן ביתר קלות סעד אכיפה. על כן אבקש להשאיר בצריך עיון את השאלה שמעלה חברי השופט סולברג בנוגע לדין שיחול על הסכמים בתאגידים ציבוריים שעניינם חלוקת משרות בין גופים פוליטיים וגם את השאלה שהתעוררה בפסיקת בתי המשפט המחוזיים בנוגע למעמדם של הסכמי חלוקת תפקידים בקרן הקיימת לישראל עצמה (ראו פסקי הדין שניתנו בבתי המשפט המחוזיים שהוזכרו בפסקה 54 לפסק דינו של השופט פרופ' ע' גרוסקופף מושא הערעור שלפנינו). סבורני כי אין צורך להכריע בשאלות אלה במסגרת הערעורים דנן וניתן להותירן בצריך עיון לעתיד לבוא. זאת, לאור התוצאה אליה הגיעה חברתי המשנה לנשיא לפיה יש לדחות את הערעורים מנימוקים אחרים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של המשנָה לנשיא מ' נאור. ניתן היום, ‏כ"ז תמוז, תשע"ב (17.7.2012). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11096120_C25.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il