פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק רע"א 961/10
בבית המשפט העליון
רע"א 961/10
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
המבקשים:
1. סאפינאז עראר
2. ג'יאנה עראר
3. מחמד עראר
4. פסקאל עראר
5. אחלאם עראר
6. ג'אבר עראר
7. סמיחה עראר
נ ג ד
המשיבים:
1. א.ש תעשיות אקולוגיה ישראל (2000) בע"מ
2. עיריית פתח תקווה
3. אגוד ערים - שירותי כבאות והצלה פתח תקווה
4. מדינת ישראל
5. ניר שמואלי
6. סנו מפעלי ברונוס בע"מ
7. כלל חברה לביטוח בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז מיום 12.1.10 בת.א. 8167-11-08 שניתנה על-ידי כבוד השופט א' יעקב
בשם המבקשים: עו"ד י' גרינברג
בשם המשיבים 1 ו-5: עו"ד ע' ברקוביץ
בשם המשיבה 2: עו"ד א' אלבינצר
בשם המשיבה 3: עו"ד א' ירון
בשם המשיבה 4: עו"ד ט' מרקוס
בשם המשיבה 6: עו"ד ג' עטר
בשם המשיבה 7: עו"ד א' מייל
פסק-דין
1. לפני בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד סגן הנשיא השופט א' יעקב).
המנוח, מר עיד עראר ז"ל (להלן: המנוח), עבד אצל המשיבה 1 במפעל שעיסוקו, בין השאר, בעיקור חומרים מסוכנים ובשינועם (להלן: המפעל). ביום 21.9.2008 ארע במפעל פיצוץ ובעקבותיו התלקחה שריפה של חומרים מסוכנים (להלן: האירוע). המנוח נפגע באירוע קשות בגופו, ולאחר אשפוז של כשבועיים בבית החולים נפטר. המבקשים, אלמנתו של המנוח, ילדיו הקטינים והוריו, הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה בגין נזקי גוף כיורשי עיזבון המנוח וכתלויים בו.
2. ביום 22.9.2008 מינה השר לאיכות הסביבה ועדת בדיקה לשם בירור נסיבותיו של האירוע, זאת מכוח סמכותו לפי סעיף 16ג3(א) לחוק החומרים המסוכנים, התשמ"ג-1993 (להלן: חוק החומרים המסוכנים). ועדת הבדיקה הגישה לשר הממנה דו"ח מסכם (להלן: דו"ח ועדת הבדיקה). האירוע נדון גם בועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת ביום 12.10.2008, ונערך פרוטוקול של הישיבה (להלן: פרוטוקול ועדת הכנסת). המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לאשר את קבילותם כראיות של דו"ח ועדת הבדיקה ושל פרוטוקול ועדת הכנסת, ולהתיר את הגשתם של מסמכים אלה בשלב בו נמצא הדיון.
3. בית המשפט המחוזי קבע כי "דו"ח ועדת הבדיקה שמינה השר לאיכות הסביבה אינו קביל כראיה, זאת מן הטעמים שפורטו היטב בתגובות ב"כ הנתבעים. דו"ח ועדת חקירה ככלל אינו קביל במשפט, ורק מטעם זה היה מקום לדחות את הבקשה". אשר לפרוטוקול ועדת הכנסת, קבע בית המשפט כי למרות שטרם הורה על הגשת ראיות, הוא מתיר את קבלתו של פרוטוקול זה כחלק מתחשיב הנזק מטעם המבקשים. על החלטה זו מוגשת בקשת רשות הערעור שלפני.
4. המבקשים סבורים כי לא היה מקום לפסול את הגשת דו"ח ועדת הבדיקה מן הטעם שפורט בהחלטת בית המשפט קמא, ומדגישים כי מדובר בדו"ח שניתן לפי חוק החומרים המסוכנים ולא בדו"ח שניתן מכוח חוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968 (להלן: חוק ועדות חקירה). המבקשים טוענים כי צריך היה לאשר גם את קבילותו של פרוטוקול ועדת הכנסת, שכן ניתן לראות בפרוטוקול זה, מעצם טיבו וטבעו, "תעודה ציבורית" כמשמעה בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות). אשר לעיתוי הגשת הבקשה – המבקשים ערים לכך שבקשתם הוגשה כאשר הדיון בבית המשפט המחוזי מצוי בשלבי קדם משפט ולא נקבעו עדיין מועדים להגשת ראיות הצדדים, אולם הם סבורים כי קבלת הראיות הנדונות כבר בשלב מקדמי זה, תמקד את השאלות השנויות במחלוקת, ותהא לה השלכה מהותית על היקף הראיות ועל דרכי הוכחת טענותיהם.
5. המשיבים לבקשה נחלקים בעמדותיהם. משיבים 1 ו-5 (המפעל ובעל היתר הרעלים) והמשיב 6 (מפעל נוסף שהעביר מיכלים ובהם חומרים מסוכנים למפעל בו עבד המנוח) סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי. משיבים 1 ו-5 מפנים לסעיף 22 לחוק ועדות חקירה, הקובע כי "דין וחשבון של ועדת חקירה לא ישמש ראיה בכל הליך משפטי" וסבורים כי דו"ח ועדת הבדיקה אינו קביל כראיה. באופן דומה, סבורים משיבים אלה כי גם פרוטוקול ועדת הכנסת אינו יכול לשמש כראיה קבילה. המשיב 6 טוען כי הבקשה מקדימה את זמנה, שכן מדובר בשלב מקדמי, וטרם הגיעה העת להגשת ראיות מטעם צד כלשהו בתובענה. עוד טוען משיב 6 כי דו"ח ועדת החקירה אינו מהווה "תעודה ציבורית" כמובנה בפקודת הראיות, וכי הוא בגדר עדות בלתי קבילה מפי השמועה. לחלופין, מבקש משיב 6 כי אם יוגש דו"ח הבדיקה, יהא בכוחו להוות הודאה שילוחית מטעם עורכיו ורק כנגדם, ובכל מקרה תותר חקירה נגדית של עורכי הדו"ח ושל יו"ר הוועדה.
לעומת משיבים אלה, מסכימות משיבה 2 (הרשות המקומית), משיבה 3 (רשות הכיבוי), משיבה 4 (המדינה) ומשיבה 7 (מבטחת המפעל) להגשת דו"ח ועדת הבדיקה. משיבות 2, 3 ו-7 מתנות הסכמתן זו בחקירתם של עורכי הדו"ח ו/או של נותני העדויות בפני הוועדה. אשר לקבילות פרוטוקול ועדת הכנסת – המדינה מסכימה להגשת פרוטוקול זה כראיה לאמירת הדברים בישיבת הועדה אך לא לאמיתות תוכנם, ואילו שאר המשיבות סבורות כי מאחר שטרם ניתנה החלטת בית המשפט בעניין קבילותו של הפרוטוקול, הרי שמדובר בבקשה מוקדמת.
6. החלטתי לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה. דין הערעור להתקבל ככל שמדובר בקבילותו של דו"ח ועדת הבדיקה. דומה כי בית משפט קמא אמנם נתפס לכלל טעות, כאשר לא הבחין בין קבילותו של דו"ח שניתן לפי חוק ועדות חקירה, לבין דו"ח שניתן על ידי ועדת הבדיקה שהוקמה מכוחו של חוק. אכן, במצוות המחוקק, דו"ח שניתן על ידי ועדת חקירה "לא ישמש ראיה בכל הליך משפטי" (סעיף 22 לחוק ועדות חקירה. השוו לסעיף 22 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק זכויות החולה), הדן בדו"ח ועדת בקרה ואיכות, וקובע באופן דומה כי יהא חסוי ולא ישמש כראיה בכל הליך משפטי). שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לדו"ח שניתן על ידי ועדת בדיקה שהוקמה מכוחו של חוק, שלא נקבע לגביו באופן מפורש כי לא ישמש ראיה בהליך משפטי .
7. ברע"א 7731/04 מדינת ישראל – משרד הבריאות נ' עזבון המנוחה הלפרין ז"ל (טרם פורסם, 21.6.2007. להלן: עניין הלפרין) נערך דיון נרחב ומעמיק בסוגית קבילותו כראיה של דו"ח ועדת בדיקה, שהוקמה מכוח סמכותו של המנהל הכללי של משרד הבריאות לפי סעיף 21(א)(3) לחוק זכויות החולה. בית המשפט מנה בעניין הלפרין את הקשיים שמעורר דו"ח בדיקה כזה, בין השאר בשל שהוא מהווה עדות שמיעה, בשל העדר כפיפותם של חברי ועדת הבדיקה לדיני הראיות ובשל המסקנות שעשוי דו"ח כזה לכלול. לאחר סקירת הפסיקה הרלבנטית שניתנה במרוצת השנים בסוגיה (ראו: ר"א 423/83 מדינת ישראל נ' עזבון סילוורמן, פ"ד לז(4) 282 (1983); ע"א 4384/90 ואתורי נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נא(2) 171 (1997) (להלן: פרשת ואתורי); ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117 (2001) (להלן: פרשת דרוקמן), סיכם בית המשפט כי: "מסתבר כי בעקבות פסקי הדין בפרשות ואתורי ודרוקמן ניתן כיום להגיש כראיה דו"ח של ועדת בדיקה כבר מן הטעם שזהו דו"ח של ועדה שהוקמה מכוח הוראה בחוק... רואים אנו, אם כן, שהפסיקה עברה תוך שנים לא רבות כברת דרך לא קצרה ממצב בו קבילות הדו"ח תלויה בקיום תנאים מסוימים עד לנקודה בה דו"ח של ועדת בדיקה קביל כמות שהוא, בלא תלות בקיומה של הודאה שילוחית, בהסכמה של מושא הבדיקה או בתנאי אחר". דברים אלה יפים אף לענייננו, וממילא ניתנה הסכמתן של משיבות 2, 3, 4 ו- 7 להגשת הדו"ח.
כזכור התנו משיבות 2, 3 ו-7 את הסכמתן זו בחקירתם של עורכי הדו"ח ו/או של נותני העדויות בפני הוועדה. סוגיה זו תידון ותוכרע על ידי הערכאה המבררת (ראו: עניין הלפרין, 18-10). באופן דומה לא מצאתי להידרש לשאלת קבילותו של פרוטוקול ועדת הכנסת. בית המשפט הדן בתובענה טרם נתן החלטתו בעניין, על כן מדובר בבקשה מוקדמת שנסבה אודות החלטה שטרם ניתנה.
אשר על כן הערעור מתקבל במובן זה שיש לאשר את קבילותו כראיה של דו"ח ועדת הבדיקה. המשיבים 1 ו-5 והמשיב 6 ישאו בהוצאות המבקשים וכן בשכר טרחת עורך-דין בסך 7,500 ש"ח כל אחד.
ניתנה היום, כ"ט בתמוז התש"ע (11.7.2010).
המשנה-לנשיאה
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10009610_P03.doc גח
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il