אגודת הסטודנטים של המכללה האקדמית נתניה נ. שר המשפטים

פסק-דין בתיק בג"ץ 9609/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9609/10 לפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית העותרות: 1. אגודת הסטודנטים של המכללה האקדמית נתניה 2. אגודת הסטודנטים של הקריה האקדמית אונו 3. אגודת הסטודנטים של המסלול האקדמי המכללה למנהל 4. אגודת הסטודנטים של המרכז האקדמי למשפט ועסקים 5. לשכת המסחר בתל אביב-יפו נ ג ד המשיבים: 1. שר המשפטים 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. ראש לשכת עורכי הדין בישראל 4. יו"ר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין 5. המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ב בשבט התשע"ב (15.02.12) בשם העותרות: עו"ד אליעד שרגא בשם המשיבים 1-2: עו"ד ענר הלמן בשם המשיבים 3-5: עו"ד צבי אגמון פסק-דין השופטת מ' נאור: לפנינו עתירה כנגד קבלת תיקון לכללי לשכת עורכי הדין (רישום מתמחים ופיקוח על התמחות), התשכ"ב-1962 (להלן: הכללים), שעיקרו בקביעה כי מועד הראיונות להתמחות לא יחל לפני השנה השלישית ללימודי המשפטים. העותרות מבקשות להורות על ביטולו של תיקון זה, או לחילופין ליתן צו על תנאי לפיו יהיה על המשיבים לנמק מנין נובעת סמכותם של המשיבים 3-4 לקבוע את התיקון לכללים. העתירה וטענות הצדדים 1. ביום 16.8.2010 חתם המשיב 1, שר המשפטים, על תיקון לכללים (להלן: התיקון) אותו אישרה המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין (להלן: הלשכה). נוסחם של הכללים המתוקנים פורסם ברשומות ביום 22.08.2010. במסגרת התיקון נוסף לכללים סעיף 1א אשר מסדיר היבטים שונים של הליך הקבלה להתמחות. וכך קובע הסעיף: סדרי קבלתם של מתמחים: 1א. (א) בסעיף זה – "מאמן" – מאמן לפי הוראת סעיף 29 לחוק או מי מטעמו; "מוסד מוכר" – מוסד אשר בוגריו מוכרים כבעלי השכלה משפטית גבוהה כאמור בסעיף 25 לחוק; "מועד תחילת הריאיונות" – חמישה עשר לחודש מרס של שנת הלימודים השלישית של המועמד להתמחות במוסד מוכר; "ריאיון" – מפגש או שיחה עם מועמד, בכל מקום או בכל אמצעי טכנולוגי, לשם התרשמות מאישיותו, יכולותיו וכישוריו המשפטיים והאחרים, במטרה לשקול את קבלתו כמתמחה, ולמעט הצגת פרטים מטעם המאמן על המאמן או משרדו במסגרת פומבית שאין בה קבלת נתוניהם האישיים של המועמדים. (ב) לא יקיים מאמן ריאיון עם מועמד להתמחות אצלו לפני מועד תחילת הריאיונות; בפתח הריאיון יוצגו למאמן תעודת בוגר במשפטים או אישור לפי טופס 1 שבתוספת, שמנפיק מוסד מוכר למועמד, המעיד כי המועמד מצוי בשנת הלימודים השלישית או כי הוא סיים את שנת הלימודים השלישית, לקראת תואר בוגר במשפטים. (ג) מאמן יודיע על קבלת מועמד להתמחות אצלו על ידי שיגור הודעה על קבלה להתמחות לפי טופס 2 שבתוספת; הסכם המועמד להצעה להתקבל כמתמחה, יאשר זאת בחתימתו במקום המיועד לכך בטופס 2 האמור ויחזירנו למאמן (להלן – סיכום על התמחות); לא יוציא מאמן הודעה על קבלה להתמחות ולא יסכם על התמחות עם מועמד לפני קיום ריאיון עם המועמד. (ד) מאמן ומועמד שסיכמו על התמחות יודיעו על כך ללשכה בהודעה משותפת לפי טופס 3 שבתוספת בתוך 15 ימים והלשכה תרשום בספריה את הודעת הסיכום על התמחות, בכפוף למילוי כל התנאים שנקבעו לכך בחוק או על פיו; עדכונים או שינויים שעליהם יודיע בכתב ללשכה מאמן או מועמד להתמחות יירשמו בידי הלשכה בספריה. (ה) אין באמור בסעיף זה כדי למנוע ממועמד להתמחות לשלוח את נתוניו האישיים למאמנים מיועדים לפי בחירתו גם לפני מועד תחילת הריאיונות, ואין בו כדי למנוע ממאמנים להזמין מועמדים לשלוח אליהם נתונים אישיים לפני מועד תחילת הריאיונות. (ו) מאמן רשאי לקבל מן הלשכה, לפי שאילתה שיגיש, מידע בדבר פרטי סיכום על התמחות של מועמד להתמחות תחת פיקוחו, לרבות עדכונים או שינויים שחלו בסיכום האמור, וזאת בהסכמת המועמד; שאילתה כאמור תוגש ללשכה בכתב לרבות באמצעות אתר האינטרנט של הלשכה ותהיה ערוכה לפי טופס 4 שבתוספת. (ז) אין בסעיף זה כדי למנוע העסקה של סטודנט למשפטים בעבודה משפטית או אחרת שאיננה התמחות כמשמעה לפי החוק ובלבד שמאמן לא יתנה מועמדות להתמחות או קבלה להתמחות בעבודה במשרדו לפני מועד תחילת הריאיונות באשר לאותו מועמד. ההוראה המרכזית שהוספה בתיקון היא זאת הנזכרת בסעיף 1א(ב) המורה למאמנים שלא לראיין מועמדים להתמחות לפני יום ה-15 למרס של שנת הלימודים השלישית של לימודי המשפטים. כמו כן בתיקון נוספה הנחיה לפיה על מאמן ומועמד שסיכמו על התמחות, לשלוח ללשכה הודעה משותפת על כך, וההודעה תירשם בספרי הלשכה (להלן: הרישום או המרשם). על פי התיקון, מאמן רשאי לקבל מן הלשכה, בהסכמת המועמד ולפי שאילתה שיגיש, מידע בדבר פרטי סיכום על התמחות של מועמד להתמחות תחת פיקוחו. 2. העותרות טוענות כי התיקון החדש לכללים לוקה, בין היתר, בפגמים של חוסר סמכות, חוסר מידתיות וחוסר סבירות. עוד נטען כי תיקון הכללים פוגע בזכויות היסוד של מועמדים להתמחות ונוגד את הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לדידן, הוראות התיקון פוגעות באוטונומיה של המועמדים להתמחות, כובלות אותם למאמניהם המיועדים ומונעות מהם את זכותם לשפר את תנאי העסקתם. טענה מרכזית עליה חוזרות העותרות שוב ושוב בעתירה, מתייחסת לפגיעה הנגרמת למועמדים להתמחות, אשר תקופת החיפוש אחר מקום התמחות התקצרה לגביהם באופן משמעותי, מבלי שיש לכך סיבה או תועלת ממשית. עוד נטען כי חובת הרישום בספרי הלשכה יוצרת פגיעה במועמדים שהתקבלו להתמחות, כיוון שנמנעת מהם האפשרות להמשיך ולחפש את מקום ההתמחות האידיאלי עבורם, גם אחרי שסיכמו על התמחות עם מאמן. בית המשפט התבקש להוציא מלפניו צווים על תנאי שיורו למשיבים להסביר את פעולותיהם ביחס לתיקון הכללים, בהתאם לסמכויות הנתונות להם על פי חוק. עוד התבקש צו ביניים אשר יימנע את יישומן של הוראות התיקון. 3. המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילת פסלות או עילה להתערבות בית המשפט. לדבריהם, בהליך הקבלה להתמחות היה קיים כשל שוק שהוביל לפגיעה באיכות ההתמחות, ולמספר רב של ביטולי התמחות על ידי מועמדים זמן קצר לפני מועד תחילת ההתמחות. המשיבים כולם סבורים כי לשכת עורכי הדין היא הגורם המוסמך להסדיר את סדרי קבלתם של מתמחים להתמחות, וזאת בהתאם להסמכה הקבועה בסעיף 109(2) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין). זאת ועוד, לטענת המשיבים, כללי הלשכה מופנים בעיקרם כלפי ציבור עורכי הדין, ציבור שלגביו אין מחלוקת כי ללשכה סמכות להסדיר את פעולתו, עובדה המחזקת את טענתם כי ללשכה הסמכות להסדיר את האופן בו יתקיימו ראיונות ההתמחות. לגרסת המשיבים אין ממש בטענותיהן של העותרות כנגד חוקַתיותו של התיקון. לדידם, התיקון נוצר לתכלית ראויה, ותוך שקילת השיקולים הנדרשים. המשיבים דוחים את הטענות בדבר חוסר סבירות וחוסר מידתיות של הכללים וטוענים כי אין כל עילה לבטלם. 4. באשר לטענות העותרות הנוגעות לקביעת מועד לתחילת ראיונות הקבלה להתמחות, נטען כי דחיית מועד הראיונות משרתת את הצדדים כולם, ותיקנה את הפגמים שנוצרו במצב הקודם, בו החלו הראיונות כבר בתחילת השנה השנייה ללימודי המשפטים. זאת ועוד, גם אם ניתן לטעון כי ישנן אוכלוסיות מסוימות שייפגעו מהוראות התיקון, הרי שמדובר לשיטת המשיבים בפגיעה סבירה ומידתית. גם באשר לטענות העותרות בדבר הכבילה הנוצרת על ידי יצירת המרשם בספרי לשכת עורכי הדין, טוענים המשיבים כי מעמדו של המרשם הינו דקלרטיבי בלבד, ואין בו כדי למנוע ממועמד להתמחות לבטל סיכום להתמחות עם מאמן אחד ולעבור למאמן אחר. יש בהסדר שנקבע כדי לעודד את שני הצדדים שנקשרו בסיכום ההתמחות לכבד את התחייבויותיהם. המשיבים מדגישים כי פירושה של טענת העותרות בדבר צמצום האפשרות להמשיך בחיפוש ההתמחות לאחר סיכום עם מאמן, הינה ניסיון לשמר את האפשרות להפרת הסכמים, התנהגות אותה רואים המשיבים כבלתי יעילה ואף חסרת תום לב. המשיבים כולם מדגישים כי התיקון לכללים גובש לאחר חשיבה מעמיקה, תוך שיתופם של גורמים רבים הנוגעים בדבר, ולאחר שנשקלה מערכת שיקולים רחבה. בהקשר זה ניתן דגש מיוחד לעובדה כי הנוסח הראשוני של התיקון עבר שינויים והתאמות, זאת בעקבות דיונים שנערכו בעניין בין הלשכה למשרד המשפטים, דיונים עליהם עמדו המשיבים בהרחבה. 5. ביום 15.2.2012, התקיים דיון בעתירה, ובעקבותיו ניתנה החלטתנו בה ניתנה לעותרות האפשרות להודיע האם ברצונן למשוך את העתירה, תוך שמירה על טענותיהן. עוד נאמר בהחלטה כי מכל מקום, טענות הצדדים הסתיימו. בהודעה שמסרו העותרות ביום 23.2.2012, ביקשו לעמוד על עתירתן. דא עקא, העותרות המשיכו והוסיפו בהודעתן עוד כהנה וכהנה טענות הנוגעות לגופו של עניין. לכך לא היה מקום ובצדק התרעמו על כך המשיבים. דיון והכרעה 6. דין העתירה להידחות. 7. העותרות פורשות יריעה רחבה ומגייסות לטובתן את העקרונות של חופש העיסוק וכבוד האדם. קראנו טענות הצדדים, ונמקד את דיוננו בשתי השאלות המרכזיות המתעוררות: השאלה הראשונה הינה האם ללשכה הייתה הסמכות לקבוע את ההוראות שנכללו בתיקון. השאלה השנייה הינה האם הוראות התיקון יוצרות פגיעה בזכויותיהם של מועמדים להתמחות. למען הסדר נציין כי גם בכל שאר הטענות לא מצאנו ממש. 8. סעיף 109(2) לחוק לשכת עורכי הדין קובע: המועצה הארצית של הלשכה רשאית, באישור שר המשפטים, להתקין כללים (בחוק זה - כללים) בכל ענין הנוגע לארגון הלשכה ופעולותיה, במידה שלא נקבעו הוראות בחוק זה ובמידה שסמכות זו לא ניתנה בחוק זה לשר המשפטים, ולרבות ענינים אלה: ..... (2) סדרי קבלתם של מתמחים ורישומם, ודרכי הפיקוח על התמחותם; (ההדגשות נוספו, מ.נ.) בהתאם לאמור, הלשכה היא הגורם המוסמך להתקין כללים המסדרים את אופן קבלתם של מתמחים ורישומם, כמו גם את דרכי הפיקוח על ההתמחות עצמה. טוענות העותרות כי בהוראות התיקון לכללים חרגה הלשכה מהסמכות הנתונה לה על פי חוק. אין בידינו לקבל טענה זו. המשיבים הציגו תמונה בעייתית ששררה בשוק עריכת הדין בכל הנוגע לראיונות ההתמחות. ראיונות ההתמחות התקיימו בשלב מוקדם מאוד של הלימודים לתואר הראשון, מבלי שיכלו המועמדים לרכוש ידע משפטי משמעותי, שיאפשר למראייניהם לקבל החלטה מושכלת. עוד נטען כי תופעה זו הובילה למספר רב של ביטולי התמחויות, זמן קצר לפני המועד בו אמורות להתחיל. כמי שממונה על הסדרת מקצוע עריכת הדין בכלל, וההתמחות בפרט, פעלה הלשכה למצוא פתרון לתופעה בעייתית זאת בדרך של תיקון הכללים. קשה לראות כיצד בפעולתה זאת חרגה הלשכה מתחומי סמכותה המוקנים לה בחוק ובתקנות. הוראות סעיף 109(2) מקנות ללשכה סמכות רחבה המאפשרת לה לקבוע את כל שקבעה במסגרת התיקון. ודוק: הכללים מופנים לעורכי הדין ומורים למאמן כיצד לנהוג. אף שיש לכך השלכה על מתמחים בפוטנציה לא אליהם מכוונים הכללים. די בלשונו של סעיף 109(2) כדי להוות מקור סמכות ויש לפרש את הסמכויות הנגזרות ממנו בהרחבה (לעניין זה ראו והשוו: בג"ץ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל נ' המפקח על הביטוח, פ"ד נה(3) 625, 643-641 (1996)). הנחת המוצא צריכה להיות כי ללשכה הסמכות לקבוע את סדרי קבלתם של מתמחים ובכלל זה ניתן לקבוע את המועד בו ייערכו ראיונות הקבלה להתמחות. 9. השאלה השנייה, הבוחנת פגיעה אפשרית בזכויותיהם של מועמדים להתמחות, עמדה במרכז כתבי טענותיהם של הצדדים לעתירה. בהקשר זה, הטיעון המרכזי שנטען על ידי העותרות הינו כי תקופת ראיונות ארוכה יותר, כפי שהיה עובר לתיקון, מאפשרת למועמדים שהות מספקת לנסות ולשפר את מקום ההתמחות שלהם, לאחר שכבר התקבלו להתמחות. לא נוכל לקבל טענה זאת. ראשית, מקובלת עלינו טענת המשיבים כי דחיית מועד הראיונות וריכוזם לתקופה קצובה, מאפשרת התאמה טובה יותר בין מועמדים למאמנים, כך שהצורך להחלפת מקום אינו משמעותי כבעבר. שנית, נחזור ונזכיר כי הסכמים יש לקיים ויש להניח כי עורכי דין ומועמדים להתמחות ייעשו כן. אמירה כי אדם נקשר בהסכם להתמחות מתוך מחשבה ורצון שישמש לו כמעין "ביטוח התמחות" והוא מוכן יהיה לנער חוצנו ממנו ברגע שתימצא לו חלופה טובה יותר, איננה אמירה לגיטימית ואינה עולה בקנה אחד עם חובת ניהול משא ומתן בתום לב המוטלת על צדדים למשא ומתן. 10. טיעון נוסף שמעלות העותרות מתייחס לחובת הרישום בספרי הלשכה, המהווה פגיעה באפשרות לשיפור משרת התמחות. על פי טענה זאת מועמדים יירתעו מלהמשיך ולחפש התמחות לאחר שכבר נקשרו בסיכום להתמחות, זאת בשל החשש שהדבר יתגלה למאמנים. גם טענה זו אין בידינו לקבל. אנו מקבלים את טענת המשיבים לפיה אין במנגנון הרישום שנקבע בכללים, כדי ליצור פגיעה בזכויותיהם של מועמדים להתמחות. עצם האפשרות לשנות מקום התמחות נשארת בעינה. אין בתיקון כל הוראה המגבילה אפשרות לשנות מקום התמחות לאחר הרישום בספרי הלשכה. הפגיעה היחידה לגביה טוענות העותרות היא לגבי עצם העובדה כי למאמנים תהיה קיימת אפשרות לברר האם המועמד שלפניהם כבר סיכם על התמחות עם מאמן אחר- וזאת רק אם ייתן המועמד את הסכמתו לכך. לדידי, לא מדובר בשינוי משמעותי ממצבם הקודם של מועמדים להתמחות. גם לפני קיומו של המירשם עמדה למאמנים האפשרות הפשוטה לשאול את המועמד שלפניהם, האם יש לו מחויבויות קודמות. איני מניחה כי העותרות עומדות על זכותם של מועמדים להתמחות שלא לומר אמת במצב שכזה, ומכל מקום, אם זו הכוונה אין הדבר ראוי להגנת בית המשפט. על כן אין בידנו אלא לקבוע כי המרשם בספרי הלשכה אינו יוצר פגיעה בחופש בעיסוק. 11. זאת ועוד, העותרות לא הצליחו להראות כי המנגנונים שנוצרו בתיקון, יוצרים פגיעה ממשית בציבור המועמדים להתמחות. כך למשל, בהינתן העובדה כי היחס בין מספר בוגרי תואר במשפטים ובין מספר משרות ההתמחות הפנויות זהה, לא ברור מדוע ישנה חשיבות משמעותית לתקופת הזמן בה יערכו הראיונות. אם נתקלים מועמדים בקושי במציאת מקום התמחות, ייתכן בהחלט כי קושי זה נובע מסיבה אחרת, כגון מספר מועט מידי של מקומות להתמחות, ולא ממשך הזמן להרשמה. מקובלת עלינו טענת המשיבים כי כשל השוק ששרר בשוק, פגע באופן מצרפי, במועמדים להתמחות וגם במאמנים, וחייב את הלשכה להסדיר את מועדי הראיונות בכללים. תיקון הכללים עשוי בהחלט להביא להתגברות על כשל השוק. נוכח כל האמור לעיל, נסכם ונאמר כי ראוי היה לשמור את הטענות בדבר פגיעה בחופש העיסוק ובכבוד האדם לעניינים יפים מאלה. 13. סוף דבר: דין העתירה להידחות, כפי שהצענו לעותרות כשאפשרנו להן למשוך את העתירה, נציין כי אם יסברו העותרות בעתיד, לאחר חלוף תקופת זמן משמעותית בה יתנהלו ראיונות ההתמחות בהתאם לאמור בתיקון, כי יש בידיהן נתונים ממשיים המוכיחים שהכללים פוגעים פגיעה מהותית בציבור המועמדים להתמחות - דלתות בית המשפט נותרות פתוחות עבורן. העותרים ישלמו לכל קבוצת משיבים שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש"ח. הסכומים כוללים מע"מ. ש ו פ ט ת שופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט שופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת מ' נאור. ניתן היום, ג' בניסן התשע"ב (26.03.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10096090_C08.doc עע+לא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il