איתן דהן נ. ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 9605/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9605/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט י' דנציגר העותר: איתן דהן נ ג ד המשיבים: 1. ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל 2. מפכ"ל משטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: ז' בחשון התשס"ט (05.11.08) בשם העותר: עו"ד ניר זאב בשם המשיבים: עו"ד שגית שדה עטיה פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. העותר התגייס בשנת 1998 למשטרת ישראל, ובתפקידו האחרון שימש סייר בתחנת עירון. בתאריך י"א בתשרי התשס"ח (23.9.07) החליט ראש אגף משאבי אנוש במשטרה לפטר את העותר מן השרות, ובהחלטה זו עוסקת העתירה שבפנינו. 2. הסמכות לפטר שוטר נמסרה למפקח הכללי של משטרת ישראל, מכוח סעיף 10(2) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971. להחלטת הפיטורין נקבע סייג, היינו, "הוכח להנחת דעתו [של המפכ"ל] שהשוטר מתרשל או בדרך כלל בלתי-יעיל במילוי תפקידו או אינו מתאים מבחינה אחרת למלא תפקידיו". הפסיקה קבעה לא אחת, כי שוטר "משמש נציגה של מערכת אכיפת החוק, מכאן ששילובו של אדם בתפקיד במשטרה כשהוא אינו מתאים לכך עלול לפגוע קשות במערך הביצוע של המשטרה, כמו גם בתדמיתה בעיני הצבור כגוף הפועל על בסיס ערכי הגינות וטוהר מידות. לפיכך, אינטרס ציבורי מן המעלה הראשונה הוא להבטיח קיומו של שירות משטרה תקין, יעיל והגון, אשר ישא במטלות הקשות המוטלות עליו ברמה הראויה" (בג"צ 671/04 גרין נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (5) 827, 833 (2005); וכן ראו בג"צ 5844/07 כרמלי נ' ראש אגף משאבי אנוש, לא פורסם (2008); בג"צ 1802/08 יאיר חיים נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל, לא פורסם (2008); בג"צ 8156/06 איריס ממן נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל, לא פורסם (2007)). 3. בכתב אישום שהוגש בחודש דצמבר 2006 לבית הדין למשמעת של המשטרה, נטען, כי בשלושה מועדים, בשלהי שנת 2005 ותחילת 2006, נכנס העותר למסוף המשטרתי ודלה ממנו נתונים בנוגע לשוטר אחר – פרטים על רכבו, היותו נוהג ללא רישיון, וכן רישומו הפלילי. חלק מהפרטים הועברו על ידי העותר לאחר. כמו כן, נטען כי בעקבות פתיחתה של חקירה פלילית, נצטווה העותר לשהות במעצר בית, אולם בתאריך 3.2.06 נמצא מפר את הצו. בכל אלה הודה העותר, ובעקבות כך הורשע בעבירות של שימוש לרעה בסמכות והתנהגות שאינה הולמת, ובית הדין דן אותו לעונש של נזיפה חמורה, קנס ושבעה ימי מחבוש על תנאי. נדמה כי אין צורך לומר שהעותר חטא בהתנהגות שאסור לו לשוטר לחטוא בה, ובגינה בלבד היה נכון להרהר אם הוא מתאים להימנות עם אלה שהופקדו על שמירת החוק. מקל וחומר שראוי היה להרהר בכך נוכח העובדה שהעותר צבר לחובתו עבירות משמעת לא מעטות, חלקן בעלות אופי חמור, ואף העיד על עצמו כמי שמתקשה "לפעמים לקבל מרות". בנסיבות אלו איננו סבורים כי נפל פגם בהחלטת המשיבים המצויה במתחם הסבירות, ומכאן החלטתנו לדחות את העתירה. ניתן היום, ט' בחשון התשס"ט (07.11.08). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07096050_O08.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il