מוחמד אבו כמאל נ. מפקד כוחות הבטחון ביו"ש

החלטה בתיק בג"ץ 9600/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9600/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: מוחמד אבו כמאל נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות הביטחון ביו"ש 2. שר הביטחון עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בשם המשיבים: עו"ד חוסיין איוב עו"ד איתי רביד פסק דין השופטת ע' ארבל: עניינה של העתירה בבקשת העותר להורות למשיבים לבטל את המניעה הבטחונית הקיימת ביחס אליו והמסכלת לטענתו את הליך איחוד המשפחות בינו לבין אשתו. 1. העותר, תושב בית לחם, נשוי לתושבת קבע בישראל שהינה עיוורת מלידה ואב לשלושה ילדים. לטענתו, בשנת 2001 הגישו בני הזוג בקשה לאיחוד משפחות אך זו נדחתה בשל הוראת השעה שהקפיאה בשעתו הליכי איחוד משפחות בין תושבי ישראל לתושבי האזור. עתירה מנהלית שהגישו בעניין נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"מ 1033/02) וערעור שהוגש על ההחלטה לבית משפט זה נדחה גם הוא (עע"מ 6126/04). לדברי העותר, פניותיו לגורמים המוסמכים להסרת המניעה הבטחונית הקיימת נגדו נדחו מן הטעם כי קיימת נגדו מניעה ביטחונית ומשטרתית. לטענת העותר, יש להורות על הסרת המניעה הביטחונית הרובצת עליו, וזאת ממספר טעמים: ראשית, מאחר וההחלטות בעניינו נעדרו כל הנמקה מהותית ונתקבלו מבלי שנשקלו השיקולים הרלוונטיים לעניין ומבלי שהמשיבים עמדו בנטל ההוכחה הנדרש לשם כך. שנית, מאחר והמניעה האמורה יסודה בעבירות של יידוי אבנים שביצע בנערותו והיא אינה מביאה בחשבון את שינוי הנסיבות שחל מאז בוצעו ואת העובדה כי העבירות האמורות אינן מעידות מאומה על אופיו ואורח חייו הנורמטיבי כיום. ושלישית, לאור עקרונות הצדק הטבעי, המצדיקים לטעמו במקרה הנוכחי התחשבות בנסיבותיהם המיוחדות של בני הזוג ובצורך של משפחת העותר בסיועו ובנוכחותו. לדברי העותר, הותרת המניעה הבטחונית על כנה מסבה לו ולמשפחתו נזקים קשים ופוגעת פגיעה קשה ובלתי מידתית בכבודו, בזכותו לחיי משפחה, בתדמיתו ובשמו הטוב. 2. עמדת המשיבים הינה כי דין העתירה להידחות על הסף. לטענתם, עניינה העיקרי של העתירה הוא למעשה בבקשת העותר כי יוענק לו מעמד בישראל על רקע נישואיו. ההחלטה על דחיית בקשת בני הזוג לאיחוד משפחות עברה שני הליכים של ביקורת שיפוטית- הן על-ידי בית המשפט לעניינים מנהליים והן על-ידי בית משפט זה, תוך ששתי הערכאות לא מצאו לנכון להתערב בעמדת המשיבים בעניין. במסגרת העתירה הנוכחית לא הצביע העותר על כל שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של ההחלטה, וממילא, בטרם יידרש בית משפט זה לעניין היה על העותר להקדים ולפנות לגורמים המתאימים ובעלי הסמכות לבחינת בקשותיו, ומן העתירה לא עולה כי הוא עשה כן. לפיכך, סבורים המשיבים כי יש לדחות את העתירה מחמת קיומו של מעשה בית דין, ולאור העובדה כי לא קדמה לה פנייה לרשויות הרלבנטיות, אף בשל אי-מיצוי הליכים ובשל העובדה כי מדובר בעתירה מוקדמת. לצד זאת, מציינים המשיבים כי על רקע התיקון מחודש מרץ 2007 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: החוק), באפשרות העותר לפנות לוועדה המיוחדת בהתאם לסעיף 3א1 לחוק, וזאת על רקע הטעמים ההומניטאריים העולים מן העתירה. מאחר ומן העתירה לא עולה כי כך נעשה, סבורים המשיבים כי אף בטעם זה יש כדי להביא לדחייתה של העתירה על הסף. עוד מציינים המשיבים כי ככל שהעותר מעוניין לקבל היתר כניסה לישראל לתקופה קצובה, הרי שמגורמי הביטחון נמסר בהקשר זה כי בכפוף לפנייה בהתאם לנהלים המקובלים, היינו- פניה למפקדת התיאום והקישור הסמוכה למקום מגורי העותר אשר תבחן את הבקשה לגופה, על רקע הנסיבות ההומניטאריות בעניינם של העותרים, בעת הזו לא יתנגדו הם ליתן לעותר היתר כניסה לישראל לתקופה קצובה על מנת לאפשר לו להיערך למצוא פתרון לנסיבותיו. 3. לאחר שעיינו בעתירה על צרופותיה ובתגובת המשיבים לה מצאנו כי אכן דין העתירה להידחות על הסף. בקשה לאיחוד משפחות שהגישו העותר ואשתו בעבר נדחתה מטעמים ביטחוניים. הן בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים והן בית משפט זה בשבתו כערכאה לערעורים בעניינים מנהליים בחנו את ההחלטה – בין היתר לאור המידע הביטחוני הקיים בעניינו של העותר אשר הוצג בפני שתי הערכאות – ובסיכומו של דבר לא מצאו בה פגם המצדיק את התערבותם. ככל שהעותר מבקש כי עניינו יבחן מחדש, הן בהיבט של המניעה הבטחונית המוזנת נגדו והן בהתייחס לדחיית בקשתו למעמד בישראל בכללותה, היה על אשתו להגיש עבורו בקשה חדשה לאיחוד משפחות למשרד הפנים, שהוא הגורם המוסמך לעניין. כפי שמציינים המשיבים, על רקע הטעמים ההומניטאריים המצוינים בעתירה, באפשרות העותר גם לפנות לוועדה המקצועית לפי סעיף 3א1 לחוק. ואולם, כפי הנראה העותר טרם נקט במי מצעדים אלו. פנייתו לבית משפט זה במסגרת העתירה דנן הינה אפוא מוקדמת, מאחר וטרם מוצו על-ידו ההליכים האפשריים העומדים לרשותו לקבלת הסעד המבוקש. בנסיבות אלו, ברי כי לעת הזו אין מקום שבית משפט זה יידרש לעניינו של העותר לגופו. למותר לציין, כי לאחר שההליכים האמורים אכן ימוצו, יוכלו העותר ואשתו לשוב ולפנות בעניינם לבית המשפט המוסמך, ככל שתהא בידם עילה לכך. העתירה נדחית אפוא. ניתן היום, ט"ז בסיוון תשס"ח (19.6.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07096000_B05.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il