וגנר-דוחובני כבלים ומתכות בע"מ נ. אברהם גדות,עו"ד-המפרק

פסק-דין בתיק ע"א 9596/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9596/04 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת ד' ברלינר המערערים: 1. וגנר-דוחובני כבלים ומתכות בע"מ 2. גדעון ברקסמאיר נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד אברהם גדות, המפרק 2. כונס הנכסים הרישמי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בבש"א 10061/04 מיום 20.7.04 שניתן על ידי כב' סגנית הנשיא ב' גילאור תאריך הישיבה: כ"ו בתשרי השס"ז (18.10.06) בשם המערערים: עו"ד מוני עזורה בשם המשיב 1: בעצמו בשם המשיב 2: עו"ד צבי קוש פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגנית הנשיא ב' גילאור) בו חוייבה המערערת 1 (להלן – המערערת) לשלם לקופת הפירוק של רמית נהריה הצפון בע"מ (בפירוק) (להלן – רמית) סך של 350,000 ש"ח וכן סכום נוסף של מס ערך מוסף. 2. בין המערערת לבין רמית נתקיימו יחסים מסחריים ורמית הייתה חייבת למערערת סכום שעלה על מיליון ש"ח. הצדדים היו מעוניינים להקטין את סכום החוב. ביום 14.5.03 נעשה הסכם מכר בין רמית לבין חברה אחות של המערערת, או.וואי. כבלים וסחר כללי בע"מ (להלן – הקונה) ולפיו התחייבה רמית למכור לקונה נכס מקרקעין. התמורה המוסכמת הייתה סכום של 150,000 דולר בצירוף מע"מ. בהסכם נקבע כי התשלום הראשון על חשבון התמורה יהא סך של 350,000 ש"ח וכי בנוסף לכך יימסר שיק דחוי בגין המע"מ. הקונה מסרה ביום 21.5.03 שיק על סך של 350,000 ש"ח. השיק הוסב למערערת. ביום 1.6.03 הוגשה בקשה לפירוק רמית. ביום 21.9.03 ניתן צו פירוק לגבי רמית. המשיב 1 משמש כמפרקה של רמית. המפרק הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לחייב את המערערת להשיב לקופת הפירוק את הסכום של 350,000 ש"ח משום שלטענתו מדובר בהעדפת מירמה. המפרק אף ביקש שהמערערת תשלם את סכום המע"מ בגין תמורת המכר בסכום של כ-123,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי אכן חייב את המערערת בתשלום שני הסכומים. נושא המע"מ הוסדר בין המעורבים ואינו עומד עוד על הפרק. 3. במסגרת הערעור תוקפת המערערת את החיוב שהושת עליה לשלם לקופת הפירוק את הסכום של 350,000 ש"ח. המערערת טוענת כי לא היה מקום להיעתר לבקשתו של המפרק בלא שנשמעו ראיות. עוד נטען כי אין מדובר כלל בהעדפת מירמה וכי אם יש ממש בטענות המפרק צריך הדבר להביא לביטולה של עסקת המכר. דעתנו היא שדין הערעור להידחות. 4. מן החומר שהובא בפנינו עולה כי למעשה לא קיימת מחלוקת עובדתית בין בעלי הדין. הנתונים בכל הנוגע לעסקת המכר מוסכמים ואף אין חולקין על כך שהתשלום הראשון בגין תמורת המכר בסך 350,000 ש"ח הגיע מן הקונה למערערת וכי בדרך זו הוקטן חובה של רמית למערערת. המערערת טוענת כי למעשה קיימת זהות בינה לבין הקונה וכי בית המשפט התעלם מנתון זה. אף אם נניח שיש להתייחס לקונה ולמערערת כגוף אחד, אין לקבל את טענותיה של המערערת. בין כך ובין כך, רשאי היה בית המשפט לדון בבקשה ולהכריע בה על סמך החומר שבכתב. 5. סעיף 355 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, מחיל לעניין פירוק חברה את דין העדפת מירמה החל בפשיטת רגל. סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, קובע שמעשים מסויימים שנעשו על ידי החייב תוך שלושה חודשים לפני הגשת בקשת פשיטת רגל ייחשבו כמעשי מירמה ועל כן בטלים כלפי הנאמן. מדובר שם על מעשים שנעשו לטובת נושה של החייב, בין היתר, כדי לתת לנושה עדיפות על פני נושים אחרים. נעיר, כי אמנם מדובר על העדפת מירמה אך השימוש במושג מירמה יש בו כדי להטעות. יושם אל לב, כי הסעיף עוסק בסיטואציה בה אדם פורע חוב קיים. כלומר, מדובר לכאורה במעשה ראוי ונכון. אף על פי כן המעשה ניתן לביטול מן הטעם שפוגע הוא בעקרון השוויון בין הנושים (ע"א 471/68 אלפרין נ' המפרקים של מקיף חברה להשקעות בע"מ (בפירוק), פ"ד כ"ג(1)65, 71). המערערת כלל אינה חולקת על כך שאכן המטרה של המהלך המורכב שנעשה הייתה להקטין את חובה של רמית. לא זו אף זו, בתגובתה של המערערת שהוגשה לבית משפט קמא נאמר במפורש כי בין הצדדים התנהל משא ומתן ארוך למכירת המקרקעין כשהרעיון היה הקטנת החוב. על כן, אף אין זה משנה כלל שעסקת המכר נעשתה לא עם המערערת אלא אם חברה אחות. נראה, שאפילו הייתה העסקה נעשית ישירות עם המערערת באופן שהתמורה הייתה נמוכה ב-350,000 ש"ח ממחיר השוק, היה בכך משום העדפת מירמה. אין המערערת טוענת כי שעה שהגיע לידיה סכום של 350,000 ש"ח לשם הקטנת החוב קיבלו הנושים האחרים של רמית סכומים יחסיים דומים לפרעון החובות שהגיעו להם. הואיל והעדפת המירמה נוגעת לתשלום של 350,000 ש"ח והואיל ובעצם עסקת המכר אין פגם, אין לקבל את הטענה בעניין ביטול עסקת המכר. ונקודה אחרונה: התשלום של 350,000 ש"ח נעשה בתקופת שלושת החודשים שקדמה להגשתה של בקשת הפירוק. מכאן שנתמלא אף התנאי בעניין המועד (ע"א 315/89 ביאלוסטוצקי בע"מ נ' נייר גרף בע"מ פ"ד מה(1)698). 6. הערעור נדחה. המערערת תישא בשכר טירחת עו"ד בסכום של 20,000 ש"ח לזכות המפרק ובסכום של 5,000 ש"ח לזכות הכונס הרשמי. ניתן היום, כ"ז בתשרי התשס"ז (19.10.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04095960_S09.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il