החלטה בתיק רע"א 9587/16 בבית המשפט העליון רע"א 9587/16 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: עמרם את מסיקה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. מוסטפא עבד אלקאדר 2. מלכה מי-דן 3. מוחמד עבד אלקאדר ושות' בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בה"פ 32649-01-16 מיום 29.11.2016 שניתנה על-ידי סגן הנשיא השופט ב' ארבל ובקשה לעיכוב ביצוע ולמתן סעד זמני בערעור בשם המבקשת: עו"ד אורית שקד שנקמן בשם המשיב 1: עו"ד אמיר מרג'יה בשם המשיבה 2: עו"ד אדמית כהן וינשטוק; עו"ד רביד קיס פסק דין במעמד צד אחד, ניתן צו מניעה ארעי שהותנה בהמצאת התחייבות עצמית והפקדת ערובה כספית על סך של 100,000 ₪, במזומן או באמצעות ערבות בנקאית אוטונומית. השאלה היא כיצד יש לסווג את הערובה שנקבעה – כערבות או כערבון. 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בה"פ 32649-01-16 (סגן הנשיא, השופט ב' ארבל) מיום 29.11.2016, בגדרה הוחלט להחזיר למוסטפא עבד אלקאדר (להלן: המשיב) את הערבות הכספית שהפקיד במסגרת בקשתו למתן צו זמני, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.7.2016. לצידה של בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי ולמתן סעד זמני לתקופת הערעור, אשר הגיש המשיב על פסק הדין שניתן ביום 3.7.2016 (ע"א 6373/16). רקע 2. חברת מוחמד עבדאלקאדר ושות' בע"מ, משיבה 3, עוסקת בנדל"ן. בעלי מניותיה הם המשיב ואחיו, מוחמד. בין הצדדים קיים סכסוך ארוך שנים, אשר נדון בכמה וכמה הליכים משפטיים. 3. לפני מספר שנים נמכרו המקרקעין הידועים כגוש 10031 חלקות 18-17 בחדרה למבקשת (להלן: המקרקעין), והערת אזהרה נרשמה לטובתה. במהלך שנת 2015 נרשמה הערת אזהרה לטובת המשיב על המקרקעין. הדבר מנע מהמבקשת לממש את זכויותיה במקרקעין, ובשל כך הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת, במסגרתה ביקשה להורות על מחיקת הערת האזהרה (ה"פ 32649-01-16). ביום 3.7.2016 ניתן פסק דין, במסגרתו הורה בית המשפט על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיב. 4. ביום 7.7.2016 הגיש המשיב בקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד, לתקופת הערעור על פסק הדין שניתן ביום 3.7.2016. ביום 10.7.2016 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה, המורה על צו מניעה ארעי האוסר על המבקשת ועל המשיבה 2 לבצע כל פעולת רישום בספרי המקרקעין בנוגע למקרקעין, וכן כי: "הצו יכנס לתקפו לאלתר, לאחר שהמבקש יפקיד התחייבות עצמית – אשר היה עליו להפקיד כבר במצורף לבקשה זו! – ואשר תופקד עוד היום. כן, על המבקש להפקיד ערובה כספית בסך של 100,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית...". 5. לאחר שהמבקשת והמשיבות 3-2 הגישו את תגובתן לבקשת המשיב למתן סעד זמני לתקופת הערעור, דחה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 8.8.2016, את הבקשה. בהחלטה נקבע כי צו המניעה הארעי שניתן, יפקע בחלוף עשרה ימים מיום מתן ההחלטה, והערת האזהרה תימחק. 6. ביום 17.8.2016 הגיש המשיב ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 3.7.2016 (ע"א 6733/16), וכרך עמו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, לפיה יאסר על המבקשת והמשיבות 3-2 (להלן: המשיבות הפורמאליות) לבצע כל הַקְנָיָה של המקרקעין (דיספוזיציה). בית משפט זה (השופט נ' הנדל) דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 8.9.2016, בציינו כי ההליך הדיוני הנכון שבו צריך היה המשיב לנקוט הוא בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתו למתן סעד זמני לתקופת הערעור. לגופה של הבקשה, קבע בית המשפט, מעבר לנדרש, כי דינה להידחות מן הטעמים שצוינו בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 8.8.2016. 7. ביום 16.11.2016 הגיש המשיב בקשה להשבת הערבות הכספית, שהפקיד בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.7.2016, בטענה כי חלפו ששים ימים ממועד פקיעת צו המניעה הארעי, בהתאם להוראת תקנה 371(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין). המבקשת והמשיבה 2 התנגדו לבקשה ועתרו לחילוט הערובה הכספית שהופקדה, בהתאם להוראת תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין; ולחלופין עתרו להורות על הותרת הערובה הכספית למשך תקופה של ששה חודשים נוספים ממועד פקיעת צו המניעה הארעי, וזאת לצורך הגשת תביעה מטעם המבקשת לפיצויים בעקבות הנזקים שנגרמו לה, מחמת מתן צו המניעה הארעי. 8. ביום 29.11.2016 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, בה נקבע כי "דין העירבון שהפקיד המבקש לחזור לידיו", בהתאם להוראת תקנה 371(ד) לתקנות סדר הדין. על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפני. לצידה הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה ולמתן סעד זמני לתקופת הערעור, שהגיש המשיב על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 3.7.2016. ביום 12.12.2016 הוריתי כי הערבות הבנקאית שהפקיד המשיב תישאר בקופת בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת. עיקרי טענות הצדדים 9. לשיטת המבקשת, יש לראות ברכיב החלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.7.2016, הקובע כי המשיב יפקיד ערובה כספית, ככזה הממלא אחר שלוש הבטוחות – התחייבות עצמית, ערבות וערבון – המעוגנות בתקנה 364 לתקנות סדר הדין, שכן בית המשפט לא קבע במפורש מהו סיווג הערובה הכספית בהתאם להוראת התקנה. הערובה הכספית שהופקדה מהווה, לשיטת המבקשת, ערבות, ולכן תחול הוראת תקנה 371(ג) לתקנות סדר הדין, שלפיה יש להורות על המשך העמדת הערובה הכספית בתוקפה לתקופה בת ששה חודשים מעת פקיעת צו המניעה הארעי. טענתה החלופית היא, כי בית המשפט המחוזי שגה כשקבע כי בקשתה לחילוט הערבות הכספית לא הוגשה בסד הזמנים הקבוע בהוראת תקנה 371(ד) לתקנות סדר הדין. לטענתה, משבית המשפט המחוזי לא התייחס בהחלטתו המורה על פקיעת הצו הארעי בחלוף עשרה ימים מיום 8.8.2016, לתקופת פגרת בתי המשפט, הרי שחלה הוראת תקנה 529 לתקנות סדר הדין. משכך, לכל המוקדם, תקופת ששים הימים הסתיימה ביום 23.11.2016, ביום בו הוגשה הבקשה לחילוט הערובה הכספית. עוד טוענת המבקשת, כי גם אם חלף המועד להגשת הבקשה, הרי שהיה על בית המשפט להאריך את המועד להגשתה, בשל הנזקים שהוסבו לה בתקופה זו. משיבה 2 תומכת בבקשה מהטעמים שציינה המבקשת; ומשיבה 3 לא הגישה תשובה לבקשה. 10. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, המבקשת לא דייקה בתיאור העובדות הרלבנטיות לבקשה, כשלא ציינה כי ביום 18.8.2016, הגישו באי-כוחה ללשכת רישום המקרקעין בחיפה, בקשה לביטול רישום צו המניעה הארעי, והרישום בוטל על-פי שטר שמספרו 42302/2016/1. משכך, המבקשת הגישה את הבקשה לחילוט הערבון לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנות סדר הדין להגשתה. דיון והכרעה 11. בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 12. בנדון דידן, הורה בית המשפט המחוזי למשיב להפקיד את הערובה "במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית", ודוק: בעצם מתן האפשרות להפקיד את הערובה על דרך של הפקדת כסף מזומן לקופת בית המשפט, גילה בית המשפט המחוזי דעתו כי הערובה המבוקשת היא חפצית במהותה, קרי – ערבון (ראו רע"א 3780/16 קלנר נ' עזבון פת גיטיה ז"ל (24.7.2016) פסקה 8; להבחנה דומה ראו רע"א 3875/13 אבו קאשף סאלח נ' חברת ניב אל בע"מ (9.12.2013) פסקה 11). אמת נכון הדבר, משלא חייב בית המשפט המחוזי את המשיב בהמצאת ערבות, היה עליו לנמק זאת (תקנה 364 (א) לתקנות). בדומה, גם חיובו של המשיב בהפקדת ערבון שסכומו עולה על סך של 50,000 ₪ טעון היה נימוק (תקנה 364(ג) לתקנות). אם היו הצדדים משיגים על כך לפני בית משפט זה על דרך של הגשת בקשה לרשות ערעור (המבקשת – על הפטור מהמצאת ערבות, והמשיב – על גובה הערבון), דומני כי לא היה מנוס מלקבל את השגתם ולהורות לבית המשפט המחוזי להבהיר את החלטתו. ברם, אין בכך כדי לשנות מן המסקנה העולה מהחלטת בית המשפט המחוזי, כי הערבות הבנקאית שהפקיד המשיב – בתורת ערבון הופקדה. 13. משאלו הם פני הדברים, אזי את הבקשה לחילוט הערבון היה על המבקשת להגיש בתוך 60 ימים מהמועד שבו פקע הצו הזמני (תקנה 371(ד) לתקנות). לטענת המבקשת, כך עשתה, בשים לב לימי הפגרה שבתווך, אשר בהעדר הוראה מפורשת של בית המשפט המחוזי אינם באים במניין 60 הימים (תקנה 529 לתקנות). כך, ההחלטה לדחות את בקשת המשיב ל'עיכוב ביצוע פסק הדין' ניתנה ביום 8.8.2016, ובמסגרתה נקבע כי בחלוף 10 ימים יפקע הצו הארעי ותימחק ההערה שנרשמה מכוחו. לשיטת המבקשת, מאחר שהחלטת בית המשפט המחוזי ניתנה במהלך ימי הפגרה, אזי את 60 הימים יש להתחיל למנות מיום 16.9.2016, 10 ימים לאחר תום הפגרה, שרק אז פקע הצו הארעי. על-פי חישוב זה, המועד האחרון להגשת בקשה לחילוט הערבון חל ביום 23.11.2016, היום שבו הוגשה הבקשה. גם טענה זו יש לדחות. בפועל, כפי שעולה מנסח רישום המקרקעין שצרף המשיב לתגובתו (נספח ג'), ההערה שנרשמה מכוח צו המניעה הארעי נמחקה ביום 18.8.2016, בחלוף 10 ימים מהמועד שבו ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי. יתר על כן, עיון בתגובת המבקשת לבקשת המשיב להשבת הערבון שהפקיד, מלמד כי זו היתה מודעת לכך שהצו הארעי פקע ביום 18.8.2016, כשהצהירה על נזקים שנגרמו לה בעקבות 'הענקת סעד זמני לתקופה של 40 יום נוספים' (בין מתן הצו הארעי – ביום 10.7.2016, לפקיעתו – ביום 18.8.2016, חלפו כ-40 ימים). על רקע האמור, יותר מתמוהה, לשון המעטה, טענתה של המבקשת כי "משנוכחה בדיעבד שהמועד אינו מסתיים אלא לאחר הפגרה, התנהלה על פי הצו הזמני עד לתום התקופה" (פסקה 15(ג) לבקשה). על כל פנים, משנמחקה ההערה במרשם המקרקעין ביום 18.8.2016, והמבקשת ידעה על כך, הרי שזהו המועד בו פקע הצו הארעי בפועל. המועד האחרון להגשת הבקשה לחילוט ערבון חל אפוא ביום 14.11.2016, המבקשת החמיצה מועד זה ואין לה להלין אלא על עצמה. 14. לפני סיום, לא למותר לשוב ולציין את החשיבות הרבה בכך שבית המשפט יבאר – באר היטב – מה טיבן של הערובות שאותן הוא מורה להפקיד, וינמק, כמצוות התקנות, את הטעון הנמקה, כדי שלא יארע דבר תקלה ולא כשל בדבר הלכה. מן הראוי כי גם באי-כוחם של הצדדים 'יעמדו על המשמר', על דרך של בקשת הבהרה, מקום בו החלטת בית המשפט אינה ברורה כל צרכה (לרשימה תמציתית של העניינים עליהם צריך בית המשפט להקפיד בהקשר זה בעת מתן סעד זמני ראו רע"א 9308/08 אלול נ' רביב (21.4.2009) פסקה 11). 15. אשר על כן, הערעור נדחה. ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע ולמתן סעד זמני בערעור, והיא נמחקת בזאת. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ₪. ניתן היום, ‏כ"א בטבת התשע"ז (‏19.1.2017). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16095870_O02.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il