אחמד ג'ועבה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9586/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9586/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר המערער: אחמד ג'ועבה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 16.10.07, בתיק 3066/07, שניתן על ידי כבוד השופט ר' כרמל תאריך הישיבה: י' באייר התשס"ח (15.05.08) בשם המערער: עו"ד עלאדין עדנאן בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים עו"ד בת עמי ברוט גב' אדוה פרויד פסק-דין השופט א' א' לוי: בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המערער בעבירות של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות ותקיפה לשם גניבה, עבירות לפי סעיף 402(ב) בשילוב עם סעיף 31, וכן סעיף 381(א)(2) לחוק העונשין. נטען, כי בחודש אפריל 2007, בשעת לילה מאוחרת, תקפו המערער ושניים מחבריו שלושה צעירים אותם פגשו בטיילת ארמון הנציב בירושלים. אחד התוקפים החזיק בידו סכין, ועמו איים על הקורבנות כדי למנוע את התנגדותם. בהמשך, גנבו המערער וחבריו שרשרת שענד אחד הקורבנות על צווארו, וכן את ארנקה של צעירה אחרת, בו היו כרטיס אשראי, כסף מזומן, תו קנייה ומפתחות. המערער היה מעורב באירוע דומה גם בחודש מאי 2007, כאשר הוא ושלושה מחבריו פגשו צעיר וצעירה שעשו דרכם לכיוון ארמון הנציב. המערער חטף בכח את תיקה של הצעירה, ואחר כך חטף מידי הצעיר טלפון נייד, ונמלט מהמקום. המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, ולאחר שהורשע גזר לו בית המשפט המחוזי 21 חודשי מאסר, 10 חודשים מאסר על-תנאי והוא חויב לפצות כל אחד מהמתלוננים בסכום של 3000 ש"ח. המערער עותר כי נקל בעונשו, אותו הגדיר בא-כוחו כ"חמור" ו"לא פרופורציונאלי", שעלול "לפגוע פגיעה קשה בעיקרון השוויון בין הנאשמים". בטיעון אחרון זה כיוון המערער לכך ששותפו נדון ל-31 חודשי מאסר בלבד, אף שהוא צירף תיק נוסף והופעל בעניינו מאסר מותנה בן 18 חודשים, חלקו בחופף. לא מצאתי בערעור זה ממש. המערער נטל חלק פעיל בביצוען של עבירות קשות, באחת כמסייע, ובאחרת כמבצע עיקרי. הוא וחבריו תקפו אנשים תמימים שהלכו או הסבו בטבורה של עיר, ותוך שימוש באיומים ובכוח גנבו מהם את רכושם. על מעשים מסוג זה ראוי היה המערער לעונש חמור מזה שהושת עליו. גם בטענה בדבר הפרה של עיקרון האחידות הענישה, לא מצאתי ממש, ומכאן דעתי כי יש לדחות את הערעור. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: א. אף שמצטרף אני לחוות דעתו של חברי השופט לוי, אבקש להוסיף דברים קצרים להנמקה. קשה לחלוק על כך שהמערער דנא, בן 21 בעת העבירות, כשל באופן חמור בשני מקרים שתוארו על ידי חברי, ושעניינם פגיעה רעה בקרבנות תמימי דרך. הוא גם חטא בקטינותו בפלילים, בגיל 14 בעבירות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ובגיל 17 בגניבה ובגניבת שיחות טלפון; בשני המקרים נענש ללא הרשעה. ב. התסקיר הבסיסי של שירות המבחן מתאר רקע משפחתי נורמטיבי, ועם זאת שימוש כבד בסמים עד כדי אשפוז פסיכיאטרי. שירות המבחן המליץ על מאסר שאינו ממושך מדי, ובתסקיר המעדכן מתקופת המאסר נמסר על נטילת אחריות, התנהגות תקינה וכן מעקב רפואי בהמשך לאמור, אך ללא בקשה לטיפול לשינוי בדפוס ההתנהגות. ג. אכן, הסניגור המלומד הפנה לתיקים בהם הוטלו בעבירות קרובות עונשים קלים יותר כגון ע"פ 6015/06 גיזאוי נ' מדינת ישראל(לא פורסם). באותו עניין-שנסיבותיו היו שונות - נתקבל ערעור המדינה ועונשים הוחמרו, אך נאמר גם כי "כדרכנו בערכאת ערעור איננו ממצים את עומק הדין כשהמדובר בערעור המדינה". אכן, פעמים-כשמדובר בנאשמים צעירים מאוד וללא רקע מכביד-נשקלת ענישה מקלה; ראו לאחרונה ע"פ 508/08 סטרוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם), אך שם היה המדובר באיש צעיר יותר, בעבירת שוד אחת ובתסקיר חיובי לאחר טיפול לאורך תקופה. לעומת זאת, במקרה דנא חברו כפל המעשים-וזאת יש להטעים-וחומרתם אל רקע קודם ואל המלצה מסויגת של שירות המבחן, ומכאן התוצאה. אכן, בית המשפט קמא לא הקל עם המערער, אך גם לא החמיר עמו באופן שיש מקום להתערב בו בנסיבות הללו. אוכל רק להביע את התקווה, כי כאמור בתסקיר המעדכן למד המערער לקח, ובהמשך לכך עצתי לו כי ישתלב, בתקופת החודשים שנותר לו בטרם יעמוד בפני ועדת השחרורים, בטיפול שעד כה לא חפץ בו-על מנת לחסן עצמו ככל האפשר כדי לא לשוב לסורו ולסמים; והרי כל החיים לפניו. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי. ניתן היום, כ' באייר התשס"ח (25.05.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07095860_O04.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il