פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 9585/17 בבית המשפט העליון ע"א 9585/17 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערים: 1. פלוני 2. פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת מיום 21.11.2017 בתמ"ש 24188-05-17 אשר ניתן על ידי כבוד השופט אסף זגורי בשם המערערים: עו"ד יוסף עאוני פסק-דין זהו ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (סגן הנשיא א' זגורי), מיום 21.11.2017 בתמ"ש 24188-05-17, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. 1. בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים שעניינם זכויות בבית הוריהם המנוחים (להלן: הבית) של המערער 1 והמשיב, שהם אחים. על רקע זה הגיש המשיב את התביעה מושא הערעור שלפניי, בה תבע לחייב את המערערים לשלם לו דמי שימוש ראויים. ביום 19.9.2017 התקיימה ישיבת קדם משפט, ובעקבותיה הורה בית המשפט ביום 24.9.2017 על מינוי שמאי מקרקעין כמומחה מטעם בית המשפט – בין היתר – לצורך הערכת שווי הבית והערכת שווי דמי השימוש בתקופה הרלוונטית. בעקבות כך הגישו המערערים בקשת פסלות וטענו כי במהלך ישיבת קדם המשפט הביע בית המשפט "עמדה בתיק" טרם שמיעת הראיות. 2. ביום 21.11.2017 דחה בית המשפט (סגן הנשיא א' זגורי) את הבקשה וציין כי בישיבת קדם המשפט ניסה לברר כיצד ניתן לקדם את התביעה מושא הערעור דנן. זאת חרף העובדה שהוגש ערעור על פסק דין שניתן בתיק קשור שעניינו סילוק ידם של המערערים מהבית. בהקשר זה הבהיר בית המשפט לצדדים כי נכון לשקול את הדרך שבה ניתן לסיים את הסכסוך סופית תוך עריכת התמחרות שבה ירכוש אחד הצדדים את זכויותיו של הצד האחר בבית. הוטעם כי לשם כך יש צורך בחוות דעת שמאית. בית המשפט הוסיף כי בעוד שהמשיב הסכים להצעה למנות שמאי שייבחן את הסוגיות הרלוונטיות ובכלל זה גם את שווי דמי השימוש הראויים, בא כוח המערערים התנגד לעריכת חוות דעת שמאית להערכת דמי השימוש וסבר כי השמאי צריך להתייחס אך ורק להערכת שווי הבית ובית המשפט הורה את שהורה לעניין זה, כמפורט בהחלטה הנ"ל מיום 24.9.2017. הודגש כי המערערים לא הגישו בקשת רשות לערער על ההחלטה האמורה וכעבור כחודש וחצי הגישו את בקשת הפסלות מושא הערעור דנן. נפסק, כי די בחלוף הזמן מאז הדיון כדי לדחות את הבקשה. כמו כן, דחה בית המשפט את הבקשה גם לגופה בציינו "לא הוברר לי מהבקשה לאיזה התבטאות של בית המשפט בישיבת קדם המשפט מכוונים הנתבעים [המערערים לפניי] בבקשתם"; עוד צוין כי בישיבת קדם המשפט מילא בית המשפט את חובתו לקיים ישיבה יעילה לקביעת הפלוגתאות שבמחלוקות. בית המשפט הוסיף כי לא חיווה דעה בנוגע לתביעת דמי השימוש, וכי מינוי המומחה על ידו תוך מתן הוראות לבחינת אפשרות של חלוקת השימוש, מלמדת כי בית המשפט "ניגש לקידום בירור התביעה באופן אובייקטיבי, פתוח ומקצועי לחלוטין". הודגש כי במהלך ישיבת קדם המשפט לא הייתה כל אמירה או התבטאות של בית המשפט המלמדת על גיבוש עמדה או על נעילת דעה, וכי לא בכדי לא הצביעו המערערים על אף אמירה כזו. בית המשפט ציין כי המערערת כלל לא נכחה בדיון וכי הפרוטוקול משקף נאמנה את התנהלותו המאוזנת במהלכו. על יסוד האמור נדחתה הבקשה, והמערערים חויבו לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 1,000 ש"ח וכן 2,000 ש"ח לאוצר המדינה. 3. מכאן הערעור שלפניי. המערערים מציינים כי בין הצדדים התנהלו ומתנהלים הליכים רבים, אשר בהם נטען כי בית המשפט חרג מסמכותו ופעל באופן לא חוקי ובלתי שוויוני כלפי המערער. המערערים חוזרים על הטענות שהעלו במסגרת בקשת הפסלות, ובהן כי בית המשפט קבע עמדה וביסס אותה על דעה קודמת מהליכים קשורים, מבלי שנתן להם למצות את טיעוניהם בפניו. לעניין זה הוטעם כי בית המשפט התעלם מקיומו של הליך אחר בין הצדדים שטרם הוכרע, וכי פרוטוקול הדיון מישיבת קדם המשפט אינו משקף את שנאמר בה. לתמיכה בטענותיהם גורסים המערערים כי בתיק קשור קודם נקט בית המשפט כלפי המערערים יחס לא שוויוני, המעיד – לשיטתם – על דעתו הנעולה של המותב. המערערים מוסיפים כי בית המשפט לא התערב שעה שבא כוחם נפגע מדברי המשיב באולם. כל אלה הן, לדעתם, נסיבות המקימות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט המצדיקות את פסילתו של המותב בהליך מושא הערעור ו"בתיקים אחרים לאותם בעלי דין". 4. לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו באתי לידי מסקנה כי אין בטענות שהעלו המערערים כדי להקים עילת פסלות ועל כן, דין הערעור להידחות. כידוע, האחריות לניהול המשפט מוטלת על השופט היושב בדין. בכך ממלא הוא את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו מתוך מטרה להגיע לתוצאה צודקת וראויה (ע"א 9400/17 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (13.12.2017)). הלכה היא כי סמכותו הטבועה של בית המשפט – לא כל שכן מקום שבו מדובר בהליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, על מאפייניו הייחודיים – היא לנהל את הדיון, להציע הצעות ולנסות להביא את הצדדים לידי הסכמה מתוך רצון לחסוך במשאבים של בעלי הדין ובזמנו של בית המשפט (ע"א 3166/17 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (20.6.2017)). העובדה שבית המשפט פסק בעבר בעניינם של בעלי הדין אין בה כדי להקים – כשלעצמה – עילה לפסילת המותב, ועל הטוען לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים להוכיח כי בהליך הנוכחי השופט אינו פתוח לשכנוע (ע"א 3934/15 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (21.10.2015)). איני סבורה כי המערערים בענייננו עמדו בנטל זה. טענות המערערים בערעור שלפניי, ובבקשה לפני בית המשפט קמא, נטענו באורח כללי מבלי שהמערערים הצביעו על אמירות קונקרטיות של בית המשפט המקימות לדעתם חשש ממשי למשוא פנים. המערערים סמכו את מרבית בקשתם על טענות שעניינן בהתנהלות המותב בהליכים אחרים, אך כפי שצוין בהחלטת בית המשפט קמא, במסגרת קדם המשפט שהתקיים בהליך הנוכחי ניסה המותב להביא את הצדדים לידי הסכמות וליעל את הדיון, ולא התרשמתי כי יש בהתנהלותו כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים מצדו המצדיק את קבלת הערעור. לכך יש להוסיף כי המערערים הגישו את בקשתם לפסילת המותב בשיהוי ניכר אשר מצדיק אף הוא את דחיית הערעור. הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד בטבת התשע"ח (‏11.1.2018). ה נ ש י א ה העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17095850_V01.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il