שירותי בריאות כללית נ. ליאון קורלנד

החלטה בתיק רע"א 9572/06 בבית המשפט העליון רע"א 9572/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשת: שירותי בריאות כללית נ ג ד המשיבים: 1. ליאון קורלנד 2. מוסך אראל בע"מ 3. יחזקאל קורן ובניו בע"מ 4. כלל חברה לביטוח בע"מ 5. כלל חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בבש"א 12715/06 ת"א 591/04 מיום 23.10.06 שניתנה ע"י כב' סגן הנשיא ש' ברלינר בשם המבקשת: עו"ד רונית ענבר-שרף עו"ד יצחק שרף בשם המשיב 1: עו"ד יצחק ריינפלד בשם המשיבות 2 ו-5: עו"ד ח. דוד חיות בשם המשיבות 3 ו-4: עו"ד רונית ענבי פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא ש' ברלינר), בה נדחתה בקשת המבקשת להצטרף כתובעת בהליך המתנהל בין המשיבים. 2. המשיב 1 (להלן - המשיב) הגיש תביעה נגד המשיבים 4-2 לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעת שנפל מגג מוסך המצוי בבעלות המשיבה 2. ביום 21.9.06, לאחר שהתקיימה ישיבת קדם המשפט הראשונה בתביעה, הגישה המבקשת, שירותי בריאות כללית, בקשה לצרפה כתובעת בהליך. היא טענה כי נשאה בהוצאות האשפוז והטיפול הרפואי להם נזקק המשיב בסך 137,101 ש"ח, וכי היא זכאית לקבל פיצוי מהמשיבות 4-2 על הוצאותיה. טענתה זו נסמכה על הוראת סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן - חוק ביטוח בריאות ממלכתי) לפיו זכאית קופת חולים שנתנה שירותי בריאות למי שנפגע ממזיק "להיפרע את הטבת הנזק מהמזיק או ממבטחו או מכל אדם אחד, בשל חבותם לפי כל דין או לפי כל חוזה ביטוח". המשיב הודיע על הסכמתו לבקשת ההצטרפות. המשיבה 2 הותירה את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט. המשיבות 4-3 התנגדו לבקשה מהטעם שהיא תוביל לסרבול ההליך והמשיבה 5 (שהינה צד שלישי בתביעה) הצטרפה לעמדתן. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הצירוף בקובעו כי תביעתה של המבקשת מצויה בסמכות בית משפט השלום ועליה להגיש שם את התביעה. כן ציין בית משפט קמא כי צירוף המבקשת יסבך את הדיון במידה מסוימת, אף כי מדובר בשלב מוקדם יחסית של הדיון. 3. המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט בדחותו את בקשת ההצטרפות. לטענתה, בקשתה עומדת בכל התנאים שנקבעו בדין ובהלכה לצירוף תובעת. היא מוסיפה כי ההליך בבית המשפט המחוזי עשוי ליצור מעשה בית דין כלפיה, אם ייקבע כי זכותה מכוח סעיף 22 לחוק בריאות ממלכתי היא זכות "תחלוף" (סוברוגציה) ולא זכות עצמאית. המבקשת אף טוענת כי תתקשה לנהל תביעתה במנותק מתביעת המשיב, הואיל והמסמכים והעדים הנדרשים לשם הוכחת אחריותן של המשיבות אינם מצויים בידה. כך איפוא, טוענת המבקשת, דחיית בקשת הצירוף תגרום לה נזק של ממש בשעה שצירופה לא יקשה על ניהול התביעה. המשיבות 4-3, שלתשובתן הצטרפו המשיבות 2 ו-5, עומדות על התנגדותן לבקשה. הן טוענות כי צירופה של המבקשת בשלב זה יסרבל את ההליכים ויכביד על ניהולם. כמו כן, הן סבורות כי צירופה של המבקשת יחבל במאמצים להביא לכדי סיומה המהיר של התביעה על דרך הפשרה. 4. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה החלטתי לדון בה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה. תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי) מורה כי בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט לצוות על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה. עיקר הפסיקה שעסקה בפירושה של תקנה 24 התמקדה בחלופה האחרונה המופיעה בתקנה: בשאלה מיהו אדם "שנוכחותו בבית המשפט דרושה...". הפסיקה הכירה בהיותו של אדם בעל דין "דרוש" במקרים שונים כגון: מקרה בו אי אפשר ליתן פתרון שלם ויעיל לתובענה, בלא שפסק הדין יחייב את פלוני ויהווה מעשה בית דין גם כלפיו (ראו, ע"א 83/64 גראטש נ' אטיה, פ"ד יח(4) 132, 135 (1964)); ומקרה בו עשויה זכותו של אדם להיפגע אלמלא הצירוף (ראו, רע"א 6562/99 ירדן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 2000); בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד מה(5) 457 (1991); ע"א 401/69 ראובני נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד כד(1) 537 (1970)). בענייננו, קיים חשש שפסק הדין בתובענה הנדונה בבית משפט קמא יחייב גם את המבקשת, אף אם לא תהווה צד לו. אופייה של הזכות מכוח סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי טרם הוכרע בפסיקתו של בית משפט זה (ראו, רע"א 7817/99 אבנר בע"מ נ' מכבי שירותי בריאות, פ"ד נז(3) 49 (2003) שם הושאר עניין זה בצריך עיון), אך קיים חשש כי אכן ייקבע שמדובר בזכות תחלוּף (זו הייתה עמדתה של השופטת שטרסברג-כהן בפסק הדין הנ"ל). אם אכן כך ייקבע, עלול פסק הדין של בית המשפט המחוזי ליצור מעשה בית דין כלפי המבקשת. כלומר, אם לא תצורף המבקשת להליך דלמטה עלולות להיפגע זכויותיה מבלי שתהא לה הזדמנות לטעון טענותיה. 5. בע"א 94/80 ברנר נ' פתוח יהודה בע"מ, פ"ד לח(2) 164 (1984) נקבע כי תנאי לקבלת בקשה לצירוף תובע נוסף על פי תקנה 24 הוא שניתן היה לצרפו כתובע מלכתחילה (בהתאם להוראות תקנה 21 לתקנות סדר הדין שעניינה צירוף תובעים לפני הגשת התביעה) ושעומדת לו עילת תביעה נגד הנתבעים. תקנה 21 לתקנות סדר הדין האזרחי מתירה לצרף בחזקת תובעים את "כל הטוענים לזכות סעד" בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עסקאות או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הגישו תובענות נפרדות הייתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית. ברי כי דרישה זו מתקיימת במקרה דנא. אשר לקיומה של עילת תביעה, הטעם לדרישה זו הינו כי אין טעם לצרף תובע שדין תביעתו להידחות על הסף מחמת העדר עילה. מכאן, שהמבחן לקיומה של עילת תביעה בידי המבקשת הוא אותו מבחן בו נוקט בית המשפט בעת שהוא דן בבקשה למחיקה על הסף מחמת העדר עילה. כידוע, בית המשפט מוחק על הסף תובענה מחמת העדר עילה רק כאשר ברור כי על יסוד העובדות שטען להן לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש (ראו למשל, רע"א 3510/99 ולעס נ' אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פ"ד נה(5) 826, 833 (2001)). בנסיבות העניין ולאור הוראת סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, נראה כי עומדת למבקשת, על פני הדברים, עילת תביעה. 6. נעיר כי אחד השיקולים החשובים בבירור בקשה לצירוף צד הינו שאלת היעילות הדיונית. במסגרת זו יובאו בחשבון, בין יתר הנתונים, המועד בו הוגשה הבקשה והשלב אליו הגיע ההליך. אף שתקנה 24 קובעת כי ניתן לצרף בעל דין בכל שלב משלבי הדיון, בית המשפט עשוי לדחות בקשת צירוף שהוגשה באיחור ושקבלתה תכביד על ניהול ההליך (ראו, ע"א 570/90 אדימר השקעות ופיננסים (1985) נ' קפלן (לא פורסם, 1990)). בהקשר זה יש לשים לב להוראת תקנה 26 לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה מקום בו הוסף או הוחלף בעל דין, יתוקן כתב התביעה לפי הצורך, אם לא הורה בית המשפט או הרשם הוראה אחרת. אכן, במקרים רבים עשוי צירופו של בעל דין להוביל לתיקון כתבי הטענות שהוגשו במסגרת התובענה (תיקון כתב התביעה לפי תקנה 26 מקים לנתבע זכות לתקן את כתב הגנתו לפי תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי). תיקון שכזה, הנערך בשלב מאוחר של הדיון עלול להוביל להארכת הדיון ולסרבול ההליך ועל כן יש להביאו בחשבון בעת הכרעה בבקשת צירוף מכוח תקנה 24. ואולם, בענייננו, לא מצאתי כי מתקיים חשש ממשי מסרבול ההליכים בבית המשפט המחוזי. נראה כי תיקון כתבי הטענות - אם יידרש - יהיה מינורי, הואיל ולמשיבה אין טענות עובדתיות משל עצמה (למעט הטענה כי נשאה בהוצאות הטיפול הרפואי לו נזקק המשיב 1). טענתן של המשיבות בדבר סרבול התבססה בעיקרה על כך שביום 10.1.07 הגיעו בעלי הדין המקוריים להסכמה דיונית, לפיה לא יישמעו ראיות בשאלה אם התאונה הינה תאונת עבודה, והצדדים יגישו תחשיבי נזק לשם גיבוש הצעת פשרה. בתשובתה לתשובת המשיבות הצהירה המבקשת כי הסכמה דיונית זו מקובלת עליה. משכך, נשמט הבסיס לטענת המשיבות ועימו הטענה כולה. 7. אשר לקביעתו של בית משפט קמא לפיה מצויה תביעתה של המבקשת בסמכותו של בית משפט השלום: נכון הדבר שאילו הוגשה תביעת המבקשת בנפרד היא הייתה נמצאת בסמכותו של בית משפט השלום לאור סכומה. ואולם, בעת צירוף תובעים נקבעת הסמכות העניינית על פי שוויה של התביעה המשולבת, הכוללת את עילותיהם של כל התובעים. הוראה מפורשת בעניין דומה ניתן למצוא בתקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי העוסקת באיחוד עילות תובענה. תקנה 46(ג) מורה כי מקום בו אוחדו עילות, יהא שיפוטו של בית המשפט באותה תובענה תלוי בסכום או בשווי של כלל נושאי התובענה ביום שהוגשה. תקנה 46(ג), כך קבעה הפסיקה, חלה לא רק כאשר מדובר בצירוף עילות גרידא אלא גם כאשר צורפו עילות עקב צירוף בעלי דין (ראו, ע"א 18/55 אטור נ' גולדנברג, פ"ד ט 947, 949; רע"א 560/94 שושנה נ' חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד מח(4) 63, 68 (1994); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 73 (מהדורה תשיעית, 2007)). הלכות אלו נקבעו ביחס לתקנות 21 ו-22 לתקנות סדר הדין האזרחי, ואולם איני רואה הצדקה ליצור הבחנה, בהקשר זה, בין תקנות 21 ו-22 לבין תקנה 24 בה עסקינן. 8. הערעור מתקבל. החלטתו של בית המשפט מבוטלת ובקשת המבקשת לצירופה כתובעת נוספת מתקבלת. בית המשפט המחוזי יקבע את ההסדרים לעניין הצירוף. המשיבות 4-3 ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 12,500 ש"ח וכך אף המשיבות 5-2. ניתן היום, ט' בתמוז התשס"ז (25.6.2007). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06095720_S07.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il