סאסי יוסף נ. רון אורי

פסק-דין בתיק ע"א 957/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 957/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: סאסי יוסף נ ג ד המשיב: עו"ד אורי רון ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ו' סימון) מיום 21.1.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 99476/97 בשם המערער: עו"ד ראובן נתאי בשם המשיב: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ו' סימון) מיום 21.1.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 99476/97. 1. בין הצדדים התנהלה תביעה שהגיש המשיב, עורך-דין במקצועו, כנגד המערער, לתשלום שכר טרחה עבור טיפול מקדמי בתיק פלילי שהוגש כנגד המערער. בית המשפט קמא קיבל את תביעת המשיב. המערער ערער לבית המשפט המחוזי, וזה קיבל את הערעור בחלקו, בפסק דין מיום 5.4.2005. הוחלט לאמץ את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא ולהסתמך על גרסת המשיב, ואולם נקבע כי גרסת המשיב לא פורשה נכון על ידי בית המשפט קמא. הפירוש הנכון, אליבא דבית המשפט המחוזי, הוא שסכום התביעה נדרש על ידי המשיב כמקדמה על חשבון הטיפול הכולל, שאמור היה להיעשות, ולא רק עבור הטיפול המקדמי בלבד, שנעשה בפועל, עובר לסיום הקשר בין הצדדים. על כן, הוחלט להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא, על מנת לאפשר למשיב להוכיח בדרך הראויה את שיעורו של השכר הראוי שהגיע לו בשל הטיפול המקדמי בתיקו של המערער. נקבע כי אין די בעדות המשיב כדי לקבוע שיעורו של שכר זה. 2. ביום 1.1.2007 הגיש המערער את בקשת הפסלות. בבקשה נטען כי כבר בדיון הראשון שהתקיים בתיק לאחר חזרתו לבית המשפט קמא, ביום 1.5.2005, אמר בית המשפט כי בית המשפט המחוזי לא הבין את פסק הדין, שהשכר שנפסק בו הוא השכר הראוי לטיפול המקדמי. המערער הסביר כי באותו מועד הבליג ולא ביקש פסילת המותב כי סבר שמדובר באמרת אגב, והניח כי המותב יקפיד וידון בתיק כנדרש. ואולם, התנהלות ההליך מאז אותו דיון עוררה בלב המערער חשש של ממש שבית המשפט אינו שוקל באופן ענייני את עניינו ומכביד עליו באופן שעלול להשפיע על הכרעת הדין שלא כדין. בהקשר זה הלין המערער על כך שבית המשפט לא קיבל את בקשתו לפיה ראוי שמינוי מומחה מטעם בית המשפט לא יעשה מתוך רשימת מומחים עורכי דין בתחום העיר תל אביב, שיכול ותהא להם היכרות עם המשיב. נטען כי מינוי המומחה על ידי בית המשפט נועד להשיג תוצאה מכוונת מראש, לרעת המערער. עוד נטען כי התיק נקבע לדיון בחודש ספטמבר 2006 בפני מותב אחר. מועד זה שונה בנימוק שממצאי המומחה מטעם בית המשפט טרם נמסרו לתיק, ואולם המערער סבר כי הסיבה האמיתית לביטול הדיון וקביעתו בפני המותב המקורי נבעה מרצון אותו מותב לקבל לעצמו את המשך הטיפול בתיק ולמנוע העברתו למותב שעשוי להגיע למסקנות שונות. בנוסף נטען כי משבא-כוח המערער איחר להתייצב לדיון ביום 19.11.2006, בשל פקקי תנועה, נתן בית המשפט פסק דין בהעדר הגנה. כאשר ביקש בא-כוח המערער להתחשב בו, שכן הסיבה לאיחור נעוצה בנסיבות שאינן תלויות בו, נאמר לו, לטענתו, כי ממילא אין למערער כל סיכוי לאור ממצאי חוות הדעת בתיק ומוצע למערער להסכים לפסק הדין. משסירב להצעה, אפשר לו בית המשפט לטעון בבקשה לביטול פסק הדין, ובסופו של דבר בוטל פסק הדין תוך חיוב המערער בהוצאות בסך של 4,000 ₪. עוד נטען כי בהחלטה לביטול פסק דין ציין בית המשפט כי סיכויי המערער מוטלים בספק, שכן מול חוות דעת של מומחה אחד מטעמו, עומדות חוות דעת של שלושה מומחים-שניים מטעם המשיב והמומחית מטעם בית המשפט. זאת ועוד, בדיון מיום 19.11.2006, התנה בית המשפט את העדת עדי הצדדים בהפקדת סך של 6,000 ₪ עבור כל עד וסך של 10,000 ₪ עבור הזמנת המומחית מטעם בית המשפט. המערער סבר כי התנית העדות בהפקדה כספית כה משמעותית מגלה דעתו של בית המשפט כנגד המערער, שכן יש בה כדי למנוע ממנו יומו בפני בית המשפט. עילת פסלות נוספת ראה המערער בהימנעות בית המשפט מלגלות דבר קיומה של היכרות בינו לבין עד תביעה מרכזי מטעם המשיב עד לדיון ביום 19.11.2006. 3. המשיב סבר כי יש לדחות את הבקשה בשל השיהוי בהעלאתה, ובהעדר עילת פסלות לגופו של עניין. אשר לאמירות המיוחסות לבית המשפט מיום 1.5.2005, נטען כי לבקשת המשיב תוקן הפרוטוקול, כך שיופיעו בו דברים שאמרה השופטת בתחילת הדיון, לפיהם נעשה על ידה ניסוח מוטעה או בלתי מדויק בפסק הדין הראשון, ולא ברור מדוע נרשמה בו המילה "כולל". אשר למינוי המומחית מטעם בית המשפט, צוין כי המערער הוא שביקש מינוי כאמור, וכי בנסיבות העניין ברור שהיה על המומחה להיות עו"ד פלילי בתל אביב. נטען כי המערער לא התנגד למינוי אלא לאחר שניתנה חוות דעת שאינה מתאימה לו. עוד נטען כי הדיון שבוטל היה קבוע בפני השופטת סימון, ונדחה כיוון שחוות דעת המומחית לא הובאה לשופטת במועד הגשתה לתיק. אשר לאירועי הדיון ביום 19.11.2006, נטען כי בית המשפט לא קבע דבר מוחלט לעניין סיכויי המערער, אלא ציין שקיים ספק לגבי הסיכויים. משבוטל פסק הדין, ברור כי דעת בית המשפט לא ננעלה. בנוסף נטען כי הטענה לפיה הדרישה שהצדדים יפקידו כסף לצורך זימון המומחים מגלה דעה כנגד המערער הינה חסרת הגיון לחלוטין, שכן הדרישה הופנתה כלפי שני הצדדים. לבסוף, נטען להעדר קרבה ממשית בין בית המשפט לאחד המומחים מטעם המשיב. 4. בית המשפט, בהחלטה מיום 21.1.2007, דחה את בקשת הפסלות. נקבע כי אין ממש בטענות המערער, בהן מיוחסות לבית המשפט אמירות ופעולות שיש בהן להוכיח כי בית המשפט אינו שוקל את עניינו של המערער כראוי ומכביד עליו באופן שעלול להכביד על הכרעת הדין. אשר לטענות המתייחסות לאמירה בישיבה מיום 1.5.2005, נקבע כי אלו נגועות בשיהוי, וצוין כי גם את הטענות הנוגעות לדיון מיום 19.11.2006 היה על המערער להעלות מיד או סמוך לדיון ולא להמתין עד ליום 1.1.2007. בית המשפט הבהיר כי בדיון מיום 19.11.2006 נעתר לבקשת המשיב ליתן פסק דין בהעדר הגנה, מכיוון שאיחוריו של בא-כוח המערער חזרו על עצמם, וכיוון שלבית המשפט הומצאו שלוש חוות דעת מומחים התומכות בעמדת המשיב. אשר לסיכויי ההגנה הודגש כי במפורש כי מדובר בסיכויים לכאורה, וכי אם בית המשפט היה בדעה שאין למערער כל סיכוי, לא היה מבטל את פסק הדין. בעניין ההיכרות עם אחד מנותני חוות הדעת נקבע כי העובדה שהשופטת למדה בכתה אחת משפטים עם המומחה (לימודים שהסתיימו בראשית שנות ה-60) אינה סיבה שתפסול עצמה מלשבת בדין. צוין כי מאז הלימודים, למעט פעם או פעמיים בהן נפגשו השניים אקראית במסדרונות בית המשפט שנים קודם לכן ולדקות ספורות, אין השניים מתראים ואין ביניהם כל יחסי קירבה. הובהר כי נוכח טיב ההיכרות לא היה בית המשפט צריך להודיע עליה, ודאי כל עוד לא היה ברור אם תשמענה עדויות. 5. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי, אשר בשל תקלה הובא לידיעתי אך לאחרונה, ועל-כן התעכבה החלטתי בו. בערעור חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות, ומדגיש כי על פי תחושתו התנהלות בית המשפט מעידה על כוונתו להשיג את אותה תוצאה אליה הגיע בפסק הדין הראשון. המערער סבור, כי בית המשפט קמא רואה עצמו "נעול" בקביעותיו העובדתיות בהליך הראשון, ומלין על כך שאף אחת מהערכאות לא בחנה לאשורן את טענות המשיב בדבר היקף שעות העבודה שהשקיע בעניינו של המערער. לטענת המערער, משעה שבית המשפט אינו נכון לשנות מקביעות עובדתיות שביססו את הכרעתו הראשונית, יש מקום לפסילתו. בערעור כמעט וזנח המערער את הטענה בעניין היכרות בית המשפט עם אחד המומחים מטעם המשיב, והזכיר אותה במשפט אחד בו נאמר כי בית המשפט לא גילה בשלב מוקדם על הקשר שלו עם אותו מומחה. המשיב סבור כי יש לדחות את הערעור על הסף, כיוון שהמערער לא צירף לערעור תצהיר ואת תגובת המשיב לבקשת הפסלות. לגופו של עניין חוזר המשיב על טענותיו בתגובה לבקשת הפסלות. 6. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, יצוין כי לערעור לא צורפו תצהיר לאימות העובדות ותגובת המשיב לבקשת הפסלות, כנדרש בתקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. לכאורה די היה בכך להביא לדחיית הערעור על אתר (ע"א 478/99 משלי נ' בוקשפן משלי (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 341). בנוסף, הוגשה בקשת המערער בשיהוי. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984; ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם); ע"א 10035/03 פרג' נ' נזאל (לא פורסם)). אין ספק כי המערער השתהה שיהוי ניכר בהעלאת הטענה בעניין אמירת בית המשפט בדיון מיום 1.5.2005, וגם את טענותיו בעניין אירועי הדיון מיום 19.11.2006 היה ראוי שיעלה באותו דיון או סמוך לו ולא ימתין עד ליום 1.1.2007. 7. גם לגופם של דברים לא מצאתי הצדקה לקבלת הערעור. הלכה היא כי אין די בכך שבית המשפט דן והכריע בהליך מסוים כדי לפסול אותו מלשוב ולדון באותו עניין אם הובא שנית בפניו עקב ביטול פסק דינו על ידי ערכאת הערעור או בנסיבות אחרות (ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שרותי תיירות בע"מ (לא פורסם); מרזל, בעמ' 265). השאלה שיש לשאול היא האם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדיון "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3)573). בפסק הדין בערעור נקבע כי סכום התביעה נדרש על ידי המשיב כמקדמה על חשבון הטיפול הכולל, ולא רק עבור הטיפול המקדמי בעניינו של המערער. התיק הוחזר לבית המשפט קמא כדי לקבוע מהו השכר הראוי עבור הטיפול המקדמי שנעשה, כאשר נקבע כי אין די בעדות המשיב כדי לקבוע שיעורו של שכר זה. אפילו ציין בית המשפט קמא בדיון מיום 1.5.2005 כי הוא לא הובן והסכום שנפסק הוא אכן השכר הראוי עבור הטיפול המקדמי, הרי שלמרות זאת פעל בית המשפט על פי הנחיית בית המשפט המחוזי, וביקש מהצדדים להביא בפניו חוות דעת לעניין השכר הראוי ואף מינה מומחית מטעמו לצורך הכרעה בשאלה זו. חזקה על בית המשפט כי ישקול את הראיות שהובאו בפניו לגופן ולא ינעל את דעתו מפני שינוי או שיקול מחדש. בנסיבות אלה שוכנעתי כי הדברים המיוחסים לבית המשפט בדיון מיום 1.5.2005, היו בגדר דעה לכאורית בלבד, תוך שהשופטת פתוחה היתה לאימוצה של דעה שונה, ועל כך מעידה התנהלותה בהליך לאחר מכן. 8. גם בהתבטאויות בית המשפט בדיון מיום 19.11.2006, עובר לביטול פסק הדין ובהחלטה המבטלת, לעניין סיכויי המערער, לא מצאתי עילת פסלות. התייחסות לסיכויי הצלחתו של המערער בתביעתו הנה חלק מהשיקולים הלגיטימיים שעה שבית המשפט נדרש לבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד. בבוא בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להציב לעצמו שתי שאלות- האחת: הסיבה למחדל שבעטיו לא התייצב המבקש. השניה: סיכוייו להצליח בטיעוניו. נקבע כי השאלה השניה היא העיקר ואילו השאלה הראשונה היא משנית בחשיבותה (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח(1)395; רע"א 8646/04 כריים נ' מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסם)). ההתייחסות לסיכויי המערער להצליח בהוכחת תביעתו אין משמעה כי בית המשפט אינו נכון לשקול את הראיות וטענות הצדדים שיועלו בפניו. שקילת הסיכויים הינה לכאורית ונעשית על פי החומר המונח בפני בית המשפט באותו שלב. במצב דברים זה יש יסוד למסקנה כי בית המשפט לא חרץ את גורל התביעה וכי לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים. כך הדבר גם בייחוד נוכח העובדה שבית המשפט נענה לבקשת המערער והורה על ביטולו של פסק הדין. 9. אשר לטענת המערער בעניין מינוי מומחה מטעם בית משפט מהעיר תל אביב, והתניית העדת העדים בתשלום סכום כסף בקופת בית המשפט, הרי שמדובר בהחלטות דיוניות שהדרך להשיג עליהן היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור ולא על ידי הגשת בקשת פסלות (ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 178-174). לאור העובדה שהמערער כמעט וזנח בערעור את טענתו בדבר קיומה של קרבה ממשית בין בית המשפט לאחד ממומחי המשיב, לא מצאתי לנכון להרחיב בסוגיה זו. בית המשפט בהחלטתו דחה את הטענה כי מדובר בקרבה ממשית. הובהר כי השופטת והמומחה למדו יחד את לימודי המשפטים לפני כארבעים שנה, ומאז למעט פעם או פעמיים בהן נפגשו אקראית במסדרונות בית המשפט שנים קודם להליך ולדקות ספורות, אין השניים מתראים ואין ביניהם כל יחסי קרבה. בנסיבות אלו שוכנעתי כי לא הוכח קיומה של קרבה המבססת חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 1190/05 גבאי נ' אומצה מפעלי בשר בע"מ (לא פורסם)). 10. לבסוף, באשר לטענות המערער בעניין מספר שעות העבודה של המשיב עבור המערער, הרי שכעניין שבראיות ובסדרי דין, יכול שהמערער יהיה כבול לממצאים ולהכרעות שהתקבלו בהליך הקודם, ומושתק בהשתק פלוגתא או מעשה בית דין. שאלה זו היא דיונית באופיה ונפרדת משאלת הפסלות (ע"א 1427/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם); מרזל, בעמ' 277). שאלת מספר השעות שהשקיע המשיב בטיפול בעניינו של המערער נדונה והוכרעה בפסק הדין הראשון. בית המשפט המחוזי קיבל את התשתית העובדתית עליה הושתת פסק הדין והמערער לא ערער על קביעה זו ולכן הסוגיה הפכה חלוטה. המערער לא יכול כעת, במסגרת הליך פסלות לערער על קביעה זו. השאלה יחידה שהועמדה לפתחו של בית המשפט קמא בעקבות הערעור היא שאלת גובה השכר הראוי עבור טיפול המשיב בעניינו של המערער, בהיקף השעות שנקבע בפסק הדין הראשון. הא ותו לא. כאמור, ככל שקביעותיו של בית המשפט בפסק הדין הראשון מהוות מעשה בית דין, הן מחייבות גם בהליך הנוכחי, מבלי שהדבר יקים עילת פסלות (ע"א 6858/05 פלוני נ' פלוני (לא פורסם)). אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש, כי התנהלות ההליך מאז חזרת התיק לבית המשפט קמא מצביעה על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 115). 11. בשולי פסק דיני, אבקש להוסיף מספר דגשים באשר להתנהלות ההליך עד כה ומשך הזמן הרב שנדרש לשם הכרעתו. ראשית, נראה כי מזה זמן רב ניתן היה לסיים את ההליכים בתיק. התיק אינו מעורר, על פניו, שאלות משפטיות ועובדתיות מורכבות, ודאי לנוכח החלטתו של בית המשפט המחוזי לקבל את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, באשר לגרסתו של המשיב. על-כן, חזקה על בית המשפט קמא כי ינסה לזרז מעתה את ההליכים ביעילות על מנת להביאם לכדי הכרעה בהקדם האפשרי, וללא עיכובים מיותרים. שנית, מעיון בחומר שבפניי עולה כי המחלוקת בין הצדדים מצומצמת. אפשר שראוי היה מלכתחילה כי הצדדים בתיק זה יגיעו לידי הסדר בדרך של גישור או בדרך אחרת, ונראה כי עדיין לא מאוחר לעשות כן. אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ד' באייר התשס"ז (22.4.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07009570_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il