נזימה ג'ברה נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 9568/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9568/09 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותרים: 1. נזימה ג'ברה 2. מוחמד ג'ברה נ ג ד המשיבים: 1. משרד הפנים 2. המשרד לביטחון פנים - משטרת ישראל 3. הועדה לעניינים הומינטאריים עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד פנחס ברזילי בשם המשיבים: עו"ד ברט יצחק פסק-דין השופט ע' פוגלמן: בגדר עתירה זו מבקשים העותרים צו על-תנאי שיורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יינתן לעותרת 1 (להלן: העותרת) מעמד של תושבת בישראל, וכן מדוע לא תדון המשיבה 3 (להלן: הועדה המקצועית או הועדה) בבקשת העותרים לאיחוד משפחות לפי הוראת סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק הוראת השעה). 1. העותרת, תושבת האזור, נישאה ביום 28.1.1992 לאזרח ישראלי בשם יוסף ג'ברה (להלן: המנוח). העותר 2 (להלן: העותר) הינו בנם של העותרת 1 והמנוח מנישואיהם, והוא קטין אזרח ישראל. נכון להיום, מתגוררים העותרים יחדיו בעיר יפו. ביום 15.3.2009 פנתה העותרת למשיב 1 (משרד הפנים) לצורך קביעת תור להגשת בקשה להסדרת מעמדה בישראל, בעילה של איחוד משפחות. בהתאם לפנייתה, נקבע לעותרת תור להגשת בקשתה ליום 26.7.2009. עובר להגשת הבקשה, חלה החמרה במצבו הבריאותי הרעוע של המנוח, והוא נפטר ביום 24.5.2009. ביום 22.6.2009, כחודש לפני המועד שנקבע להגשת הבקשה, הגישה העותרת לועדה המקצועית הפועלת מכוח הוראת סעיף 3א1 לחוק הוראת השעה, בקשה לקבלת מעמד בישראל. הבקשה הגיעה לידי הועדה ביום 14.7.2009. זהו המקום לציין כי נכון להיום, טרם גיבשה הועדה את המלצתה בעניינה של העותרת. ביום 26.7.2009 הגישה העותרת למשרד הפנים את הבקשה להסדרת מעמדה בישראל. בבקשתה, ציינה העותרת כי בעלה, שהיה אזרח ישראלי, נפטר כחודשיים עובר להגשת הבקשה. ביום 21.10.2009 נשלחה לעותרת החלטת מינהל לשכת האוכלוסין בעניינה, שבגדרה נדחתה בקשתה להסדרת מעמדה בישראל. במסגרת ההחלטה הובהר לעותרת כי עליה לעזוב את הארץ בתוך שלושים ימים ממועד קבלת ההחלטה בעניינה. ביום 29.10.2009 הגישה העותרת ערר על החלטה זו, וכחודש לאחר מכן - ביום 29.11.2009, וטרם קבלת ההחלטה בערר שהוגש על-ידיה - הגישה העותרת את העתירה שלפנינו. ביום 30.11.2009 הוריתי על מתן צו ארעי האוסר על הרחקת העותרת מן הארץ עד להחלטה אחרת. עררה של העותרת על החלטת לשכת מינהל האוכלוסין נדחתה ביום 4.1.2010. במסגרת ההחלטה הדוחה את הערר, צוין כי משום שהבקשה להסדרת המעמד הוגשה לאחר מות בעלה של העותרת, הרי שממילא לא מתקיימת עוד עילה למתן מעמד לעותרת מכוח נישואיה לאזרח ישראלי. כן הודגש כי הדרך פתוחה בפני העותרת להביא את עניינה בפני הועדה המקצועית. 2. במסגרת העתירה נטען כי מאז נישואיה למנוח בשנת 1992 הייתה זכאית העותרת להסדרת מעמדה בישראל, וכי בתחילה לא פעלה להסדרת מעמדה אך משום שלא ידעה על דבר זכאותה, ולאחר שלמדה על האפשרות להסדיר מעמדה, לא אפשר עוד מצבו הרפואי של המנוח את פנייתה למשרד הפנים לצורך הגשת הבקשה. עוד טוענת העותרת כי מאז שנת 1991, עת הכירה את בעלה המנוח, מהווה מדינת ישראל את מרכז חייה ומקום מושבה, כמו גם את מרכז חייו של בנה שהינו, כאמור, אזרח ישראלי. לטעמה של העותרת, אין במות בעלה כדי לשלול את זכותה להמשיך ולנהל את חייה בישראל, כפי שעשתה עד לפטירתו. כן נטען במסגרת העתירה, כי על רקע העובדה שלעותר אין משמורן אחר זולת אימו, ונוכח כך שישראל מהווה את מרכז חייו של העותר מיום היוולדו, הרי שרק אם יותר לעותרת להמשיך ולשבת בישראל יוכל העותר לשמור על אורח חיים תקין. נוכח טעמים אלו מבקשים העותרים מבית משפט זה סעד שלפיו יורה בית המשפט למשיבים להעניק לעותרת מעמד של תושבת בישראל לפי "הנוהל המדורג", שכן לטענתה, ההוראות הקבועות בחוק הוראת השעה אינן חלות עליה; ולחילופין, סעד המורה לועדה המקצועית לקבל החלטה בעניינה. המדינה, בתגובתה המקדמית, טוענת כי דין העתירה להידחות על הסף. בכל הנוגע לסעד הראשון המבוקש על-ידי העותרים - שעניינו הסדרת מעמדה של העותרת כתושבת ישראלית - טוענת המדינה כי אין להיעתר לבקשה לקבלת סעד זה, וזאת מאחר שלעותרים עומד בעניין זה סעד חלופי בצורת פניה לבית המשפט לעניינים מנהליים. בקשתם של העותרים הנוגעת לסעד שעניינו מתן הוראה לועדה המקצועית לקבל החלטה בעניינם, לוקה, לשיטת המדינה, בפגם של אי-מיצוי הליכים, וככזו אף דינה להידחות על הסף. כך מסבירה המדינה כי לפי הוראת סעיף 3א1(ד) לחוק הוראת השעה על שר הפנים לתת החלטה בבקשה שהוגשה לועדה לעניינים הומניטאריים בתוך שישה חודשים מהיום בו הומצאו לועדה כל המסמכים הדרושים לצורך הדיון בבקשה. ואילו בענייננו, בקשתם של העותרים הגיעה לידי הועדה ביום 14.7.2009, ועד כה לא חלפה התקופה הנתונה לשר הפנים בחוק לצורך מסירת החלטתו. משמיהרו העותרים והגישו עתירתם טרם קבלת החלטתו של שר הפנים בעניינה, דינה של עתירתם – ככל שהיא נוגעת לסעד זה – להידחות על הסף מחמת היותה עתירה מוקדמת וכזו הלוקה באי-מיצוי הליכים. 3. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים באנו לידי מסקנה כי דין העתירה להימחק על הסף, שכן תהליך קבלת ההחלטות בעניינה של העותרת לא הסתיים. הוראת סעיף 3א1 לחוק הוראת השעה מעמידה סייג לכלל הקבוע בהוראת סעיף 2 לחוק זה, והיא מאפשרת לתושב האזור, שסבור כי עומדים לטובתו טעמים הומניטאריים מיוחדים, לפנות לשר הפנים בבקשה להסדרת מעמדו בישראל, על בסיס טעמים אלה (סעיף 3א1(א)(1) לחוק הוראת השעה). כפי שעולה מסעיף 3א1(ד) לחוק הוראת השעה על שר הפנים ליתן החלטתו בבקשה, בתוך שישה חודשים מהיום שנמסרו לועדה המקצועית כל המסמכים הרלוונטיים לבקשה. בקשתה של העותרת הגיעה לידי הועדה ביום 14.7.2009. העתירה שלפנינו הוגשה ביום 30.11.2009 - טרם חלוף המועד הנתון לשר הפנים לגבש החלטתו לפי הוראת סעיף 3א1(ד) לחוק הוראת השעה. ממילא העתירה שלפנינו היא עתירה מוקדמת ודינה להימחק על הסף מטעם זה (עיינו בג"ץ 6444/08 אבו עאיש נ' שר הפנים (לא פורסם, 15.6.2008); בג"ץ 10995/08 גראם נ' שר הפנים (לא פורסם, 1.3.2009)). 4. העתירה נמחקת, אפוא, על הסף. העותרת לא תורחק מן הארץ עד לחלוף 30 יום מן המועד בו תומצא לה החלטת שר הפנים; זאת על מנת ליתן לה שהות לכלכל את המשך צעדיה. אין צו להוצאות. האגרה תוחזר לעותרת. ניתנה היום, ‏כ"ה בטבת התש"ע (‏11.1.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09095680_M05.doc יצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il