אלי אבוטבול נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9568/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9568/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' אלון המערער: אלי אבוטבול נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 9.10.07 בת"פ 8371/05 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' ברקאי תאריך הישיבה: כ"ו באדר א' תשס"ח (3.3.08) בשם המערער: עו"ד א' י' כהן בשם המשיבה: עו"ד ג' שפירא בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ב' וייס פסק-דין השופטת ע' ארבל: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע לפיו נגזר על המערער עונש של 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו וכן עונש מאסר על-תנאי למשך 6 חודשים, כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור כל עבירת אלימות או רכוש תוך 3 שנים מיום שחרורו. עיקרי העובדות וההליכים 1. המערער, יחד עם שני נאשמים נוספים, הודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש נגד השלושה, אשר לפיו קשרו שני הנאשמים האחרים קשר לתפוס את תומר סויסה (להלן: המתלונן), לחבול בו ולפצוע אותו, וזאת על רקע סכסוכים שנתגלעו ביניהם במסגרת היכרותם עמו. בהתאם לנטען בכתב האישום, ביום 1.12.05 הצטיידו המערער ושני הנאשמים האחרים ברכב מסוג רובר השייך לאמו של המערער. המערער נהג ברכב כשעמו נאשם 3, מורן בלולו (להלן: מורן), בעוד נאשם 1, רונן פטולייב (להלן: רונן) נמצא מחוץ לרכב. בשלב מסוים הבחין רונן במתלונן, אשר עמד באותה עת במרכז המסחרי בקרית גת, והחל לרוץ לעברו. המתלונן, אשר הבחין ברונן הרץ לעברו, ניסה להימלט ממנו, אך רונן רץ אחריו. במקביל, המערער ומורן נסעו ברכב לעבר המתלונן, עד שהרכב פגע במתלונן והוא נפל והתגלגל על הכביש, כשהמערער ומורן חוסמים את דרכו. המתלונן הצליח להתרומם ורץ מספר צעדים, אך רונן ומורן השיגוהו בסמטה סמוכה, ושם בעטו בו בכל חלקי גופו, הכו אותו באגרופים, הטיחו את ראשו בקרקע וגררו אותו לעבר הרכב. המתלונן נאחז בעמוד על מנת למנוע מהם להכניסו לרכב, אך בסופו של דבר התגברו השלושה על התנגדותו ולאחר שרונן ומורן הכו אותו בכל גופו - בין היתר על מנת לגנוב ממנו את הכסף המזומן והטלפון הנייד שהיו ברשותו - הכניסו אותו בכוח לתוך הרכב. מורן ורונן אמרו למתלונן שעדיף שיסגור את הדברים איתם מבלי לערב את המשטרה והם אף איימו על אנשים אחרים שהיו במקום כי יפגעו בהם אם יספרו משהו למשטרה. לאחר מכן הותירו השלושה את המתלונן ליד תחנת אוטובוס ונסעו מהמקום. כתוצאה מהמעשים המתוארים, הובהל המתלונן לבית החולים, שם התברר כי הוא סובל משטפי דם בדופן בית החזה, משפשופים באזור המצח, האף והסנטר, מחבלה באף ומשריטות ביד שמאל, והוא אושפז עד ליום 3.12.05. על בסיס האמור, הורשע המערער בביצוע עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובביצוע עבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 ו-335(א)(2) לחוק זה. 2. לבקשת המערער, צורפו להליך נשוא כתב האישום הנ"ל שלושה תיקים פליליים נוספים שהיו תלויים ועומדים נגדו, והוא הודה בפרטי האישומים והורשע במיוחס לו: במסגרת ת"פ 249/07 הורשע המערער בביצוע עבירת איומים, עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות ועבירה של הדחה בחקירה. בהתאם לפרטי הרשעתו, ביום 9.2.07 ביקש המערער לחצות פסי רכבת כשהרמזור במחסום היה אדום ובעת שהמחסום מורד, וזאת בניגוד להוראת תצפיתן מטעם רכבת ישראל שמנע ממנו לחצות את פסי הרכבת. המערער איים על התצפיתן, הכה אותו במכת אגרוף בפניו וגרם לו חבלות שהצריכו טיפול רפואי. בהמשך, שיבש המערער מהלכי חקירה בכך שמסר הודעה כוזבת במשטרה ואף הניע את חבריו למסור הודעות שקריות באשר למעורבותו באירוע. במסגרת ת"פ 343/06 הודה והורשע המערער בביצוע עבירה של היזק לרכוש במזיד ובעבירה של סיכון דרכים. כך, ביום 21.5.05 החזיק המערער יחד עם אחרים כלי רכב השייך לאדם אחר, והם גרמו לרכב נזק בכך שניקבו את צמיגיו, השליכו עליו סלעים, שברו את שמשותיו ועיקמו את אחת מדלתותיו. בהמשך, סיכן המערער את חייהם של הוריו של בעל הרכב עת נסע לעברם בדרך רשלנית ובאופן שהיה בו כדי לסכנם. לבסוף, במסגרת ת"פ 825/06 הודה המערער והורשע בעבירה של סיוע לפריצה לרכב, בעבירה של סיוע לחבלה במזיד ברכב ובעבירה של גניבה מרכב. זאת, לאחר שביום 12.11.05 סייע לאחרים לפרוץ לכלי רכב שחנה בחניית קיבוץ רבדים, בכך ששברו במזיד את אחד מחלונות הרכב במטרה לבצע גניבה. יחד עם האחרים, גנב המערער טלפון נייד וארנק שהיו ברכב. גזר דינו של בית המשפט המחוזי 3. במסגרת גזר הדין, סקר בית המשפט המחוזי את פרטי האישומים בהם הודה והורשע המערער, את טיעוני הצדדים ואת עמדת שירות המבחן בעניינו. בהתייחס לכתב האישום העיקרי שבו הורשע, ציין בית המשפט כי הדרך האלימה בה ביקשו המערער וחבריו לישב את הסכסוך שהיה להם עם המתלונן ראויה לכל גינוי. לדבריו, המערער "סיגל לעצמו אורח חיים עברייני", כאשר חלק מהאישומים הנוספים שצורפו מלמדים גם הם על אופיו האלים, וזאת בכך שלא בחל מלהשחית רכוש של אחר בדרך אלימה ובוטה ובכך שלא נמנע ממעורבות באירוע פלילי נוסף כאשר ההליך הפלילי העיקרי נגדו תלוי ועומד. בית המשפט ציין כי מעשיו של המערער מלמדים כי הוא זקוק להצבת גבולות ברורים וכי יש לגמול לו על מעשיו ולהרתיעו מביצוע מעשים דומים להבא. בית המשפט לא התעלם מהעובדה כי המערער נעדר הרשעות קודמות וכי צירופם של התיקים הנוספים חסך מזמנו של בית המשפט ואף עשוי ללמד כי לכאורה מדובר בתחילתו של ניסיון מצד המערער לפתוח דף חדש בחייו. לצד זאת, התייחס בית המשפט לעמדת שירות המבחן בעניינו וציין כי מהתסקיר שהוגש עולה כי המערער אינו לוקח אחריות על מעשיו, כי בולטים אצלו דפוסי התנהגות עבריינית והתחברות לעולם העברייני וכי קיים חשש להתנהגות פורצת גבולות מצידו בעתיד. בסיכומו של דבר מצא בית המשפט כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של המערער בדרך של הטלת עונש מאסר בפועל - ולא בעבודות שירות כפי שביקש סנגורו - וזאת על מנת לגמול לו על מעשיו החמורים ולהרתיע אותו ואחרים כמותו מביצועם. לאור האמור, השית עליו בית המשפט את העונשים כפי שפורטו לעיל. טענות הצדדים בערעור 4. הערעור שלפנינו מופנה כנגד עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער. לטענת בא-כוחו, ראוי ונכון היה להציב כשיקול מרכזי את השיקול בדבר שיקומו של המערער, כאשר שיקול זה צריך היה לגבור על יתר השיקולים לעניין העונש. אשר לאירוע העיקרי בו הורשע, טוען הסנגור כי המערער רק נהג ברכב, בעוד הנאשמים האחרים הפליאו עשות והכו את המתלונן קשות. חרף זאת, נדונו השניים האחרים לעונש מופחת של שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות בעוד שעם המערער החמיר בית המשפט והורה על מאסרו מאחורי סורג ובריח. לדבריו, למעט העבירות שבהן הודה והורשע במסגרת ההליכים הנוכחיים, המערער נעדר הרשעות קודמות, הוא שירת במשך שנתיים בצה"ל במסגרת שנועדה לאוכלוסיה מיוחדת, ומאז נערך התסקיר הקודם אודותיו בחודש יוני האחרון ועד היום לא עבר עבירות נוספות כלשהן. הסנגור גם מפנה לתסקירו העדכני של שירות המבחן, ממנו עולה כי המערער השתלב ב"כולל" של חסידי ברסלב ובמקביל מנהל חנות שאביו העמיד לרשותו. על בסיס האמור, מבקש הסנגור לאפשר למערער להשתלב בטיפול שהוזכר בתסקיר כאפשרות וליתן לו הזדמנות להשתקם. 5. קצינת המבחן, הגב' וייס, הפנתה לאמור בתסקיר שירות המבחן וציינה כי לא ברור לשירות המבחן מה בדיוק גרם להתדרדרותו של המערער - האם חוסר גבולות בילדותו או סיבה אחרת. לדבריה, נראה שהמערער הגיע עתה לצומת בחייו בה הוא מבטא רצון לערוך שינוי. כפי שהתבקש גם בתסקיר, ביקשה היא כי הדיון בערעור יידחה לתקופה של ארבעה חודשים, וזאת על מנת לבדוק את האפשרות לשילובו של המערער בקבוצה טיפולית לאנשים במצבו. 6. באת-כוח המדינה טענה מנגד כי אין עילה להתערבותנו בעונש שהושת על המערער. לדבריה, באירוע נשוא כתב האישום העיקרי המערער לא היה כלל צד לסכסוך והשתתף במעשי האלימות מבלי שהיה לו כל אינטרס בעניין. מכאן, כי דובר היה באלימות לשמה מצידו. התנהגותו זו מעידה לדבריה על אורח חיים עברייני, וכך גם עולה מהתבטאויותיו כלפי שירות המבחן. אלה, יחד עם העבירות האחרות בהן הורשע, הצדיקו לשיטתה ענישה מחמירה, כפי שאכן הורה בית המשפט המחוזי. דיון והכרעה 7. בית משפט זה ציין לא פעם כי בבואו לגזור את הדין עורך בית המשפט איזון ושקלול בין אינטרסים שונים אשר צריכים כולם למצוא ביטוי בעונש שיושת, כאשר המשקל שיינתן לכל אחד מהשיקולים משתנה ממקרה למקרה. כידוע, אחד השיקולים החשובים במדיניות הענישה, ובפרט בעבירות אלימות, הוא הרתעתו של הנאשם מביצוע מעשים דומים בעתיד והרתעתם של עבריינים בכוח מביצועם. בנוסף, בענישה הולמת שיש בה כדי להרתיע ממעשי אלימות בעתיד נותן בית המשפט ביטוי אף לחובה להגן מפני נאשמים אשר בהתנהגותם האלימה מאיימים הן על הציבור בכללותו והן על יחידיו. 8. בענייננו, לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובמכלול החומר שהוצג לנו ושקלנו את טיעוני הצדדים, מצאנו כי אין מקום להיעתר לערעור. המעשים בהם הורשע המערער חמורים. אשר לעבירה העיקרית בה הורשע, כזכור, המערער פגע בצוותא עם חבריו פגיעה חמורה במתלונן חסר האונים, כאשר המערער נהג ברכב לעברו של המתלונן עד שזה פגע בו ובהמשך הפליאו חבריו של המערער מכותיהם במתלונן עד שהוא נזקק לאשפוז ולטיפול רפואי. מצידו של המערער התאפיין אירוע זה בשתי נסיבות מחמירות: האחת, עובדת הצטרפותו למעשי האלימות תוך שימוש בכלי רכב שהינו כלי מסוכן ואשר רק בדרך נס לא ארעה בגינו פגיעה חמורה מזו שנגרמה; והשנייה, עובדת הצטרפותו למעשים מבלי שהיה כלל צד לסכסוך עם המתלונן ותוך שהאלימות מצידו היוותה אלימות לשמה. כל זאת, מבלי להתעלם מכך ששני חבריו של המערער הם שהכו במתלונן בפועל כאשר המערער צופה בהם מרכבו. למעשים אלה מצטרפות העבירות הנוספות בהן הודה והורשע. עבירות אלו חמורות גם הן, אף אם לא באותה מידה כמו האירוע העיקרי, ומכל מקום יש בהצטברותן של כל העבירות יחד כדי להצביע על הדרך האלימה שהמערער אימץ לעצמו: דרך של התנהגות תוקפנית חסרת גבולות וחסרת מעצורים, התנהגות המדורבנת על-ידי תחושות כעס ותסכול, ושאינה בוחלת באמצעים, לרבות פגיעה ברכוש והדחת עדים באופן שיש בו כדי לשבש הליכי חקירה ומשפט. 9. לצד כל זאת, מחויב כידוע בית המשפט בבחינת נסיבותיו האישיות של הנאשם ובבחינתם של שיקולים שונים לקולא. בהקשר זה נתן בית המשפט המחוזי משקל לעברו הנקי של המערער עד להרשעותיו הנוכחיות, להודאתו במעשים ולחסכון שנבע מכך מזמנו של בית המשפט ולעונש המופחת שהוטל על חבריו. אכן, נכונה טענת הסנגור כי אופיו ואורח חייו של המערער היו תקינים עד לפרוץ העבירות, ואולם מנגד יש לזכור כי מדובר בבחור צעיר ביותר אשר על אף גילו הספיק לצבור לחובתו ארבעה מעשים פליליים בארבע הזדמנויות שונות, ומכאן כי אין מדובר במעידה חד-פעמית מצדו. תסקיר שירות המבחן שנערך אודות המערער בחודש יוני 2007 ושהוגש לבית המשפט המחוזי היה שלילי בעיקרו. צוין בו כי המערער אינו לוקח אחריות על המעשים שיוחסו לו וכי הוא משליך אחריות על האחר ותופס עצמו כקרבן. שירות המבחן התרשם כי המערער נעדר גבולות פנימיים וכי מצבים של כעס ותסכול מובילים אותו לשימוש בדפוסי התנהגות תוקפניים, דבר השולל את התאמתו לביצוע שירות לתועלת הצבור. בתסקיר העדכני מחודש פברואר 2008 מציין שירות המבחן כי ניכרת במערער הבנה שנהג באלימות והיה מעורב באורח חיים עברייני. המערער אף ביטא בפני קצינת המבחן את חששו מפני המאסר ומפני התמודדות עם גורמים שוליים בכלא וכן ביטא נזקקות לעזרה שתקנה לו כלים ודרכים להתמודדות עם מצבי סיכון. נראה אפוא כי חלה תזוזה כלשהי בהתנהגותו של המערער וכי הוא צעד כברת דרך מסוימת לכיוון דרך הישר. יחד עם זאת, נראה כי שירות המבחן עדיין "מגשש באפלה": אין בפיו עמדה מגובשת ביחס למערער וכל שהתבקש הוא כי הדיון יידחה במטרה לבדוק את האפשרות לשלב את המערער בקבוצה טיפולית, כאשר כלל לא ברור עדיין אם המערער מתאים להשתלב בקבוצה כזו. משמע, אין בפנינו המלצה לטיפול אלא אך בקשה לבדיקת האפשרות לכך, כאשר בדיקה שכזו מטבע הדברים עשויה ליצור ציפיות שסיומן יהיה אולי באכזבה. בנוסף, לא נמסר על שינוי כלשהו בעמדת שירות המבחן באשר לאי-התאמתו של המערער לביצוע שירות לתועלת הציבור - עמדה שהובעה באופן חד-משמעי בתסקיר הראשון. 10. בית משפט זה שב והתריע בפסיקתו מפני מעשי אלימות מסוכנים שאליהם נגררים צעירים ושלא פעם מסתיימים בפגיעה קשה בקרבנות. בסופו של יום, נראה כי רק מדיניות עקבית של ענישה מחמירה עשויה להרתיע - הן את המערער מחזרה לסורו, והן אחרים, צעירים ומבוגרים, המבקשים לנקוט בדרך של אלימות בכל מקרה של עימות והתנגשות. בנסיבות העניין שלפנינו, באיזון הכולל של השיקולים הצריכים לעניין, אנו סבורים כי שיקול זה של הרתעה צריך לקבל משקל מכריע, אף על פני נסיבותיו האישיות של המערער. בפרט הדברים אמורים על רקע חומרת העבירות שבהן הורשע המערער ובהתחשב בכך שהתסקירים בעניינו מתארים תמונת מצב קשה הנעדרת המלצה קונקרטית. בשקלול הכולל, מצאנו אפוא כי העונש שהושת על המערער על-ידי בית המשפט המחוזי אינו חמור יתר על המידה ואינו חורג ממדיניות הענישה הראויה ועל כן החלטנו להותירו על כנו. ממילא, לא ראינו להיעתר לבקשת שירות המבחן להורות על דחיית הדיון בערעור למועד מאוחר יותר. אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 25.3.08, עד השעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר שבע. ניתן היום, ב' באדר ב' התשס"ח (9.3.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07095680_B03.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il