מריה סמוילוביץ נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9564/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9564/10 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית המערער: מריה סמוילוביץ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 28.11.10, בת"פ 8161/09, שניתן על ידי השופטת י' רז-לוי תאריך הישיבה: ט' בתמוז התשע"א (11.07.11) בשם המערערת: עו"ד ליאור פינחס בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד איתמר גלב-פיש גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בין המערערת למתלוננת בפרשה זו קיימת היכרות מוקדמת, ובחודש יולי 2009 פרץ ביניהן סכסוך. בתאריך 5.7.09, בשעה 21:30, שכבה המתלוננת במיטתה, כשלפתע נכנסה המערערת לדירה. המתלוננת ביקשה ממנה לעזוב את המקום, ובתגובה פרצה המערערת בצעקות, ועם סכין שאחזה בידה גרמה למתלוננת חתכים רבים בפניה ובצווארה. המתלוננת התקשתה להרחיק מעליה את המערערת, ורק לאחר מאמץ הצליחו אמה של המתלוננת וחבר ששהה באותו מקום לחלץ את הסכין מידי המערערת. 2. המערערת הודתה בכל אלה, ובעקבות כך הרשיעה בית המשפט המחוזי בעבירות של הסגת גבול וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 447(ב) ו-333 בשילוב עם 335(א)(1) לחוק העונשין. בהמשך, נדונה המערערת ל-4 שנות מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, קנס בסך 2000 ש"ח, והיא חויבה לשלם פיצוי למתלוננת בסכום של 3000 ש"ח. 3. המערערת מבקשת כי נקל בעונש שהושת עליה, ולהלן טעמיה: פציעתה של המתלוננת היתה שטחית, מרביתה נעלמה מבלי להותיר סימן, וגם פגיעה נפשית לא נגרמה לה; המערערת הנה אשה צעירה שבעודה ילדה נפטרו הוריה. היא עלתה לישראל עם סבתה, ונקלטה היטב בכפר ילדים ומשפחת אומנה, עד שסבתה החליטה להוציאה משם. כתוצאה מכך נקטעו לימודיה בכתה י"א; עוד נטען, כי המערערת הרתה לחברה לו היא מבקשת להינשא, ולידת הוולד בין כותלי הכלא לא זו בלבד שכרוכה בקשיים, אלא גם עלולה להשפיע על הוולד; המערערת הודתה ונטלה אחריות מלאה למעשיה, ועל כן יהיה נכון להסתפק בעניינה בעונש מתון – מאסר מותנה, שרות לתועלת הצבור, ופקוח מבחן. 4. המערערת, אשה צעירה, הגיעה לביתה של המתלוננת, אשה צעירה אף היא, בשעת לילה כשהיא נושאת עמה סכין. היא נכנסה לבית מבלי ליטול רשות, ובעוד המתלוננת שוכבת במיטתה היא תקפה אותה וגרמה לה לחתכים מרובים בפניה ובצווארה. אכן, התרשמנו כי החתכים שנגרמו למתלוננת הגלידו מבלי להותיר נזק של ממש בפניה, אולם אין בכך כדי להפחית מחומרת התנהגותה של המערערת, שהרי אירוע זה היה עלול להסתיים גם בתוצאה קשה פי כמה. על התנהגות מסוג זה היה מצווה בית המשפט המחוזי להגיב בחומרה, הן כדי להרתיע את המערערת (שעובר לגזר דינה ספק אם הפנימה את הפסול שבמעשיה), וכן כדי להרתיע את הרבים, בייחוד בתקופה בה הפכה תופעת האלימות בחברה הישראלית לנגע של ממש. לא נעלמה מעינינו עובדת הריונה המתקדם של המערערת, ולהשלכות השליליות העלולות להיות ללידה בכלא. אולם בנסיבותיו של תיק זה גובר האינטרס להגן על הצבור ולהרתיע מפני הישנותם של מעשים מסוג זה, ועל כן לא ראינו מקום או עילה להתערב בגזר הדין. הערעור נדחה. ניתן היום, ט' בתמוז התשע"א (11.07.11). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10095640_O08.doc אז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il