הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ. ירון שיימוביץ

פסק-דין בתיק על"ע 9563/06 בבית המשפט העליון על"ע 9563/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' אלון המערער: הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ ג ד המשיב: ירון שיימוביץ ערעור על החלטת בית הדין המשמעתי בתיק בד"א 49/06 שניתנה ביום 7.11.06 תאריך הישיבה: י"ח בתמוז התשס"ז (4.7.07) בשם המערער: עו"ד עמוס ויצמן בשם המשיב: עו"ד אברהם נונו פסק-דין השופט י' אלון: 1. הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב מערער בפנינו על גזר הדין שהוטל על המשיב בהליכים המשמעתיים שהתנהלו נגדו – ולפיו הושעה לתקופה של עשר שנים מחברותו בלשכת עורכי הדין. לטענת המערער – דין היה שהמערער יורחק ויוצא לצמיתות מחברותו בלשכת עורכי הדין. המשיב הורשע, על פי הודאתו, בבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב ("בית הדין המחוזי") בעבירות משמעת של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע של עריכת דין – וזאת במעשים שיפורטו להלן: בהיותו חבר לשכת עורכי הדין, עסק המשיב בהחזקתם וניהולם של שני בתי בושת בתל-אביב. את האחד (ברח' בן אביגדור) ניהל והפעיל בעצמו, את השני (ברח' בן יהודה) החזיק והפעיל בשותפות עם אחר. עיסוקו האמור התבטא בשכירת המקומות, שיפוצם והכשרתם לייעודם, גיוס והעסקת העובדות וניהול שוטף של העסק. את בית הבושת ברח' בן אביגדור הקים המשיב ביולי 2003. פעילותו בבית הבושת השני החלה, על פי הודעתו בחקירת המשטרה, בספטמבר 2003 ונמשכה לפחות עד ינואר 2004 (ר' שתי הודעותיו שהוגשו כק/2 וק/3 בהליכי בית הדין המחוזי). יצוין כי המשיב לא הועמד לדין בפלילים בשל המעשים האמורים. 2. בגזר הדין של בית הדין המחוזי נחלקו הדעות, אב בית הדין היה בדעה כי יש להוציא המשיב לצמיתות מהלשכה, שכן: "הנאשם הוכיח במעשיו כי ספק אם הוא ראוי לשמש כעורך דין. בעבירות מסוג זה שעבר הנאשם יש לשים לב כי יש לשמור על רמתו, מעמדו וכבודו של מקצוע עריכת הדין ולהגן על הציבור בפני עורכי דין אשר הוכיחו ע"י התנהגות הנ"ל כי אין הם ראויים לאמון שניתן להם כעורכי דין...". שני חברי בית הדין האחרים מצאו להקל עימו ולהעמיד עונשו להשעיה של 10 שנים – כשנימוקיהם לקולא היו עברו הנקי של המשיב בפלילים ובעבירות משמעת, העובדה כי בעת ביצוע העבירות לא היה המשיב עורך דין פעיל, ותקופת הזמן הקצרה בהם נמשכו המעשים. הועד המחוזי ערער על פסק הדין לבית הדין המשמעתי הארצי – וגם בו נחלקו הדעות. לדעת הרוב – לא חרג גזר הדין קמא בקולתו ברמה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור המשמעתית. חברת בית הדין שבדעת המיעוט היתה בדעה כי המעשים שביצע המשיב "מעוררים שאט נפש ומעידים על כשל ערכי ומוסרי שורשי... מעשים כגון אלה דבק בהם קלון של ממש, קלון כלפי הנשים שהמערער נתן ידו לסרסרות בגופן..." לאור זאת סברה, כי היה מקום לקבל הערעור ולהורות על הוצאתו לצמיתות מהלשכה. 3. הועד המחוזי טוען בפנינו כי החומרה והקלון במעשיו של המשיב – חייבו את המסקנה העונשית – בתחום המשמעתי – של הוצאתו לצמיתות מהלשכה. על פי הטענה, המדובר בהתנהגות מתמשכת שנמשכה מספר חודשים במהלכה עסק המשיב – בהיותו חבר לשכת עורכי הדין – בפעילות אינטנסיבית של עסקי זנות וניהול שני בתי בושת. אדם המבצע פעילות שכזאת – אינו עומד בסטנדרטים המינימאליים הנדרשים והמצופים מעורך דין. המשיב טוען לעומתו כי העונש המשמעתי שהוטל עליו הינו חמור ביותר, עשר שנות השעיה. הוא מפנה לנימוקי הקולא שהועלו בעמדת הרוב בבתי הדין המשמעתיים - הן לענין עברו הנקי מפלילים ומעבירות משמעת והן לעובדה שהמעשים נמשכו, לטענתו, תקופה של שלושה חודשים בלבד. הוא מוסיף וטוען, כי המקומות שהפעיל לא היו "בתי בושת" של ממש, אלא "מכוני עיסוי" שסיפקו שירותי הרפיה מינית ללקוחותיהם. עוד טען המשיב כי העבירות המשמעתיות שעבר לא קשורות למעילה או הפרת אמונים בתחום המקצוע של עריכת הדין אלא המדובר בפעילות חיצונית לכך לחלוטין. 4. לדעתי, דין הערעור להתקבל – וזאת מתוך עיקרי הנימוקים שפורטו בדעות המיעוט של בית הדין המחוזי ובית הדין הארצי. חברי בית הדין המחוזי שבדעת הרוב לא חלקו על שאט הנפש והקלון הרב הטבועים במהות מעשיו של המשיב. אולם, נימוקיהם שלא להורות על הוצאתו לצמיתות הסתמכו על ה"תקופה הקצרה" בה עסק המשיב במעשיו ועל עברו הנקי בפלילים ובמשמעת. שני נימוקים אלה אינם עומדים במבחן הביקורת. עיון בשתי ההודעות המפורטות שמסר המשיב לחוקרי המשטרה (הוגשו כק/2 וק/3) מלמד על פעילותו האינטנסיבית בעסקי הזנות ובתי הבושת שהופעלו על ידו תקופה מצטברת של כחצי שנה. את "מכון העיסוי" ברח' בן אביגדור יזם והקים המשיב ביולי או אוגוסט 2003 והוא נסגר על ידו בנובמבר אותה השנה. במהלך חלק מהתקופה הנ"ל, הפעיל במשותף עם אחר בית בושת נוסף ברחוב בן יהודה בתל-אביב והמשיך בכך עד למועד מתן הודעתו ק/3 בינואר 2004. המדובר איפוא בפעילות אינטנסיבית, יומיומית הנמשכת חודשים רבים במהלכה מגיעים לדבריו (באותה הודעה) כ-30 לקוחות ביום ונזקקים לשירותי הנשים העובדות שם. אין המדובר באירוע חד פעמי או במעידה מקרית אלא בהתנהלות שיטתית, עקבית, ממושכת ויום יומית. היבט זה של הדברים שולל מאליו גם את נימוק הקולא השני – עברו הנקי של המשיב. זאת הואיל והיקף הפעילות הנ"ל מעיד כאמור על התנהלות שיטתית ומתמשכת. 5. פעילותו ועיסוקו של המשיב – בהיקפים האמורים – בעיסוקי הזנות ובתי הבושת אינם עולים בקנה אחד עם הרף המינימאלי של הגינות והתנהגות הנדרש מעורך דין באשר הוא, וזאת ברמה המחייבת הוצאתו מלשכת עורכי הדין. פעילותו ועיסוקיו אלה של המשיב חותרים מן היסוד תחת רמת הסף של אמון ואמינות הנדרשים ממקצוע עריכת הדין ומהנשיאה בו. משמעות ענישה משמעתית זו מהווה אמנם פגיעה קשה ביותר בזכותו של המשיב לחופש העיסוק – אולם ראויים לענין זה דבריה של חברתי השופטת מ' נאור בעל"ע 5641/03 הועד המחוזי נ' פרלמוטר וולף, פ"ד נח(5) 953, 959 (2004): "אכן, חופש העיסוק מקנה לבעל הכשירויות המתאימות זכות להיות עורך דין. זכות זו אינה קיימת בידי מי שאינו עומד בדרישות הפורמאליות לקבלה ללשכה – השכלה, התמחות וכיוצא באלה;הזכות לעסוק במקצוע עריכת הדין אינה קיימת גם בידי מי שאינו עומד בסטנדרטים הראויים של יושר והגינות המצופים מעורך דין. אכן, חוק יסוד: חופש העיסוק מחייב ענישה מידתית. על הענישה המידתית להביא בחשבון את תכלית הענישה המשמעתית ששתי הערכאות עמדו עליה – שמירה על רמת המקצוע ועל האמון שהציבור רוחש לעורך הדין". תכליות אלה של הענישה המשמעתית עפ"י חוק לשכת עורכי הדין מובילות לטעמי למסקנה האחת כי העונש המשמעתי שראוי היה להיגזר עליו הינו הרחקה לצמיתות מהלשכה, כפי שסברו בעלי דעת המיעוט בבית הדין המחוזי ובבית הדין הארצי. אציע איפוא לחברי למותב, כי נקבל הערעור ונורה כאמור. בשולי הדברים אבקש להפנות להוראות סעיף 52 לחוק לשכת עורכי הדין ולפיו "...מי שנדון להוצאה מן הלשכה לא יבקש חידוש חברותו לפני שעברו עשר שנים מהוצאתו, והלשכה רשאית לפי שיקול דעתה להסכים לחידוש החברות או לסרב לו". הוראות סעיף זה פותחות פתח עתידי בפני המשיב לפנות ללשכה, בתום עשר שנים מהוצאתו ממנה, בבקשה לחידוש חברותו בה, אם נסיבותיו והתנהלותו עד לאותה העת יצדיקו זאת. אם ישכיל לעשות זאת, הרשעתו המשמעתית ועונשו לא יהיה בהם כשלעצמם משום חסימת שער השיבה והתשובה בבוא אותו היום. 7. אציע איפוא לחברי למותב, כי נקבל את הערעור ונעמיד עונשו של המשיב על הרחקה לצמיתות מלשכת עורכי הדין. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלון. ניתן היום, ה' בתשרי התשס"ח (17.9.2007). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06095630_A01.doc / עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il