סאמר חאמד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9559/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9559/07 ע"פ 10314/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר המערער בע"פ 9559/07: סאמר חאמד המערער בע"פ 10314/07: באסל שחאדה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.11.07 בת.פ. 40034/07 שניתן על-ידי כבוד השופט ד"ר ע' מודריק תאריך הישיבה: י"ג בתשרי התשס"ט (12.10.08) בשם המערער בע"פ 9559/07: עו"ד שחר מנדלמן בשם המערער בע"פ 10314/07: עו"ד מחמוד נעמאנה בשם המשיבה: עו"ד אליעד וינשל פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ע' מודריק) אשר במסגרתו הורשעו המערערים בעבירות הקשורות במעשי שוד שביצעו במוניות, ונגזר עונשם. ע"פ 10314/07 – ערעורו של באסל (נאשם 2 בכתב האישום) – מופנה כנגד הכרעת-הדין וכנגד גזר-הדין, ואילו ע"פ 9559/07 – ערעורו של סאמר (הנאשם 1 בכתב האישום) – מופנה כנגד גזר הדין בלבד. 2. כתב האישום שהוגש כנגד המערערים כלל שלושה אישומים. לפי האישום הראשון, קשרו המערערים ואחת נוספת, עאדה שמה, הנשואה לסאמר, קשר לשדוד מונית. ביום 14.1.07 שמה עאדה פעמיה לתחנת מוניות בעיר כפר סבא וביקשה מאחד הנהגים – ינון שמו – להסיעה לביתה שבכפר טירה. במהלך הנסיעה כיוונה את הנהג לאזור חממות נטוש, שם המתינו המערערים. בהגיעם הבחין ינון במערערים מתקרבים ונעל את דלתות המונית. עאדה פתחה את הדלת וירדה מן המונית ובמקומה נכנס סאמר, כשהוא מצויד באקדח פלסטיק. בין ינון לסאמר התפתח מאבק, כשהאחרון מאיים על ינון עם ה"אקדח" שיירד מהמונית ומושך אותו בחוזקה בידו. לבסוף הדף ינון את סאמר מן המונית ונמלט מהמקום. במהלך המאבק נטל סאמר טלפון סלולארי שהיה ברשותו של ינון, וזה האחרון פרק את כתפו. בגין כל אלה יוחסו למערערים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ניסיון לשוד (לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין); וכן עבירה של שוד (לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין). סיפור דומה חוזר על עצמו במסגרת האישום השני. הפעם ביקשו סאמר ועאדה מנהג מונית בשם דורון כי יסיע אותם מכפר סבא לכפר טירה. הם כיוונו את הנהג לאולם חתונות, שם המתין באסל. כשהתעורר חשדו של דורון וזה ביקש לעזוב את המקום הורה לו סאמר בצעקות לרדת מן המונית. עאדה קפצה מן המונית וסאמר נאבק עם דורון ונטל ממנו 600 ש"ח, ואז נמלט. כל אותה עת שהו באסל ואדם נוסף בסמוך למונית ובידם אלות. גם בגין עובדות אלה הואשמו המערערים בעבירות הנזכרות לעיל. במסגרת האישום השלישי הואשמו המערערים בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל (לפי סעיף 12(א) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952) וזאת בשל כך ששהו בישראל בניגוד לדין מאז חודש ספטמבר 2006 ועד ליום 23.1.07. 3. בית המשפט המחוזי הרשיע את סאמר בעבירות שיוחסו לו, ואילו את באסל הרשיע בעבירות שיוחסו לו אך חלף הרשעתו בעבירות של שוד, הרשיעו בעבירות של ניסיון לשוד. באסל לבדו משיג על הרשעתו. טענתו היא, היום כמו גם לפני בית המשפט קמא, כי לא היה מעורב בביצוע העבירות המתוארות בכתב האישום. בחנו בעיון את טענותיו של באסל כנגד הכרעת הדין ולא מצאנו עילה להתערב בהכרעת הדין בעניינו. הרשעתו של באסל נסמכת בראש ובראשונה על שתי עדויות מפלילות: האחת מפיה של עאדה, והאחרת מפיו של נאיל אשר שמע מבאסל פרטים על מעשה השוד. אשר לעאדה, היא עצמה הורשעה לפי הודאתה במעורבות באירועים, ובחקירתה במשטרה, כמו גם במשפטה שלה, היא הפלילה את המערערים. במשפטם של שני המערערים היא חזרה בה מדבריה המפלילים ועל כן הוכרזה כעדה עוינת. לאחר שבחן בית המשפט המחוזי את ההודעות, העדויות וטענות הצדדים, הוא בא לכלל מסקנה "נחרצת" כלשונו, כי יש להעדיף את ההודעות המפלילות במשטרה על פני העדות המסתייגת בבית המשפט. בית המשפט קיבל את טענת הסנגוריה כי התנהלות המשטרה בעניינה של עאדה לא הייתה תקינה (החזקתה בתחנת המשטרה במשך לילה שלם ללא תנאי שינה הולמים), אולם בית המשפט לא ראה בעובדה זו כשלעצמה כדי לסתור את מהימנות הדברים שנשמעו מפיה בחקירתה במשטרה. לעניין זה הדגיש בית המשפט, בין השאר, את התיאור המפורט שמסרה עאדה – אשר לא נטען כי "הושתל" בפיה – ואת העובדה שעאדה חזרה על התיאור גם במשפטה שלה. בית המשפט עמד גם על האופן שבו משתלבת הודעתה של עאדה במארג הראיות כולו. העד נאיל לא היה עד ראיה לאירועים המתוארים בכתב האישום, אך בחקירתו במשטרה מסר כי באסל סיפר לו על מעשי השוד. גם נאיל חזר בו מדבריו המפלילים בעדותו בבית המשפט וטען כי מסר את הדברים מתוך פחד ועל-כן הוכרז גם רשא כעד עויין. בית המשפט לא התעלם מטענות אלה ומן האפשרות כי נאיל, שוהה בלתי חוקי בישראל, חשש מפני הבאות בעת מתן הודעתו במשטרה; ואולם, בית המשפט הדגיש כי הודעתו של נאיל משתלבת היטב במכלול הראיות בתיק וכי נאיל עצמו מסר במשטרה פרט שכלל לא היה ידוע באותה העת, לאמור: דבר קיומו של מעשה השוד השני. 4. להודעות המפלילות חברו מספר ראיות נוספות. ראשית, עדויותיהם של נהגי המוניות שנשדדו אשר תיאורם עלה בקנה אחד עם הודעותיה של עאדה. שנית, סאמר זוהה על ידי אחד הנהגים במסדר זיהוי כמי שביצע את השוד השני. יש לציין כי באסל לא זוהה על ידי מי מהמתלוננים, אולם הדבר נבע מתפקידו במהלך מעשי השוד ובית המשפט קמא ציין כי הראיות המחזקות ביחס לסאמר משליכות גם על עניינו של באסל – אשר הופלל על ידי עאדה כמי שנטל חלק בתכנית הפלילית. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי במקום מגוריו של סאמר נמצא אקדח צעצוע הנחזה להיות אקדח אמיתי ואשר הלם את תיאורו של הנהג ינון לגבי האקדח שהוצמד לרקתו במהלך השוד. שקריו של סאמר תרמו גם הם למסקנתו של בית המשפט בדבר אשמתם של המערערים. 5. על יסוד כל אלה הורשעו המערערים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, אולם, כאמור, את באסל הרשיע בית המשפט בעבירות של ניסיון לשוד חלף עבירות של שוד שבהן הואשם. בערעור דנן משיג באסל על הרשעה זו, ושב ומעלה טענות בנוגע לעדויותיהם של נהגי המוניות, שלדבריו אין בהן כדי לקשור אותו לאירועים המדוברים. אדרבא, באסל טוען כי העדויות שנשמעו במשפט שוללות את המסקנה כי היה מעורב באירועים. בנוסף, טוען באסל כי בחקירת המשטרה נפלו מחדלים וכי ההודעות המפלילות שמסרו נאיל ועאדה במשטרה – שקריות; לטענתו, ראוי בעניין זה להעדיף את העדויות שנשמעו מפי עדים אלה בבית המשפט. באסל אף מעלה תהיות ותמיהות ביחס להודעותיה של עאדה ומציג סתירות בין התיאור שמסרה לבין תיאוריהם של המתלוננים. באסל טוען כי גם הודאתה של עאדה במשפטה, בעובדות דומות לאלה שנכתבו בכתב האישום שהוגש כנגד המערערים, לא באה אלא כדי לסיים את ההליך בעניינה. בסיכומו של דבר, טוען באסל כי אין בחומר הראיות די כדי להרשיעו בעבירות שיוחסו לו. 6. בחנו את הטענות שהועלו אולם לא מצאנו, כאמור, טעם להתערב בהכרעת הדין המבוססת של בית המשפט המחוזי בעניינו של באסל. בית המשפט המחוזי נדרש לכל טענותיו של המערער – אותן טענות שעליהן נסמך ערעורו – והיה ער גם לבעיות מסוימות בהליך החקירה. ואולם, בסופו של דבר נמצא כי התשתית הראייתית, הכוללת עדויות מפלילות וראיות מחזקות, היא איתנה, וכי מעורבותו של באסל במעשי השוד הוכחה כדבעי. הטענות המועלות בפנינו היום נטועות כולם במישור העובדתי ולא ראינו עילה להתערבותנו במקרה זה. התוצאה היא שערעורו של באסל על הכרעת הדין נדחה. 7. באשר לעונש. בית המשפט המחוזי גזר על סאמר, בגין העבירות הקשורות למעשי השוד, עונש מאסר של שש שנים, מתוכן ארבע שנים ומחצה לנשיאה בפועל והיתר על תנאי. כן גזר עליו עונש של שנת מאסר, מתוכה שלושה חודשים לנשיאה בפועל והיתר על תנאי, בגין עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל. בית המשפט קבע כי עונשי המאסר ירוצו באורח חופף. בגין העבירות הקשורות לפרשת השוד, נגזר על באסל עונש מאסר של חמש שנים ומחצה שמתוכן ארבע שנים לנשיאה בפועל והיתר על תנאי. בגין העבירה של שהות בלתי חוקית בישראל הושת על באסל עונש זהה לזה שנגזר על סאמר ובאותם התנאים. 8. ערעורו של סאמר על גזר הדין נשען על טענה עיקרית אחת הנוגעת לפער בין העונש שנגזר עליו לבין זה שנגזר על עאדה. דין ערעורו להידחות. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון בעניינו של סאמר את חומרתן הרבה של העבירות שבהן הורשע וכן את נסיבותיו האישיות. בית המשפט סבר כי עניינה של עאדה שונה מזה של המערערים, הן מכיוון שהייתה דמות נגררת בפרשה הן לאור שיתוף הפעולה שלה עם רשויות החוק. עמדתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלינו ולא ראינו לנכון להפחית מהעונש שהוטל על סאמר. לא כך הדבר בעניינו של באסל. אנו סבורים כי יש מקום להפחית מעונשו של באסל לאור חלקו הקטן יותר במעשים על פי הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי ולאור העובדה שסאמר הורשע בעבירות של שוד ואילו באסל בעבירות של ניסיון שוד, אף שלכאורה המדובר בביצוע בצוותא של עבירת השוד (יצוין, כי לעניין אחרון זה אין בפנינו ערעור מצד המדינה). משכך, סבורני כי יש לקבל את ערעורו של באסל על גזר הדין במובן זה שעונש המאסר בפועל בעניינו יופחת לשלוש שנים ואילו יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. המשנה-לנשיאה השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: מסכים אני עם חברי המשנה לנשיאה כי אין מקום לקבל את ערעורו של באסל שחאדה על הרשעתו, ואף לא את ערעורו של סאמר חאמד באשר לגזר הדין. עם זאת לוא דעתי נשמעה לא הייתי מתערב בעונשו של באסל, שכן בית המשפט המחוזי כבר הבחין בינו לבין סאמר בכך שגזר עליו מאסר - ובתוכו מאסר בפועל - ארוך במידה מסוימת משל באסל, קרי, ארבע שנים בפועל אל מול ארבע וחצי. סבורני כי אין להקל מזה. נזדמן לי לכתוב במקום אחר בנסיבות דומות: "חובתו של בית המשפט להגן על אנשי עמל, כמו נהגי מוניות, הנותנים שירות לציבור גם בשעות שאינן שיגרתיות, ונחשפים לגחמות זדון של עבריינים" (ע"פ 10828/04 אלטורי טלאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). שם הושתו, אמנם, שלוש וחצי שנות מאסר, אך בנידון דידן מדובר בשתי פרשות. על כן הייתי מותיר את גזר דינו של באסל על כנו. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, ד' בכסלו התשס"ט (1.12.2008). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07095590_P02.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il