הקרן החדשה לקידום ולעידוד יוצרי קולנוע וטלוויזיה נ. המועצה ה

פסק-דין בתיק בג"ץ 9547/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9547/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ע' פוגלמן העותרת: הקרן החדשה לקידום ולעידוד יוצרי קולנוע וטלוויזיה נ ג ד המשיבים: 1. המועצה הישראלית לקולנוע 2. משרד המדע, התרבות והספורט 3. וועדת התמיכות של משרד המדע, התרבות והספורט 4. קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, תל אביב 5. קרן מקור לסרטי קולנוע וטלוויזיה עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: י' באדר ב' התשס"ח (17.3.08) בשם העותרת: עו"ד יובל קרניאל, עו"ד הלל איש-שלום, עו"ד רוני הופמן בשם המשיבים 3-1: בשם המשיבה 4: בשם המשיבה 5: עו"ד דינה זילבר עו"ד יוסף מ' קפלן עו"ד רונן בר אבן פסק-דין השופטת ע' ארבל: עניינה של העתירה שלפנינו הוא בהחלטת המשיבה 1, המועצה הישראלית לקולנוע (להלן: המועצה), להמליץ למשיבה 3, ועדת התמיכות של משרד המדע, התרבות והספורט (להלן: ועדת התמיכות) על קיצוץ בתקציב התמיכה בעותרת בתחום סרטי תעודה לשנת 2006 ביחס לתקציב שהוקצה לה בשנת 2005 (להלן: ההחלטה). לטענת העותרת, דין החלטה זו להתבטל מאחר שהתקבלה בחוסר סמכות והיא לוקה באי-סבירות, אי-מידתיות וחוסר שוויון. במסגרת עתירתה, מבקשת העותרת כי יינתן צו על-תנאי לפיו תבוטל המלצת ועדת התמיכות הקובעת שהעותרת אינה מתמחה בתחום התיעודי, אשר בעקבותיה קוצץ תקציבה, וכן כי יינתן סעד המורה למועצה לאפשר לעותרת לקבל לידיה את המידע הרלוונטי להקצאת כספים בתחום התיעודי לשנת 2006 על מנת שתוכל לעיין בו. יצוין, כי בקשה למתן צו ביניים שהוגשה במסגרת העתירה נדחתה על-ידי בית משפט זה ביום 19.11.06. רקע עובדתי 1. העותרת הינה עמותה רשומה אשר הוקמה בשנת 1994 בתמיכת משרד החינוך, התרבות והספורט לשם עידוד הקולנוע התיעודי. כמדי שנה, הגישה העותרת למועצה בשנת 2006 בקשה לתמיכה תקציבית לשנה זו. ביום 22.6.06 נתקבלה במשרדי העותרת המלצת המועצה לפיה ההקצאה המיועדת לה מתקציב התמיכה לשנת 2006 תעמוד על סך של 2,731,680 ש"ח - סכום הנמוך בכ- 35% מסכום התמיכה שהוענק לעותרת בשנת 2005. כבר בפתח הדברים יובהר, כי המלצת המועצה מבוססת על המלצת הועדה לתחום הקולנוע התיעודי במועצה (להלן: ועדת התעודה), אשר בוחנת את בקשות התמיכה בהתאם לקריטריונים מדידים הקבועים במבחנים לחלוקת כספי התמיכות של משרד החינוך, התרבות והספורט למוסדות ציבור לפי חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן: מבחני החלוקה). בהתאם לקריטריונים אלו, זוכה כל אחת מהקרנות הנתמכות לניקוד, אשר על-פיו מחושב חלקה היחסי בתקציב התמיכה. העותרת הגישה ערר על ההחלטה. לאחר ששמעה את נציגי העותרת, מצאה המועצה כי יש לקבל את הערר ככל שהוא נוגע לניקוד אשר הוענק לעותרת על-פי אחד מהקריטריונים במבחני החלוקה, אך לדחות אותו לעניין היותה של העותרת קרן המתמחה בתחום התיעודי, כהגדרתה במבחני החלוקה. יצוין, כי העותרת פנתה אל המועצה, כמו-גם אל המשיב 2, משרד המדע, התרבות והספורט, בבקשה לקבל את נימוקי המועצה להחלטה, את הניקוד שהוענק לקרנות אחרות בתחום הקולנוע התיעודי – המשיבה 4, קרן יהושע רבינוביץ' לאמנויות (להלן: קרן רבינוביץ'), והמשיבה 5, קרן מקור לסרטי קולנוע וטלוויזיה (להלן: קרן המקור, להלן יחד: הקרנות) – ואת בקשות התמיכה שהוגשו מטעמן. טענות העותרת 2. העותרת מעלה שורה של טענות נגד ההחלטה שנתקבלה בעניינה, אשר מובילות לטענתה למסקנה כי דינה להתבטל. ראשית, טוענת העותרת כי במסגרת ההחלטה שינתה המועצה את הקריטריונים לפיהם נבחנות בקשות התמיכה, באופן החורג חריגה קיצונית מהקבוע במבחני החלוקה וממתחם הסבירות. העותרת מוסיפה וטוענת כי המועצה חרגה מסמכותה כאשר ערכה את השינויים האמורים, המהווים סטייה ממדיניותה הנוהגת, בלא התייעצות או אישור של שר התרבות, המדע והספורט, לו נתונה הסמכות לערוך שינויים במבחני החלוקה לפי חוק הקולנוע, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק הקולנוע). עוד טוענת העותרת כי שינויי הקריטריונים לא זכו לפרסום פומבי וכי לא ניתנה לה האפשרות לטעון בפני המועצה עובר לעריכתם. כמו כן, לטענתה יש בשינויים אלו משום החלה רטרואקטיבית אסורה של מדיניותה החדשה של המועצה. לעניין זה, טוענת העותרת כי ההחלטה ניתנה במחצית שנת 2006, לאחר שהיא הסתמכה על כך שתקציב התמיכה שיוענק לה יהיה דומה לזה אשר ניתן בשנים קודמות, ואף התקשרה, על בסיס הנחה זו, עם מספר רב של יוצרים בתחום התיעודי. שנית, טוענת העותרת כי החלטת המועצה אינה מידתית, וזאת לאור העובדה כי המליצה על קיצוץ גורף וקיצוני בשיעור של 35% מתקציבה. לדבריה, קיצוץ זה פוגע באופן חמור בפעילותה ואף בתחום הקולנוע התיעודי בכללותו. לשיטתה, היה על המועצה לנקוט בצעד פוגעני פחות ולנקוט, ככל שאין מנוס מכך, בקיצוץ הדרגתי בתקציב בלבד. בנוסף, טוענת העותרת כי ההחלטה פוגעת בעקרון השוויון המהותי, אשר בא לידי ביטוי מפורש במבחני החלוקה, ואשר במסגרתו מחויבת המועצה לתת משקל להבדלים בין עשיית העותרת בתחום הקולנוע התיעודי לבין פעילות יתר הקרנות. לעניין זה, מצביעה העותרת על כך שהיא, להבדיל מקרן רבינוביץ' וקרן המקור, הינה בעלת מומחיות מיוחדת בתחום הקולנוע התיעודי, ועל כן, לשיטתה, אמורה היא לקבל תקציב גבוה יותר מזה המוענק לקרנות האחרות. העותרת אף יוצאת נגד יישומם של מבחני החלוקה ונגד הניקוד שניתן לה בהתאם למספר קריטריונים, בכללם זה הקבוע בסעיף 6(3)(ד)(2) למבחנים, אשר מגדיר מהו גוף המתמחה בתחום הקולנוע התיעודי (להלן: קריטריון ההתמחות). על-פי קריטריון זה, גוף המתמחה בתחום הקולנוע התיעודי הוא גוף אשר לפחות 75% מתקציבו מופנה לפעילות בתחום התיעודי. לטענת העותרת, המועצה שגתה כאשר קבעה כי רק 57% מתקציב העותרת הוקצה לתחום התיעודי, בעוד שבפועל היא הקצתה לתחום זה ולתחום הקולנוע הייעודי 83% מתקציבה. לבסוף, טוענת העותרת כי סירוב המועצה לאפשר לה לקבל לעיונה את כל החומר הנוגע להקצאת כספי התמיכה פוגע בזכותה לחופש מידע. טענות המשיבים 3. המשיבים 1-3 (להלן: המשיבים) טוענים כי אין מקום להתערב בהחלטה. לטענתם, אין לראות בהחלטה משום שינוי במדיניות המועצה וככל שהמועצה פעלה בצורה אחרת בעבר, הרי שהיה מדובר בטעות בהפעלת שיקול-הדעת - במסגרתה זכתה העותרת להעדפה תקציבית – וזו אינה צריכה לכבול את ידיה של המועצה כעת. עוד טוענים המשיבים כי יישום הקריטריונים הקבועים במבחני החלוקה נעשה בסבירות ובהתאם לקבוע בדין. כך למשל, טוענים המשיבים ביחס לקריטריון המומחיות, כי על אף העיסוק המוכר והמוערך של העותרת בתחום התיעודי, אין היא זכאית לניקוד לפי קריטריון זה מאחר ובשנת 2006 לא הופנה לפחות 75% מתקציבה לתחום התיעודי. בנוסף, טוענים המשיבים כי אין ממש בטענתה של העותרת לפיה לא ניתנה לה הזדמנות לשטוח את טענותיה בפני המועצה, שכן בעקבות הערר שהגישה שונה הניקוד שקיבלה עבור אחד הקריטריונים ועקב כך הוגדל הסכום שהוקצב לה. המשיבים מדגישים עוד כי הקיצוץ בתקציב העותרת אינו פוגע ביוצרים התיעודיים, שכן העותרת אינה הגוף הבלעדי התומך ביוצרים, הנתמכים גם על-ידי הקרנות האחרות שזכו לתקצוב. אשר לטענת העותרת בדבר חוסר המידתיות בהחלטה, טוענים המשיבים כי מבחני החלוקה אינם כוללים מנגנון המאפשר הפחתה מדורגת מתקציב העותרת. מה גם, שבנסיבות העניין אין מקום לטענתם ליצור מנגנון מסוג זה, שכן הקיצוץ בתקציב העותרת אינו מוביל כאמור לפגיעה ביצירה בתחום התיעודי. לסיכום, טוענים המשיבים כי ההחלטה שנתקבלה באשר לתקציב התמיכה בעותרת היא החלטה מקצועית, שהתקבלה על-ידי מומחים בתחום, בה לא יתערב בית משפט זה אלא במקרים בהם מתקיימת חריגה קיצונית ממתחם הסבירות. חריגה כזו אינה מתקיימת לטענתם במקרה דנן. אשר לבקשת העותרת לעיין במידע הנוגע להקצאת כספי התמיכה לשנת 2006, טוענים המשיבים כי העותרת קיבלה את כל הפרוטוקולים של המועצה ושל ועדת התעודה הנוגעים לעניין. לעניין המסמכים שהגישו הקרנות האחרות, טוענים המשיבים כי אין בעתירה כדי להצדיק העברה לעותרת של מידע זה, העולה לטענת הקרנות לכדי סוד מסחרי. כמו כן, לטענתם, על העותרת להעלות את הטענות בדבר זכותה לעיין בחומר לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע) בפני הערכאה המוסמכת לכך – בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. 4. קרן רבינוביץ' וקרן המקור טוענות אף הן כי אין להתערב בהחלטת המועצה. לשיטתן, החלטה זו מתקנת מדיניות פסולה אשר נהגה במהלך השנים, במסגרתה זכתה העותרת לתקציבים משמעותיים בתחום התיעודי על חשבון קרנות אחרות. לטענתן, לא קיימים הבדלים מהותיים בין הקרנות הפועלות בתחום התיעודי ועל כן בצדק החליטה המועצה על השוואה יחסית בתקציבן, על אף שתקציב העותרת הינו עדיין הגבוה ביותר. לפיכך, סומכות הקרנות ידיהן על הפעלת הקריטריונים כפי שנעשתה על-ידי המועצה. עוד טוענות השתיים כי בניגוד לטענת העותרת לא חל שינוי כלשהו במדיניות המועצה באשר ליישום הקריטריונים, וכי מכל מקום אין לגוף כלשהו זכות מוקנית כי מדיניות מסוימת של הרשות תימשך לנצח, בפרט כאשר המדיניות הקיימת היא פסולה. קרן המקור מוסיפה וטוענת כי דין טענת ההסתמכות שמעלה העותרת להידחות, וזאת בהתחשב בכך שהקרנות אינן רשאיות להתקשר עם יוצרים עובר לאישור תקציבן, כך שאם העותרת אכן עשתה כן, הרי שפעלה שלא כדין. אשר לדרישת העותרת לעיין בבקשות התמיכה שהוגשו מטעמן, טוענות הקרנות, כאמור, כי מדובר במידע העולה לכדי סוד מסחרי ועל כן הן מתנגדות לחשיפתו בפני העותרת. השתיים מוסיפות כי העותרת לא הציגה טעם מספק המצדיק את חשיפת הבקשות ועל כן בצדק סירבו המשיבים להעבירן לעיונה. קרן רבינוביץ' מוסיפה כי גם העותרת עצמה הסכימה בעבר לחשוף את בקשת התמיכה שלה רק במידה וכל הקרנות תחשופנה את בקשתן, וזאת מתוך הכרה ברגישות המידע. דיון 5. כספי התמיכות בתחום הקולנוע מוקצים לגופים הנתמכים על-ידי ועדת התמיכות, בהתאם להמלצת המועצה, וזאת לפי הוראת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, וסעיף 12 לחוק הקולנוע. בהתאם להוראות חוק אלו, נתון למועצה מרחב שיקול-דעת רחב, במסגרתו עליה לבחון מדי שנה את בקשות התמיכה המוגשות על-ידי המוסדות השונים לפי התנאים המופיעים במבחני החלוקה, וזאת בהתאם לתחום הפעילות בו עוסק המוסד (בג"ץ 1438/98 התנועה המסורתית נ' השר לענייני דתות, פ"ד נג(5) 337, 386-385 (1999), להלן: עניין התנועה המסורתית). במוקד העתירה שלפנינו עומדת החלטת המועצה באשר לתמיכה התקציבית שתוענק לקרנות בתחום הקולנוע התיעודי לשנת 2006. כידוע, בית המשפט זה ימעט להתערב בהחלטה שהתקבלה על-ידי גוף מקצועי בהתבסס על שיקולים מקצועיים. על מנת שיעשה כן, על העותרת להצביע על עילת התערבות, כגון חריגה קיצונית של ההחלטה ממתחם הסבירות (ראו למשל: בג"ץ 3930/94 ג'זמאוי נ' שר הבריאות, פ"ד מח(4) 778, 786-785 (1994); בג"ץ 624/06 רון-גל הסעות בע"מ נ' שר החינוך (טרם פורסם, 30.1.2007)). זאת, לא עלה בידה לעשות. 6. ראשית, לא מצאתי ממש בטענת העותרת לפיה החלטת המועצה נתקבלה בחוסר סמכות. זאת, מאחר ואיני סבורה כי עלה בידי העותרת להראות שיש בהחלטת המועצה משום שינוי מדיניות לעניין הדרך בה יחולקו כספי התמיכה לפי המבחנים הנוהגים. נדמה, כי המועצה בחנה את הנתונים העובדתיים שהוצגו לפניה לאור הקריטריונים הקיימים ואף אם היה בהחלטתה משום שינוי באופן בו הפעילה את שיקול-דעתה ביחס לנתונים אלו, ואיני נדרשת לכך, הרי שמושכלות יסוד הן כי לעותרת, בהיותה גוף המקבל כספי תמיכה מרשות מרשויות המדינה אין "זכות קנויה או זכות לציפייה סבירה היוצרת הסתמכות לגיטימית, כי מדיניות תמיכה שהותוותה בעבר לא תשתנה לעתיד לבוא" (בג"ץ 8418/03 אולפנא כפר פינס נ' משרד הפנים, סעיף 7 לפסק הדין (לא פורסם, 4.7.2005), להלן: עניין כפר פינס; בג"ץ 198/82 מוניץ נ' בנק ישראל, פ"ד לו(3) 466, 470 (1982), להלן: עניין מוניץ). בפרט אמורים הדברים משמדובר בהקצאת כספי תמיכה, אז מחויבת הרשות להפעיל שיקול-דעתה מדי שנה ולבחון את הקריטריונים המתאימים לחלוקתם (ראו למשל: עניין כפר פינס, שם; בג"ץ 3541/03 א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' ממשלת ישראל, סעיף 3 לפסק הדין (לא פורסם, 17.5.2004); בג"ץ 5264/05 ישיבת "שבי שומרון" נ' שרת החינוך, התרבות והספורט (לא פורסם, 16.11.2005)). משנמצא כי לא בוצע שינוי מדיניות, ברי כי המועצה לא הייתה חייבת לקבל את אישורו של שר החינוך, התרבות והספורט להחלטה. מעבר לכך, אציין כי העותרת לא הצביעה על שינויים שערכה המועצה בלשון הקריטריונים עצמם ואשר יכולים להעיד כי במבחני התמיכה בוצע שינוי החורג מסמכותה של המועצה. זאת, לבד משינוי אחד, בלשונו של סעיף 6(3)(ב)(4) למבחני החלוקה, אשר תוקן על-ידי המועצה במסגרת הדיון בערר שהגישה העותרת. 7. מטעמים אלו, לא תועיל לעותרת אף טענתה כי ביססה את חישוביה העסקיים על מדיניות זו ואף התקשרה על בסיסה בהסכמים עם יוצרים (בג"ץ 3939/99 קיבוץ שדה נחום נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נו(6) 25, 61 (2002), להלן: עניין שדה נחום). לפיכך, אני סבורה כי יש לדחות את טענות העותרת בדבר הנזק שנגרם לה כתוצאה מהסתמכות על כספי התמיכה שהוענקו לה בשנת 2005, כמו גם את טענותיה בדבר אי-מידתיות ההחלטה. זאת, מאחר ולעותרת לא עמדה כל זכות או אינטרס הראוי להגנה אשר נפגע כתוצאה מחלטת המועצה. לעניין זה אוסיף, כי כפי שטענו המשיבים, משלא נקבע בחוק הקולנוע או במבחני החלוקה "מנגנון הגנה" כלשהו לעניין קיצוץ בכספי התמיכה, אין מקום לחייב את המועצה בהחלתו. 8. שנית, לא מצאתי כי העותרת העמידה תשתית עובדתית התומכת בטענתה כי האופן בו יישמה המועצה את מבחני החלוקה חורג ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות בו. כך למשל, לא שוכנעתי כי האופן בו יושם קריטריון ההתמחות בנסיבות המקרה דנן חורג מהקבוע במבחני החלוקה. בסעיף 6(3)(ד)(2) למבחנים נקבע כי: "התמחותו של המוסד בתחום הפעילות, והערכת היקפה ואיכותה, בשים לב להתמקדות המוסד בתחום ופעילותו המערכתית בו....; לעניין זה, 'התמחות' – פעילות תקציבית ותוכנית בתחום, בהיקף שלא יפחת מ- 75% מכלל תקציבו ומאמצעיו האחרים" (ההדגשות שלי – ע.א) מלשונו של הסעיף ברור כי גוף מומחה, כהגדרתו במבחני החלוקה, הינו גוף שלפחות 75% מתקציבו מופנה לתחום מסוים, ובענייננו – לתחום הקולנוע התיעודי. לעומת זאת, טענת העותרת כי יש להתחשב לעניין זה גם בסרטים שנוצרו בתחום הייעודי - אשר על-פי סעיף 3(ב)(1) למבחני החלוקה מהווים תחום אחר - אינה נתמכת כלל בלשון הסעיף. מעבר לכך, מקובלת עלי עמדת המשיבים לפיה ישנם טעמים טובים ביסוד הבחנה זו, כדוגמת החשיבות שבקיומם של מוסדות שונים שיתמקצעו בתחומים שונים, והחשיבות שבמניעת "כפל תמיכות". משכך, נשמטת הקרקע תחת טענתה של העותרת כי הינה זכאית לתמיכה לפי קריטריון ההתמחות. בנוסף, עיקר טענותיה של העותרת בדבר אי-סבירות ההחלטה, כמו גם טענתה לעניין אי-השוויון שדבק בקבלת ההחלטה, מבוסס על הטענה כי בינה לבין הקרנות האחרות הפועלות בתחום הקולנוע התיעודי קיים פער ברור מהבחינה האיכותית. לשיטתה של העותרת, אי-סבירות ההחלטה נלמדת בין היתר מהעובדה כי למרות פער זה ניתן לה ולקרנות האחרות ניקוד דומה. ואולם, העותרת לא הצליחה לבסס את טענתה בדבר פער איכותי זה, וזאת בפרט בהתחשב בדברים שנאמרו לעיל בדבר סבירות ההחלטה, שהתקבלה כאמור על-ידי הגורמים המקצועיים המוסמכים לעניין. על כן, אין לקבל טענה זו. 9. עוד יצוין, כי לא מצאתי ממש גם בטענת העותרת בדבר הפגיעה שנגרמה לזכות הטיעון שלה. זאת, מאחר ולא התרשמתי, כאמור, שבהחלטת המועצה היה משום שינוי מדיניות המצדיק מתן זכות טיעון עובר לקבלת החלטתה. מעבר לכך, במסגרת הליכי הערר ניתנה לעותרת כאמור הזדמנות ראויה לשטוח את טענותיה, דבר אשר הוביל בסופו של דבר אף לתיקון לשון סעיף 6(3)(ב)(4) למבחני החלוקה, להענקת ניקוד מתאים לעותרת וכן להעלאת סכום התמיכה לו היא זכאית. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי בהחלטת המועצה נפל פגם המצדיק את התערבותנו בה. 10. אף דין טענתה של העותרת באשר לפגיעה בזכותה לחופש מידע להידחות. הזכות לעיון במידע היא זכות יחסית, המוגבלת בתנאים מסוימים, בין היתר כאשר המידע המבוקש הינו בגדר סוד מסחרי (סעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע. כן ראו למשל: עע"ם 7024/03 עו"ד אריה גבע נ' ראש עיריית הרצליה, סעיף 14 לפסק דיני (טרם פורסם, 6.9.2006)). אין אני סבורה כי המקרה דנן מחייב הכרעה בשאלה האם בקשות התמיכה של הקרנות חוסות תחת חריג זה. זאת, לאור הדברים שנאמרו לעיל בדבר סבירות ההחלטה, וכן בהתחשב בכך שהמסלול הנכון לתקיפת החלטת הרשות בעניין גילוי המידע הוא באמצעות עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (סעיף 17 לחוק חופש המידע). אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את העתירה. העותרת תשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופט א' א' לוי אני מסכים. ש ו פ ט השופט ע' פוגלמן מסכים אני לחוות דעתה של חברתי, השופטת ע' ארבל, לפיה אין עילה להתערבות בהחלטה נושא העתירה, ובפרשנות שניתנה למבחני התמיכה. המשיבים 1 – 3 מציינים בתגובתם כי בהחלטות שניתנו בשנות כספים קודמות, היו חריגות ממבחנים אלה בשל טעות פרשנית. יש ממש בנטען על ידי האחרונים כי אין לחייבם להוסיף ולנהוג באותה דרך מוטעית גם בעתיד (בג"צ 637/89 חוקה למדינת ישראל נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 191, 204 (1991)). אינני רואה להידרש לבקשת העותרת לעיין במידע, בשל קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ע' ארבל. ניתן היום, ט' בניסן התשס"ח (14.4.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06095470_B09.doc/אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il