אליהו שלי נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9546/01 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: אליהו שלי נגד המשיבות: 1. מנורה חברה לביטוח בע"מ 2. אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט השלום בבאר-שבע, מיום 12.11.2001, בת.א. 6018/00 שניתנה על ידי כבוד השופט א' ואגו בשם המערער: עו"ד רון סולקין פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט א' ואגו) מיום 12.11.01, שלא לפסול עצמו מלהמשיך לדון בת.א. 6018/00. 1. המערער הגיש כנגד המשיבות תובענה לפיצוי בגין גניבת רכבו ואבדן סחורה בהתאם לפוליסות הביטוח בהן התקשר עם המשיבות. לאחר שהמשיבות הגישו כתבי הגנה, הגיש המערער בקשה למחיקת כתבי ההגנה בטענה כי הם כוללים מספר רב של טענות עובדתיות חלופיות, ולחילופין להורות למשיבות למחוק את הטענות העובדתיות הסותרות ולהבהיר את גרסתן. בישיבת קדם המשפט הראשונה מיום 22.11.00, ביקש ב"כ המערער מבית המשפט לדון בבקשה למחיקת כתב ההגנה. לטענת המערער, בית המשפט סרב לדון בבקשה, אך ציין כי הוא ממליץ למשיבות למקד את טענתם ולהבהיר את הדברים, ולאחר מכן יודיע ב"כ המערער אם הוא עומד על הבקשה. בישיבת קדם המשפט השנייה מיום 1.2.01, טען ב"כ המערער כי המשיבות לא מיקדו את טענותיהן וכי הוא מבקש לדון בבקשה למחיקת כתבי ההגנה. לטענת ב"כ המערער, השיב לו בית המשפט כדלקמן: "אני מציע לכם לא להתעקש כל כך. אם חברות הביטוח לא מפצות, בדרך כלל יש סיבה. ב90%- מהמקרים הן הצודקות והן הזוכות בהליך. ולכן תשקלו את תביעתכם". בית המשפט אף הביע תמיהה מדוע ב"כ המערער מופיע בתיק אזרחי ולא בעניינים פליליים שהם עיקר עיסוקו. לאחר שב"כ המערער עמד על כך כי בית המשפט ידון בבקשה למחיקת כתבי ההגנה, רשם בית המשפט בפרוטוקול הדיון, כי ב"כ המערער מסכים למחיקת הבקשה ובמקומה ישלח בקשה לפרטים נוספים, על אף שלטענת ב"כ המערער הדברים לא נאמרו על ידו. המערער הגיש בקשה לפרטים נוספים, ובישיבת קדם המשפט הבאה טען ב"כ המערער כי לא נשלחו אליו פרטים נוספים כנדרש. בתגובה אמר בית המשפט - לטענת המערער - כי תמוה מדוע המערער לא מגיש תצהירים וחומק ממתן פרטים לבית המשפט, ובמקום זאת דורש פרטים מחברות הביטוח. בית המשפט אף ביקש שוב מהמערער לשקול את תביעתו. לטענת ב"כ המערער, עם יציאתו מהאולם העיר לו בית המשפט הערה פוגענית בעניין תסרוקתו. בישיבת קדם המשפט הבאה שהתקיימה ביום 18.10.01, הטיח בית המשפט בב"כ המערער - לטענתו - דברים קשים בנוגע לדרך בה הוא מנהל את ההליך. בית המשפט אף סרב כי לבקשת ב"כ המערער כי הדברים יירשמו בפרוטוקול. 2. ביום 25.10.01 הגיש המערער בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתביעה. בבקשתו טען המערער כי לנוכח הנסיבות המפורטות לא יכול להתקיים דיון צודק וענייני בתובענה, שכן בית המשפט הביע במישרין את דעתו בדבר סיכוייה הנמוכים של התובענה וביקש מב"כ המערער לשקול את המשך ניהול התובענה מספר פעמים; בית המשפט הביע את דעתו השלילית על המערער ועל בא כוחו; בית המשפט סרב באופן עקבי לרשום בפרוטוקול את דברי ב"כ המערער ונקט ללא הצדקה בהליכים המביאים להתמשכות בלתי סבירה של הליכי התובענה. המשיבה 2 התנגדה לבקשת הפסילה בטענה כי לא מתקיים במקרה זה חשש ממשי למשוא פנים, ולכל היותר מתקיים חשש סובייקטיבי, אשר אין בו להצדיק את פסילת בית המשפט. 3. בית המשפט, בהחלטתו מיום 12.11.01, דחה את בקשת הפסילה, בקובעו כי אין בהתרחשות האירועים המתוארת בבקשת הפסילה - אף לו היתה נכונה - כדי להקים חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים בניהול המשפט, וכי עניינו של המערער נדון לגופו ללא דעה קדומה. בית המשפט ציין כי מקצת טענות המבקש חסרות בסיס עובדתי, דוגמת ההערה בדבר תסרוקתו של ב"כ המערער, ומקצת ההערות שלא תועדו בפרוטוקול, אפשר ונאמרו, אך אי רישומם נועד לחסוך מב"כ המערער מבוכה. בית המשפט הוסיף כי ב"כ המערער בחר דרך התנהלות בלתי נאותה בהופעתו בפני בית המשפט ונקט לשון בלתי מכובדת, אשר אכן גררה הערות מסוימות מצד בית המשפט, שניתן לקוות שנפלו על אוזן קשבת. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בערעורו חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסילה ומוסיף כי בהחלטתו לא התכחש בית המשפט במפורש למרבית ההתבטאויות אותן פירט המערער, לרבות ההתבטאות לגבי סיכויי התביעה, וכי הצטברות האירועים, משקלם ורציפותם מובילים למסקנה כי בלבו של בית המשפט נוצרה דעה קדומה בנוגע לתובענה, למערער ולבא כוחו. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. תקנה 140 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 קובעת, כי קדם המשפט נועד לשם "בירור של נושא הריב ודרכי הדיון בו, במגמה לייעל את הדיון, לפשטו, לקצרו ולהחישו או כדי לברר אם יש מקום לפשרה בין בעלי הדין". הדברים שנטען כי נאמרו על ידי בית המשפט באשר לסיכויי התובענה של המערער - ואין צורך שאכריע אם נאמרו הם אם לאו - אינם אלא דברים לכאורה, אשר נועדו לצורך ייעול הדיון, במסגרת הדיון בקדם המשפט (ראו: ע"א 2501/00 עביר אבו כף נ' מוחמד אבו כף וקרנית, (טרם פורסם) ע"א 131/00 מנחם סורפין נ' אמבר אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (לא פורסם)). דברים אלה - אם אכן נאמרו - נאמרו בתחילתו של ההליך עוד בטרם נשמעו ראיות על ידי בית המשפט, ואין בהם להעיד כי "ננעל" ליבו של בית המשפט לפני טענות המערער או להראות על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (ראו: בג"ץ 2184/94 גלברט נ' ועדת החקירה, פ"ד מח(3) 573, 605). 6. באשר להערות אותן השמיע בית המשפט כלפי המערער ובא כוחו, הרי גם הערות אלה - ככל שנאמרו - אין בהן כדי להקים עילת פסילה. כבר נפסק בעבר כי "על בית המשפט לנהוג לעולם באיפוק ובריסון, וגם בהשמיעו הערות ביקורתיות עליו להביא בחשבון איך עלולה הביקורת לשמה, בנקודה הספציפית שלגביה היא מושמעת, להתפרש בעיני הנוגע בדבר, הניצב אותה שעה בפני בית המשפט". ע"פ 732/86 חליווה נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1) 412, 415. יחד עם זאת, אין באמירה ביקורתית כשלעצמה, ואפילו נאמרה בחריפות, כדי לפסול את השופט הדן בתיק מלדון בו (ראו לעניין זה ע"פ 619/82 כדורי נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 52, 56; ע"א 5089/01 חביב תאופיק נ' כב' השופט שאול מנהיים (לא פורסם)). עיינתי בדברים המיוחסים לבית המשפט ולא התרשמתי כי עולה מהם חשש ממשי למשוא פנים. הלכה היא, כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך בחשש ממשי המבוסס על נסיבות אובייקטיביות כדי להקים עילת פסלות (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). "השאלה שיש לשאול היא... אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו כ'משחק מכור'" (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם)). בנסיבות העניין - הגם שמקובלת עלי עמדת המערער לפיה מן הראוי היה כי בית המשפט יימנע מחלק מן ההתבטאויות אותן השמיע במהלך הדיון - אני סבור כי אין בהתבטאויותיו של בית המשפט כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים. 7. באשר לסירובו של בית המשפט לרשום חלק מהערותיו בפרוטוקול הדיון, הרי שבנסיבות העניין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות. אם סבור המערער, כי פרוטוקול הדיון אינו משקף את מכלול האירועים והאמירות בדיון הוא רשאי להגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול (ראו: ע"א 7764/00 עזרא עלימה נ' יחזקאל עלימה (לא פורסם)). הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, י"ב בטבת התשס"ב (27.12.2001). ה נ ש י א _________________ העתק מתאים למקור 01095460.A01 /דז/ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected]