ריואן עיז אלדין נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9545/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9545/09 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המערער: ריואן עז אלדין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 29.10.09 בת"פ 95/09 שניתן על ידי כבוד השופט אשר קולה תאריך הישיבה: י"ז באדר התש"ע (3.3.2010) בשם המערער: עו"ד סעיד חדאד בשם המשיבה: עו"ד אוהד גורדון בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' צביה טרייטל פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 29.10.2009 בת"פ 95/09 (כבוד השופט א' קולה). 1. המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333, ו-335(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובעבירה של תקיפה לשם גניבה, לפי סעיפים 381(א)(1)(2), ו-382(א) לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 23.3.2009 נסע המערער עם עוד שלושה נאשמים ברכב באזור כפר מע'אר. המערער ושלושת הנאשמים הנוספים פגשו את המתלונן והציעו להסיעו עימם. אגב הנסיעה, עצרו את מכוניתם והודיעו לו כי אזל הדלק במיכל המכונית, על כן, עליהם להורידו. משירד המתלונן מהמכונית, המערער ועוד שני נאשמים הלכו אחריו, כאשר אחד מהם ביקש ממנו את הטלפון הסלולארי שלו ומשקיבלו סירב להשיבו, ולאחר מכן החל לתקפו באכזריות. המערער הצטרף לשני הנאשמים האחרים, והלם במתלונן באמצעות אגרופים ובעיטות בראשו ובחלקי גופו, עד שגרמו לו לחבלות חמורות, הכוללות שברים בעצמות הגולגולת ופגיעות קשות נוספות. כן נטל אחד הנאשמים את ארנקו של המתלונן שהכיל סך של 1,440 ש"ח. לאחר מכן ברחו המערער ושלושת הנאשמים הנוספים וחילקו ביניהם את הסכום האמור. 2. ביום 29.10.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המערער עונש של 15 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך שלוש שנים עבירת אלימות מסוג פשע; 8 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך שלוש שנים עבירת אלימות מסוג עוון; קנס בסך 1000 ש"ח ופיצוי בסך 5,000 ש"ח למתלונן. 3. בית המשפט המחוזי ציין כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי המערער התקשה לקבל על עצמו אחריות מלאה לביצוע העבירות, אך ברמה הרגשית ניכר כי הוא נושא תחושת קורבנות ואכזבה עצמית. כמו כן, הוא הכחיש בפני קצין המבחן כי קבל חלק מסכום הכסף שנגנב מהמתלונן. בנוסף עולה מהתסקיר כי המערער חושש מתוצאות ההליך המשפטי והוא ביטא תחושת פחד מישיבה בבית הסוהר. שירות המבחן העריך כי הסבירות להישנות ביצוע עבירות דומות הינה נמוכה, וציין כי יש להביא בחשבון את גילו הצעיר ואת עברו הפלילי הנקי. על כן הומלץ על הטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. 4. כאמור, בית המשפט המחוזי לא קיבל את המלצתו של שירות המבחן, וקבע כי העבירות אותן ביצע המערער הינן חמורות, ועל כן חובה על בתי המשפט ליתן ידם להדברת תופעת הבריונות, וזאת בדרך של ענישה מחמירה ומרתיעה. בנוסף קבע בית המשפט המחוזי כי הוא ער לנסיבותיו האישיות הקשות של המערער ושל משפחתו, והוא הביא אותן בחשבון בשלב גזירת העונש. עם זאת אין בשיקולים אלו כדי להטות את הכף באופן משמעותי לקולה, וזאת לאור האינטרס הציבורי. בנוסף בית המשפט המחוזי נתן דעתו גם לגזרי הדין של הנאשמים האחרים בפרשה וציין כי: "באשר לחטאר הענישה הייתה כאמור, במסגרת הסדר הטיעון והייתה מסוכמת על הצדדים שם, כך שלא ניתן להקיש משם לעניין שבפנינו. מה גם שחטאר הורשע בעבירות קלות בהרבה מאלו בהן הורשע הנאשם שבפנינו ... באשר לאמיר הרי, ששם דובר היה בקטין ששיקולי הענישה לגביו שונים, מה גם שאמיר לא הורשע בעבירה של תקיפה לצורך גניבה וביצוע פשע שנוספה בעניינו, אלא "רק" בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות". על אף האמור קבע בית המשפט המחוזי כי הוא אינו יכול להתעלם לחלוטין מהעונשים המקלים שהוטלו על שני שותפיו של המערער, ועובדה זו הקלה במידת מה בעונשו. לפיכך הוטלו על המערערים העונשים כפי שפורטו לעיל. מכאן הערעור שלפנינו. טענות הצדדים 5. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר גזר את עונשו לחומרה יתרה. לטענתו לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות ולנסיבות בהן נעשתה העבירה. עוד הוא טוען כי עונשו פוגע בעקרון אחידות הענישה שכן, על אף היותו בגיר, לא ייתכן כי עונשו יחרוג בצורה כה משמעותית מעונשם של הנאשמים הנוספים בפרשה. על כן, לטענתו, יש לפחית בעונשו וזאת על מנת לאזן כראוי את העונשים של כל המעורבים בפרשה. כמו כן, לטענתו אין מקום לאבחון כה משמעותי בינו לבין הנאשמים הנוספים, על אף קביעותיו של בית המשפט המחוזי. בנוסף טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי להמלצת שירות המבחן, לגילו הצעיר ולעברו הפלילי הנקי. בסיכומו של דבר מבקש המערער להקל בעונשו, לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. 6. מנגד סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה המערער הורשע בעבירות חמורות ביותר, ואין מקום להקל עם המערער במקרה נדון. כמו כן, טוענת המשיבה, בית המשפט המחוזי איזן כראוי את כלל השיקולים וגזר את עונשו של המערער בהתאם למדיניות הענישה בעבירות בהן הורשע. 7. בהודעה משלימה מטעם המשיבה, אשר נשלחה לאחר הדיון, נמסר כי לנוכח המלצת בית המשפט ומתוך רצון לעודד את המערער, מסכימה המשיבה להפחתה סמלית במשך תקופת המאסר. תסקיר משלים 8. לפנינו הונח תסקיר משלים מטעם שירות המבחן. מתוך עיון בתסקיר זה עולה כי המערער חושש מישיבה במאסר, ונראה כי הוא מצוי במצוקה נפשית בעקבות גזר הדין. קצין המבחן העריך כי מצוקתו עשויה להוות זרז לכניסה להליך טיפול, והמערער אף הביע נכונות להשתלב בהליך שכזה. על כן הומלץ לבחון גישה שיקומית אשר תתבטא בענישה שתאפשר העמדתו במבחן. דיון 9. נציין כבר בתחילה כי לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו. אכן ידועה ההלכה כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פיסקה 7(ב) (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). אולם אנו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים המצדיקים התערבות בעונש שכן קיימת סטייה ממדיניות הענישה הראויה במקרה הנדון, וזאת בייחוד לאור עקרון אחידות הענישה. 10. אין חולק כי מעשיו של המערער חמורים ביותר. אל מול אלימות שכזו המכרסמת ביסודות חברתנו הדמוקרטית יש לנקוט בענישה מרתיעה מאחורי סורג ובריח. "בית המשפט אינו יכול ליתן ידו למציאות בה כל דאלים גבר. את הסלידה, ההוקעה והצורך בשירושה של תופעה זו מן החברה שומה עליו לבטא בענישה מחמירה המרתיעה" (בע"פ 2583/08 עמר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.9.2006)). מצווים אנו ליתן ידנו למלחמה העיקשת בתופעת הבריונות שפשטה בארצנו, וידע כל מי שנוטל לעצמו את החרות לנהוג באלימות, כי הוא עלול לשלם על כך בחרותו. אשר על כן, העונש אשר נגזר על המערער אינו סוטה ממדיניות הענישה הראויה במעשים מעין אלו, אולם, לאור הנסיבות המיוחדות של העושה ולאור עקרון אחידות הענישה יש לקבל את הערעור באופן חלקי ולהפחית בעונש המאסר בפועל כפי שיפורט להלן. 11. בשלב גזירת העונש עלינו להביא בחשבון את מגוון השיקולים ולאזן ביניהם בצורה הראויה בהתאם לנסיבות המקרה. עקרון חשוב – אך לא יחיד – שעלינו לקחת בחשבון הינו עקרון אחידות הענישה. עקרון זה נגזר מעקרון שיוויון הנאשמים בפני החוק, ומורה כי על מצבים דומים מבחינת אופי העבירות והנסיבות האישיות של הנאשמים ראוי להחיל, במידת האפשר, שיקולי ענישה דומים (ע"פ 2287/09 והבה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.1.2010)). "עקרון אחידות הענישה הוא כלל חשוב הבא למנוע קיום הפלייה בין שווים או דומים, למען עשיית צדק עם נאשמים, ולצורך שמירת אימון הציבור בהליך הפלילי" (ע"פ 9792/06 חמוד נ' מדינת ישראל, בפיסקה 15 (טרם פורסם, 1.4.2007)). משמעות הכלל היא שמקום בו מורשעים מספר נאשמים באותה פרשה, ומעשיהם דומים, אחריותם המשותפת תבוא בעיקרון לידי ביטוי בעונש דומה שיוטל עליהם (ע"פ 9937/01 חורב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6), 738, 752 (2004)). עם זאת, עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכול ויכול שייסוג מפני עקרונות וערכים אחרים (ע"פ 6672/03 קמינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 441, 447 (2003)). "אין כלל אחידות הענישה קובע – א-פריורי – כי דין אחד לכל העבריינים המורשעים באותו סוג של עבירות, ולא בהכרח ילמד בית-המשפט מהכרעת-הדין או מגזירת-הדין של אחד לגבי חברו ... כל מקרה והנסיבות המיוחדות שבצדו, לאמור: נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם" (ע"פ 5640/97 רייך נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 433, 470 (1999)). 12. במקרה הנדון בית המשפט המחוזי נתן משקל לעקרון אחידות הענישה, אולם לטעמנו היה עליו לתת משקל יתר לעקרון זה. כאמור על אחד הנאשמים אשר נהג ברכב ולא השתתף במעשי התקיפה, אך הואשם גם בעבירות נוספות של העלבת עובד ציבור ותקיפה, נגזרו במסגרת הסדר טיעון ארבעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, וכן מאסר על תנאי למשך שישה חודשים (ת"פ (מחוזי נצרת) 96/06, כבוד השופט ב' ארבל). על נאשם נוסף אשר השתתף במעשי התקיפה גזר בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת (ת"פ 22/09, כבוד השופטת א' הלמן) עונש של מאסר על תנאי. מובן כי כל מקרה ונסיבותיו הוא, בהתאם לעקרון הענישה האינדיבידואלית (ע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 170, 174-175(1989); רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5.5.2009); ע"פ 7125/09 מדינת ישראל נ' מטודי (טרם פורסם, 5.11.2009)). יחד עם זאת, על הענישה אשר הושתה במקרים אלו, להקרין על המקרה הנדון, באמצעות עקרון אחידות הענישה. אף אם ענישה זו נוטה לקולה, ואף אם היא נגזרת משיקולי ענישת קטינים לא ניתן להתעלם ממנה לאור עקרון השוויון. ענישה זו משפיעה על עונשו של המערער. נכון הדבר כי יתכנו מקרים בהם השפעה זו תהיה מינורית, ובלתי מורגשת לאור חשיבותם של אינטרסים אחרים. אולם יתכנו מקרים בהם השפעה זו תהיה משמעותית יותר. במקרה הנדון יש לטעמנו לתת משקל נוסף לעקרון זה, ולקבוע כי רמת ההשפעה של ענישת הנאשמים האחרים על ענישתו של המערער תהיה גבוהה יותר. מובן כי הקביעה בדבר רמת ההשפעה של ענישת הנאשמים האחרים על ענישתו של נאשם אחר נגזרת מנסיבות המעשה ונסיבות העושה. במקרה הנדון לאור עברו הפלילי הנקי של המערער, ולאור המלצת שירות המבחן יש לטעמנו מקום ליתן משקל יתר לעקרון אחידות הענישה. יחד עם זאת, כאמור אין עקרון זה עומד בודד, ולכן על אף משקל היתר שניתן לו, אין בו כדי לפטור את המערער מריצוי עונש מאחורי סורג ובריח, וזאת לאור האינטרס הציבורי המשמעותי במקרה הנדון בעקבות חומרת המעשים. כמו כן, כפי שציינו תורת הענישה הינה פרטנית. כל מקרה ונסיבותיו הוא. סוף דבר 13. כאמור במקרה הנדון ועל אף השיקולים לחומרה, לאור מעשיו הקשים של המערער, יש מקום לתת משקל יתר לעקרון אחידות הענישה. על כן יש מקום לשנות את האיזון שערך בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לעונש המאסר בפועל שהוטל עליו. אשר על כן החלטנו לקבל את הערעור בחלקו במובן זה שאנו מפחיתים חמישה חודשים מעונש המאסר בפועל אשר נגזר עליו. על כן תקופת מאסרו בפועל תעמוד על עשרה חודשים בניכוי ימי מעצרו. יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם. 14. כולנו תקוה כי המערער יפנים את הפסול שבמעשיו, וינסה לפתוח דף חדש כאזרח שומר חוק המכבד את הזולת. המערער נהג באלימות קשה ועליו לשלם את המחיר באמצעות ריצוי עונש מאחורי סורג ובריח. ההפחתה בעונשו אינה כתוצאה מקלות ראש במעשיו הקשים אלא לאור נסיבותיו האישיות של המערער, ולשם שמירת עקרון השוויון בין הנאשמים. ניתן היום, ט' בניסן התש"ע (24.3.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09095450_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il