ד"ר יוסף דלין נ. מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות

החלטה בתיק ע"א 954/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 954/10 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערער: ד"ר יוסף דלין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, בתיק א 5607-08-07, מיום 23.12.09, שניתן על ידי כבוד השופטת א' שטמר תאריך הישיבה: ח' באייר התשע"א (12.5.11) בשם המערער: בעצמו בשם המשיב: עו"ד שרון שטיין פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת א' שטמר), שדחה את תביעת המערער – ד"ר להנדסה שעוסק בייעוץ ותכנון בתחום ההידרולוגיה – לתשלום יתרת שכר לפי חוזים שנכרתו בינו לבין המשיבה, שעניינם שירותי תכנון של ארבעה מתקנים גדולים לחציית נחלים בדרום הארץ. המשיבה שילמה למערער שכר בהתאם לחוזים, כמו גם הוראות שינוי שהוצאו להם, אך המערער גרס כי מגיעים לו סכומים נוספים. בשנת 2000 הובאו דרישותיו של המערער לבדיקה לפני צוות מקצועי של מע"צ ("צוות כדיר"). הצוות בחן את הדרישות והמליץ לשלם תוספות שכר למתכנן. ההמלצה התקבלה על ידי מע"צ והתוספת שולמה למערער. להשקפתו, לא היה בכך די. 2. את תביעתו בבית המשפט קמא, מיקד המערער בטענה כי חלק מהעבודות שביצע לבקשת המשיבה, לא קיבלו ביטוי בחוזים שנחתמו בינו לבינה, ולא סוכמה מראש התמורה שתשולם כנגדם. בגדר התביעה, עתר המערער לתשלום שכרו בגין עבודות אלה, על-פי "התעריף המאושר" שנקבע לחוזים מסוג זה, בתום מו"מ בין המשיבה לבין הארגון היציג של המתכננים. בצד זה, טען המערער כי שעה שבא-כוחה של המשיבה הודיע בשלב מסוים כי אינו מייצג אותה, בשל שינוי מבני שהתרחש באותה עת במשיבה, והפיכתה מיחידת סמך של משרד ממשלתי לחברה ציבורית, שגה בית המשפט בהחליטו לדון בטענות שהועלו על-ידו בעניינה, והיה מקום כי יעניק פסק דין בהיעדר התייצבות. 3. בית המשפט דחה את מרבית תביעתו של המערער. נקבע, כי טענותיו של המערער היו כלליות, ולא זכו לגיבוי ראייתי שיהיה בו כדי לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש. מכל מקום, בית המשפט בחן ביסודיות את טענות המערער אחת לאחת, בכל המישורים שלגביהם ביקש תוספות שכר, ועל יסוד הנמקה פרטנית דחה את רובן. לעומת זאת, התקבלה התביעה בהתייחס להארכת סוללה בנחל פארן וכן הפרשי הצמדה וריבית לסכום החוזה של נחל אגודל. בנוגע לטענה המקדמית כי המשיבה לא התגוננה בתביעה, נקבע כי על אף שראוי היה שהיא תבקש לתקן את שמה בכתב התביעה או תבקש ייפוי כוח לייצג את מדינת ישראל בתביעה (שניתן למפרע), הרי שמשלא נגרם למערער כל נזק בהיבט הייצוג, אין מניעה לדון בנתוני התביעה לגופם. 4. במסגרת הערעור נגד פסק הדין, טען המערער, כי שגה בית המשפט כשלא ראה להידרש בהרחבה לטענתו לעניין ייצוג המשיבה, ושדן בכתב ההגנה שהוגש לגופו. לדבריו, שגה בית המשפט קמא כשקבע שטענותיו לא גובו בראיות, בהצביעו על מסכת ראייתית ענפה, ששטח, לדידו, לפני בית המשפט. עוד גורס המערער, כי בית המשפט נתפס לכלל טעות גם בקביעתו כי הוא דרש קבלת סכום אחר מזה שסוכם חוזית, שכן תביעתו כלל לא נסבה על קבלת סכום חוזי, אלא על אי קבלת שכר בגין עבודות נוספות שלגביהן לא נחתמו חוזים כלל, בשל התרשלות המשיבה. לבסוף טוען המערער, כי גם הסכומים שכן נכללו בחוזים במסגרת הוראות השינוי שנקבעו בהם, היו שרירותיים, ולא חושבו בהתאם לתעריף המאושר. 5. המשיבה טוענת מצדה, כי הערעור נסב רק על קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא, ובמסגרתו מבקש המערער כי בית המשפט יבחן מחדש את כל אותם נושאים אשר זה מכבר נידונו ונדחו. לדידה, די בעובדה זו כדי להצדיק לדחיית הערעור. לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי שכר המתכנן שולם למערער בהתאם לחוזים ולהוראות השינוי שהוצאו להם, ובהתאם להמלצותיו של צוות מיוחד שדן בדרישותיו, ואין מקום לפסוק לטובתו שכר נוסף. אשר לטענת המערער בנוגע לייצוג המשיבה, ולדבריו כי הוא זכאי היה לפסק דין בהיעדר התייצבות, טוענת היא כי לכל היותר מדובר בתקלה טכנית, ומשבסופו של דבר ניתן ייפוי כוח למפרע, והבירור העובדתי הושלם, אין בדבר כדי לשמש עילה למתן פסק דין בהיעדר התייצבות. 6. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בפסק דינו המפורט והמנומק של בית המשפט המחוזי. כפי שציין בית המשפט המחוזי, במהלך כתיבת פסק הדין הוא נדרש "לבור את המוץ מן התבן, ולבחון אם יש בראיות כדי להוכיח את טענות [המערער]". לדבריו, "מלאכה זו כה רבה היתה, ביחס הפוך כמעט לנושא הדיון שמאפשר ברגיל דיון ענייני ועל-פי מסמכים". חרף כך, וכפי שכבר הובהר, כולל פסק דינו של בית המשפט קמא התייחסות ודיון מפורטים בהתייחס לטענות הצדדים. הממצאים העובדתיים הרבים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי ואין עילה לדחותם. בנוסף, אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק. על רקע זה, אנו מאמצים את ממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי ודוחים את הערעור לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בנסיבות העניין אין אנו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ג באייר התשע"א (‏17.5.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10009540_M09.doc נב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il