מדינת ישראל נ. אלעצם אלגלי

החלטה בתיק ע"פ 9532/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9532/03 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: אלעצם אלגלי ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 146/03 מיום 11.9.03 שניתן על-ידי כב' השופט ע' חבש תאריך הישיבה: כ' בשבט תשס"ד (12.2.04) בשם המערערת: עו"ד יוסף רוזנברג בשם המשיב: בשם שירות המבחן: עו"ד ענאן עבד גב' ג'ודי באומץ פסק-דין השופט מ' חשין: המשיב הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים, על-פי הודאתו, בעבירות של פריצות לרכב, גניבות רכב, פריצה וגניבה מתוך רכב, מסחר ברכב ושהות שלא כדין בישראל. משהורשע כך בדינו גזר עליו בית-משפט קמא מאסר לריצוי בפועל למשך 18 חודשים ומאסר על-תנאי למשך 24 חודשים. הערעור שלפנינו ערעור המדינה הוא על קולת העונש. המשיב, מבית אולא, חברון, הודה בכך שבמספר רב של מקרים נכנס לישראל ושהה בה ללא היתר כדין, ובאותם מקרים ביצע את מעשי העבירה המפורטים בכתב-האישום. עיקרי העבירות, אשר בוצעו בחודשים פברואר ומארס 2003, היו אלה, שבמהלך אותם חודשים, ב-7 מועדים שונים, פרץ המשיב ל-11 כלי רכב. 3 מאותם כלי רכב נגנבו ונמכרו לשני סוחרים בשטחים שהמשיב בא בשליחותם. מ-6 כלי רכב נגנבו דברי ערך שונים, בהם 4 מכשירי רדיו-טייפ ו-2 מכשירי דיסק-מן. 2 כלי רכב נוספים נפרצו. באחד מהם החלה האזעקה פועלת והמשיב נמלט מן המקום, ואילו כלי הרכב השני נפרץ במטרה לגנוב ממנו מכשיר רדיו-טייפ אלא שאז נתפס המשיב בידי המשטרה. כל עבירות אלו נעברו בבית שמש, ונקל לשער מה אימה הטיל המשיב על כל סביבותיו באותם חודשים שפעל לגניבת כלי רכב ולפריצה לכלי רכב בבית שמש. בתיתנו דעתנו למעשיו הקשים של המשיב, אך תמיהה היא שבית-משפט קמא ראה להקל עימו כפי שהקל. אם כך באשר לעבירות אלו כשהן לעצמן, לא כל שכן בתיתנו דעתנו להרשעותיו הקודמות של המשיב, הרשעות שעניינן אף הן פריצות לרכב בכוונה לגנוב (כל זאת לבד מעבירה של מעשה מגונה בקטין כבן 16, שהמשיב נדון בגינה, בין השאר, למאסר בן 76 ימים). ואולם, לא זו בלבד שהמשיב הורשע בפריצות קודמות לכלי רכב; ולא זו בלבד שבגין אותן פריצות נדון למאסר בן חודשיים ימים; אלא שהעבירות נושא הדיון עתה נעברו כבר באותו חודש שבו שוחרר מן המאסר שנגזר עליו. הנה-כי-כן, המשיב שוחרר ממאסרו בגין הפריצות לכלי הרכב כאמור ביום 17.2.03, וכבר במהלך אותו חודש פברואר פרץ, בזה אחר זה, ל-3 כלי רכב וגנב מכל אחד מהם מכשיר רדיו טייפ. מסע העבירות נמשך בחודש מארס שעקב אותו חודש פברואר, שעה שהמשיב גנב 2 כלי רכב, פרץ ל-5 כלי רכב נוספים ועוד ועוד. בית-משפט קמא קבע בגזר-הדין - לאחר הודאת המשיב באמור בכתב-האישום - וכך השמיע אותנו: "התרשמתי כי הודאתו זו כנה ואני רוצה להאמין שיש בה כדי להצביע על כך שהיא חרטת אמת". נתקשינו לרדת לחקר דעתו של בית-משפט קמא, ולא ידענו מה יסוד היה לו לומר כי הודאתו של המשיב היתה "כנה". אמת נכון הדבר, כדברו של בית-משפט קמא: המשיב הוא בחור כבן 18, אלא שגם בגילו הצעיר הספיק לעבור עבירות שיש לעונשו עליהן כראוי למעשיו הקשים. גם מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה אין בו כדי להצדיק את המעשים הרעים שעשה המשיב. שירות המבחן מודיענו כי המשיב נטל אחריות על מעשיו, ואולם נמנע מהמליץ המלצת טיפול בעניינו. סוף דבר: לדעתנו הקל בית-משפט קמא ביתר בגוזרו את עונשו של המשיב, ואנו מחליטים להחמיר בעונש שיש לגזור עליו. אנו מחליטים לבטל את גזר-הדין שגזר בית-משפט קמא על המשיב, ותחתיו אנו גוזרים עליו 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל ועליהם 18 חודשים מאסר על-תנאי, והתנאי הוא כתנאי שקבע בית-משפט קמא. נסב את תשומת ליבו של שירות בתי-הסוהר לצורך להפגיש את המשיב עם פסיכיאטר, להערכת מצבו הנפשי ובחינת אפשרות ליתן לו טיפול מתאים בתרופות. היום, כ' בשבט תשס"ד (12.2.2004). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03095320_G02.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il