צאיה לונגנם קונג נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9530/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9530/03 בפני: כבוד המשנה לנשיא ת' אור כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת א' חיות המערערים: 1. צאיה לונגנם קונג 2. בונמה גונגיוקלאנג נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ 942/03 שניתן ביום 10.9.03 על ידי כבוד השופטים ח' סלוטקי, ו' מרוז וי' טימור תאריך הישיבה: י' בשבט התשס"ד (02.02.04) בשם המערער 1: עו"ד אלה דיין בשם המערער 2: עו"ד יעקב גסר בשם המשיבה: עו"ד דגנית כהן-ויליאמס מתרגם לתאילנדית: מר אלי פדרמן פסק-דין בגין קשירת קשר לביצוע מעשי אונס וביצוע מעשה אינוס שבוצעו על ידי כל אחד מהמערערים, נדון המערער הראשון ל-8 שנות מאסר ועל המערער השני 9 שנות מאסר. כן נדון כל אחד מהם למאסר על תנאי לתקופה של 24 חודשים, בתנאים אותם קבע בית המשפט. המערערים, אשר שניהם נושאים דרכון תאילנדי, תכננו מעשי אונס בשתיים מבנות ארצם, אשר עבדו במקום בו עבדו שניהם בישראל. היה זה המשיב השני אשר העלה את הרעיון של ביצוע מעשי האונס. שני מעשי האונס המתוכננים בוצעו תוך נקיטה באמצעי אלימות על ידי כל אחד משני המערערים, וקורבנות האונס אף נחבלו כל אחת מהן בחלקי גוף שונים. לאחת מהן אף נגרם קרע בקרום הבתולים. המדובר במעשי אונס ברוטליים וחמורים. באי כוח שני המערערים העלו את קשיי השפה שלהם בהיותם בכלא, כגורם המחמיר את חומרת המאסר לגביהם. כך הוא אמנם הדבר, אך נוכח חומרת העבירות אין העונש מצדיק התערבות, גם אם ניקח נתון זה בחשבון. נזכיר עוד, שעל פי הסכם בין ישראל ותאילנד, יוכל כל אחד מהמערערים, לאחר חלוף תקופה מסויימת של מאסר אותה ירצה, ליזום בקשה לרצות את יתרת המאסר בתאילנד, אם אמנם יהיה מעוניין בכך. טענתו של המערער השני היא, שלא היה מקום להחמיר עמו לעומת המערער הראשון. אלא שנוכח היותו היוזם של הקשר והמעשים החמורים שבאו בעקבותיו, היתה הצדקה לפער הענישה בין השניים, כפי שהחליט על כך בית המשפט המחוזי. על סמך כל האמור לעיל, נדחה הערעור של שני המערערים. ניתן היום, י' בשבט תשס"ד (2.2.2004). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ /עכב העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03095300_E02.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il