אורן זכריה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9527/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9527/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל המערער: אורן זכריה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 10.11.2011 בתיק פ 051915-07-10 על ידי כבוד השופט א' ביתן תאריך הישיבה: י"ד בתמוז התשע"ב (04.07.12) בשם המערער: עו"ד יריב בן דוד בשם המשיבה: עו"ד נילי פינקלשטיין בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ביתן) בת.פ 51915-07-10 מיום 10.11.2011, בגדרו הושתו על המערער 48 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודש מאסר על תנאי. 1. המערער הורשע על פי הודאתו בשלושה אישומים בכתב אישום מתוקן כמתואר להלן. על פי האישום הראשון, ביום 1.7.2010 בשעות אחר הצהריים נכנס המערער כשהוא חובש כובע מצחייה ומשקפי שמש כהים לסניף בנק הדואר בעיר אשדוד (להלן: הבנק), ודרש מפקידת הדואר (להלן: הפקידה) שהייתה בגפה בסניף, למסור לו את הכסף. הפקידה מסרה למערער חבילת שטרות שהיתה מונחת על שולחנה ולדרישת המערער מסרה לו שטרות נוספים. המערער נטל את הכסף שניתן לו בסך 16,500 ₪, ויצא מהבנק. בגין מעשים אלו הורשע המערער בעבירה של דרישת נכס באיומים לפי סעיף 404 רישא לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: החוק). לפי המתואר באישום השני, ביום 15.7.2010, בעת שנסע המערער במונית, זיהה אותו שוטר וניסה לעוצרו. המערער יצא מהמונית והחל להשתולל ולנסות לברוח. השוטר הודיע למערער כי הוא עצור, ורק לאחר שהוזעקה תגבורת משטרתית הצליח השוטר לאזוק את המערער ולעוצרו. בגין מעשים אלו הורשע המערער בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק. לפי המתואר באישום השלישי, ביום 15.7.2010 שוחח המערער עם בנו והניע אותו למסור בחקירתו הודעת שקר לפיה מי שנהג ללבוש את הבגדים שנתפסו בביתו ושימשו כראיה, הם בנו וחבריו. בגין מעשים אלו הורשע המערער בעבירה של שיבוש הליכי משפט על פי דין לפי סעיף 244 לחוק; ובעבירה של הדחה בחקירה על פי דין לפי סעיף 245(א) לחוק. 2. בית משפט קמא השית על המערער 48 חודשי מאסר בפועל; ו-12 חודשי מאסר על תנאי. כנגד גזר הדין נסב הערעור שבפנינו. בא כוח המערער ביקש להקל בעונשו של המערער, המכור לסמים מגיל צעיר, ועמד על נסיבותיו האישיות ושיקולי השיקום של המערער, בגינם ראוי להפחית מעונשו. עוד נטען כי העונש שהושת על המערער הוא חמור בהתחשב בעבירה ובנסיבותיה – המערער לא הורשע בעבירת שוד אלא בעבירה של דרישת נכס באיומים, ולא נשא עמו כלי נשק קר או חם בעת ביצוע המעשה. 3. אומר בקצרה כי לא מצאנו ממש בערעור. המערער לא ביצע את העבירה המדוברת בספונטניות מתוך דחף רגעי, אלא לאחר תכנון מראש, כפי שעשה פעמים רבות בעבר. לחובת המערער עבר פלילי נכבד המשתרע על פני שנים רבות וכולל כ-15 הרשעות קודמות ב-34 תיקים, בין היתר בעבירות דומות בנסיבותיהן של שוד, נסיון שוד, גניבה, איומים, תקיפה, החזקת סכין, סמים ועוד בגינם ריצה עונשי מאסר בפועל (כך, לדוגמה, גזר דינו של המערער מיום 17.6.2002 בת.פ. 8028/01 מתאר שלושה מקרים דומים להפליא למקרה שבפנינו, במהלכן ניגש המערער לפקידות בנק בשלושה סניפי בנק שונים ומסר להן פתק עליו נכתב "זה שוד" וקיבל לידיו כספים). שירות המבחן לא בא בהמלצה על המערער, וכפי שעולה מהתסקיר המעודכן שהונח בפנינו, הוא אינו לוקח חלק במסגרת טיפולית במאסר ולא ביטא מוטיבציה להשתלב בטיפול. עברו של המערער מדבר בעד עצמו, התנהגותו העבריינית חוזרת על עצמה, את העבירות בהן הורשע ביצע עודנו אסיר ברישיון ונראה כי אימת הדין אינה מרתיעה אותו. במצב דברים זה, יש להגן על הציבור מפני המערער בדרך של הרחקתו אל מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית. 4. אשר על כן, דין הערעור להידחות. ניתן היום, י"ט בתמוז התשע"ב (9.7.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11095270_E01.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il