שמואל רוזנבאום נ. יעקובי אברי

החלטה בתיק ע"א 9502/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9502/02 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס המערערים (המשיבים בערעור שכנגד): 1. שמואל רוזנבאום 2. ביטוח חקלאי אגודה שיתופית הדדית בע"מ נ ג ד המשיב (המערער בערעור שכנגד): יעקובי אברי ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 12.9.02 בת.א. 1540/94 שניתן על-ידי כבוד השופט נ' ישעיה בשם המערערים: עו"ד משה עבדי בשם המשיב: עו"ד אילן קנר פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. המשיב, חבר קיבוץ גבים (להלן: הקיבוץ), יליד חודש מאי 1946, נפגע בתאונת דרכים ביום 15.3.1988. תאונה זו הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי קבעה למשיב נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 10%, ונכות זו בלבד. בבית-המשפט המחוזי הותר למערער להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה. במסגרת זו, מונו בבית-המשפט מספר מומחים רפואיים ואלה הוסיפו על הנכות האורטופדית. על-סמך חוות-דעתו של מומחה בתחום המחלות הזיהומיות נקבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור 20%, בשל הסיכוי כי יתפתחו אצלו בעתיד דלקות וזיהומים בעצם הירך. כן נקבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור 5% בתחום הרפואה הפסיכיאטרית. נכותו המשוקללת של המשיב הועמדה, איפוא, על שיעור של 31.6%. 2. עובר לתאונה עבד המשיב בתחום גידולי השדה בקיבוץ ובמקביל הועסק על ידי תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (להלן: תנובה), כאיש שיווק מטעם הקיבוץ. עבודתו בתנובה הייתה כרוכה בנסיעות ארוכות לכל חלקי הארץ ובפעילות גופנית, שהמשיב אינו יכול לעמוד בה עוד. בית-המשפט קבע כי עקב התאונה נאלץ המשיב להפסיק את עבודתו בתנובה והוא עובד כיום כמרכז גידולי השדה בקיבוץ, תפקיד שאינו דורש ממנו מאמץ גופני. לאור כל אלה, ולאור גילו של המשיב והעובדה שלא רכש מקצוע אחר, העמיד בית המשפט את פגיעתו התפקודית על שיעור של 40%. הואיל והמשיב לא קיבל שכר על עבודתו בקיבוץ ובתנובה באופן ישיר, העריך בית-המשפט את שכרו, עובר לתאונה, על פי הראיות שהוצגו בפניו, והעמידו על סכום כולל של 9,000 ש"ח בחודש, לאחר ניכוי מס-הכנסה. את רמת השתכרותו של המשיב לאחר התאונה העריך בית המשפט בסכום של 3,500 ש"ח נטו לחודש. בית-המשפט פסק כי המשיב זכאי לפיצוי בגין תקופת אי-כושר מלא מיום התאונה ועד סוף שנת 1992. לגבי התקופה שתחילתה בשנת 1993 וסופה ביום מתן פסק-הדין נקבע כי יש לחשב את הפסדי ההשתכרות לפי סכום של 3,500 ש"ח נטו לחודש. באשר להפסדי ההשתכרות בעתיד נקבע כי הפיצוי בגין הפסדים אלה יחושב על בסיס הפסד שכר חודשי בסך 5,500 ש"ח, עד הגיע המשיב לגיל 65 שנים. בעקבות בקשה לתיקון טעות סופר, שהגישו המערערים, תוקן פסק-הדין כך שנקבע כי גם את הפסדי ההשתכרות בעתיד יש לחשב לפי הפסד של 3,500 ש"ח לחודש. בית-המשפט פסק למשיב גם פיצוי בסך 60,000 ש"ח בגין עזרת הזולת בעבר ובעתיד. כן פסק לו בית-המשפט פיצוי בסך 40,000 ש"ח בגין הוצאות ניידות ופיצוי נוסף בסך 10,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות. מסכומים אלה ניכה בית-המשפט את התשלומים שקיבל המשיב מהמוסד לביטוח לאומי. לעניין זה התעוררה מחלוקת עובדתית בין הצדדים באשר לגובה הסכום הכולל, המשוערך, של התשלומים. בית-המשפט אימץ את עמדתו של המשיב והעמיד את סכום התשלומים האמורים על סך כולל של 131,791 ש"ח. 3. לטענת המערערים, הפריז בית-המשפט קמא - לאור אחוזי הנכות הנמוכים שנקבעו למשיב בתחומים השונים - בפיצויים שפסק למשיב. המערערים טוענים, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע למשיב נכות רפואית צמיתה בתחום המחלות הזיהומיות בשיעור של 20%, בעוד שהמומחה, שקבע את שיעור נכות, ציין בעצמו כי המדובר בנכות זמנית בתקופות מסוימות, ששיעורה ינוע בין 0% ל- 20%. המערערים טוענים גם כי בית-המשפט שגה בקביעת בסיס השכר שהיה משתלם למשיב אלמלא התאונה. הם סבורים כי לא היה מקום להניח כי המשיב עבד בתנובה במקביל לעבודתו בקיבוץ, לטענתם, היו אלו עבודות חלופיות. מכל מקום, הם סבורים כי הפריז בית-המשפט משהעריך את התמורה לעבודתו אז בסכום של 9,000 ש"ח. המערערים סבורים גם כי טעה בית-המשפט בקבלו את עמדת המשיב באשר לגובה התשלומים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי. המשיב, מצידו, מלין, בערעור שכנגד שהגיש, על מיעוט הפיצויים שפסק לו בית-המשפט המחוזי. כמו כן, טוען המשיב כי טעה בית המשפט משהורה לנכות מהפיצוי שנפסק לו את תגמולי המוסד לביטוח לאומי על אף העובדה שסכומים אלה התקבלו בקיבוצו ולא הגיעו אליו באופן אישי. 4. לא מצאתי עילה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי, בכל הנוגע לטיב עיסוקיו של המשיב והשכר שיכול היה להשתכר בגינם. מאידך גיסא, נראה כי בית-המשפט הפריז בהערכת שיעור הפגיעה התפקודית של המשיב. שיעור הנכות הרפואית שנקבעה לו מביא בחשבון גם החמרה עתידית שאינה קיימת היום, ובהתחשב בכל אלה הועמד על שיעור של 31.6%. נראה לי, כי במקרה זה ראוי היה ללמוד משיעור הנכות הרפואית גם על מידת הפגיעה התפקודית ולהעמידה על שליש מכושר ההשתכרות. אשר-על-כן, יש לחשב את הפסדי ההשתכרות של המשיב החל מראשית שנת 1993 ואילך, על-בסיס הפסד חודשי בסכום של 3,000 ש"ח נכון ליום מתן פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי. אין עילה להתערב בקביעותיו של בית-המשפט קמא לגבי יתר ראשי הנזק. באשר לניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, מסתבר היום כי אין מחלוקת כי בפועל נשתלם בסך הכול מטעם המוסד לביטוח לאומי סכום של 167,289 ש"ח, נכון ליום מתן פסק-הדין, כאשר סכום זה שולם בחלקו לקיבוץ ובחלקו למשיב. סכום זה מיטיב את הנזק, בחלקו, בין אם שולם לקיבוץ ובין אם שולם למשיב. אשר-על-כן, בדין קבע בית-המשפט קמא שיש לנכותו. אלא, שכאן טעה בית-המשפט באשר לסכום הניכוי ויש לתקן את פסק-הדין כך שהסכום יעמוד, נכון ליום מתן פסק-הדין, על 167,289 ש"ח. בכפוף לכך, נדחים הערעור והערעור שכנגד. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין. ניתן היום, י"א באב תשס"ד (29.7.04). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02095020_P03.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il