החלטה בתיק ע"פ 95/03
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 95/03
ע"פ 10061/02
ע"פ 2841/03
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
המערער בע"פ 95/03:
עבד אל אללה מעלואני
נ ג ד
המשיבה בע"פ 95/03:
מדינת ישראל
המערערת בע"פ 10061/02:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב בע"פ 10061/02:
עבד אל אללה מעלואני
המערער בע"פ 2841/03:
מוחמד מחאמיד בן מוחמד
נ ג ד
המשיבה בע"פ 2841/03:
מדינת ישראל
ערעורים על גזרי-דינו של בית-המשפט
המחוזי בחיפה בת"פ 350/01 מיום 13.10.02 ומיום 6.2.03, שניתן על-ידי כב'
השופטים ח' פיזם, א' רזי א' שטמר
וערעור שכנגד
תאריך הישיבה:
ח' באדר תשס"ד (1.3.04)
בשם המערער בע"פ 95/03 והמשיב בע"פ 10061/02:
בשם המערער בע"פ 2841/03:
עו"ד צמל לאה
עו"ד חיים קזיס
עו"ד ריאד מחאמיד
בשם המשיבה בע"פ 95/03 ובע"פ 2841/03 והמערערת בע"פ
10061/02:
בשם שירות המבחן:
עו"ד תמר פרוש
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט מ' חשין:
שני ערעורים על חומרת העונש וערעור
המדינה על קולת העונש. עבד אל-אללה מעלואני (עבד) מערער בע"פ 95/03 על חומרת העונש שנגזר עליו,
וכמותו הוא מוחמד מחאמיד (מוחמד)
המערער בע"פ 2841/03 אף-הוא על חומרת העונש שנגזר עליו. מנגד מערערת המדינה
בע"פ 10061/02 על קולת העונש שנגזר על עבד. ערעורים אלה כולם, שעניינם מסכת
עובדתית אחת, שמענום בצוותא-חדא ואף פסק-הדין אחד הוא.
2. נפתח באומרנו כי עבד ומוחמד הודו, על-פי הסדר
טיעון, בעובדות כתבי-אישום (מתוקנים) שהוגשו נגדם. עבד הורשע בעבירות של מגע עם
סוכן חוץ, מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת וקשירת קשר לרצח, ואילו מוחמד הורשע
בקשירת קשר לרצח וקשירת קשר למתן שירות להתאחדות בלתי מותרת. המחלוקת בבית-משפט
קמא ולפנינו היתה, כמובן, אך על שאלת העונש שיש וראוי לגזור על כל אחד מאלה
השניים.
3. ואלה עיקרי הדברים ששני המערערים הודו
בהם, כל אחד מהם לעניינו שלו. באמצע שנת 2001, עם סיום לימודיו בבית הספר התיכון,
נסע עבד לשכם, להירשם ללימודים באוניברסיטת "אל-נג'אח". בהיותו באוניברסיטה
פגש עבד את פלוני שלאחר מכן הציג עצמו כפעיל חמאס. השניים שוחחו ביניהם ולסופה של
אותה שיחה קבעו כי יוסיפו ויעמדו בקשר ביניהם. לאחר אותו מפגש נסע עבד פעמים אחדות
לאוניברסיטה כדי להיפגש עם פלוני, ולעיתים הצטרף אליו אחד מחבריו אשר עמד לדין
בצוותא-חדא עימו באותו כתב-אישום.
4. בין החודשים מאי ואוגוסט 2001, בהיותם
בשכם, קשרו השלושה קשר לבצע פעולות טירור בתוככי מדינת ישראל. פלוני ביקש את
השניים כי יעזרו לו בביצוע פעולות טירור בישראל, ובמהלך הקשר נדונו אפשרויות פעולה
שונות, בהן חטיפת חיילים, פיגועי מיטען, עזרה בהעברת מיטענים או מחבלים לישראל,
תצפיות, התרעה על קיומם של כוחות צבא ומשטרה וביצוע פעולות התאבדות בישראל. פלוני
הבטיח לעבד כי אם יהיה לו לעזר ירשום אותו על חשבונו ללימודי הרפואה באוניברסיטה.
עבד הסכים לסייע לאירגון החמאס בביצוע פעולות טירור, והחבר הסכים לנדב את ביתו
הנטוש באום-אל-פאחם כדי שישמש את החמאס להסתרת מטעני חבלה ואנשים. משחזרו עבד
וחברו לאום-אל-פאחם, אמר החבר כי אין הוא מעוניין להיות מעורב בפעילות שדובר עליה. עבד דיווח על כך לפלוני ואו-אז סיכמו השניים כי עבד יאתר ויגייס בחורים אחרים מאום-אל-פאחם
לעזרה לו בביצוע פעולות טירור.
5. פלוני עמד בקשר עם עבד והציע לו לבצע
פיגוע התאבדות באיזור חדרה. הפיגוע תוכנן להתבצע בסניף של בנק הפועלים, ליד השוק
בחדרה, ביום שבו באים אזרחים רבים לסניף לשם קבלת קיצבת מהביטוח הלאומי. עבד השיב
לפלוני כי אין הוא יכול לבצע את הפיגוע בעצמו אך הציע לאתר אדם אחר שיעשה זאת
תחתיו.
6. עבד פנה לחבר שדיברנו בו לעיל, הציע לו
להיות "שהיד" על דרך של ביצוע התאבדות, אך החבר סירב. או-אז פנה עבד אל
מוחמד, סיפר לו על קשריו עם ארגון החמאס בשכם, והציע לו לבצע פיגוע התאבדות בסניף
של בנק הפועלים בחדרה ביום 20.8.01 על דרך הפעלת מיטען נפץ שיימסר לו על-ידי פלוני
משכם. מוחמד הסכים לבצע את הפיגוע. לסופה של אותה שיחה בין עבד לבין מוחמד, התקשר
עבד אל פלוני בשכם וסיפר לו על גיוסו של מוחמד ועל הסכמתו לבצע את פיגוע ההתאבדות
המתוכנן. עבד ומוחמד הסכימו ביניהם לנסוע יחדיו לשכם ביום השבת הקרובה, 18.8.01,
כדי לפגוש את פלוני אשר יבדוק אם יטיל על מוחמד את ביצוע הפיגוע. המשך הקשר סוכל הואיל
ובאותו יום, 18.8.01, נעצרו עבד וחברו הראשון.
7. עד כאן עיקרי העובדות שלעניין, ומכאן
הרשעתם של עבד ומוחמד בעבירות שבהן הורשעו. בית-משפט קמא גזר על עבד עונש מאסר בן
8 שנים, מתוכן 6 שנים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי, ואילו על מוחמד נגזר עונש של
6 שנות מאסר, מתוכן 4 שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.
8. קראנו את טיעוניהם בכתב של באי-כוח
בעלי-הדין והוספנו ושמענו טיעונים ארוכים מפי באי-כוחם. שקלנו את הצורך שיקול
ולהלן החלטתנו.
9. נפתח בעניינו של מוחמד. עורך-דין קאזיס,
בא-כוחו של מוחמד, טען לפנינו בחום ובלהט כי העונש שנגזר על מרשו עונש חמור הוא
ביתר וכי יש וראוי להפחית בעונשו באורח ניכר. את עיקר טיעוניו השתית עורך-דין קאזיס
על כך שמרשו היסס אם להשתתף בפיגוע שהסכים להשתתף בו, וכי לאמיתם של דברים לא
החליט סופית אם אמנם יתאבד כפי שהתחייב להתאבד במטרה לרצוח יהודים רבים. טענה זו
לא הבינונו פישרה. מוחמד הודה מרצונו באמור בכתב-אישום מתוקן בו הביע הסכמתו
המפורשת לבצע פיגוע התאבדות בישראל. הסכמתו היתה הסכמה ודברים שבלב אינם דברים.
מזלו הטוב ומזלם הטוב של אחרים נתמזל להם שכוחות הביטחון בישראל סיכלו את סיום
המבצע שהוסכם עליו, ואולם עובדה היא שמוחמד הסכים לבצע פיגוע התאבדות ולרצוח בדרך
זו יהודים רבים. בתיתנו דעתנו לעונש שנגזר על מוחמד אין לנו אלא לתמוה על שסובר
הוא כי עונש זה שהוטל עליו עונש חמור הוא יתר-על-המידה. נהפוך הוא. העונש קל הוא
יתר-על-המידה. אין לנו אפוא אלא לדחות את ערעורו של מוחמד.
10. אשר לעניינו של עבד. אין ספק כי לבד מאותו
פלוני, איש החמאס בשכם, חלקו של עבד היה החלק הדומיננטי ביותר בפרשה. הוא היה
הקושר הראשי עם אותו פלוני בשכם והוא שיזם, בשיתוף עם פלוני, מהלכים עוד ועוד
לביצוע פיגועים בתוככי ישראל. הוא היה הרוח החיה בקשר והוא שהחליף דברים עם פלוני
בשכם לגבי פיגועים אלה ואחרים בישראל, לרבות חטיפת חיילים, פיגועי מיטענים ופיגועי
התאבדות. עבד לא הביע מעולם חרטה על מעשיו וחלקו במעשים גדול עשרת מונים על חלקם
של שותפיו לקשר הרע. באומרנו דברים אלה שאנו אומרים תימצא תשובה לטענת עבד כי
העונש שהוטל עליו עונש חמור הוא ביתר ביחס לעונשים שהוטלו על אחרים. מעשיו של עבד
מעשים כה קשים היו עד שאין כלל להשוות בינו לבין החברים האחרים ששותפו במעשה הנפשע
שתוכנן.
11. עבד הוא אזרח ישראל, בוגר בית-ספר תיכון
בישראל, וקשה להעלות על הדעת מקרה יותר קשה של בגידה במדינה שבה גדל והתחנך. בימים
אלה, ימים של דם ואש, שומה עליהם על בתי-המשפט להעלות את תרומתם למלחמה בלתי
מתפשרת, מלחמת חורמה, באנשים המתכננים פיגועים שמטרתם לאבד חייהם של יהודים
בישראל. עבד הוא אמנם איש צעיר לימים - כיום הוא כבן 21 - ואולם מעשיו הרעים העידו
עליו כי ראוי הוא לעונש חמור. אנשים כעבד נדרשים לעונשים של הרתעה ובוודאי לעונשים
של גמול על מעשיהם הרעים. לצערנו לא מדד בית-משפט קמא לעבד עונש כמידתו של מעשיו
הרעים ומכאן החלטתנו להחמיר בעונשו. נאמנים לדרכנו שלא למצות את העונש עם נאשמים
בערעור המדינה על קולת העונש אנו מחליטים לדחות את ערעורו של עבד, לקבל את ערעורה
של המדינה על קולת העונש, ותחת עונש המאסר שנגזר עליו בבית-המשפט המחוזי אנו
גוזרים עליו 10 שנות מאסר, מהן 8 שנים מאסר בפועל ושתי שנים מאסר על-תנאי; והתנאי
הוא כתנאי שקבע בית-משפט קמא.
12. סוף דבר: אנו דוחים את ערעורו של מוחמד
ואנו מחליטים לקבל את ערעור המדינה בעניינו של עבד כאמור בפיסקה 11 לעיל.
היום, ח' באדר תשס"ד (1.3.2004).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03000950_G03.docגק
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il