אוליב קרליבך בע"מ נ. נת"ע בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 9498/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9498/16 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' אלרון המערערים: 1. אוליב קרליבך בע"מ 2. איזיגן בע"מ 3. ש.ל.פ מעדניות (מי ומי)בע"מ 4. בן עידו בנימין 5. דבוש בע"מ 6. רייטינג אירועים בע"מ 7. שני בר 8. בר בריאות 9. נסבאד בע"מ 10. סביח דה לוקס בע"מ 11. הטאבון תל אביב 1998 בע"מ 12. סופר דניאליס 13. שרותי קירור בני 14. טבע קסטל בע"מ 15. LOVEAT בע"מ 16. מסעדת דקא בע"מ 17. בית אריאלה בע"מ 18. חברת צמיגים 19. מארמה 20. מפגש הסטייק החדש בע"מ 21. 4 שף בע"מ 22. אליניר ציוד משרדי בע"מ 23. א.א. חי שי בע"מ 24. הזאב היפני (הסושיה) בע"מ 25. ריבר בע"מ 26. בלא קבע"מ נ ג ד המשיבים: 1. נת"ע בע"מ 2. משרד התחבורה - מדינת ישראל 3. משרד הפנים - מדינת ישראל ערעור על פסק דינו ועל החלטתו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 19.10.2016 ומיום 18.02.2016 בת"א 48848-07-15 ובת"א 48948-07-15 שניתנו על ידי כבוד השופטת ח' וינבאום וולצקי תאריך הישיבה: י"ג בשבט התשע"ח (29.01.2018) בשם המערערים: עו"ד שחר הררי; עו"ד מירב תהלה בשם המשיבה 1: עו"ד יוסף בנקל; עו"ד אלי כהן בשם המשיבים 3-2: עו"ד יעל בלונדהיים פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (ת"א 48848-07-15 ו-48948-07-15, כבוד השופטת ח' וינבאום וולצקי), לפיה דין התובענה שהגישו המערערים נגד המשיבים להימחק על הסף. עניינה של התובענה הוא במתן צו מניעה קבוע וסעדים נוספים המתייחסים לביצוע עבודות להקמת פרויקט הרכבת הקלה בגוש דן מטעם 26 בעלי עסק במקום. שמענו את הצדדים ודעתנו היא כי דין הערעור להידחות. אכן, בית המשפט אינו שש להורות על מחיקת תביעה על הסף. ואולם, כשם שאין מקום להשתמש בכלי זה במקרה לא מתאים, כך יש לעשות שימוש בו במקרה המתאים. המפתח להכרעה מעין זו מצוי בד' אמות כתב התביעה. ביכולתו של האחרון להכריע האם התיק יזכה לבירור לגופו, אם לאו. ודוק, אין הדבר אומר כי לא ניתן להגיש תביעה בסכסוך בין הצדדים, אלא כי כתב בית הדין שהוגש אינו עונה על דרישת תנאי הסף של כניסה לבית המשפט. יושם אל לב כי בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת התביעה ולא על דחייתה. אף הוענקה הזדמנות למערערים לתקן את כתב התביעה אך הם בחרו שלא לעשות כן. כמובן, זוהי זכותם אך לעתים ישנן השלכות דיוניות לבחירה כזו. עיון בכתב התביעה מגלה כי הסעדים המבוקשים הם צו מניעה קבוע מסוג quia timet, לאמור – "הואיל והוא", דהיינו צו מניעה שנועד למנוע מעשים פוגעניים שטרם התרחשו. המוקד הוא בפגיעה עתידית מסתברת. על רקע ניסוח כתב התביעה ובהקשר של הסעדים המבוקשים, מתעוררות סוגיות של סמכות, מעשה בית דין והיעדר עילה. שילובן של טענות אלו מצדיק את התוצאה אליה הגיע בית המשפט בדבר מחיקת התביעה על הסף, גם אם לא כל נימוק בפני עצמו היה מביא לתוצאה זו. העניין רגיש הואיל ואין להגיש הליך אזרחי כדרך לערער על קביעות תכנוניות של הרשויות המוסמכות. בא כוח המערערים הדגיש כי לא זו כוונתו, אלא רצונו להגיש תביעת נזיקין. כפי שבית משפט קמא ציין אין לשלול דבר אפשרות של הגשת תביעת נזיקין, אך אין זו התביעה שהוגשה. יצוין שוב כי בית המשפט הדגיש שאינו קובע מסמרות בדבר התביעה שניתן להגיש, אלא שלל את זו שהוגשה בפועל. החלטה זו הייתה נכונה בזמן שניתנה והיא אף נכונה ביתר שאת היום, ולו מההיבט של מעשה עשוי. והכל על רקע התביעה כפי שהוגשה, על תוכנה. 2. הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות ובשכר טרחת משיבה 1, ובהוצאות ושכר טרחת משיבים 2-3 – בסכום של 15,000 ש"ח לכל קבוצה. ניתן היום, ‏י"ג בשבט התשע"ח (‏29.1.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16094980_Z09.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il