מדינת ישראל נ. צבי טל יוסף

פסק-דין בתיק רע"פ 9494/06 בבית המשפט העליון רע"פ 9494/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: צבי טל יוסף בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 7.9.06 בע"פ 7001/04 שניתן על-ידי כבוד השופטים י' אלון, ר' ברקאי וב' אזולאי תאריך הישיבה: כ"ו באדר התשס"ט (22.3.09) בשם המבקשת: עו"ד שאול כהן; עו"ד אסאל בשם המשיב: עו"ד סאלי ליכט; עו"ד יעל גרוסמן פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: הרקע העובדתי 1. החלטנו ליתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע לפיו אושר ברוב דעות (כבוד השופטים י' אלון ור' ברקאי) זיכויו של המשיב על ידי בית משפט השלום (כבוד השופט ר' בן יוסף) מעבירות של גרימת מוות ברשלנות וחבלה ברשלנות, עבירות לפי סעיפים 304 ו-341 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). שופט המיעוט (כבוד השופט ב' אזולאי) קבע כי יש לקבל את ערעור המדינה על פסק דינו של בית משפט השלום ולהרשיע את המשיב בעבירות שלעיל. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין הערעור להידחות. 2. ביום 10.6.98, סמוך לשעה 19:30, קרסה תקרת אולם הספורט בבית הספר המקיף ו' בבאר שבע. באותה עת שהו באולם הספורט מספר נערים שהשתתפו באימון כדורסל. כתוצאה מהתמוטטות התקרה, נהרגו הנערים שלומי טולדו ז"ל וליאור קבלו ז"ל. כמו כן נפצע הנער גיא זלצר. קריסת התקרה ארעה כשעה ומחצה לאחר שהסתיימה יציקת בטון מסוג "בטקל" על גג אולם הספורט. אין חולק כי משקלה של יציקת הבטון הטיל על קונסטרוקציית הגג משקל יתר אותו לא יכלה לשאת. כנגד מהנדס העיר באר שבע, מר צבי טל יוסף (להלן: המשיב) הוגש כתב אישום בגין חלקו בפרשה. יחד עימו הואשמו שנים עשר נאשמים נוספים: עיריית באר שבע (להלן: העירייה); ראש העיר דאז, מר בונפלד (להלן: ראש העיר); סגנו של המשיב, מר ביתן (להלן: ביתן); מתאם מבני ציבור באגף ההנדסה בעירייה, מר יעקובי (להלן: יעקובי); ממלא מקום מנהל אגף החינוך בעירייה; חברת "קדים" ניהול פרויקטים הנדסיים בע"מ (להלן: חברת קדים); מנכ"ל קדים, מר אבי הר שגיא (להלן: הר שגיא); המהנדס שטיפל בפרויקט כעובד בכיר מטעם חברת קדים, מר גמבורד (להלן: גמבורד); המהנדס שתכנן את בית הספר ואת גג המבנה, מר בסיל אלתר ז"ל (להלן: אלתר); קבוצת היוצקים בע"מ; גב' אבוקסיס, מנכ"לית קבוצת היוצקים וכן מנהלת בית הספר. 3. בכתב האישום תוארה השתלשלות האירועים שהובילה לתוצאה הטרגית. בשנת 1997 פנתה מנהלת בית הספר אל העירייה בבקשה לתיקון גג אולם הספורט של בית הספר בשל דליפת מי גשמים. בקשתה של המנהלת הועברה לאגף ההנדסה של העירייה ואושר תקציב לצורך ביצוע עבודות שיפוץ הגג (להלן: פרויקט שיפוץ הגג). המשיב, בתפקידו כמהנדס העיר, פנה אל מנכ"ל חברת קדים, הר שגיא, וביקש ממנו "לטפל בגג". הר שגיא נאות לכך. המשיב לא העביר להר שגיא תוכנית עבודה ולא הגדיר לו את המשימה המבוקשת. כמו כן לא נחתם חוזה בין העירייה לבין חברת קדים, ובפני האחרונה לא הוצבו כל דרישות טכניות או הנדסיות שהן. בהזדמנות נוספת פנה המשיב גם אל אינג' פרסבורגר, מתכנן האינסטלציה המקורי של אולם הספורט (להלן: פרסבורגר), וביקש ממנו להיות מעורב בפרויקט ולטפל בתוכניות ניקוז הגג. חברת קדים הכינה באמצעות גמבורד, המהנדס מטעמה, את התוכניות לשיפוץ הגג, שכללו שלוש סקיצות וכתב כמויות (להלן: תכניות קדים). במקביל הגיש פרסבורגר מפרט מיוחד, תכניות וכתב כמויות לעבודות שיפוץ צנרת הניקוז והאינסטלציה בגג. במפרט המיוחד הורה פרסבורגר כי יינתן אישור קונסטרוקטור לקידוח החורים בגג. מספר ימים לאחר מכן הוציא פרסבורגר מכתב המכיל אומדן הוצאות כללי שהופנה אל המשיב. במכתב זה העמיד פרסבורגר את המשיב על כך שגג אולם הספורט הוא גג מיוחד במינו, בהיותו גג בטון המונח על קונסטרוקציה מצינורות פלדה. כן הסב הוא את תשומת ליבו של המשיב לכך שלא הוצאה הזמנת עבודה בכתב לתכנון המבוקש וכי יקבל על עצמו את הפיקוח העליון בתחום הניקוז רק לאחר הוצאת הזמנה כאמור. המשיב חתם בו ביום על טופס אישור עבודה על סך של 110,000 ש"ח לפי אומדנו של פרסבורגר, אליו צורפו מסמכי התכנון של פרסבורגר, וכן התכניות שהוכנו על ידי חברת קדים. כל אלה הועברו למחלקת ההתקשרויות בעירייה לקבלת הצעות מחיר בהליך של מכרז זוטא. 4. לאחר שהוגשו הצעות המחיר למחלקת ההתקשרויות בעירייה, התברר כי הן גבוהות מן הסכום שאישר המשיב. משכך, הוחזר העניין לטיפולו של אגף ההנדסה בעירייה לצורך הוצאת מכרז פומבי. במועד מאוחר יותר הוצאה הזמנת עבודת תכנון מפרסבורגר. להזמנה צורף הסכם בין העירייה לפרסבורגר, החתום, בין השאר, על ידי המשיב. ביום 4.2.98 חתם המשיב על טופס אישור עבודה נוסף, אליו צורפו בשנית תוכניות קדים וכן המפרט המיוחד של פרסבורגר. מפרט טכני לביצוע עבודת היציקה על פי תוכניותיה של קדים לא נערך מעולם. ביום 5.3.98 חתם המשיב על בקשה להוצאת מכרז פומבי אליה צורפו התוכניות ואישור העבודה השני. המשיב העביר את המסמכים למחלקת ההתקשרויות של העירייה על מנת שתוציא מכרז פומבי בהתאם להם. בבקשה נכתב: "לאחר פתיחת ההצעות ובדיקתן, נא להעביר אלינו את ההצעות לבדיקה הנדסית, וזאת לפני עריכת טבלת ההשוואה". ביום 12.3.98 פרסמה העירייה מכרז פומבי לביצוע עבודת איטום הגג וביצוע צנרת הניקוז. למכרז הוגשה הצעה אחת בלבד, של הגב' אבוקסיס, בשם קבוצת היוצקים בע"מ. ביום 6.4.98 שלח המשיב מכתב חתום על ידו, בו הפציר ביו"ר ועדת המכרזים לאשר את קבלת ההצעה היחידה בשל העובדה שמדובר ב"עבודה דחופה ביותר". ואכן, בהסתמך על המלצת המשיב זכתה הגב' אבוקסיס במכרז. בחודש אפריל 1998 נערך החוזה לביצוע העבודה עם הזוכה במכרז, אליו צורפו תוכניות קדים (סקיצות וכתב כמויות) והמפרט המיוחד של פרסבורגר. המשיב חתם הן על החוזה והן על התוכניות ובכך אישר אותן כתוכניות שעל בסיסן תבוצע העבודה. ביום 17.5.98 חתם המשיב על צו התחלת עבודה בו נרשם כי המפקחת על ביצוע החוזה תהיה חברת קדים או מי שיתמנה במקומה. 5. בכתב האישום נטען כי המשיב, ששימש כמהנדס העיר באר שבע, היה ממונה מתוקף תפקידו על הפיקוח, הרישוי, הבנייה הציבורית ועל העבודות הציבוריות המבוצעות על ידי עיריית באר שבע, כאמור בחוק הרשויות המקומיות (מהנדס רשות מקומית), התשנ"ב-1991 (להלן: חוק מהנדס הרשות או החוק). המדינה פרטה שורה של מעשים ומחדלים שנפלו במעשי המשיב. כך, המשיב לא דרש בעת הזמנת העבודה מהר שגיא כי תיערך תוכנית לביצוע העבודה ולא הציב לחברת קדים כל דרישה טכנית או הנדסית לביצועה; המשיב לא חתם על הסכם עם חברת קדים שמגדיר את תפקידיה באופן ברור; המשיב אישר בחתימתו את תוכניות קדים והעבירן לוועדת המכרזים כדי שישמשו בסיס להתקשרות העירייה עם קבלן מבצע, זאת מבלי שבחן אותן כלל, מבלי שבדק את הגיונן ההנדסי או את שאלת קיומו של היתר בנייה לביצוען ומבלי שבדק אותן לאור התוכניות המקוריות של המבנה; המשיב חתם על אישורי העבודה, שהתבססו על התוכניות, הן עובר למכרז הזוטא שנערך ונכשל והן עובר למכרז הפומבי, שעל בסיסו התקשרה העירייה לבסוף עם הקבלן המבצע; המשיב חתם על ההסכם עם קבוצת היוצקים ועל צו התחלת העבודה, זאת מבלי שהציב במסגרת ההסכם או במסגרת הצו כל דרישה בנוגע לבטיחות הילדים בבית הספר בעת ביצוע העבודות; המשיב גם לא נתן את דעתו לכך שהעבודה תתבצע במהלך הלימודים בבית הספר והחוגים המתנהלים באולם הספורט. לאור האמור הואשם המשיב בכך שהתאונה הקטלנית ותוצאותיה הרות האסון אירעו, בין השאר, בשל רשלנותו שהתבטאה בכך שחתם על צו התחלה עבודה הטעונה היתר מבלי שהוצא היתר; שלא בדק בעצמו או באמצעות בעלי מקצוע מיומנים את הגג הקיים, את יציבותו ואת כושרו לעמוד בעומס המתוכנן טרם תחילת העבודות; שלא חייב הצגתן ובדיקתן של התוכניות המקוריות של גג המבנה; שהתעלם מהתראתו של פרסבורגר בדבר הבעייתיות של הגג; שהפעיל כוח אדם בלתי מיומן מבין עובדי מחלקת ההנדסה לטיפול בתכנון, בפיקוח ובהוצאה לפועל של העבודות; שהמליץ על קבלתה של הצעה יחידה במכרז מבלי שבדק את נתוני המכרז; שלא דאג לפיקוח על ביצוע העבודה באופן שיבטיח את שלומם של העובדים והתלמידים במקום; שאישר את ביצוע עבודות השיפוץ במהלך שנת הלימודים בניגוד להוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך (מאפריל 1997); וכן שתחת פיקוחו הוזמנה עבודת הכנה למכרז ועבודת פיקוח על ידי חברת קדים, מנהלה הר שגיא ועובדיה גמבורד ואלתר, וזאת בלי חוזים מפורטים דיים שיגדירו את חלוקת נטל האחריות לטיב העבודה ולאמצעי הבטיחות. המשיב, כך נטען בסיכומם של דברים, לא נהג כפי שמהנדס עיר סביר היה נוהג בנסיבות העניין. פסק דינו של בית משפט השלום 6. בית משפט השלום באשקלון (כבוד השופט ר' בן יוסף) זיכה את המשיב מכל אשמה. בנוסף זיכה בית המשפט את העירייה, את ראש העיר, את ביתן, את קבוצת היוצקים ואת הגב' אבוקסיס בהיעדר אשמה ואת יעקובי והר שגיא – זיכה הוא מחמת הספק. לעומתם, הרשיע בית משפט השלום את חברת קדים, את גמבורד ואת אלתר בעבירות של גרם מוות ברשלנות ושל חבלה ברשלנות, עבירות לפי סעיפים 304 ו- 341 לחוק העונשין. כן הרשיע בית המשפט את חברת קדים בעבירה של בנייה ללא היתר. 7. בעניינו של המשיב קבע בית המשפט כי הוא חב חובת זהירות מושגית לנערים שנפגעו. מכאן המשיך ובחן אם המשיב חב חובת זהירות קונקרטית. טענת ההגנה של המשיב היתה כי מאחר שתפקידו כמהנדס העיר הוא תפקיד מורכב וקשה הכולל תחומי אחריות רבים ונרחבים, הוא לא טיפל בכל הקשור לעבודת ניקוז הגג ואיטומו באופן אישי, אלא הטיפול נעשה באמצעות עובדיו באגף ההנדסה, ועל ידי חברת קדים, שניהלה את הפרויקט כגוף חיצוני מתחילתו ועד סופו. המשיב טען כי הוא תפקד כמזמין בלבד, ובשל כך לא יכול היה לדעת כי המתכננים ומנהל הפרויקט יכשלו ויתרשלו בביצוע חובותיהם. עוד טען הוא כי סבר שמדובר בעבודה שגרתית של תחזוקת הגג, וכי כלל לא ידע כי שמדובר ביציקה משמעותית על הגג. 8. בית משפט השלום האמין למשיב כי כך היו פני הדברים, וכי הוא לא ידע את מהות העבודה שאמורה היתה להתבצע. בית המשפט עמד על היקף העבודה העצום של מהנדס עיר בסדר גודל של באר שבע. נקבע שכדי לבצע את כל המשימות המוטלות עליו, שומה על המשיב להעביר תחומי אחריות ופעילות לעובדי אגף ההנדסה בעירייה כפי שאכן עשה: "מהנדס עיר" – כך נקבע – "הינו 'ראש פירמידה' שמתוקף תפקידו עליו לעסוק בהיבטים מערכתיים, לקבוע מדיניות, לעסוק בתוכניות רב שנתיות ותכנון אסטרטגי, ולא לעסוק בעניינים נקודתיים כפרויקט נשוא משפטנו. זאת עליו לעשות באמצעות הפעלת מערכת באמצעות מנגנון, שכירת אנשי מקצוע חיצוניים, כאשר הוא מתעדכן במעשיהם בהתאם לנדרש מתפקידו, והתערבותו האישית הינה על פי בחירתו..." (עמ' 93 להכרעת דינו של בית משפט השלום). המשיב, כך נקבע, רשאי היה להעביר תחומי אחריות ופעילות לאחרים, בהם סגנו, ביתן, ומתאם מבני הציבור בעירייה, יעקובי. לעניין חתימתו של המשיב על מסמכים שונים, בהם צו התחלת העבודה, הזמנות ואישורי עבודה, קבע בית המשפט כי המשיב חייב היה על פי חוק לחתום על מסמכים אלה, אך הם הוכנו על ידי אחרים וחתימתו היתה נדרשת כדי לאשרם וליתן להם תוקף חוקי. המשיב העיד כי היקף המסמכים עליהם נדרש לחתום מדי יום היה רב ולפיכך הוא נהג להסתמך על עובדיו. נפסק כי עמדתו זו של המשיב היא "סבירה ומחויבת המציאות" (שם, בעמ' 97). בית המשפט קבע, אפוא, כי לא עלה בידי המדינה לשכנעו שהמשיב היה מעורב באופן אישי בפרויקט איטום הגג או שהיה מודע לטיב העבודות הנעשות ביחס אליו. 9. בית המשפט הוסיף ודן בטענת ההגנה של המשיב לפיה עיריית באר שבע שימשה בפרויקט איטום הגג כמזמין גרידא, וכי הטיפול בפרויקט מתחילתו ועד סופו נמסר לגוף חיצוני – חברת קדים. בית המשפט פסק כי שיטה זו, של העברת פרויקטים לגופים חיצוניים, "מתיישבת עם ההיגיון הציבורי והצורך לחסוך בכספי ציבור, עירייה אינה יכולה לבצע את כל העבודות והבניה הציבורית בכוחות עצמה, כי אז תזקק לאמצעי כוח אדם כמותית ואיכותית שקופת הציבור לא תוכל לעמוד בה" (שם, בעמ' 99). בית המשפט הוסיף וקבע לעניין זה כי על מזמין בעל ידע הנדסי (אגף ההנדסה בעירייה) חלים אותם כללים בנוגע להזמנת עבודה כמו בהזמנה על ידי מזמין פרטי: "אין זה סביר" – כך נקבע – "כי הגוף המזמין יציב מול כל יועץ חיצוני יועץ מקצועי פנימי אשר יבקר את עבודתו ויאשר אותה. לו היה המזמין צריך להציב מומחים פנימיים לבדיקה מקצועית פרטנית של תוכניות מומחים חיצוניים, היה על המזמין להעסיק מספר גדול ביותר של יועצים פנימיים ברמה הגבוהה ביותר בכל התחומים, דרישה זו היא בלתי סבירה מבחינה מעשית" (שם, בעמ' 99). עוד נקבע כי דווקא משום שמחלקת ההנדסה של עיריית באר שבע היתה לא מקצועית וחסרה את האנשים והכלים שנדרשו כדי לבחון את הרמה ההנדסית של תכנון האיטום המוצע (כטענת המדינה) – צדק המשיב כשהוציא את הפרויקט לגוף חיצוני. בסיכומם של דברים קיבל, אפוא, בית משפט השלום את טענות ההגנה של המשיב לפיהן הוא לא היה מודע למהותו של פרויקט איטום הגג ולתוכן העבודות בו משום שלא עסק בו ישירות, וכן כי העבודות הנוגעות לפרויקט הוצאו לחברת קדים באופן מלא. לאור האמור, זיכה בית המשפט את המשיב מן האישומים שיוחסו לו. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 10. המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע על זיכויים של המשיב ושל הנאשמים הנוספים (העירייה, ביטן, יעקובי, שגיא, היוצקים ואבוקסיס). חברת קדים וגמבורד הגישו מצידם ערעור על הרשעתם. בית המשפט המחוזי קיבל פה אחד את ערעור המדינה בעניינם של העירייה ושל יעקובי והרשיעם בעבירות שיוחסו להם. ערעוריהם של ביתן, שגיא, היוצקים ואבוקסיס נדחו. בנוסף דחה בית המשפט את ערעוריהם של חברת קדים ושל גמבורד. בעניינו של המשיב נחלקו דעות השופטים: בעוד ששופט המיעוט (כבוד השופט ב' אזולאי) סבר כי יש להרשיעו בדין, דעת רוב השופטים (כבוד השופטים י' אלון ור' ברקאי) היתה כי יש לדחות את הערעור ולהותיר את הזיכוי על כנו. 11. שופט המיעוט, השופט אזולאי, קבע בפסק דינו כי אגף ההנדסה של העירייה, שפעל כמזמין ציבורי, היה צריך לבצע פיקוח-על על העבודות. אגף ההנדסה צריך היה לבדוק את החומר שהועבר אליו לפני הוצאת המכרזים, לקבל דיווחים על התכנית לאיטום הגג, לאשר שהתקבלה תכנית קונסטרוקציה עם חישובים סטטיים וכן שהוגשה בקשה להיתר בניה חתומה על ידי המהנדס האחראי על השלד. מדובר, כך נקבע, בפיקוח-על בסיסי שיכול וצריך היה אגף ההנדסה בעירייה לעשות "...כפי שמתחייב מהמבחן של 'אדם מן היישוב' בנסיבות העניין, על פי ההיגיון ההנדסי, השכל הישר, החוק והפסיקה. לא יעלה על הדעת שאגף ההנדסה בעירייה יעביר ביצוע עבודה לגורם חיצוני בעירייה ויפעל בעניין כדוור או כשליח בלי לקיים כל בקרה הנדסית, אלמנטרית, על מנת לבדוק ולו אף בקווים כלליים, מה התכנית המוצעת – האם היא כרוכה בהוספת עומס משמעותי על הגג, האם התקבלה תכנית של קונסטרוקטור בקשר לכך [הדגשה במקור], ואם הוגשה בקשה להיתר חתומה על ידי המהנדס האחראי השלד [כך במקור], עם חישובים סטטיים" (עמ' 178 להכרעת דינו של בית המשפט המחוזי). המשיב, כך קבע, כשל בכך שהסתפק בשיחה קצרה עם מנכ"ל קדים, הר שגיא, במסגרתה ביקש ממנו לטפל בגג ואישר את מכרז הזוטא בלי לעמוד על כך שבשלב האמור לא טופל העניין על ידי שום גורם. עקב כך, הועבר החומר של מכרז הזוטא במישרין לביתן, סגן מהנדס העיר, שלא היה בעל הכישורים המתאימים בתחום הנדסת הבניין. 12. השופט אזולאי הוסיף וקבע כי על אף התפקידים הרבים שהיו מוטלים על המשיב כמהנדס עיר ואף שלא היה אמור לטפל באופן אישי בכל פרויקט, "יכול וצריך היה לבנות מערכת ארגונית במשאבים שעמדו לרשותו שתבטיח פיקוח על הנדסי הולם מצד אגף ההנדסה, על עבודות בניה המבוצעות באמצעות גורמים חיצוניים. מהנדס העיר היה מודע לכך שהמשרה של סגן מהנדס עיר לביצוע לא הייתה מאוישת, ולאור זאת היה צריך למצוא תחליף מתאים לפיקוח העל של אגף ההנדסה על עבודות המועברות לגורמים חיצוניים. העובדה שהתמנה מנהל פרויקט חיצוני הינה מצב שגרתי שהתקיים גם בעבר ומתקיים גם כיום כאשר מועברות עבודות לגורמים חיצוניים ובקרת העל ההנדסית של אגף ההנדסה צריכה להתבצע ומתבצעת בפועל גם כאשר מועברת העבודה לגורמים חיצוניים... במצב כזה אין בהעברת העבודה למנהל פרויקט חיצוני כדי לייתר את הצורך באותה בקרת על, ובמצב כזה צריך היה מהנדס העיר למצוא דרך מתאימה לביצוע אותה בקרה, אם באמצעות אחד ממהנדסי הבניין המצויים במחלקות אחרות של אגף ההנדסה, אם באמצעות מהנדס בנין חיצוני נוסף שהיה מתבקש לבדוק את החומר המתקבל ממנהל הפרויקט, ואין להסתפק בכך שמנהל הפרויקט עצמו יבדוק את העבודה שנעשתה על ידיו או כי העבודה המתבצעת על ידי מנהל הפרויקט לא תיבדק על ידי כל גורם מקצועי של העירייה" (שם, בעמ' 181-180). השופט אזולאי הוסיף וקבע כי המשיב יכול וצריך היה לבדוק אם החומר נבדק על ידי גורם מקצועי מתאים. כמו כן יכול וצריך היה לדעת כי הגורם המקצועי היחיד שיכול היה לבדוק את העניין היה המתאם יעקובי, שהיה חדש וללא כל חפיפה בתפקידו. בהתחשב בכל אלה, כך נקבע, המשיב יכול וצריך היה לדעת שהחומר לא נבדק על ידי כל גורם מקצועי בעל כישורים וניסיון מתאימים באגף ההנדסה: "לו היה רק מעיין בחומר בטרם חתם על המסמכים בכל אחד מהשלבים האמורים, כפי שיכול וצריך היה לעשות בנסיבות העניין יכול היה גם בכישוריו כאדריכל עם ניסיונו הרב כמהנדס עיר המופקד גם על בניה, לראות שמדובר ביציקת בטון... דבר שהיה מעמיד אותו על העומס הרב המתווסף לגג, ועל כך שהחומר הוגש בלי תכנית של קונסטרוקציה בלי היתר בניה, בעת שהיה צורך בכך, ובלי שתוגש בקשה להיתר בניה שהיתה צריכה להיות מוגשת בנסיבות העניין" (שם, בעמ' 181). בסיכומם של דברים קבע השופט אזולאי כי מהנדס עיר אמנם אינו צריך לעסוק בעצמו בכל פרויקט עירוני בכל היקף שלא יהיה באופן אישי, אך הוא צריך לדאוג לכך שתבוצע בקרת-על על ידי גורמים מקצועיים מתאימים מול מנהל הפרויקט אליו מועברת העבודה. לאור האמור קבע השופט כי לו היה המשיב פועל כפי שיכול וצריך היה לפעול כ"מהנדס עיר מן הישוב", יכולה היתה להתברר העובדה שהגג אינו יכול לעומד בעומס הרב הנוסף המתוכנן ובכך היה נמנע האסון. השופט הדגיש כי מדובר באחריות אישית של המשיב, תוך התייחסות לחובות ספציפיות שהיו מוטלות עליו באופן אישי כמהנדס עיר, ולא באחריות מיניסטריאלית. עוד קבע הוא כי אין ברשלנותו של יעקובי כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין רשלנותו של המשיב לבין קרות האסון. 13. לעומת השופט אזולאי, סברו שופטי הרוב כי דין ערעורה של המדינה בעניינו של המשיב להידחות. כבוד השופט אלון קבע כי המסקנה בדבר רשלנותם של המהנדס גמבורד, של חברת קדים ושל יעקובי מתבקשת, לאור מודעותם לפרטי הנתונים ומעורבותם בפרויקט. ואולם, כך נקבע, שונים הם פני הדברים בעניינו של המשיב. הוכח כי המשיב מסר את מלאכת התכנון והפיקוח לגורם מקצועי חיצוני (חברת קדים). כן הוכח כי הלה הפקיד את האחריות המקצועית והישירה על הקשר שבין העירייה לבין הגורם המתכנן והמבצע בידי מתאם מבני הציבור בעירייה, יעקובי, במסגרת תפקידו המקצועי של יעקובי כאחראי על הפרויקטים של מבני הציבור. במישור "המיניסטריאלי", כך נקבע, נותרת "אחריות העל" לפתחו של מהנדס העיר, ברם יש להמשיך ולבחון אם די באותה אחריות מיניסטריאלית כשלעצמה לקביעת הממצא של רשלנות: "אכן, אם נאחז במתודה טכנית וגורפת לבחינת קשר סיבתי, נוכל בהכרח למצוא קשר שכזה, גם באותה אחריות 'מיניסטריאלית'. שכן, אילו פנה מהנדס העיר לבחון באופן אישי ועצמאי את מסמכי העבודה או האישורים כפי שהועברו על ידי הגורם החיצוני לבדיקתו של המשיב 4 [יעקובי] – יתכן והיה מוצא את מחדל התכנון הקשה של יציקת איטומי הבטון דנן. אולם, משנקודת המוצא הינה כי נוהלי עבודה באגף מהנדס עיר בעיר גדולה כבאר שבע אינם מאפשרים בדיקה פרטנית של מהנדס העיר, במסמכי כל פרויקט עירוני שהוא [ובמיוחד שעה שתכנונו והפיקוח עליו הועברו לגורם מקצועי חיצוני ושעה שעובד בכיר באגף נתמנה למקשר בין האגף לבין אותו הגורם החיצוני] – מחייבים הדברים בחינה נוספת. קביעת האחריות העונשית, מכוח רמת 'האחריות המיניסטריאלית', במנותק מהמעורבות או הטיפול הקונקרטי – תחייב מאליה הרחבת האחריות הפלילית הרבה מעבר למהנדס העיר. שכן, גבוה מעל גבוה עומד, וממונים על כולם. הדברים אמורים במיוחד בהתייחס למחדלי הארגון המערכתי של אגף מהנדס העיר... שומה עלינו להיזהר מהכללת כל אחריות באשר היא – ציבורית, מיניסטריאלית או מוסרית – בד' אמותיה של האחריות הפלילית, ולו גם בגדרה של העבירה על פי סעיף 304 לחוק העונשין... קו הגבול שבין האחריות 'המיניסטריאלית' או 'הציבורית' לבין האחריות בפלילים, הינו בהימצא 'הרשלנות' ברמה הקונקרטית והפרטנית הקושרת את המעשה או המחדל לתוצאה. בנסיבות הדמויות, המעשים המחדלים והסמכויות – כפי שנפרשו בפנינו בעניין זה – מוצא אני כי רשלנותו של מהנדס העיר לא חרגה מתחומי האחריות המושגית לתוככי האחריות ברמתה הקונקרטית הנדרשת לעניין זה" (שם, בעמ' 212-211). 14. השופטת ברקאי הצטרפה לעמדתו של השופט אלון. השופטת ציינה כי הוכח עובדתית שמעורבותו של המשיב בהליכי התכנון והביצוע של איטום הגג בבית הספר היתה ברמה הגבוהה של ההיררכיה באגף ההנדסה. המשיב לא טיפל ולא יכול היה לטפל באופן אישי בפרויקט השיפוץ של גג בית הספר, וככלל אין מקום לקבוע סטנדרט התנהגות הדורש מעורבות ממהנדס העיר בכל פרויקט ופרויקט. יחד עם זאת העמידה השופטת לדיון, בנסיבות העניין, את השאלה אם המשיב צריך היה לגלות מעורבות אישית בפרויקט הנדון לאור החסר המקצועי באגף ההנדסה בעירייה. האם "...בהעדר פיקוח מקצועי כל שהוא באגף יכול וצריך היה לצפות מהנדס העיר את האירוע הטראגי שהתרחש. האם יש ליחס לו [למשיב] רשלנות בפלילים בעקבות הכשלים הארגוניים באגף ההנדסה ולקבוע כי כשלים אלו הוו חוליה מהותית בשרשרת המחדלים אשר הביאה למותם של הנערים?" (שם, בעמ' 216). השופטת הגיעה למסקנה כי בשלב המכרז הפומבי, שלב בו כבר נכנס יעקובי לתפקידו כמתאם מבני ציבור, היה יעקובי "...בבחינת הגורם המקצועי הראשוני והישיר שהתמנה לצורך ביצוע משימות שכאלה בעירייה, ומקום שהוא זה שהיה צריך לבדוק את הדברים מקרוב, ניתן לומר כי מעורבות של המשיב 4 [יעקובי] ואחריותו מנתקת את הקשר הסיבתי לעניין אחריות המשיבים 2 ו-3 [ביתן והמשיב], עד כי נכון לזכות אותם ולו מחמת הספק" (שם, בעמ' 217). עוד קבעה השופטת ברקאי כי "הממונים הישירים והעקיפים של המשיב 4 [יעקובי] הסתמכו ויכלו להסתמך על מקצועיותו של המשיב 4 [יעקובי] ועל כי בדק את המסמכים מקרוב... אין זה מן הנמנע שמהנדס העיר בעיר כה גדולה כמו העיר באר שבע, יעביר תחומי אחריות ופעילות לאחרים ובמקרה דנן למשיב 4 [יעקובי], שהתמנה כמתאם מבנה ציבור באגף" (שם). זאת ועוד, "מקום בו פנה מהנדס העיר לחברה הנדסית חיצונית, מקצועית ומיומנת, שלעירייה היה ניסיון טוב עימה, לצורך תכנון וניהול הפרויקט ההנדסי של שיפוץ הגג... ומקום בו יכול היה מהנדס העיר להניח כי מדובר בעבודת שיפוצים ולא בעבודה אשר יש בה היבטים של קונסטרוקציה ויכול היה להניח כי בשלב התכנוני ניתן להסתמך על גורם מקצועי זה. ובהמשך, מקום שמלאכת הפיקוח והתיאום נמסרה עוד בשלב המכרז הפומבי, עוד בטרם יצאה העבודה לביצוע, לידיו הנאמנות של המשיב 4 [יעקובי], שהיה בעל מקצוע בתחום, לא יכול היה לצפות כי יתרחש מחדל כלשהו אשר יוביל לאסון... אם נעדר מן העירייה גורם מפקח על המשיב 4 [יעקובי] אין להשית אחריות זו על מהנדס העיר, אם בכלל יש להשית בגין כך אחריות" (שם, בעמ' 218-217). הערעור 15. המדינה אינה משלימה עם תוצאת פסק הדין ככל שהיא נוגעת למשיב ומכאן הערעור שלפנינו. המדינה סבורה כי אחריותו הפלילית של המשיב קמה הן מהיותו אורגן של העירייה (שהורשעה בדין) והן מכוח חובותיו הסטטוטוריות המעוגנות בחוק מהנדס הרשות. על פי סעיף 5 לחוק זה הופקד מהנדס הרשות על התכנון, הבנייה ושינויי הבנייה, הפיקוח והאחזקה בתחום הבנייה הציבורית. כפועל יוצא מסמכותו, כך טוענת המדינה, נגזרת גם אחריותו – הן במישור התכנוני, הן במישור הביצועי והן במישור הפיקוח. מהנדס הרשות, כך נטען, חייב להפעיל בתחומי אחריותו שיקול דעת מקצועי-הנדסי, ואין תפקידו מתמצה בתחום האדמיניסטרטיבי גרידא. זאת ועוד. החובה המוטלת על מהנדס הרשות היא אישית ואינה ניתנת להאצלה, אלא בתנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק מהנדס הרשות. משכך, אסור למהנדס הרשות להאציל סמכותו לגורם פרטי שאינו עובד ציבור, וכן אסור לו להאציל סמכותו לעובד הרשות המקומית שאינו עומד בתנאי הכשירות הקבועים בחוק. מהנדס הרשות רשאי, אמנם, להסתייע בגורם מקצועי חיצוני לצורך הפעלת סמכויותיו, ואולם, כך נטען, מוטלת עליו החובה לבצע בקרה ופיקוח ראויים על גורם החוץ המסייע, באמצעות הגדרה ברורה של המשימות שהוטלו עליו ובדיקה מקצועית של עבודתו. מהנדס הרשות רשאי גם להסתייע בבעלי תפקידים הכפופים לו במחלקת ההנדסה בעירייה, ואולם כל עוד לא האציל להם את הסמכות כדין – נותרת האחריות על כתפיו. ההמדינה מדגישה כי אחריות מהנדס הרשות היא אחריות אישית, המוענקת לו כנושא המשרה הקונקרטי, ולפיכך גם החובה להפעלת שיקול הדעת המקצועי הכרוכה בה היא בגדר חובה אישית. אחריותו של מהנדס הרשות, כך נטען, היא קונקרטית וממשית, ומכאן שחובת הזהירות המוטלת עליו היא אישית וקונקרטית כלפי המשתמשים במבני הציבור שבהם הוא מבצע פעילות שיש בה כדי להקים סכנה לשלומם. המדינה טוענת כי הטלת אחריות אישית מתחייבת גם נוכח התחום הנדון – תחום הבנייה – שכן בתחום זה מעורבים על פי רוב בעלי תפקידים רבים, שחלוקת האחריות ביניהם אינה תמיד ברורה ולעתים אף קיימת הקבלה מסוימת בין תחומי אחריותם. הטלת האחריות העליונה על גורם אחד, כך סבורה המדינה, היא הפתרון לכך. לבסוף, מבקשת המדינה לקבוע כי בהיותו מזמין ציבורי, מוטלת על מהנדס הרשות חובת זהירות מוגברת, וזאת בנוסף לחובותיו הנורמטיביות הקבועות במסגרת החוק. 16. לגופו של עניין חוזרת המדינה וטוענת כי התנהלותו של המשיב בכל הקשור לייזום פרויקט שיפוץ הגג, תכנונו, וביצועו בפועל היתה רשלנית במובהק. בין השאר שבה המדינה ומפרטת כי המשיב הטיל את תכנון הפרויקט על חברת קדים בעל פה מבלי לדרוש שתיערך פרוגראמה; כי המשיב לא דאג שיערך חוזה המגדיר את תפקידי חברת קדים ואת תחומי אחריותה; כי המשיב אישר את תכניות העבודה של חברת קדים ללא כל בקרה מקצועית וחתם עליהן חתימת קיום ללא שיקול דעת מקצועי; כי המשיב האציל סמכויותיו לחברת קדים כגורם חיצוני בניגוד להוראת סעיף 6 לחוק מהנדס הרשות; כי המשיב סמך על הכפופים לו, ביתן ויעקובי, על אף שלא עמדו בתנאי הכשירות הנדרשים; כי המשיב היה ער לכך שמשרת סגן מהנדס העיר לביצוע (מי שהיה אמור לבצע בקרת-על על עבודתו של יעקובי ועל תוכניותיה של חברת קדים) לא היתה מאוישת, דבר שהטיל עליו חובת זהירות מוגברת; כי המשיב לא קיים את הוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך שהופץ אל כל הרשויות המקומיות, ואשר חייב אותן לנקוט באמצעי בטיחות במהלך ביצוע שיפוצים בבתי ספר; וכי חתימותיו הרבות של המשיב בכל ה"צמתים" שנדרש לכך יוצרות אחריות אישית לאסון. 17. המשיב מצידו מבקש כי נאשר את פסיקת שתי הערכאות הקודמות ונותיר את זיכויו על כנו. המשיב סבור כי עמדת המדינה – לפיה מהנדס רשות חייב להפעיל שיקול דעת מקצועי הנדסי בנוגע לכל בניה ציבורית ברשות, וכי מוטלת עליו חובה להיות מעורב באופן אישי בכל בניה ציבורית כזו – לוקה בחוסר סבירות הן בפן המקצועי והן בפן המעשי. מן הפן המקצועי מדגיש המשיב כי סעיף 4 לחוק מהנדס הרשות, הקובע את תנאי הכשירות לתפקיד מהנדס רשות, מאפשר לבעל תואר מהנדס רשוי או אדריכל רשוי לשמש בתפקיד. העובדה שהמחוקק קבע כי גם אדריכל יכול להיות מהנדס רשות מוכיחה, כך טוען המשיב, כי לא היתה למחוקק כוונה לחייב מהנדס רשות להפעיל שיקול דעת מקצועי הנדסי בנושאים שבמסגרת סמכותו. לאדריכל, כך נטען, אין את הכישורים ההנדסיים הרלבנטיים לצורך תכנון ופיקוח על עבודות הבניה הציבורית המתבצעות בעיר, ואילו למשיב באופן ספציפי אין את ההכשרה המתאימה לעריכת ביקורת-על בנושאים בעלי היבט קונסטרוקטיבי. עמדתה של המדינה, כך נטען, אינה סבירה גם מן הפן המעשי. המשיב טוען כי לא יתכן שמהנדס עיר גדולה כמו באר שבע יפעיל שיקול דעת אישי בכל עבודת בניה, פיתוח, תכנון, שינוי בניה, פיקוח ואחזקה בעיר. לשיטתו של המשיב, הטלת אחריות פלילית על מהנדסי רשות בשל כל כשל מקצועי בתחומים האמורים היא בלתי סבירה מבחינה מעשית ותבריח מהתפקיד את בעלי הכישורים המתאימים. הצבת דרישה כאמור גם תעמוד בסתירה לפרקטיקה הנוהגת, לגביה, כך נטען, קבעו שופטי הרוב כי אינה פרקטיקה רשלנית. 18. המשיב מוסיף וטוען כי במקרה הנדון הפעיל שיקול דעת באשר לאופן ביצוע פרויקט שיפוץ הגג. במסגרת שיקול דעתו החליט כי תכנון הפרויקט וניהולו לא יבוצעו על ידי עובדי העירייה אלא על ידי גורם חוץ, דהיינו חברת קדים, שהיתה בעלת המיומנות המקצועית המתאימה. במסגרת הפעלת שיקול דעתו, כך נטען, החליט המשיב גם להטיל את פיקוח-העל על מר יעקובי ואת קביעת תזרים העבודה הטיל על סגנו, מר ביתן. המשיב טוען כי הוא לא האציל לאחרים את שיקול דעתו, אלא החליט להסתייע בגורמים אחרים כ"כוח עזר" שעה שהוא עצמו קבע מי יבצע את העבודה (קדים), מי יקבע את תזרים העבודה (ביתן) ומי יבצע את פיקוח-העל (יעקובי). החלטתו של המשיב להסתייע בגורמים אלה היתה בבחינת החלטה ארגונית סבירה – כך קבעו הערכאות הקודמות – ומכל מקום אין המדובר בהתנערות מאחריות או באי הפעלת שיקול דעת. המשיב מדגיש כי הערכאות דלמטא קבעו כי הוא לא הפר בהתנהגותו את סטנדרט ההתנהגות הראוי של מהנדס עיר סביר, ולפיכך, למרות מעורבותו בפרויקט, נקבע כי הוא אינו נושא באחריות אישית לתוצאה. עוד מדגיש המשיב כי חלוקת התפקידים והאחריות בין הגורמים השונים שעסקו במלאכה בוצעה כראוי. כך טוען המשיב כי הוטל על המתכנן המקורי של הגג, הקונסטרוקטור אלתר ז"ל, לבצע בדיקות קונסטרוקטיביות ראשוניות של הגג, כי הלה אישר בכתב את ביצוע עבודת איטום הגג ואף ביצע את הפיקוח העליון על העבודות. לרוע המזל, כך טוען המשיב, ביצע הקונסטרוקטור את עבודתו בצורה רשלנית, ועל כן הורשע. באופן דומה, כך טוען המשיב, החלטתו להטיל על יעקובי לבצע את הבקרה על העבודות היתה נכונה. יעקובי היה הנדסאי בעל ניסיון רב כמפקח על בניה. הוא נבחר לתפקידו לאחר פרסום מכרז שקבע כי בין תפקידיו ימנו "בדיקה ואישור תוכניות למבני ציבור של מתכנני חוץ" וכן "בדיקה וריכוז מפרטים וכתבי כמויות להקמת מבני ציבור". המטלות להן נדרש במסגרת פרויקט שיפוץ הגג נפלו בגדר תפקידו של יעקובי על פי הגדרתו. מטעם זה קבעו בתי המשפט דלמטא כי ליעקובי היו את הכישורים הדרושים למלא את התפקיד שהוטל עליו וכי החלטתו של המשיב להטיל על יעקובי את הפיקוח על קדים היתה נכונה. לבסוף טוען המשיב כי לא ניתן להטיל אחריות פלילית שלא בדרך של חקיקה. חוק מהנדס הרשות מעניק סמכויות שונות למהנדס עיר, ואולם, כך טוען המשיב, לא ניתן להטיל מכוחו אחריות פלילית על מי שכשל בהפעלת אחת מסמכויות אלה. דיון 19. למקרא השתלשלות האירועים הטרגית שהסתיימה במותם של שני נערים ובפציעתו של נער נוסף, קשה להשתחרר מן התחושה שניתן היה למנוע את האסון הנורא אם רק היו התוכניות הנוגעות לפרויקט שיפוץ הגג נבחנות על ידי אדם בעל הכישורים המקצועיים המתאימים, שהיה עומד על הליקויים השונים ומתריע עליהם. אין חולק כי עבודות שיפוץ הגג נפלו בתחום תפקידיו וסמכויותיו של המשיב כמהנדס העיר באר שבע. אין חולק גם כי תפקידו של המשיב – כמי שעמד "בראש הפירמידה" והיה אחראי על אגף ההנדסה בעירייה – נושא בחובו אחריות כבדה. השאלה הניצבת בפנינו היא אם יש להטיל על המשיב במקרה הנדון, באופן אישי, אחריות פלילית בגין האסון הנורא. לאחר שבחנתי היטב את טענות הצדדים הגעתי, כאמור, למסקנה כי דין הערעור להידחות. בפתחם של דברים אדגיש כי נקודת המוצא לדיון היא שמצויים אנו בגדרו של הליך פלילי שהחל לפני כתשע שנים, עם הגשתו של כתב האישום נגד המשיב בשנת 2000. המשיב כבר זוכה על ידי שתי ערכאות ושאלת הרשעתו בפלילים מובאת לבירור זו הפעם השלישית, במסגרתו של הליך חריג של ערעור ברשות. על רקע זה נפנה לטענות הצדדים. 20. רבים מן הטעמים שהעלתה המדינה לחובתו של המשיב מקובלים עלי ומן הראוי לשים עליהם דגש. כך, צודקת המדינה בעמדתה בנוגע לחובת הזהירות המוגברת המוטלת על מזמין ציבורי. נקודת המוצא לדיון צריכה להיות כי אגף ההנדסה של העירייה הוא גוף ציבורי, המופקד – במסגרת הפעלת סמכויותיו – על שלומם ובטיחותם של תושבי העיר. מגוף זה נדרשת רמת זהירות גבוהה מזו הנדרשת בבניה הפרטית. זאת ועוד. לא יכולה להיות מחלוקת בדבר חשיבות תפקידו של מהנדס הרשות וכובד האחריות המוטלת על כתפיו מכוח חוק מהנדס הרשות. מהנדס הרשות הוא הסמכות המקצועית בתחום תפקידיו, כך קובע סעיף 5(א) לחוק. מהנדס הרשות חולש על תכנון העיר, על הפיקוח והרישוי, על הבניה הציבורית ועל העבודות הציבוריות המבוצעות על ידי הרשות מקומית או מטעמה, כך נקבע בסעיף 5(ב) לחוק. על רקע זה, סבורה המדינה כי מדובר במקרה המתאים לקביעת סטנדרטים ראויים ומכוונים להתנהלות מהנדסי רשות וליציקת תוכן ממשי לחובותיהם מכוח החוק. 21. המדינה מדגישה כי התפקיד שיעד המחוקק למהנדס הרשות הוא תפקיד מקצועי-הנדסי ולא תפקיד ניהולי-אדמיניסטרטיבי גרידא. אכן, תפקידו של מהנדס הרשות הוא תפקיד מקצועי, בהיותו "הסמכות המקצועית בתחום תפקידיו" כלשון סעיף 5(א) לחוק. ואולם המחוקק איפשר גם למי שהוא אדריכל רשוי (להבדיל ממהנדס רשוי) לכהן בתפקיד. בנוסף, אין להתעלם מן הפן האדמיניסטרטיבי הכרוך בתפקיד. כך, נדרש מהנדס הרשות, כחלק מתנאי כשירותו, להיות בעל ניסיון בניהול צוות עובדים טכני ומנהלי (סעיף 4(3) לחוק). ברי, אם כן, שמהנדס רשות בעיר גדולה, המתמודד עם היקף עבודה עצום, אינו יכול לפקח באופן אישי על כל העניינים הנופלים בגדר סמכותו והוא אף עשוי להיות חסר את הידע המקצועי הדרוש לכך. לפיכך, חייב הוא להיעזר באופן יעיל במנגנון העומד לרשותו על מנת לעמוד במשימות שבתחום סמכותו. המחוקק היה ער לצורך האמור ואפשר למהנדס הרשות להאציל מסמכויותיו, בקובעו, בסעיף 6 לחוק, כי "מהנדס, באישור ראש הרשות המקומית ובכפוף לכל דין, רשאי להאציל מסמכויותיו ומתפקידיו, כולן או מקצתן, או לעניין מסוים, לעובד אחר של הרשות המקומית, ובלבד שמי שהואצלו לו סמכויות כאמור, הוא מהנדס רשוי או אדריכל רשוי ובעל הכשירות המקצועית הנדרשת לתחום שבו הואצלה לו הסמכות". בענייננו טוענת המדינה כי המשיב האציל מסמכויותיו שלא בדרך הקבועה בסעיף 6. המדינה סבורה כי העמידה על דרישות הסעיף אינה פורמאלית אלא מהותית, שכן אם היה המשיב מקפיד על מילוי הוראות אלה והפיקוח על פרויקט שיפוץ הגג היה נמסר למהנדס מקצועי מטעם העירייה – היה האסון יכול להימנע. המשיב מצידו טוען כי לא האציל את סמכויותיו אלא שמר אותן בידיו ונעזר בבעלי המקצוע האמורים כ"כוח עזר" בלבד. אם אכן נעשתה כאן האצלת סמכויות, הרי שהמשיב לא נהג בדרך הקבועה בסעיף 6. יחד עם זאת, בחינת התנהלותו של המשיב מובילה, לדעתי, למסקנה כי אין במעשיו כדי להעבירו אל תחומי העבירה הפלילית של גרימת מוות ברשלנות. 22. מעשיו של המשיב אינם יכולים להיבחן – בגדרו של הליך פלילי זה – במנותק מן הכשל הארגוני המערכתי של עיריית באר שבע וממעשיהם של מכלול הגורמים שהיו מעורבים בפרויקט שיפוץ הגג. למסקנה זו הגיעו הערכאות הקודמות שדנו בפרשה ואף אנו מצטרפים אליה. כך, הוברר כי הגורם הרלבנטי בעירייה, שאמור היה לפקח על פרויקטים דוגמת פרויקט שיפוץ הגג, הוא סגן מהנדס העיר לביצוע. והנה, בית משפט השלום קבע כממצא עובדתי כי משרה זו, אותה אייש ברגיל אדם בעל כישורים של מהנדס אזרחי, לא היתה מאוישת בתקופה הנדונה. המשיב פנה מספר פעמים לגורמים המתאימים בעירייה בבקשה לאייש את המשרה אך בקשתו לא נענתה. התקן נשאר תפוס עקב התערבותו של ועד העובדים בעיריית באר שבע, אשר דרש כי התקן של סגן מהנדס עיר ישמר למהנדס סמי בוזגלו (להלן: המהנדס בוזגלו), שהועבר לתפקיד אחר (עמ' 168 להכרעת דינו של בית משפט השלום). המשיב היה, אפוא, חסר אונים בעניין זה. עוד נטען בפנינו כי האפשרות לבצע בקרת-על באמצעות מהנדס אזרחי אחר באגף כלל לא עלתה בשלב ההוכחות ולא הוכח כי היתה זו אפשרות מעשית. בנסיבות אלה, הורשעה עיריית באר שבע בפלילים, בין השאר מן הטעם שלא פעלה לאיוש התקן של סגן מהנדס העיר לביצוע עם הפסקת עבודתו של המהנדס בוזגלו, באדם בעל כישורים של מהנדס בניה אזרחי. צוין שגם מינויו של המהנדס בוזגלו, שמילא את התפקיד בעבר, לא היה תקין, שכן כישוריו היו של מהנדס מכונות חקלאיות ולא של מהנדס בנין (אף שהיה בעל ניסיון מעשי בפיקוח על בניה). למען שלמות התמונה יצוין כי אחריותה הפלילית של העירייה הושתתה גם על כך שהפרה חובות זהירות בתחום ההנדסי בשל אי קבלת היתר בניה; הפרה חובות בטיחותיות, בשל היעדר התיאום בין אגף ההנדסה לבין אגף החינוך בכל הקשור לבטיחות בביצוע עבודות בניה במוסדות חינוך; לא פירטה בעת הזמנת פרויקט שיפוץ הגג את תנאי הבטיחות ואת הגורמים האחראים להבטחתם; ולא מינתה ממונה על הבטיחות, כפי שהיתה חייבת לעשות על פי חוק הפיקוח על העבודה, תשי"ד-1954 ותקנות ארגון הפיקוח על העבודה (ממונים על הבטיחות), תשנ"ו-1996. בנסיבות אלה של כשל ארגוני של מנגנון שלם בעירית באר שבע, סבורני כי אין לגלגל לפתחו של המשיב את האחריות הפלילית לאסון. לכך יש להוסיף את הממצא העובדתי שקבע בית משפט השלום, לפיו המשיב כלל לא ידע כי מדובר בעבודת קונסטרוקציה וסבר כי המדובר בעבודה שגרתית של תחזוקת גג דולף. 23. זאת ועוד. המשיב טען להגנתו כי לצורך הוצאת הפרויקט אל הפועל הוא נעזר במספר גורמים שסבר כי הם מקצועיים ביותר: עבודות השיפוץ הופקדו בידי חברת קדים, חברה חיצונית בעלת מוניטין באזור הדרום; הפיקוח על חברת קדים הופקד בידי יעקובי, מתאם מבני הציבור באגף ההנדסה בעירייה, שהיה הנדסאי בעל ניסיון בפיקוח על בניה. במסגרת ההליך בבית משפט השלום הובאו ראיות מפורטות בדבר התנהלותם של כל הגורמים המקצועיים שהיו מעורבים באסון. על בסיסן של ראיות אלה השיתו הערכאות הקודמות אחריותם פלילית על מספר נאשמים: חברת קדים והמהנדס גמבורד, שהופקד מטעמה על הפרויקט, הורשעו בעבירות של גרם מוות ברשלנות ושל חבלה ברשלנות. בעניינו של גמבורד קבע בית משפט השלום כי רשלנותו לא התמצתה בהיבט התכנוני בלבד אלא במכלול פעולותיו עבור חברת קדים, לאמור עריכת כתב הכמויות, הסקיצות, תיאום העבודה בפועל והפיקוח עליה בשעת מעשה. גמבורד, כך נקבע, נטל חלק פעיל בעבודות התכנון של יציקת הגג (ביחד עם המנדס המתכנן אלתר ז"ל), הכין תוכניות הנדסיות וכתב כמויות ליציקת שכבת הבטקל על מלוא שטח הגג, נכח בעת ביצוע עבודות היציקה ביום האסון ואישר ביצוע העבודות כגורם ההנדסי המפקח שבמקום. את כל אלה עשה גמבורד מבלי שביצע בדיקה מוקדמת של עומסי הסיבולת והנשיאה של הגג טרם היציקה, ללא עריכת חישובים או בדיקת נתונים סטאטיים כלשהם לגבי מצב הגג וכושר נשיאתו את יציקת הבטקל המאסיבית שהביאה לקריסת הגג. בית המשפט המחוזי אישר את ההרשעה, תוך שהוא מדגיש את מעורבותו האישית ההדוקה של גמבורד בכל שלבי התכנון, הביצוע והפיקוח על יציקת הגג. בנוסף, הורשע הקונסטרוקטור אלתר ז"ל, מתכנן המבנה המקורי, שסיפק שירותי פיקוח עליון, בעבירות של גרם מוות ברשלנות ושל חבלה ברשלנות. בית המשפט קבע בעניינו כי הוא סיפק לחברת קדים שירותי מהנדס לפיקוח עליון על עבודות שיפוץ הגג, וכי במסגרת שירותיו אישר את המשך ביצוע העבודות כמתוכנן, בלא שבירר מיוזמתו אם הגג נבדק טרם היציקות, אם נערכו חישובים סטאטיים או כל דבר נחוץ אחר. יעקובי, מתאם מבני הציבור באגף ההנדסה בעירייה, שהיה אחראי באופן אישי על הפרויקט, הורשע אף הוא בעבירות של גרם מוות ברשלנות ושל חבלה ברשלנות. יעקובי, כך נקבע, "היה על פי הגדרת תפקידו הגורם המקצועי מטעם אגף ההנדסה המופקד על בדיקה מקצועית של החומר המועבר אליו, היה מופקד על קבלת היתר בניה במקום שהדבר נדרש, ובפועל העביר את החומר הפגום עם אישורו ללא כל בדיקה ואף בלי לעיין בחומר. בכך היתה רשלנותו אף חמורה יותר, שהרי הוא עצמו היה הגורם המקצועי הראשוני הישיר שהיה צריך לבדוק את הדברים, ועליו היו אמורים לסמוך הממונים הישירים והעקיפים... הוא היה הגורם היחידי מבין הגורמים הבודקים את העניין באגף ההנדסה, שהיה בעל כישורים בהנדסת בניין, אם כי ברמה של הנדסאי ולא ברמה של מהנדס" (שם, בעמ' 191). 24. הנה כי כן, אחריותו הפלילית של המשיב אינה יכולה להיבחן במנותק מן הממצאים החמורים שנקבעו בעניינם של הגורמים המקצועיים שהיו מעורבים בפרויקט. ודוק: אין אנו בוחנים במסגרתו של הליך זה את שאלת רשלנותו של המשיב במישור האזרחי, אלא באים אנו לבחון אם יש להרשיע את המשיב בפלילים, בעבירה של גרם מוות ברשלנות. יתכן שבגדרו של הליך אזרחי מסקנתנו היתה שונה; ואולם ככל שבהליך הפלילי מדובר, בהתחשב גם בכך שמדובר בגלגול שלישי ובכשל המערכתי בעירייה עליו עמדנו לעיל – שוכנעתי כי אין להתערב במסקנותיהם של בית משפט השלום ושל בית המשפט המחוזי בעניינו של המשיב. 25. בשולי פסק הדברים אציין כי "איגוד מהנדסי ערים בישראל" ביקש להצטרף להליך שלפנינו כ"ידיד בית המשפט" ובקשתו נדחתה. על אף האמור, מן הראוי שפסק דין זה ישמש בבחינת "תמרור אזהרה" למהנדסי הרשויות המקומיות. כפי שציינו, עמדתה העקרונית של המדינה משקפת את המצב הנורמטיבי הראוי. אגף ההנדסה ברשות המקומית נושא באחריות לשלום הציבור הרחב, ובהפעילו את סמכויותיו מוטלת עליו חובת זהירות מוגברת. מהנדס הרשות חייב להפעיל שיקול דעת מקצועי במסגרת התפקידים והסמכויות שהוקנו לו, וחובתו זו היא אישית, וניתנת להאצלה בתנאים שנקבעו לכך בחוק. התוצאה אליה הגענו בעניינו של המשיב נובעת, אפוא, מצירוף הנסיבות הייחודי שנוצר במקרה דנן ומן הכשל הארגוני החריג שנתגלה בעירייה, ואין בה כדי לפגוע בסטנדרטים הנורמטיביים הראויים עליהם עמדנו לעיל, המחייבים את מהנדסי הרשויות. אשר על כן הייתי מציע לחברי לדחות את ערעור המדינה. המשנה-לנשיאה השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: 1. אני מצטרף לחוות דעתו של חברי, המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין. עם זאת, אני מבקש להדגיש כי הסכמתי מצומצמת לנסיבות המקרה שבפנינו ולעובדות הרקע שאוזכרו על ידי חברי, כי מצויים אנו בגדרו של הליך פלילי שהחל לפני כתשע שנים והמשיב זוכה כבר על ידי שתי ערכאות (שם בפיסקה 19) וכן נוכח הכשל הארגוני החריג שנתגלה בעיריה, למרות התראות מהנדס העיר לגביו (שם בפיסקאות 22 ו-25). 2. בהיבט העקרוני יותר – עמדתה של המדינה לגבי המצב הנורמטיבי הראוי נראית לי עדיפה. לגישה זו יש תימוכין מסוימים בפסק דינו של בית משפט זה ב-ע"א 684/76, 692, 697 אייל נ' פוקסמן פ"ד ל"א (3), 349, ואולם יש להזכיר שבפרשת אייל נדונה אחריות אזרחית ולא פלילית, ואף שם צוין כי קביעת האחריות היא גם תלוית נסיבות (ראו פסקה 7 לפסק הדין הנ"ל). לפיכך נראה לי שאת הסוגיה המשפטית המהותית שביקשה המדינה להעלות במסגרת תיק זה ביחס לכל היבטי האחריות הפלילית של מהנדס עיר ככזה במצבים שונים יש להשאיר, בשלב זה, בצריך עיון. אין בכך כדי למעט מ"תמרור האזהרה" לעתיד שהופנה כאן למהנדסי הרשויות המקומיות הצריכים להקפיד בביצוע זהיר של מטלותיהם על פי חוק הרשויות המקומיות (מהנדס רשות מקומית), תשנ"ב-1991. אמירתנו זו באה על רקע הכלל הידוע שאין עונשין, אלא אם כן מזהירין תחילה. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, ד' בטבת התש"ע (21.12.2009). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06094940_P15.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il