פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9483/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9483/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר-שבע, מיום 4.10.06, בתיק פל. 551/05, שניתן על ידי כבוד השופטת ר' ברקאי תאריך הישיבה: ד' בסיון התשס"ז (21.05.07) בשם המערער: עו"ד טל ענר בשם המשיבה: בשם שירות המבחן לנוער עו"ד יעל שרף גב' מרדר פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המערער במספר עבירות: קשירת קשר לבצע פשע, פריצה לרכב, גניבה רכב, חבלה במזיד ברכב, החזקת כלי פריצה, מעשה פזיזות ברכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וחבלה בכוונה מחמירה, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1), 413ו, 413ב, 413ה, 409, 338(א)(1), 275, 332(2) ו-329(א)(2) לחוק העונשין. המערער זוכה מעבירה של תקיפת שוטר. בעקבות הרשעתו, נדון המערער ל-30 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא נפסל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך שלוש שנים שתחילת מניינן ביום שחרורו מן הכלא. הערעור שבפנינו מופנה כנגד ההרשעה והעונש. 2. על פי גרסת המשיבה כפי שהובאה בכתב האישום, פרצו המערער ואדם נוסף שזהותו נותרה עלומה, לרכב חונה ביפו, על ידי ניפוץ שמשתו האחורית. לאחר זאת הניעו השניים את הרכב, והחלו בנסיעה. שוטרים שהבחינו בהם וחשדו במעשים, דרשו מהם לעצור, אולם הם התעלמו מהדרישה ושעטו קדימה לעבר שוטר שניצב בדרכם, עד שזה נאלץ לקפוץ הצידה כדי להינצל מפגיעה. בהמשך המרדף אחר הרכב הנמלט הוא חצה צמתים בהם דלק אור אדום ברמזור, ואף פרץ חסימה שהציבו שוטרים בדרכו. באחד הצמתים אליו נכנס וגם בו דלק אור אדום ברמזור, פגע הרכב הנמלט במונית, וזו הסתחררה ופגעה ברכב שלישי. ברכב זה פגע גם רכבם של המערער ושותפו. כתוצאה מהתאונה נפצעו מספר אנשים, ונגרם נזק ניכר לרכבים. ובאשר למערער ושותפו, אלה נטשו את הרכב הגנוב והחלו נמלטים רגלית, ובתום מרדף נלכד המערער, בעוד ששותפו, אשר נהג ברכב, נעלם ועקבותיו אבדו. 3. המערער התגונן בפני בית משפט קמא בגרסה לפיה הגיע לתל-אביב מבאר שבע עם אדם כלשהו, אותו הכיר באופן שטחי. המערער לא נמצא מחזיק בכסף, ולטענתו היה זה חברו שמימן עבורו את כרטיס הנסיעה באוטובוס. ועוד נטען, כי בשלב כלשהו אמר לו האחר כי הוא הולך לבקר את קרוב משפחתו ממנו הוא ישאל רכב שישמש אותם. לאחר זמן מה שב האחר כשהוא נוהג ברכב והמערער הצטרף אליו, עד ששוטרים החלו דולקים אחריהם בדרישה לעצור. המערער טען כי הפציר באחר לעצור, אולם זה התעלם ממנו והמשיך בבריחה. גרסה זו לא קנתה אחיזה בלבו של בית משפט קמא, ובערעור שבפנינו נטען, כי בכך שגתה הערכאה הדיונית. להשקפת בא-כוח המערער, הרשעת שולחו התבססה על ראיות נסיבתיות, ובאלו שהובאו על ידי המשיבה לא היה די לצורך הרשעה בפלילים, לא בעבירות הרכוש שיוחסו לו, ומקל וחומר לא בעבירות האחרות שנטענו על בסיס אחריות בצוותא, והכוונה לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, מעשי פזיזות ורשלנות וחבלה בכוונה מחמירה. 4. לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעונים על פה, לא מצאנו כי נפל פגם בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי. מדובר בהרשעה שהתבססה על מארג של ראיות נסיבתיות, ולהשקפתנו אין זה מתקבל על הדעת כי אותו מארג הנו מקרי: א. אין זה סביר כי אדם שמרכז חייו בבאר-שבע, יימצא בשעת לילה מאוחרת ביפו, כשהוא ללא טלפון, ללא כסף, ועם אדם שהיכרותו עמו שטחית. ב. גם אם נכונה טענתו כי הצטרף לאחר רק כאשר זה הגיע עם הרכב הגנוב, אין זה סביר שהמערער לא הבחין כי אחת משמשותיו של הרכב מנופצת והמתנע שבור. ג. במהלך המרדף, ובניגוד לגרסתו, לא היה המערער פסיבי כלל ועיקר. על פי עדותה של שוטרת אשר השתתפה במרדף, היה זה המערער ולא אחר אשר השליך תוך כדי נסיעה חפץ כלשהו, שלאחר מעשה התברר כי מדובר במפתח צינורות. יתר על כן, ברכב הגנוב עצמו נמצאו שני מברגים, אחד מהם במושב שלצד הנהג, הוא מקום מושבו של המערער. ד. אם היה ממש בגרסת המערער לפיה לא היה שותף לביצוע הגניבה ולהחלטה להימלט מהשוטרים, כי אז אתה מצפה שמיד לאחר שהרכב נעצר ימהר המערער לבקש את עזרת השוטרים ויספר להם כיצד נקלע, שלא מרצונו, לאותו מרדף. אולם המערער בחר לנוס מפני השוטרים, וגם כאשר נלכד לא מיהר למסור את אותה גרסה תמימה אשר שימשה אותו להגנתו במהלך המשפט. נוכח כל אלה, לא שוכנענו כי הוכחה בפנינו עילה להתערב בהרשעת המערער. נהפוך הוא, שוכנענו כי הוא פעל בצוותא חדא עם האחר בשלב גניבת הרכב, והוא היה שותף גם להחלטה להימלט מהשוטרים, אף במחיר של סיכון חייהם של נוסעים תמימים שנקלעו לדרכם. 5. הערער כנגד העונש – המערער הנו יליד שנת 1988 שחטא בעבירות בהן כרוכה סכנה של ממש לחיי אדם, ותוצאות המרדף הפעם ממחישות זאת היטב. בנסיבות אלו איננו סבורים כי בעונש שהושת עליו גלומה חומרה כלשהי, והוא מתחייב מרמת הענישה הנוהגת. אשר על כן, נדחה הערעור על שני חלקיו. ניתן היום, ד' בסיוון התשס"ז (21.05.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06094830_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il