אברבוך רונן נ. Otkritie International Investment Management

פסק-דין בתיק ע"א 9474/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9474/16 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ג' קרא כבוד השופטת י' וילנר המערערים: 1. אברבוך רונן 2. אברבוך מרים נ ג ד המשיבים: 1. Otkritie International Investment Management LTD 2. Otkritie Securities Ltd 3. JSC Otkritie Financial Corporation ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 17.10.2016 בת"א 35884-05-14, שניתן על-ידי כב' השופטת ת' אברהמי תאריך הישיבה: כ"ט בשבט התשע"ח (14.2.2018) בשם המערערים: עו"ד צביקה מצקין; עו"ד אלרן שפירא בר-אור בשם המשיבות: עו"ד גד טיכו; עו"ד אלון קנטי פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ת' אברהמי), בו נתקבלה תביעת המשיבות לאכיפת פסק חוץ שניתן נגד המערערים באנגליה. 1. המשיבות הגישו נגד המערערים ואחרים תביעה באנגליה בגין מעשי הונאה ומרמה בהיקפים אדירים. בראשית שנת 2014, בתום הליך מורכב שבסיומו נכתב פסק דין האוחז כ-200 עמודים (להלן: פסק החוץ), בית המשפט באנגליה פסק כי על שני המערערים לשלם למשיבות סכום של כ-160 מיליון דולר (אציין כי בפסק החוץ המערערים כונו בשמותיהם הקודמים – רוסלאן פינאייב ומריה קוברסקה; וכי במרבית הסכום חב המערער, בעוד שהמערערת חבה בחלקו הקטן). המערערים, זוג נשוי, מחזיקים באזרחות רוסית/לטבית וכן באזרחות ישראלית, ואין חולק כי הם מתגוררים כיום בישראל. על רקע זה, פנו המשיבות לבית משפט קמא בבקשה לאכוף את פסק החוץ בישראל. 2. ההליך בבית משפט קמא התארך והסתרבל. ההליך נמשך כשנתיים וחצי, וכלל שני סיבובי הוכחות ושורה של בקשות להגיש ראיות נוספות לאחר תום שלב הראיות. כפי שציין בית משפט קמא, ההליך "התאפיין בטיעונים רבים ובקשות ביניים רבות ומגוונות. ניתנו בו למעלה מ-255 החלטות, וזאת מבלי למנות החלטות שניתנו בהליכים ערעוריים שנפתחו בבית המשפט העליון, הליכי ערעור (בבית משפט זה) על החלטות רשמים, והליכים נוספים שהתנהלו בבית משפט זה בתיק אחר שהצדדים בעלי דין בו" (פס' 6 לפסק הדין; עוד על "הפעילות הענפה" ו"ההשלמות הראייתיות" שבוצעו בתיק, ראו הפירוט בפס' 19-18). בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי הוציא תחת ידו פסק דין מקיף ומנומק, בו דחה את טענות המערערים אחת לאחת, וקבע כי כל תנאיו של חוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח-1958 (להלן: חוק אכיפת פסקי חוץ או החוק) מתמלאים. לאור היקף ההליך ומכלול הנסיבות, המערערים חויבו בהוצאות המשיבות בסך 450,000 ₪. 3. ערעורם של המערערים לבית משפט זה התבסס על שני ראשים. האחד, כי פסק החוץ אינו ממלא אחר התנאי הקבוע בסעיף 3(2) לחוק, המאפשר הכרזה על פסק חוץ כאכיף רק אם הוא "אינו ניתן עוד לערעור". לטענת המערערים בסיכומיהם, ביום 21.11.2016, כחודש לאחר מתן פסק דינו של בית משפט קמא, המערערת הגישה לבית המשפט בערעורים באנגליה בקשה להארכת מועד ומתן רשות ערעור על פסק החוץ, וזו התקבלה. מכאן טענתם כי פסק הדין עודנו ניתן לערעור, ולפיכך אין בית המשפט בישראל רשאי להורות על אכיפתו. טענה זו, לוּ היתה נכונה, ייתכן שהיה בה ממש. דא עקא, שבדיעבד התברר כי החלטת בית המשפט לערעורים באנגליה עליה נסמכו המערערים, בוטלה ביום 16.6.2017, כחודש וחצי לפני שהמערערים הגישו את סיכומיהם בערעור (נימוקי ההחלטה ניתנו ביום 11.10.2017). מוסכם אפוא על הצדדים כי טענה זו של המערערים הפכה בלתי רלוונטית, והיא נזנחה על ידם. בנסיבות אלו, איני רואה להידרש לטענות המשיבות לחוסר תום לב מצד המערערים בגין העלאת הטענה והאופן בו עדכנו את בית משפט זה על אודותיה. 4. הראש השני של הערעור מתמקד בהוראת סעיף 3(3) לחוק, ולפיה על החיוב בפסק החוץ להיות "ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל". לשיטת המערערים, יש לפרש הוראה זו כדרישה להוכיח את אפשרות אכיפתו בפועל של פסק החוץ, הן מבחינה משפטית, הן מבחינה אופרטיבית. ואולם, לטענת המערערים, אף שיש להם נכסים בחו"ל, הרי שכלל אין להם נכסים בישראל, ועל כן לא ניתן לומר כי פסק הדין הוא בר אכיפה מבחינה אופרטיבית. לעניין זה, המערערים טוענים כי הנטל להוכיח שניתן יהיה להיפרע מהם בישראל רובץ על כתפי המשיבים, וכי בית משפט קמא לא פירט מהן הראיות שהביאו אותו לדחות את טענתם בדבר היעדר נכסים ובדבר היעדר אפקטיביות של הליך אכיפת פסק החוץ. לשיטת המערערים, העיקרון של אפקטיביות האכיפה, נועד לחסוך משאבי שיפוט מקום בו ממילא לא ניתן יהיה לאכוף את פסק החוץ, ואין מקום לנקיטת הליכי הוצאה לפועל, אך ורק לצרכי "ענישה" וללא תוחלת גבייה. כך, נטען כי אכיפת פסק החוץ נועדה, בין היתר, למנוע מהמערערים לצאת מן הארץ במסגרת הליכי הוצאה לפועל או הליכי פשיטת רגל, כצעד עונשי גרידא, על אף שידוע למשיבות כי אין למערערים נכסים בישראל. 5. מנגד, המשיבות טוענות, בין היתר, כי בפסק החוץ נקבע שהמערערים ברחו לישראל כשברשותם יהלומים בשווי מיליוני דולרים, והמשיבות אף הביאו ראיות בבית משפט קמא כתימוכין לקביעה זו; כי מבקש האכיפה הוא שנוטל על עצמו את הסיכון שפסק החוץ לא ייאכף בצורה אפקטיבית, ואין הנתבע רשאי להעלות טענה להעדר אפקטיביות; כי די בכך שהמערערים נמצאים בישראל כדי להצדיק את אכיפת פסק החוץ; כי בכוונת המשיבות לנקוט הליכי הוצאה לפועל ופשיטת רגל נגד המערערים, מה עוד שהליכי פשיטת רגל אינם מוגבלים לנכסים הנמצאים בישראל; וכי טענת המערערים נעדרת עיגון בלשון החוק ואף אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו. 6. דין הערעור להידחות. בראש ובראשונה, נעמיד לנגד עינינו את לשון הסעיף עליו ביקשו המערערים לבסס את טענתם: תנאים לאכיפה 3. בית משפט בישראל רשאי להכריז פסק-חוץ כפסק אכיף אם מצא שנתקיימו בו תנאים אלה: (1) הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתתו; (2) הפסק אינו ניתן עוד לערעור; (3) החיוב שבפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל, ותכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור; (4) הפסק הוא בר-ביצוע במדינה בה הוא ניתן. לטענת המערערים, מכוח ס"ק (3) על בית המשפט להימנע מלהכריז על פסק חוץ כספי כאכיף, כל עוד לא עלה בידי הזוכה-מבקש האכיפה להצביע על נכסים המצויים בישראל מהם יוכל להיפרע. אלא שטענה זו אינה מעוגנת בלשון החוק, לא לפי הפשט ולא לפי הדרש, ואף לא ברמז או בסוד. פשוטו של מקרא, שעל החיוב בפסק החוץ להיות אכיף לפי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל. אין חולק כי לפי הדין הישראלי, פסק דין כספי הוא אכיף, בין היתר באמצעות נקיטת הליכי הוצאה לפועל. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, אף ניתנת סמכות לרשם ההוצאה לפועל לבצע "חקירת יכולת" של החייב, על מנת לברר את מצבו הכלכלי ואת יכולתו לקיים את פסק הדין (סעיף 67 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967). ודוק: בירור מצבת נכסיו של החייב אינו בבחינת תנאי מוקדם לצורך היות פסק דין "אכיף". נהפוך הוא. משעה שפסק הדין הוא "אכיף", ניתן לנקוט מכוחו הליכי הוצאה לפועל ולחקור את החייב על נכסיו והכנסותיו. לעניין זה, ראוי להפנות לסעיף 10(א) לחוק אכיפת פסקי חוץ, הקובע כי "פסק-חוץ שהוכרז אכיף, דינו לענין הוצאה לפועל כדין פסק שניתן כדין בישראל". כפי שאין חייב מכוח פסק דין שניתן בישראל, יכול למנוע מהזוכה לנקוט כנגדו בהליכי הוצאה לפועל בטענה שההליכים לא יהיו אפקטיביים, כך גם לגבי פסק חוץ. 7. פרשנות זו עולה מלשון החוק, והיא אף מתיישבת עם תכליתו כפי שזו משתקפת מההיסטוריה החקיקתית ומדברי ההסבר. כך, מעניין להיווכח כי ס"ק (3) בנוסחו המקורי היה: "תכנו של הפסק אינו סותר דיני מדינת ישראל או תקנת הציבור בישראל". ואולם, נוסח זה הערים קשיים במשא ומתן מול מדינות אחרות אגב עריכת הסכמים לאכיפת פסקי חוץ, שכן מדינות זרות חששו שפסקי חוץ יהיו אכיפים בישראל, רק במצבים בהם בית המשפט הישראלי היה מגיע למסקנה זהה לזו שבפסק החוץ אילו היה נידון לפי הדין הישראלי (דברי ההסבר להצעת חוק אכיפת פסקי-חוץ (תיקון), תשל"ד-1974, ה"ח הממשלה 1116, עמ' 172). קושי זה הוליד את נוסח החוק דהיום, וכך נאמר בדברי ההסבר בנוגע לנוסח המתוקן: "לכן מוצע לקבוע במקום ההוראה כלל שהוא משמעותי יותר ותהיה בו אמנם רבותא לגבי האיסור של פגיעה בתקנת הציבור. סעיף 10 לחוק קובע כי 'פסק-חוץ שהוכרז אכיף, דינו לענין הוצאה לפועל כדין פסק שניתן כדין בישראל.' אם אין במשפט הישראלי הכלים כדי להוציא את פסק החוץ לפועל או לאכוף אותו בדרך אחרת, כגון ביצוע בעין של חוזה למתן שירות אישי, סביר הוא לקבוע שלא יצהיר בית המשפט על פסק החוץ כאכיף בישראל. התיקון המוצע בא לבטא מגמה זו" (שם, ההדגשה הוספה – י"ע). מכאן אנו למדים שהדרישה בס"ק (3) כי החיוב בפסק החוץ יהיה בר אכיפה לפי הדין בישראל, נועדה להבטיח שהחיוב בפסק החוץ אינו מסוג החיובים שהדין הישראלי אינו מאפשר לאכוף (כגון חוזה למתן שירות אישי, שאינו בר אכיפה לפי סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970). ובמילים אחרות, מטרתם של אכיפת פסקי חוץ היא – "להעמיד לרשותו של נושה שעניינו כבר נדון והוכרע, את כלי האכיפה של המדינה שבה מצוי החייב או שבה מצויים נכסיו. אולם הנכונות לאפשר לו להפעיל הכרעה שיפוטית זרה איננה מחייבת להעמיד לרשותו כלים מוסדיים נוספים על אלה המקובלים באותה מדינה" (סיליה וסרשטיין פסברג פסקים זרים במשפט הישראלי 20 (1996) (להלן: פסברג)). ברי כי הכרזה על פסק חוץ כספי כעל בר אכיפה, אינה מקנה לזוכה כלים לאכפו שאינם נתונים לו על פי הדין הישראלי. כלי האכיפה שיעמדו לרשות הזוכה-מבקש האכיפה, הם אותם כלים העומדים לרשות זוכה על פי הדין הישראלי. לכן, כל עוד הזוכה אינו מבקש לאכוף את החיוב באמצעות כלי שהדין הישראלי אינו מכיר בו, אין הוא נכנס בגדרו של סעיף 3(3) לחוק (ראו עוד: חגי כרמון פסקי חוץ בישראל 77-76 (2011) (להלן: כרמון)). ניסיונם של המערערים לקרוא לתוך סעיף 3(3) לחוק תנאי המונע אכיפת פסקי חוץ, כל אימת שלא הוכח כי החייב יכול לפרוע את חובו מבחינה כספית, אינו מתיישב עם לשון החוק ועם כוונתו של המחוקק כפי שעמדה בבסיס ניסוחו של סעיף החוק. 8. השיקול של אכיפה אפקטיבית התעורר בפסיקה בהקשר של המצאה מחוץ לתחום לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ועל כך נאמר על ידי השופט ת' אור ברע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co., פ"ד נב(1) 109 (1998): "לטענת המשיבה, אכיפת פסק-הדין נגדה (אם יינתן כזה) תהיה נוחה יותר בפורום האמריקני, משום שכל נכסיה נמצאים באילינוי. כבר נאמר בע"א 74/83 הנ"ל, כי אפשרות אכיפת פסק-הדין שיינתן מהווה שיקול לגיטימי לעניין בחירת 'הפורום הטבעי' לדיון. ואולם בענייננו, ראויה טענה זו להישמע מפיו של התובע, אשר חפץ בקבלת תביעתו, ולא מפיו של הנתבע אשר מתגונן נגדה. התובע הוא זה שנוטל על עצמו את הסיכון שבאי-אכיפת פסק-הדין, ולכן בידו הבחירה אם להביא שיקול זה במשוואת השיקולים שלפנינו, אם לאו. הקושי באכיפתו של פסק-דין שיינתן לטובת התובע עשוי להיות בעל חשיבות רבה, ויש לתת לכך משקל כאשר התובע בוחר להגיש את תביעתו בפני הפורום שבתחומו יש לנתבע נכסים, שמהם יוכל להיפרע. במקרה כזה, במסגרת השיקולים לבחירת הפורום הנאות, ייטה בית-המשפט ליתן משקל לכך שיש לנתבע נכסים בתחומו או שאכיפת פסק-הדין בתחומו תהיה נוחה לתובע. אך מה לו לנתבע, כי יסתמך על נימוק זה? על-כן טעה בית-המשפט המחוזי, כשראה בשיקול זה שיקול מכריע המצדיק ביטול ההחלטה על המצאה מחוץ לתחום השיפוט" (שם בעמ' 117-116, הדגשה הוספה – י"ע). ובהמשך על ידי השופט י' טירקל: "מסופקני אם הציפייה שאכיפתו של פסק-הדין, לכשיינתן, תהיה קלה יותר במדינה אחת מאשר במדינה אחרת, ראוי לה שתשמש שיקול לעניין קביעת 'הפורום הטבעי' של הדיון [...] מדובר כאן בשיקול שהוא 'חיצוני' להליך השיפוטי הנדון; נובע מן ההכרעה הניתנת בסופו של ההליך השיפוטי, אך אינו חלק ממנה ואינו כרוך בה, אלא 'נגרר', כביכול, אחריה. לכאורה, מה להליכי בירורה של התובענה ולהליכי מימושו של פסק-הדין על-ידי רשויות ההוצאה לפועל?! יתר-על-כן, הנתונים העובדתיים, שעליהם מושתתת ההנחה שהאכיפה במדינה פלונית תהיה קלה יותר, עלולים להשתנות בין מועד הגשתה של התובענה לבין המועד שבו תתבקש אכיפתו של פסק-הדין. לדוגמה, הנתבע עלול לעבור ממדינה למדינה וכך גם הנכסים שמהם יוכל התובע להיפרע. גם מטעם זה ספק אם יש להביא שיקול זה בחשבון. הייתי חוזר ומעמיד אפוא שאלה זאת לדיון בבוא עתה" (שם בעמ' 118, הדגשה הוספה – י"ע). הדברים יפים לענייננו על דרך ההיקש, שמא אף על דרך של קל וחומר – אם לצורך המצאה מחוץ לתחום שיקולי האפקטיביות הם עניינו של התובע, קל וחומר כאשר הוא כבר מחזיק פסק דין בידו שאותו הוא מבקש לאכוף. כפי שציין בא כוח המשיבות בדיון בפנינו, המערערים שכל כך דואגים למשאבי השיפוט במדינה יכולים להסיר דאגה מעל ליבם, באשר המשיבות מנסות לאתר ולממש נכסים של המערערים בכל רחבי הגלובוס, ולא רק בישראל. 9. לבסוף, טענת המערערים אף אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים. אימוץ פרשנותם של המערערים עלול להוביל לכך שמדינת ישראל תהפוך לעיר מקלט עבור נוכלים וחייבים בעלי נכסים בחוץ לארץ, שייהנו מחסינות מפני נקיטת הליכים נגדם כל עוד ישבו בישראל (ואזכיר כי המערערים מודים כי בבעלותם נכסים רבים מחוץ לישראל). זאת קשה להלום. בנוסף, דומה כי יש טעם בטענת המשיבות, כי קבלת טענת המערערים ודחיית בקשה להכריז על פסק הדין כעל בר אכיפה בישראל, עלולה להוות תמריץ עבורם להברחת נכסים לתוך ישראל, לנוכח העדר סיכון לניהול הליכי אכיפה נגדם. 10. לסיום, ולמעלה מן הצורך: אף אם הייתי נכון להניח, ולו לצורך הדיון, כי לנוכח התיבה "רשאי" בסעיף 3 רישא לחוק, תיתכנה נסיבות חריגות בהן מצבו האישי והכלכלי של החייב עשוי להוות שיקול רלוונטי בבוא בית המשפט לאשר אכיפתו של פסק חוץ, הרי שהמקרה שלפנינו אינו מצדיק זאת, ואף לא בקירוב. אזכיר, כי במישור הקונקרטי, מפסק דינו של בית משפט קמא עולה כי הוא לא שוכנע שהמערערים נטולי נכסים בישראל (פס' 129 לפסק דינו). כשלעצמי, לא מצאתי עילה להתערב בכך, וזאת אף מבלי להידרש לשאלת מעמדן המשפטי של האמירות המופיעות בפסק הדין האנגלי, מהן עולה כי המערערים הבריחו לישראל יהלומים בשווי מיליוני דולרים (עוד על חובתו של בית המשפט לאכוף פסק חוץ בהתמלא תנאי החוק, ראו אצל פסברג בעמ' 23, וראו הדוגמה החריגה המובאת על ידה, של שני פסקי חוץ הסותרים זה את זה שאכיפתם מתבקשת בו זמנית, שאז רצוי שבית המשפט יפעיל את שיקול דעתו ויסרב לאכוף כל אחד מפסקי הדין; ראו בדומה אצל כרמון בעמ' 56, הסבור כי יש לפרש את התיבה "רשאי" כ"חייב"). 11. אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים ישאו בשכר טרחת עורכי דינן של המשיבות בסך 80,000 ₪. ניתן היום, ‏ג' באדר התשע"ח (‏18.2.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16094740_E16.doc אש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il