אשר בן חמו נ. רינה רדנר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9473/00 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: אשר בן חמו נגד המשיבים: 1. רינה רדנר 2. רן חיים רדנר ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בטבריה, מיום 5.10.2000, בתמ"ש 3131/99 ובתמ"ש 3132/99, שניתנה על ידי כבוד השופטת אסתר בוהדנה בשם המערער: עו"ד אבנר אבנרי פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (השופטת א' בוהדנה) מיום 5.10.00, שלא לפסול את עצמו מלדון בתמ"ש 3131/99 ובתמ"ש 3132/99. 1. שני עניינים שבין המערער למשיבה נדונים בבית המשפט לענייני משפחה בטבריה. בשני התיקים (תמ"ש 3131/99; תמ"ש 3132/99) עולות שאלות הנוגעות להתחייבויות הצדדים לפי הסכם הגירושין שנערך בין המערער למשיבה - הסכם, אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית הדין הרבני. במסגרת הדיון בתיקים אלה, ביום 5.10.00, התבטאה השופטת בוהדנה כי "הסכם הגירושין הוא שרץ". בתגובה ביקש המערער את פסילת בית המשפט. לטענתו, התבטאות השופטת היא חריפה ומצביעה על דעה מוקדמת של בית המשפט על ההסכם - שהוא עצמו ליבו של המשפט. המשיבה טענה כי התבטאות בית המשפט אין בה שמץ של דעה לטובת מי מהצדדים, ומשכך יש לדחות את הבקשה. בית המשפט בהחלטתו קובע כי התיקים שבפניו אינם עוסקים בתוקפו של ההסכם. לפיכך, "התבטאות בית המשפט בקשר לתוכנו של ההסכם לא תהיינה ממין השאלות שטעונות להכרעה ואין כל חשש למשוא פנים". על החלטה זו הוגש הערעור שפני. המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסלות, ומוסיף כי במסגרת תיקי המשפחה האמורים, טוענת המשיבה כי הסכם הגירושין נחתם על ידה עקב אילוץ ומצוקה בו הייתה שרויה. מטעם זה, יש בהתבטאות בית המשפט כדי להעיד כי ננעלה דעתו באשר לתוצאות המשפט. 2. דין הערעור להתקבל. אכן, הלכה היא כי לא בכל התבטאות של בית המשפט יש כדי להביא לפסילתו של בית המשפט (ראו, לדוגמה, בג"ץ 2148/94 אמנון גלברט נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3) 573; ע"פ 371/83 גרינוולד נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(4) 303, 307-308; ע"א 2374/96 לופטין נ' נועם (טרם פורסם)). עם זאת, נחה דעתי כי בנסיבות העניין, יש מקום להורות על פסילתו של בית המשפט. 3. בבסיס תביעותיו של המערער עומד הסכם הגירושין. בית המשפט הביע דעתו כי ה"הסכם הוא שרץ". אכן, לשיטתו של בית המשפט, אין הוא נדרש להתייחס לעצם תקפותו של הסכם הגירושין. כן, לא ניצבת להכרעתו שאלת קיומה של עילה לביטול ההסכם. עם זאת, אופן התבטאותו של בית המשפט מעורר חשש אובייקטיבי כי יחסו השלילי של בית המשפט להסכם, עלול להשפיע על הדרך בה יפרש את ההסכם ועל הדרך בה יורה על אכיפתו. לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי יש בהתבטאותו של בית המשפט להעיד על אפשרות ממשית לקיומו של משוא פנים, במובנו האובייקטיבי (ב"ש 48/76 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375). מטעם זה, אני מורה על העברת הדיון בתמ"ש 3131/99 ותמ"ש 3132/99 לדיון בפני שופט אחר של בית המשפט לענייני משפחה, כפי שיקבע נשיא בתי משפט השלום באיזור הצפון. ניתן היום, כ"ו בטבת התשס"א (21.1.2001). ה נ ש י א העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00094730.A01/דז/