אהובה וינברג נ. הועדה המיוחדת לתכנון והבניה,גבעת זאב

פסק-דין בתיק בג"ץ 947/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 947/04 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת א' חיות העותרים: 1. אהובה וינברג 2. מלכה ליננברג 3. יואל קלמס 4. יאלי הרן 5. גדעון הרן נ ג ד המשיבים: 1. הועדה המיוחדת לתכנון והבניה, גבעת זאב 2. משרד הבינוי והשיכון - מדינת ישראל 3. מועצה תכנון עליונה - המינהל האזרחי איו"ש משיבים פורמליים: 4. חיה גלמונד 5. יצחק ברדריאן 6. חיים קהתי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד משה וינברג פסק-דין השופטת ד' ביניש: העתירה שבפנינו עסקה, במקורה, בבקשתם של העותרים כי בית משפט זה יורה למשיבה 1 (להלן: הועדה המיוחדת) לבטל את החלטתה מיום 30.3.03 בדבר אימוץ המלצות מסוימות של מחלקת ההנדסה, המחייבות ביצוע תיקונים והתאמות בתוכנית מתאר מפורטת 220/15 במרחב תכנון מקומי גבעת זאב (להלן: ההחלטה והתוכנית, בהתאמה). כן ביקשו העותרים כי נורה על הפקדת התוכנית לאחר ביצוע התיקונים הנזכרים ביתר ההמלצות שאומצו על ידי הועדה המיוחדת, וזאת מבלי שיידרש דיון מחודש בעניינה. העותרים הינם יוזמיה של התוכנית נשוא העתירה והם פועלים לקידומה מזה למעלה מעשר שנים. הם גם נמנים עם בעלי המקרקעין בשטח בו מיועדת תוכנית זו לחול. בעקבות דיון בתוכנית, החליטה הועדה המיוחדת ביום 30.3.03 לאמץ שלוש עשרה המלצות שהועלו על ידי מחלקת ההנדסה בנוגע אליה. שתיים מן ההמלצות הללו הן השנויות במחלוקת בעתירה שבפנינו: המלצה מס' 2, שעניינה בדרישה לסימון כביש גישה חדש למתחם בתחום התוכנית; והמלצה מס' 13, שעניינה בדרישה לתכנון מפורט של מרכז הקונגרסים שאמור היה להיכלל בתוכנית. העותרים העלו שורה ארוכה של טענות נגד אימוצן של המלצות אלה. בין היתר טענו כי מדובר בדרישות בלתי סבירות ושרירותיות, אשר פוגעות בזכותם לקניין ומפלות אותם ביחס לבעלי מקרקעין אחרים ביישוב. ביום 4.7.04 הודיעו העותרים לבית המשפט על קיומם של מגעים לפתרון הנושא שבמחלוקת, על דרך של הכנת תוכנית חדשה שתחול על המקרקעין נשוא העתירה. העותרים ציינו כי אישורה של תוכנית כאמור ייתר את הצורך בדיון בעתירה. בנסיבות אלה נענה בית המשפט לבקשת הצדדים ודחה את מועד הדיון בעתירה. העותרים הוסיפו לעדכן את בית המשפט בהתקדמות המאמצים לפתרון המחלוקת. ביום 26.5.05 הודיעו העותרים כי המשיבה 1 אישרה את התוכנית המתוקנת וכי זו הועברה לאישור המשיבה 3 (להלן: מועצת התכנון העליונה). ביום 12.9.05 הגישו העותרים בקשה נוספת ובה ביקשו לקבוע את התיק לדיון וזאת מן הטעם שטרם התקבלה התייחסות מועצת התכנון העליונה לתוכנית. בעקבות זאת התבקשו המשיבים להגיש הודעה מעדכנת ביחס לקידום התוכנית המתוקנת. המשיבה 1 טענה בתגובתה כי משהמליצה למועצת התכנון העליונה על הפקדת התוכנית נתייתרה העתירה כנגדה. המדינה טענה אף היא בתגובתה כי העתירה נתייתרה משקיבלו העותרים את מבוקשם וכי אין לאפשר להם להעלות עתה טענות חדשות הנוגעות להתפתחויות מאוחרות למועד הגשת העתירה. עוד הוסיפה המדינה כי מועצת התכנון העליונה מוסמכת לדון בתוכנית רק לאחר אישור שר הביטחון, אשר העניין טרם הובא בפניו. בהודעה מיום 22.12.05 מסרו העותרים כי עומדים הם על עתירתם חרף האמור בתגובות המשיבים. העותרים טענו, בין היתר, כי הדרישה בדבר הקמת כביש גישה חדש, אשר היוותה עילה מרכזית להגשת העתירה, עומדת בעינה, ומהווה כיום תנאי למתן היתרי בנייה (נציין בהקשר זה, כי לטענת המשיבה 1 מדובר, למעשה, בתנאי למתן תוקף לתוכנית). בנסיבות אלה טוענים העותרים כי אין לראותם כמי שקיבלו את מבוקשם ואף לא כמי שמעלים כעת טענות חדשות בפני בית המשפט. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, באנו לידי מסקנה כי דין העתירה להידחות. העתירה במתכונתה המקורית מוצתה משהמליצה המשיבה 1 על הפקדת התוכנית המתוקנת. ככל שיש לעותרים טענות נוספות ביחס לדרישה בעניין כביש הגישה – אשר דומה כי טיבה עדיין שנוי במחלוקת בין הצדדים - או ביחס לטיפול בתוכנית על ידי שר הביטחון ועל ידי מועצת התכנון העליונה, עליהם לפעול לבירורן בפני גופי התכנון המתאימים. בנוסף, כל זכויותיהם של העותרים שמורות להם ובאפשרותם להעלות טענותיהם במסגרת עתירה חדשה, אם יש בידם עילה לכך. אשר על כן, העתירה נדחית. ניתן היום, ט"ו בטבת התשס"ו (15.1.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04009470_N14.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il