פסק הדין המלא
החלטה בתיק ע"פ 9469/03
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 9469/03
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט א' א' לוי
המערערת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
אלי אזולאי
ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה, מיום 2.10.03, בת"פ 184/03, שניתן על-ידי השופט י' עמית
תאריך הישיבה:
י"א באדר תשס"ד
(04.03.04)
בשם המערערת:
עו"ד שאול כהן
בשם המשיב:
עו"ד רנייה סרוג'י
פסק דין
השופט מ' חשין:
המשיב הורשע בבית-המשפט המחוזי בחיפה, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות של איומים וחבלה חמורה בבן משפחה. משהורשע כך בדינו, גזר עליו בית-המשפט המחוזי עונשים אלה: מאסר בפועל בן שנים-עשר חודשים (בניכוי תקופת המעצר), מאסר על תנאי בן שמונה-עשר חודשים ופיצוי המתלוננת בסכום של מאה אלף ש"ח. המדינה סברה כי עונש זה שנגזר על המשיב עונש קל הוא ביתר, ומכאן הערעור שלפנינו.
ואלה היו עיקרי הדברים שלעניין: המשיב היה נשוי למתלוננת ולבני הזוג שני ילדים פעוטים. מקום מגוריה של המשפחה היה בחיפה. לילה אחד, בשעה 3:00 בבוקר לערך, חזרה המתלוננת מחתונה בדרום הארץ. עם כניסתה לדירה החל המשיב מקלל ומשפיל את אשתו במלים קשות ובין בני-הזוג החל מתנהל ויכוח. במהלך הוויכוח אחז המשיב באשה, הטיח אותה על הארץ, בעט בה, חנק אותה בידיו, התיישב עליה וברכיו על צווארה - והמשיב הוא גבר בריא-גוף - ותוך שהוא ממשיך לחונקה הטיח את ראשה בקרקע ואיים עליה כי ירצח אותה. האשה התחננה לפני המשיב כי יניח לה באשר אין לה אויר לנשימה, ולסוף הצליחה להשתחרר מן האחיזה בה. או-אז סילק המשיב את המזרן ממיטת בני-הזוג, השליך אותו מעל המיטה והטיח את האשה בקרש המיטה תוך שהוא מקלל אותה. האשה ביקשה את המשיב כי יירגע ממעשיו כדי שלא להעיר את הילדים, ובתגובה על כך העיר המשיב את הבן הגדול בן השלוש ומסרו לאשה. האשה חיבקה את בנה הקטון, ובהשכיבה אותו על המזרן בעט בה הנאשם בפניה בחוזקה שתיים או שלוש בעיטות. בעיטות אכזריות אלו שברו את ליסתה של האשה ושיניים אחדות בפיה וכן נגרם נזק לארובת העין. רק אז, בהיווכחו כי אשתו זבת דם, חדל המשיב ממעשיו הרעים. האשה התקשרה למשטרה. המשטרה התייצבה במקום, וכך נסתיים האירוע הקשה. להשלמת הדברים ייאמר כי הנזק שנגרם לפניה של האשה נזק לצמיתות הוא. האשה נותרה נכה ונכות זאת תלווה אותה כל ימי חייה.
טענת המדינה היא כי העונש שנגזר על המשיב עונש נעדר מידה הוא ביחס למעשים הקשים שעשה באשתו. אכן, המשיב אדם נורמטיבי הוא בהתנהגותו, למיצער כך היה עד האירוע הקשה של אותו לילה. המשיב במקצועו הוא רואה חשבון ועובד כסדר לפרנסת משפחתו. אך מעשיו היו כה אכזריים ורעים עד שיש וראוי להחמיר בעונשו הרבה אל-עבר לעונש שגזר עליו בית-משפט קמא. באת-כוח המשיב טוענת מן הצד האחר, כי אין מקום להחמיר בעונשו של המשיב, כי המעשה הקשה שעשה מעשה חד-פעמי הוא, כי הביע חרטה על התפרצותו האלימה וכי נוטל הוא אחריות על מעשיו ומסכים הוא כי ראוי לו לעונש.
ביום 3.2.04 שמענו את טיעוניהם של באי-כוח בעלי-הדין, ומשסברנו כי נודעת חשיבות יתירה לשילובו של המשיב במסגרת טיפולית לאלימות במשפחה, דחינו את המשך הדיון בערעור. מטרת הדחייה היתה לברר אם שירות בתי הסוהר יהא ערוך לקלוט את המשיב בכלא "חרמון", המחזיק מחלקה מיוחדת לטיפול בגברים אלימים, ואם ניתן יהא לשלב את המשיב בתוכנית טיפול מתאימה. עתה מונחת לפנינו הודעה משלימה מטעם שירות בתי הסוהר, ולמדנו ממנה כי בכפיפות לתהליכי מיון וקבלה נדרשים יש סיכוי טוב שהמשיב יזכה בטיפול מתאים.
שקלנו את טיעוניהם של באי-כוח בעלי-הדין מזה ומזה, ודעתנו היא כי בית-משפט קמא אכן הקל ביתר עם המשיב. אדם שכך מתאכזר לאשתו והופך אותה נכה בפניה לכל ימי חייה ראוי לעונש חמור ביותר. הוקענו לא אחת ולא שתיים את תת-תרבות הסכין ונוסיף על כך את תת-תרבות האגרוף והבעיטות. אם כך על דרך הכלל, קל וחומר כשאדם גדול ובריא-גוף כמשיב תוקף את אשתו חסרת האונים באורח ברוטלי כפי שתקף המשיב את אשתו. המשיב הורשע בעבירה של חבלה חמורה בבן משפחה כהגדרתה בסעיף 333 בצירוף לסעיף 335(א1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, עבירה שהעונש הקבוע בצידה הוא עשר שנות מאסר. עבירה זו נקבעה אך בשנת 2001 (תיקון מס' 64 לחוק העונשין, סה"ח תשס"ב, 15), וכפי שלימדונו דברי ההסבר להצעת החוק, נועד התיקון לעבירות אלימות כלפי בן משפחה שהן "חמורות מעבירות מסוג זה שלא במסגרת המשפחה"; "לפיכך", כך מוסיפים ומלמדים אותנו דברי ההסבר להצעת החוק, "ובשל התרבות המקרים של אלימות בתוך המשפחה, הוצע להחמיר בענישה על עבירה של חבלה חמורה הנעשית כלפי בן משפחה". (ה"ח, תשס"א, 746). המחוקק הדריך את בתי-המשפט מה עונש ראוי להטיל על התוקפים את בני משפחתם - בני משפחה שעל דרך הכלל חסרי אונים או חסרי ישע הם - וראוי להם לבתי-המשפט כי ילכו בדרך שהותוותה.
נוסיף ונאמר אך זאת: מעשי אלימות במשפחה כמעשיו של המשיב אינם נחלתם של עבריינים, בין עבריינים מועדים ובין עבריינים קלים. ידענו מניסיוננו כי גם אנשים שבחיי היום-יום התנהגותם התנהגות נורמטיבית היא לכל דבר ועניין, עלולים לנהוג באלימות קשה בביתם פנימה. מסקנה נדרשת מכאן היא, כי העובדה שנאשם הוא אדם נורמטיבי, לכאורה, בחיי היום-יום, אין בה בהכרח כדי ללמד על התנהגותו בביתו. עוד נאמר, כי העובדה שהתנהגותו של אדם היא התנהגות נורמטיבית על דרך הכלל, לא יהא בה כדי להקל עימו שעה שמתנהג הוא באלימות כלפי בני משפחה שהם חסרי-אונים לידו.
לו אנו בערכאה ראשונה, כי אז היינו גוזרים על המשיב עונש חמור בהרבה מן העונש שנגזר עליו. ואולם, נאמנים לדרכנו שלא למצות את הדין בערעורה של המדינה על קולת העונש, אנו מחליטים לקבל את ערעור המדינה ואנו גוזרים על המשיב, תחת עונש המאסר בפועל שנגזר עליו בבית-המשפט קמא, מאסר בפועל בן עשרים וארבעה חודשים. שאר חלקי גזר-הדין יעמדו בעינם. אין לנו אלא להמליץ לפני שלטונות בתי-הסוהר כי ישלבו את המשיב באותה מסגרת טיפול לגברים אלימים המנוהלת בבית-הסוהר "חרמון".
היום, י"א באדר תשס"ד (4.3.2004).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03094690_G07.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il