פלוני נ. צה"ל

פסק-דין בתיק בג"ץ 9462/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9462/09 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן העותרות: 1. פלונית 2. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. צה"ל 2. ראש אגף כוח אדם בצה"ל 3. שר הביטחון עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"א באדר תש"ע (25.2.10) בשם העותרות: עו"ד ע' ש' סבוראי בשם המשיבים: עו"ד מ' קליימן פסק-דין השופטת ע' ארבל: בפנינו עתירה לביטול החלטות של הצבא לשחרר את העותרות משירות קבע ולא להאריך את שירותן אף לא לשנה נוספת. בבסיס העתירה עומדת טענת אפליה של העותרות בגין הריון וטיפולי פוריות. 1. העותרת 1 התגייסה לצה"ל במסגרת מסלול קדם צבאי ללימודי נהיגה ביום 16.1.00 ושירתה בשירות קבע החל מיום 28.1.02. לאחר שהשלימה שבע שנות שירות בקבע ראשוני התגבשה כוונה בחיל הלוגיסטיקה, אליו היא משתייכת, לשחררה מן השירות. ביום 30.8.09 נערך לעותרת 1 ראיון על-ידי ראש מחלקת תכנון וארגון משאבי אנוש במפקדת קצין הלוגיסטיקה הראשי, בו הודע לה על הכוונה לשחררה מצה"ל, לאור מדדיה הנמוכים הנוכחיים ומדדיה הבינוניים לאורך השנים, ולאור היותה בשנה השמינית לשירותה בקבע ראשוני. העותרת 1 טענה כי נתוניה נפגעו בעקבות ירידה בתפקודה שחלה בעת הריונה. לאור טענה זו המליצו מפקדיה של העותרת 1 ליתן לה תקופת ניסיון נוספת, אך המלצה זו לא התקבלה על-ידי הגורמים המוסמכים, ולאחר ראיון אצל קצין לוגיסטיקה ראשי הוחלט סופית על שחרורה מצה"ל. ערעורה של העותרת 1 על החלטה זו נדחה על-ידי ראש אכ"א. 2. העותרת 2 התגייסה לשירות החובה ביום 7.6.99 והשלימה אותו ביום 15.3.01. ביום 7.10.01 התגייסה העותרת 2 לשירות הקבע מן האזרחות. בתפקידה האחרון שירתה העותרת 2 כאחראית ניהול מלאי. לאחר שהשלימה העותרת 2 שבע שנות שירות בקבע ראשוני התגבשה הכוונה לשחררה משירות קבע, לאחר שלא נמצא לה תפקיד בקבע מובהק. ביום 19.3.09 נערך לעותרת 2 ראיון עם מפקד חימוש פיקודי בפיקוד הצפון, בו הובהרה הכוונה שלא להמשיך את שירותה, בין היתר לאור העובדה כי אין במסגרת הפיקוד תקן מובהק בתחום ניהול המלאי שאמור להתפנות בשנה הקרובה. הובהר לה עוד כי שחרורה יעבור את הגורמים הרלוונטיים לאור טיפולי הפוריות אותם היא עוברת. ואכן התקבל אישור ראש אכ"א להתנעת הליך שחרורה של העותרת 2. לאחר קבלת אישור זה נערך לעותרת 2 ראיון נוסף בו הודע לה על הכוונה לשחררה מצה"ל. העותרת 2 העלתה חשש כי שחרורה יפגע בטיפולי הפוריות אותם היא עוברת. לפיכך נבחנה אפשרות להאריך את שירותה של העותרת 2 בשנה נוספת. לאחר בדיקה התברר כי העותרת 2 תהיה זכאית להמשיך את הטיפולים במסגרת אזרחית באמצעות קופות החולים השונות וזאת מיד עם שחרורה. לפיכך הוחלט שלא להאריך את שירותה בשנה נוספת. ערעורה של העותרת 2 על ההחלטה נדחה על-ידי ראש אכ"א. טענות העותרות 3. בא-כוח העותרות טוען כי העותרת 1 פוטרה משירות הקבע אך ורק בגלל הירידה בתפקודה עקב הריונה, ואילו העותרת 2 פוטרה משירות הקבע אך ורק בגלל הירידה בתפקודה עקב טיפולי הפוריות שהיא עוברת. מדובר לטענתו בהפליה מגדרית סמויה מן העין. לפיכך טוען בא-כוח העותרות כי ההחלטות לגביהן נגועות בחוסר סבירות, שרירות לב ושיקולים זרים. 4. באשר לעותרת 1 נטען כי לאורך השנים היה תפקודה ברמה גבוהה ומפקדיה היו שבעי רצון ממנו. העותרת 1 הינה האישה היחידה בצה"ל המבצעת תפקידי נהיגה והדרכת נהיגה של רכב כבד, והעמידה במטלות השונות הכרוכות בכך הינה הישג משמעותי. עם זאת, בתקופת הריונה סבלה מבעיות רפואיות שלא אפשרו לה לבצע את תפקידה. כתוצאה מכך הוערכה העותרת 1 בשנת 2008 בדרגת טעון שיפור ומידת הצלחה 2. מפקדיה הישירים של העותרת 1 הכירו בכך כי הדירוג הנמוך, המבוסס על מדדים כמותיים, היה מושפע מתקופת הריונה. למרות שלאחר מכן שיפרה העותרת 1 באופן משמעותי את תפקודה, ומפקדה אף המליץ על בחינת אפשרות מעברה לקבע מובהק, הוחלט לסיים את שירותה. העותרת 1 טוענת כי במהלך אחד הראיונות שקוימו עימה נאמר לה במפורש כי היא לא תקודם בשל היותה אישה שעשויה להיכנס להריון ולא לתת תפוקה מלאה. 5. באשר לעותרת 2 נטען כי במהלך השנים תפקודה היה באופן עקבי לשביעות רצונם המלאה של מפקדיה וגורמים צבאיים נוספים עמם באה במגע במהלך שירותה. מפקדיה אף ראו בה פוטנציאל לקידום לקבע מובהק, והעלו המלצה זו על הכתב. בחודש מרץ 2008 התחילה העותרת 2 בטיפולי פוריות ונאלצה להיעדר מעבודתה לתקופות משמעותיות. חוות דעת מפקדיה בתקופה זו על תפקודה היתה בינונית. לפיכך, ביום 19.3.09 הודע לה כי שירותה בצה"ל יופסק. בא-כוח העותרת 2 טוען כי הפסקת שירותה נבע מהירידה בתפקודה במהלך טיפולי הפוריות. כמו כן טוען הוא כי נפלו פגמים מהותיים בהליך קבלת ההחלטות לגבי שחרורה. תגובת המשיבים 6. המשיבים מפרטים את מבנה שירות הקבע בצה"ל ומבהירים כי בשלב ראשון נמצאים המשרתים בקבע ראשוני. מספר שנות השירות המירבי בקבע ראשוני עומד על שבע שנים. משרת קבע שסיים שירות של שבע שנים ולא נמצא לו תפקיד בקבע מובהק ישוחרר מן השירות. לטענת המשיבים מדי שנה משוחררים מן השירות עשרות רבות של נגדים וקצינים שלא הצליחו להתקדם ולהתמנות לתפקידים בקבע מובהק. בעת בחינת קידומם של משרתי הקבע לקבע מובהק נבחנים נתוניו של משרת הקבע לאורך כל שנות שירותו. הליך השחרור משירות קבע נעשה בהתאם להפ"ע 3.0508 "נוהל לשחרור משרתי קבע". 7. עוד מפרטים המשיבים את הכלים העיקריים בצה"ל להערכת ביצוע של משרתי קבע: חוות דעת מפקד ודירוג חילי. חוות דעת מפקד ניתנת למשרת הקבע אחת לשנה על-ידי מפקדו הישיר. הדירוג החילי נועד להעמיד את כלל משרתי הקבע במקצוע ובדרגה הרלבנטיים על אותו סולם הערכה, על מנת שתתקבל תמונה השוואתית בין כלל משרתי הקבע באותו מקצוע ודרגה. חוות הדעת של המפקד הישיר הינה רק אחד מן הנתונים על יסודם משתכלל הדירוג החילי. 8. באשר לעותרת 1 מפרטים המשיבים את הערכות המפקד הישיר והדירוג החילי שקיבלה במהלך השנים 2003-2008. המשיבים טוענים כי גם בחוות הדעת של המפקד הישיר מעולם לא הוערכה העותרת 1 כבולטת לחיוב. גם בנוגע לדירוג החילי טוענים המשיבים כי העותרת 1 מעולם לא דורגה בסקלה הגבוהה של המדורגים, וזאת גם בשנים טרם כניסתה להריון. 9. אף באשר לעותרת 2 מפרטים המשיבים את ההערכות הנוגעות אליה, וטוענים כי הן מצביעות על כך שהעותרת מעולם לא היתה בולטת לחיוב ובדירוג החילי היא דורגה במהלך השנים בין 70% התחתונים בדירוג, ואף פעמיים בין 10% התחתונים בדירוג. 10. לטענת המשיבים העילה לשחרורן של שתי העותרות היתה אי מציאת תפקיד בקבע מובהק לאחר השלמת מניין שנות השירות המירבי בקבע הראשוני. החלטות אלו התקבלו לאחר בחינת תפקודן ונתוניהן של העותרות ביחס למשרתי קבע אחרים בדרגתן ובמעמדן. החלטות אלו התקבלו על סמך נתונים במשך כל שנות שירותן, בזמנים שעדיין לא היו רלוונטיים הריונה של העותרת 1 וטיפולי הפוריות של העותרת 2. העותרות מעולם לא נמנו בדירוג של 30% משרתי הקבע הראשונים. המשיבים מזכירים את ההלכה המצמצמת את התערבותו של בית המשפט בשיקוליה של הרשות המוסמכת, במיוחד כאשר מדובר בשירות היררכי כמו צה"ל. דיון 11. תחילה יש להדגיש כי טענות העותרות אינן כי פוטרו בזמן הריון או חופשת לידה או בזמן טיפולי פוריות, אלא טענתן היא כי פוטרו מחמת הריון ומחמת טיפולי פוריות. סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 קובע איסור על מעביד להפלות בין עובדיו מחמת, בין היתר, מעמדם האישי, הריון או היותם הורים. נראה כי איסור זה כולל אף הפליה מחמת טיפולי פוריות (בג"ץ 554/05 אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה, פ"ד ס(2) 299, 306 (2005) (להלן: עניין אשכנזי)). איסור זה מטרתו לאפשר לעובדים לממש את זכותם להורות מבלי לחשוש מפגיעת מעמדם בעבודה. כמו כן נועד איסור זה להשיג שוויון לנשים בשוק העבודה ולאפשר את שילובן בו, מאחר שהן אלו הנפגעות בדרך כלל מהפליה מסוגים אלו. הן בגלל השוני הביולוגי המחייב אותן לעבור את הליך ההיריון והלידה, והן בגלל המציאות החברתית המטילה בדרך כלל את מרבית הנטל בענייני ההורות על האישה. הגנות נוספות הבאות להגשים תכליות אלו חוקקו במהלך השנים והורחבו במסגרת חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, וזאת לצד חקיקה העוסקת בייצוג שוויוני לנשים בשוק התעסוקה. על אפלית נשים בשוק התעסוקה והפעילות המשקית אמר השופט לוי: "וברי הוא בעיני, כי לא פגיעה בציבור הנשים בלבד גלומה בדבר, כי אם גריעה מענינו של הציבור כולו, מדמותה של החברה, מרווחתם של כל המרכיבים אותה, ומאיכותו של השירות הציבורי – המביט מטה, מבעד לרצפה-תקרה של זכוכית, בכוחות ובכישורים שלא יוכלו לבוא לידי ביטוי אך בשל תבניות חברתיות שזה מכבר אבד עליהן הכלח. אמת, זהו "מצב חברתי המכרסם, כל יום שהוא בעינו, בחוסנה של החברה הישראלית" (הנשיא א' ברק בבג"ץ 10026/01 עדאלה נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נז(3) 31, 41 (2003))" (בג"ץ 5755/08 ארן נ' ממשלת ישראל, פסקה 4 (לא פורסם, 20.4.09)). 12. תכליות אלו מתקיימות גם כאשר מדובר בחיילות המשרתות בצה"ל, ואולי במיוחד כאשר מדובר על המערכת הצבאית אשר נתפסת כמערכת גברית, ולפיכך שילוב הנשים בה אף קשה לכאורה מזה שבשוק העבודה הכללי. עם זאת, על מנת שעותרת תצליח לגבור על חזקת החוקיות של הרשות מוטל נטל ההוכחה הראשוני עליה להראות קיומו של פגם לכאורי בהחלטת הרשות. רק לאחר עמידה בנטל זה יעבור הנטל אל הרשות להראות כי לא נפל במעשיה ובהחלטותיה פסול המצדיק את התערבותו של בית המשפט (בג"ץ 8150/98 תאטרון ירושלים לאמנויות הבמה נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד נד(4) 433, 445 (2000)). 13. יש לציין כי הקושי ההוכחתי בו תיתקל עותרת בעניין זה אינו קל ופשוט כל עיקר משני טעמים. ראשית, טענה לקיומו של שיקול זר נוגעת לעובדות פנימיות המצויות בתחום שיקול הדעת של הרשות. הקושי לברר מה היו השיקולים האמיתיים שהנחו את הרשות הוא ברור, שכן פעמים רבות שיקולים אלו אינם מועלים על הכתב או אף נאמרים בעל-פה (ראו יצחק זמיר "ראיות בבית-המשפט הגבוה לצדק" משפט וממשל א 295 (תשנ"ג) (להלן: זמיר)). שנית, נתונים ופרטים רבים נמצאים בידיעתם של המשיבים לעתירה מעין זו, ובייחוד נתונים השוואתיים לגבי משרתי קבע בעלי מאפיינים דומים לאלו שעותרות. ההליך בבית המשפט הגבוה לצדק אינו מאפשר השגת נתונים אלו בטרם ניתן צו על תנאי (ראו זמיר, בעמ' 300). לא לחינם הובעה מספר פעמים בעבר ביקורתו של בית משפט זה על כך שהליכים מעין אלו, של פיטורין מצה"ל, מהמשטרה או משירות בתי הסוהר, אינם מתאימים להידון בפני בית משפט זה בשל השאלות העובדתיות והראייתיות שהן מעלות, ואף נטען כי במצב הקיים לא אחת אין זוכים עותרים אלו למלוא יומם (ראו למשל בג"ץ 6337/06 אדלר נ' הרמטכ"ל (לא פורסם, 5.10.06)). 14. במצב הדברים הנוכחי, בו עתירות מסוג זה עודן נידונות על-ידי בית המשפט הגבוה לצדק, יש ליתן את הדעת על קשיים אלו, בייחוד כאשר עולה טענת אפליה. לפיכך יש לטעמי לקבל את הצעתו של פרופ' זמיר ולהנמיך במידה מסוימת את המחסום של חזקת החוקיות בשלב הראשון של ההתדיינות לצורך הוצאת צו על תנאי. וכך מציע פרופ' זמיר: "באופן כללי יש להנמיך את המחסום של חזקת החוקיות בשלב הראשון של ההתדיינות, כלומר, לצורך מתן צו-על-תנאי המזמין את הרשות להציג את עמדתה בפני בית המשפט. במיוחד כך במקרה בו העותר מבקש לבקר את שיקול-הדעת המינהלי. במקרה כזה, העותר נמצא באופן בולט בעמדה של נחיתות, בה קשה להשיג אפילו ראיות לכאורה בדבר פגם בשיקול-הדעת. בדומה לכך גם במקרים אחרים בהם הראיות מצויות בשליטתה הבלעדית או בידיעתה המיוחדת של הרשות. במקרים מעין אלה, אם בית-המשפט יקל על העותר, יפתח בפניו את השער ויזמין את הרשות להציג את טעמי החלטתה, אפשר שהעותר יוכל, תוך כדי ההתדיינות, לחזק את הראיות שבידו או לבסס את החשש שבליבו..." (זמיר, בעמ' 307). הנמכת המחסום תתאפשר בעיקר במקרים בהם התקיימו שני תנאים: ראשית, אין לוותר על דרישת הוכחה ראשונית מסוימת מהעותר ולא כל טענה בעלמא תצדיק מן הסתם הוצאת צו על תנאי. שנית, על העותר להצביע על כך כי בידי המשיבים עשויים להימצא נתונים או מידע היכולים לבסס את טענותיו בעתירה, ושלא היה ניתן להשיגם מבלי שיוצא צו על תנאי בעתירה. יוער עוד בעניין זה כי מקובלת עלי הטענה, שאף המשיבים הסכימו לה, כי חיילות בשירות קבע אשר תפקודן נפגע באופן זמני כתוצאה מטיפולי הפריה, מהריון או מלידה, ההחלטות בעניינן לא צריכות להיות מוכרעות או אפילו מושפעות מירידות זמניות אלו בתפקוד. לפיכך החלטה הפוגעת במעמדה הצבאי של חיילת שהוערכה באופן מיטבי בכלי ההערכה השונים ותפקודה נפגע בתקופת הריון או בתקופת טיפולי פוריות עשויה להצדיק בעיני הוצאת צו על תנאי. 15. בעתירה שבפנינו סבורה אני כי לא הורם נטל ההוכחה הראשוני, וזאת גם בהתחשב בדברים האמורים לעיל. העותרות אף לא הצביעו על אפשרות הימצאותם של נתונים בידי המשיבים שעשויים לבסס את עתירתן לאחר מתן הצו המבוקש. המשיבים מסבירים את מבנה שירות הקבע בצה"ל של נגדים, שיש בו להשליך על העניין שבפנינו. שלב השירות הראשון מכונה קבע ראשוני. שנות השירות המירבי בשלב זה עומד על שבע שנים, כאשר במקרים חריגים בלבד מאושרת שנה שמינית או תשיעית. לאחר שלב זה מחליטה המערכת הצבאית האם יועבר משרת הקבע לשלב השני המכונה קבע מובהק, וזאת בהתאם לצרכי הצבא ולתפקודו של הנגד. לפיכך משוחררים כל שנה מן השירות עשרות רבות של קצינים ונגדים אשר הוחלט כי לא יעברו לקבע מובהק. לצורך החלטה זו נעשה שימוש בשני כלי הערכה עיקריים: חוות דעת מפקד ודירוג חילי. חוות דעת מפקד ניתנת לכלל משרתי הקבע תחת פיקודו, אשר כוללים חיילים במקצועות שונים המשתייכים לחילות שונים. מנגד, הדירוג החילי נועד לערוך השוואה בין כלל משרתי הקבע באותו מקצוע ובאותו מעמד. 16. העותרת 1 החלה בשירות הקבע הראשוני בשנת 2002. בשנים 2003-2004 היו הערכות המפקד לגביה בינוניות (דירוג של 3 מתוך 5 במדדים שונים). בשנתיים שלאחר מכן דירוגה השתפר ל-4 מתוך 5. באף אחת משנים אלו לא דורגה כבולטת לחיוב על-ידי מפקדיה. באשר לדירוג החילי. בשנת 2003 דורגה העותרת 1 בדרגה ג (דירוג של 15% מהמדורגים, כאשר מעליהם נמצאים 75% מכלל המדורגים). בשנת 2004 לא התבצע דירוג חילי. בשנת 2005 דורגה העותרת 1 בדרגה ב (קבוצה של 50% מהמדורגים, כאשר מעליהם נמצאים 35% מכלל המדורגים). בשנת 2006 דורגה בנורמה (65% מכלל המדורגים, כשמעליהם 15% מכלל המדורגים). הערכות אלו כולן היו בשנים טרם הריונה של העותרת 1, אשר התרחש בשנת 2007. אכן בשנים 2007-2008 ירדו ההערכות של העותרת 1 יחסית לשנים הקודמות, אך כפי שניתן לראות גם בשנים לפני כן היו הערכותיה של העותרת 1 בינוניות-טובות, אך מעולם לא דורגה כבולטת לחיוב על-ידי מפקדיה, או כאחת מקבוצת המדורגים הראשונים בדירוג החילי. 17. מאחר שהעותרת 1 לא דורגה מעולם בעשירונים העליונים או כבולטת לחיוב (גם בשנים טרום ההיריון והלידה) אין כל אינדיקציה לקשר כלשהו בין ההחלטה שלא לקדמה לקבע מובהק ובין תקופת ההיריון והלידה שעברה. יש לציין כי לעותרת 1 הובהר בראיונות שנערכו עימה כי ישנם נגדים במקצוע שלה שלמרות שהם בולטים לחיוב הצבא נאלץ לשחררם בגלל חוסר יכולת קידום לקבע מובהק בשל הצרכים המערכתיים. טענתה של העותרת 1 כי נאמר לה במפורש על-ידי אחד המפקדים כי אי קידומה נעוץ בחשש כי תיכנס להריון הוכחשה לחלוטין על-ידי המשיבים ולא הובאה כל ראיה אחרת היכולה לבסס אמירה זו. אכן, ראוי להעריך את העותרת 1 על הצלחתה להשתלב במקצוע הנחשב כגברי מובהק. עם זאת, לא נוכל להתערב בהחלטת המשיבים שלא לקדם את העותרת 1 לקבע מובהק בשל הערכותיה לאורך השנים. 18. העותרת 2 החלה בשירות הקבע הראשוני בסוף שנת 2001. בשנת 2004 הוערכה העותרת בחוות דעת מפקד בדירוג גבוה במדדים שונים (בין 4 ל-5 מתוך 5). עם זאת לא הוערכה כבולטת לחיוב. בשנת 2005 היו הערכותיה נמוכות (2 מתוך 5). בשנת 2006 חזרו הערכותיה להיות גבוהות (בין 4 ל-5), אך בשנת 2007 שוב היו הערכותיה בינוניות ומטה, וכך נותרו גם בשנת 2008. באף אחת מהשנים לא דורגה העותרת 2 כבולטת לחיוב על-ידי מפקדיה. הדירוג החילי בחיל החימוש, אליו משתייכת העותרת 2, כולל 4 דרגות: דרגה א1 ודרגה א- 30% מהמדורגים, כאשר 10% מתוכם הם מדורגי א1; דרגה ב- 60% מהמדורגים; דרגה ג- 10% מכלל המדורגים. העותרת 2 דורגה בשנים 2004, 2006, 2007 בדרגה ב. בשנים 2005 ו-2008 דורגה ג. כפי שניתן לראות גם העותרת 2 מעולם לא דורגה כבולטת לחיוב בחוות דעת מפקדיה, ואף לא דורגה בשתי הדרגות הגבוהות באף אחת משנות שירותה בקבע ראשוני. למעשה, ההערכה כלפי העותרת 2 אינה יציבה, כך שבשנים מסוימות הוערכה באופן גבוה, בעוד בשנים אחרות הוערכה באופן נמוך. יש לציין כי את טיפולי הפוריות החלה העותרת 2 בחודש מרץ 2008, כך שרוב ההערכות המדוברות, מלבד השנה האחרונה, התבצעו בטרם החלה בטיפולי הפוריות. 19. עוד יש לציין באשר לעותרת 2 כי מסיכומי הראיון שנערכו עימה עולה כי אחת הסיבות העיקריות לאי קידומה היה חוסר בתקני קבע מובהק במסגרת מקצועה הצבאי. הובהר לה גם כי ישנו מספר גבוה של נגדים המסיימים את השנה השביעית בקבע ראשוני, וכי ישנה עדיפות לקידום לקבע מובהק לנגדים שדורגו בעשירונים העליונים. מאחר שהעותרת 2 מעולם לא דורגה בעשירונים העליונים, גם בשנים בהן טרם החלה את טיפולי הפוריות, הרי שלא ניתן למצוא אינדיקציה לקשר כלשהו בין הטיפולים אותם עוברת העותרת 2 לבין ההחלטה שלא לקדמה לקבע מובהק. לבסוף יש להבהיר כי ההחלטה בעניינה של העותרת 2 התקבלה לאחר מתן אישור מראש אכ"א כמתחייב לפי פקודות מטכ"ל באשר לחיילת שעוברת טיפולי פוריות. מתגובת המשיבים הובהר כי הליכי השחרור בעניינה של העותרת 2 התנהלו כמתחייב בפקודות הצבא, וכי בניגוד לטענת בא-כוחה התקבל אישור ראש אכ"א לשחרורה בטרם ניתנה לה הודעה רשמית על כך מאת "הגורם המודיע" המוסמך. 20. גם באשר לטענות העותרות באשר להארכת שירותן בקבע ראשוני לשנה תשיעית לא מצאתי כי יש מקום להתערבותנו. כפי שהבהירו המשיבים הנורמה היא שהייה בקבע ראשוני במשך שבע שנים. לעותרות אושרה הארכה לשנה שמינית באופן חריג, אך הארכה לשנה תשיעית הינה חריגה ביותר ודורשת אישורים מיוחדים. לא מצאתי כי יש להתערב בהחלטתם שלא לאשר הארכה נוספת זו. אציין באשר לעותרת 2 כי בטרם החליטו על כך הגורמים בצה"ל ביררו כי ההחלטה שלא להאריך את תקופת שירותה לשנה תשיעית לא תפגע בטיפולי הפוריות שלה באזרחות, והיא תוכל להמשיך ולקבלם ללא תקופת המתנה כלשהי וללא צורך במימון נוסף. אף יתר טענות העותרות לא מצאתי כי יש בהן כדי הצדקה להתערבותנו. 21. לפיכך, אם תישמע דעתי הייתי דוחה את העתירה ללא צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט י' דנציגר: אני מסכים ש ו פ ט השופט ע' פוגלמן: מצטרף אני לקביעתה של חברתי, השופטת ע' ארבל, כי לא היה בידי העותרות להרים את נטל ההוכחה הראשוני לטענת ההפלייה, זאת בפרט בשים לב לנתוניהן בשנים הקודמות להריון או לטיפולי הפוריות, עליהם עמדה חברתי. די בכך כדי להביא לדחיית העתירה. בנסיבות אלה אין אני רואה להדרש לשאלת "הנמכת המחסום" של חזקת החוקיות, עליה עומדת חברתי. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ארבל. ניתן היום, י"ד בסיון תש"ע (27.5.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _____________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09094620_B07.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il