בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
9455/01
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערערים: 1. פלונית
2. פלוני
3. פלוני
נגד
המשיבות: 1. פלונית
2.
פלונית
3. פלונית
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט
לענייני
משפחה במחוזות תל-אביב והמרכז
בתמ"ש
43540/96 מיום 22.11.2001 שניתן
על
ידי כבוד סגן הנשיא יצחק שנהב
בשם
המערערים: עו"ד דוד זלצמן
בשם
המשיבה מס' 3
(האפוטרופא): בעצמה
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה
במחוזות תל-אביב והמרכז (כב' סגן הנשיא י' שנהב, מיום 22.11.2001), שלא לפסול עצמו
מלהמשיך ולדון בתמ"ש 43540/96.
1. המשיבות הגישו לבית המשפט לענייני משפחה
תובענה נגד המערערים למתן הצהרה כי כל הפעולות המשפטיות שנעשו מאז 10.8.94 על ידי
המערערת 1 - אמן של המשיבות (להלן: האם), ובהן העברת זכויותיה הרכושיות למערערים
2, 3 - בניה ואחיהן של המשיבות - בטלות. כן הגישו המשיבות תביעה למינוי אפוטרופוס
לאם. ביום 10.11.98 הורה בית המשפט על מינוי עו"ד נח מרגלית כאפוטרופוס
לרכושה של האם. לאחר מינויה, הגישה האפוטרופא ביום 20.10.99 לבית המשפט שתי תביעות
נוספות בשם האם. מאז קיים בית המשפט כעשר ישיבות הוכחות בשלושת התביעות התלויות
ועומדות ובבקשות הרבות שנלוו לתובענות. תובענות אלו נמצאות עתה בשלבי סיום.
2. ביום 4.6.01 הגישו המערערים בקשה לפסילת
השופט. בבקשתם טענו כי מהתבטאויותיו של בית המשפט במהלך הדיונים עולה כי בית המשפט
גיבש דעה סופית ונחרצת בעניינם וכי נבצר ממנו לדון בתובענות באובייקטיביות הדרושה.
ראשית, בדיון מיום 1.9.99 בבקשת המשיבות ליתן לאפוטרופא הוראות להגיש כנגד
המערערים 2 ו3- (להלן: המערערים) תביעה להשבת סכומי כסף השייכים לטענתן לחסויה,
עלתה השאלה מי צריך לשאת בעלות תיקון הנזקים אשר נגרמו בביתה של החסויה. לאחר
הצהרת האפוטרופא כי שכר הדירה בגין השכרת דירת האם הועבר למערערים, אמר בית המשפט
כי: "המערערים קיבלו 64,000$ אז שהם ישלמו". בסיום ישיבה זו הורה בית
המשפט לאפוטרופא להגיש תביעה נגד המערערים להשבת הכספים. המערערים טענו כי מאמירת
בית המשפט עולה כי הכריע בסוגיה זו כנגדם. שנית, בישיבת בית המשפט מיום
18.1.00, משנשאלה האם אודות רצונו של בעלה המנוח ליתן רכוש למשיבות, התפרץ בית
המשפט לתשובת האם והתריס בפניה: "והבנים לא קיבלו?". שלישית,
בישיבה מיום 19.9.00 דן בית המשפט בבקשת המערערים להורות לאפוטרופא לממן עזרה
סיעודית לאם. לאחר שהאפוטרופא הביעה התנגדות נחרצת למתן המימון אמר בית המשפט כי:
"הבנים שקיבלו כל-כך הרבה כסף שהם יממנו". רביעית, בתגובה
לתלונות המערערים על תפקודה של האפוטרופא אמר בית המשפט בדיון מיום 28.3.01 כי "אם
יהיו עוד מינויים תהיו בטוחים שאני אתן אותם לעו"ד נח". באותו דיון אף
פסל בית המשפט את שאלת ב"כ המערערים בדבר מצבה הבריאותי של האם, מבלי שאף אחד
מן הצדדים התנגד לשאלה זו. חמישית, בדיון מיום 21.5.01, בו נחקר המערער 2
על תצהירו, אמר בית המשפט כי הוא (המערער 2) יכול לחרטט בתצהיר מה שהוא רוצה. כמו
כן, לאחר שנשאל המערער 2 על סוגיית פיצויי הפיטורין לאביו המנוח, הביע בית המשפט
את דעתו כי זו שאלת "מליון הדולר". שישית, משהציע ב"כ
המשיבות כי בית המשפט יפסוק בתיק על דרך הפשרה, אמר בית המשפט שלהצעה זו לא יסכימו
המערערים. לטענת המערערים, בכך ביטא בית המשפט את דעתו מה באמת חושבים המערערים
ביחס להכרעתו הצפויה בתיק. שביעית, לאחר שהליך הגישור בין הצדדים נכשל,
והצדדים הביאו לידיעת בית המשפט את הצעת המגשר לפיה יחולקו כספי מכירת ביתה של האם
לאחר מותה בין כל הנכדים, אמר בית המשפט כי הצעה זו גאונית. משסירבו המשיבים להצעה
זו, הביע בית המשפט תרעומת עליהם. שמינית, בית המשפט קיבל את בקשת
האפוטרופא להורות למערער 2 להעביר לחשבון האם סך של 5,000$, וזאת מבלי שביקש וקיבל
את תגובת המערערים לבקשה. המשיבות והאפוטרופא התנגדו לבקשת הפסילה נוכח השיהוי הרב
בהגשתה והן משום שלטענתם אין לראות בדברים המיוחסים לבית המשפט - אשר חלקם הוכחש
על ידי המשיבות והאפוטרופא - משום קביעת עמדה על ידי בית המשפט.
3. בית המשפט, בהחלטתו מיום 22.11.01, דחה את
בקשת הפסילה. בית המשפט ציין כי נוכח חלוף הזמן הרב מאז נאמרו לכאורה האמירות
המיוחסות לו, אין הוא יכול להכחיש או לאשר את כולן, אך גם אם אכן התבטא באופן
המיוחס לו על ידי המערערים, הרי שיש לדחות את הבקשה על הסף מחמת השיהוי בהגשתה.
לגופן של הטענות, קבע בית המשפט כי ככל שאלה נוגעות להחלטות דיוניות שניתנו על
ידו, יש לדחותן, שכן הדרך הנכונה לתקיפתן היא על ידי הגשת בקשת רשות ערעור ולא
בקשת פסילה. באשר להתבטאות המיוחסת לבית המשפט, לפיה המערערים הם שישלמו את הוצאות
תיקון הנזקים בבית החסויה, אמר בית המשפט, כי הדברים נאמרו במסגרת הליך של מתן
הוראות לאפוטרופא, עוד בטרם הגישו הצדדים את כתבי טענותיהם ואת ראיותיהם, ובית
המשפט טרם גיבש דעתו בעניין. בית המשפט קבע כי באמירותיו כלפי הצעת המגשר אין משום
קביעת עמדה, שכן אלו נאמרו במסגרת ניסיונותיו לפשר בין בעלי הדין, וגם אם בית
המשפט הביע את דעתו כי הצעתו של המגשר היא הגיונית, אין לומר כי גיבש דעה בעניינם
של המערערים, שהרי הצעה זו אינה עומדת להכרעת בית המשפט.
4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בערעורם
חוזרים המערערים על טענותיהם בבקשת הפסילה ומוסיפים כי לא הסתמכו על החלטה דיונית
של בית המשפט כעילה לפסילתו וכי התבטאויות בית המשפט מעידות כי גיבש את עמדתו בכל
הנוגע לתוצאות המשפט וכי אינו פתוח עוד לשינוי. האפוטרופא מתנגדת לערעור ומפנה
לטענות אותן העלתה בהתנגדותה לבקשת הפסילה, בפני בית המשפט לענייני משפחה.
5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי למסקנה כי
דין הערעור להידחות ממספר טעמים. ראשית, רוב עילות הפסלות הנטענות נגועות בשיהוי
ניכר, בהיותן מבוססות על אירועים שאירעו במהלך השנתיים שקדמו להגשת בקשת הפסילה.
הלכה היא כי שמבקש להעלות טענת פסלות חייב לעשות כן בהזדמנות הראשונה הנקרית לו,
היינו בישיבה הראשונה המתקיימת לאחר שנודעה לו עילת הפסלות, ולא להשאירה נצורה לעת
מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, וראו גם: ע"א
7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם); ע"א
663/98 זאב ויניק נ' לביבה אברהים לחאם (לא פורסם); ע"א 5397/97 יערי
נ' אידיק (לא פורסם)). לפיכך, היה על המערערים להעלות את טענותיהם בסמוך למועד
אמירת הדברים על ידי בית המשפט ולא להמתין עד שיגיעו ההליכים כמעט לידי סיום.
שנית, אף לגופן של הטענות, הרי שלא מצאתי בהתבטאויות אותן מייחסים המערערים לבית
המשפט, כדי להצביע על כך כי בית המשפט גיבש דעה סופית ונחרצת בעניינם של המערערים
וכי דעתו "ננעלה". רוב האמירות המיוחסות לבית המשפט - וספק בעיני אם
חלקן כלל היה ראוי להיאמר - נאמרו בשלבים מוקדמים של ההליכים, עוד בטרם הביאו
הצדדים את מכלול ראיותיהם בפני בית המשפט, ואין בהם להעיד כי לבו של בית המשפט
"ננעל" בפני טענות המערערים. בית המשפט אף קבע בהחלטתו כי לא גיבש את
דעתו באופן שעם הצגת מכלול הראיות דעתו לא תשתנה. באשר לדברים המיוחסים לבית המשפט
במסגרת נסיונותיו להביא את הצדדים לידי פשרה, הרי דברים אלה אינם אלא דברים
לכאורה, אשר נועדו לצורף ייעול הדיון ואין בהם להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא
פנים בניהול המשפט (ראו: ע"א 2501/00 עביר אבו כף נ' מוחמד אבו כף וקרנית
(לא פורסם); ע"א 131/00 מנחם סורפין נ' אמבר אגודה שיתופית חקלאית
בע"מ (לא פורסם)).
6. באשר לטענות המערערים, כי בית המשפט פסל שאלה
שהציג בא כוחם, וכי נתן החלטה בבקשת האפוטרופא מבלי שקיבל וביקש את תגובתם, הרי
שמבלי להביע עמדה באשר לנכונות ההחלטות לגופן, הדרך הראויה לתקוף החלטות אלו הוא
באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור - על פי סדרי הדין - ולא באמצאות הגשת
בקשת פסלות וערעור פסלות (ראו למשל: ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס
(לא פורסם); ע"א 7186/98 שלמה מלול נ' אלברט ג'אן (לא פורסם); ע"א
220/99 ח.ר. דולומיט חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות רדימיקס (ישראל)
בע"מ (לא פורסם); ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ'
הרב משה יהודה לייב רבינוביץ (לא פורסם)).
מטעמים אלה אני מורה על דחיית הערעור.
המערערים יישאו בהוצאות
האפוטרופא בסכום כולל של 3,000 ש"ח.
ניתן היום, ב' בטבת התשס"ב (17.12.2001).
ה
נ ש י א
_________________
העתק
מתאים למקור 01094550.A01 /דז/
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית
המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]