אלכסנדר אורזלין נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 945/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 945/15 ע"פ 995/15 ע"פ 1082/15 - ג' לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער בע"פ 945/15: המערער בע"פ 995/15: המערער בע"פ 1082/15: אלכסנדר אורזלין עומרי חסן יהודה יחזקאל דבש נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל שלושה ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 30.12.2014, בת"פ 19165-03-13, שניתן על-ידי כב' השופטת ש' בן שלמה תאריך הישיבה: ד' בתשרי התשע"ו (17.9.2015) בשם המערער בע"פ 945/15: בשם המערער בע"פ 995/15: בשם המערער בע"פ 1082/15: עו"ד גלית בש עו"ד אורלי פרייזלר עו"ד ארז מלמד בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד תומר סגלוביץ' גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו שלושה ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 30.12.2014, בת"פ 19165-03-13, שניתן על-ידי כב' השופטת ש' בן שלמה. 1. המערערים הורשעו, על יסוד הודאתם במסגרת הסדרי טיעון עם המשיבה, בעבירות שיוחסו להם בכתב אישום מתוקן, כמפורט להלן: למערער בע"פ 945/15 (להלן: אורזלין) יוחסו בכתב האישום המתוקן העבירות כדלקמן: שוד בנסיבות מחמירות (שש עבירות), לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ניסיון שוד, לפי סעיף 402(א) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; קשירת קשר לפשע (שש עבירות), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; נשיאה או הובלת נשק (שש עבירות), לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט (שש עבירות), לפי סעיף 244 לחוק העונשין. למערער בע"פ 1082/15 (להלן: דבש) ייחס כתב האישום המתוקן את העבירות הבאות: שוד בנסיבות מחמירות (שתי עבירות), לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין; ניסיון שוד, לפי סעיף 402(א) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; סיוע לאחר מעשה, לפי סעיפים 260 ו-261(1) לחוק העונשין; קשירת קשר לפשע (שתי עבירות), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; נשיאה או הובלת נשק (שלוש עבירות), לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט (שלוש עבירות), לפי סעיף 244 לחוק העונשין. נוסף על אלה, ייחס כתב האישום המתוקן למערער בע"פ 995/15 (להלן: חסן) שתי עבירות של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין; ועבירה של נשיאה או הובלת נשק, לפי סעיף 144(ב). 2. בגזר דינו, מיום 30.12.2014, השית בית משפט קמא על המערערים את העונשים המפורטים להלן: על אורזלין הוטלו 10 שנות מאסר לריצוי בפועל, בגין העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. בנוסף, הפעיל בית משפט קמא עונש מאסר מותנה, בן 12 חודשים, אשר הושת על אורזלין במסגרת ת"פ 29839-07-11, כך שמחצית מעונש זה תרוצה בחופף והשאר במצטבר. בסך הכל, דן בית משפט קמא את אורזלין ל-10.5 שנות מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. עוד הוטלו על אורזלין פיצויים בסך 2,500 ₪, לכל אחד מקורבנות העבירות. דבש נידון ל-40 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו; והושת עליו קנס כספי בסך 10,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו. על חסן נגזרו 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל. כמו-כן, הופעל עונש של 3 חודשי מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד נגד חסן, והושת עליו במסגרת ת"פ 1905/08, כך שכולו ירוצה בחופף. כמו-כן, חוייב חסן בתשלום קנס בסך 5,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. עוד השית בית משפט קמא על כלל המערערים 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעברו, במשך 3 שנים, עבירה בנשק או עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע; ו-6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעברו במשך 3 שנים, עבירת איומים או רכוש מסוג עוון, למעט תגרה או החזקת נכס חשוד כגנוב. עובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגד המערערים 3. כתב האישום המתוקן שהוגש נגד המערערים מחזיק שישה אישומים. כנטען בחלק הכללי לכתב האישום, בחודש אוקטובר 2012 או בסמוך לכך, החליטו אורזלין ואלכס גרשר (להלן: גרשר) לבצע מעשי שוד מזויינים בסניפי בנק ודואר בסביבת העיר רחובות. מעשי השוד תוכננו על-ידי אורזלין, באשר הוא בחר את הסניפים שישָדדו; החליט על חלוקת התפקידים בין הקושרים למעשי השוד; סיפק את כלי הנשק; וסייע באבטחה ובהימלטות. לצד זאת, שימש גרשר כמבצע בפועל של מעשי השוד, בכך שנכנס לסניפי הבנק או הדואר, כשהוא חבוש בקסדה, ושדד, באיומי אקדח, אלפי שקלים, שהתחלקו בין הקושרים. יתר הקושרים, כך נטען, סייעו לביצוע מעשי השוד בעיקר בהכנה לקראתם; הסעתו של גרשר לסניפים שנשדדו; המתנה לגרשר מחוץ לסניפים אלו, לצורך מילוט; וסיוע בהסתרת הציוד ששימש לשוד. על-פי עובדות האישום הראשון, ביום 26.11.2012 או בסמוך לכך, קשרו גרשר, לידור ברחנין (להלן: ברחנין), ואורזלין קשר לביצוע שוד מזויין בסניף דואר, ברחוב הרצל 2 בקריית עקרון. בהתאם לתכנון, ביום 27.11.2012, בשעה 17:15 או בסמוך לכך, הסיע ברחנין את גרשר לסניף הדואר באמצעות קטנוע. ברחנין נותר להמתין על הקטנוע בסמוך לסניף, בעוד גרשר נכנס לסניף, כשהוא חובש קסדה, ועל גבו תיק גב ובתוכו אקדח, אותו סיפק אורזלין מבעוד מועד. בתוך הסניף, התקרב גרשר לדלפק, שלף את האקדח מהתיק, כיוון אותו לעבר שתי פקידות שעמדו מאחורי הדלפק, וצעק לעברן "זה שוד, תביאי את הכסף"; ו-"את כל הכסף". הפקידות נענו לדרישתו של גרשר, ומילאו את התיק בכסף. מיד בהמשך, נטל גרשר את התיק, כשבתוכו 15,960 ₪, יצא בריצה החוצה מן הסניף, עלה על הקטנוע בו נהג ברחנין, והשניים נמלטו מהמקום. לאחר מכן, נפגשו גרשר, אורזלין וברחנין, וחילקו ביניהם את "השלל". כנטען באישום השני לכתב האישום המתוקן, ביום 4.12.2012, קשרו גרשר, אורזלין, ברחנין ואלירן כהן (להלן: כהן) קשר לביצוע שוד מזויין בסניף "בנק פועלי אגודת ישראל" ברחוב עזרא 4 ברחובות, סניף אותו בחר אורזלין כיעד עבור מעשה השוד, בסוברו כי מדובר בסניף שאינו מאובטח, ואשר מוחזק בו כסף רב. בהתאם לתוכנית הקשר, ביום 5.12.2012, יצאו אורזלין וברחנין אל הסניף, ברכב "מאזדה 3", וכרבע שעה לאחר מכן, יצאו כהן וגרשר אל הסניף על גבי הקטנוע. גרשר וכהן החנו את הקטנוע בסמוך לכניסה לסניף, ונכנסו לתוכו, בעוד אורזלין תצפת, וברחנין נותר להמתין ברכב. גרשר וכהן נכנסו לסניף, כשהם חובשים קסדות לראשם, ועוטים כפפות על ידיהם, והתקרבו לדלפק. גרשר שלף מהתיק אקדח, אותו מסר לו אורזלין מבעוד מועד, כיוונוֹ לעבר פקיד הבנק, קרא לעברו "זה שוד", ומסר לידי הפקיד את התיק על מנת שיכניס לתוכו את הכסף. הפקיד נענה לדרישתו של גרשר, והכניס לתיק סכום של 12,670 ₪. לאחר מכן, יצאו גרשר וברחנין במהרה מן הסניף, וכלל הקושרים נמלטו מהמקום. בהמשך, נפגשו הקושרים, וחילקו ביניהם את סכום הכסף שנגנב. כעולה מן האישום השלישי, עובר ליום 17.12.2012, קשרו גרשר, אורזלין, כהן ודבש קשר לביצוע שוד מזויין בסניף הדואר ברחוב דרך ירושלים 2 בשכונת "שרונה" שברחובות. ביום 17.12.2012, נפגשו גרשר, כהן ודבש בסמוך לסניף הדואר, והבחינו כי ישנם אנשים רבים בסניף, ולפיכך עזבו את המקום. למחרת, ביום 18.12.2012, בשעה 09:30 או בסמוך לכך, הגיעו גרשר וכהן אל הסניף על גבי הקטנוע. כהן נותר להמתין על הקטנוע בסמוך, בעוד גרשר נכנס אל הסניף, כשהוא חובש קסדה לראשו ועוטה כפפות על ידיו, התקרב לדלפק, שלף מהתיק אקדח, אותו סיפק אורזלין טרם ביצוע השוד, כיוונוֹ לעבר פקידה שנכחה במקום, והורה לה להכניס כסף לתיק. הפקידה עשתה כדברו של גרשר, והכניסה לתיק סכום של 12,670 ₪. מיד בהמשך, יצא גרשר בריצה מן הסניף, עלה על הקטנוע בו נהג כהן, והשניים נמלטו מהמקום עד אשר הגיעו לנקודת מפגש, בה המתין דבש. בנקודת המפגש נכנס גרשר אל הרכב בו המתין דבש, והשניים נסעו מן המקום. בהמשך, חילקו הקושרים ביניהם את הכספים שנגנבו. באישום הרביעי נטען, כי עובר ליום 31.12.2012, קשרו גרשר, אורזלין וכהן קשר לביצוע שוד מזויין בסניף "בנק לאומי", ברחוב שדרות אליהו 8, שבמזכרת בתיה. במסגרת הקשר, ביום 31.12.2012, הגיעו גרשר וכהן לסניף. כהן נותר להמתין מחוץ לסניף, בעוד גרשר נכנס לתוכו, כשהוא חובש קסדה לראשו, ועוטה כפפות על ידיו. גרשר התקרב לדלפק, הניף אקדח, שנמסר לו על-ידי אורזלין כחלק מן התכנון המוקדם, וצעק "זה שוד, תביאו את הכסף". מנהלת בסניף, אשר עמדה בסמוך, נענתה לבקשתו של גרשר והכניסה לתיק סכום של 2,260 ₪. גרשר יצא מן הסניף במהרה, עלה על הקטנוע בו נהג כהן, והשניים נסעו מהמקום, אל בית סבו של דבש, שבמושב יציץ, שם הסתירו את הציוד ששימש לשם ביצוע העבירה. לאחר זאת, חילקו הקושרים ביניהם את "השלל" שנגנב. על-פי האישום החמישי, ביום 1.1.2013, לאחר שנעצר כהן לחקירה בחשד למעורבות בארבעת מקרי השוד המתוארים לעיל, נמלטו גרשר ודבש לבאר שבע, למקום מסתור אצל עידן ברוך, חברו של אורזלין. בהנחייתו של אורזלין, תר גרשר אחר סניף בנק שאינו מאובטח, לצורך ביצוע שוד, ואיתר את סניף "בנק לאומי" ברחוב ז'בוטיסקי 13, שבבאר שבע. בהמשך, נסעו אורזלין, דבש וחסן בסביבת הבנק, לצורך בחינת התאמתו לשוד המתוכנן. בהתאם לקשר, ביום 21.1.2013, בשעה 17:30 או בסמוך לכך, הגיעו גרשר ודבש לסניף. דבש נותר להמתין מחוץ לבנק, בעוד גרשר נכנס לתוכו, כשהוא חובש קסדה, התקרב לדלפק, שלף אקדח שסיפק אורזלין מבעוד מועד, דרך את האקדח, כיוונוֹ לעבר הפקידה, וקרא "זה שוד, שימי את הכסף בתיק". מיד בהמשך, הסתובב גרשר לעבר פקיד אחר, והורה לו "אתה, אל תעשה כלום". הפקידה נענתה לדרישתו של גרשר, והעבירה לתיק סכום של 4,970 ₪. גרשר יצא מן הסניף, עלה על הקטנוע ונסע עם דבש מן המקום. מאוחר יותר, חולק סכום הכסף שנגנב בין הקושרים. כאמור באישום השישי לכתב האישום המתוקן, ביום 26.1.2013 או בסמוך לכך, קשרו גרשר, אורזלין, דבש וחסן קשר לביצוע שוד מזויין בסניף הדואר ברחוב דוד אלעזר 68, שברחובות. בהתאם לתוכנית הקשר, ביום 28.1.2013, בשעה 16:00 או בסמוך לכך, הגיעו גרשר ודבש בסמוך לסניף הדואר. דבש המתין מחוץ לסניף ברכב "מיצובישי", בעוד גרשר נכנס לבנק כשהוא חובש קסדה, התקרב לדלפק, שלף אקדח, אותו מסר אורזלין עובר למעשה השוד, כיוון אותו לעבר הפקידה וצעק "כולם לצאת, זה שוד, לא לעשות שטויות". בהמשך, הורה גרשר לפקידה להעביר כסף מקופתה לתוך שקית צהובה אותה מסר לה. הפקידה עשתה כדברו של גרשר, והכניסה לשקית סכום של 5,350 ₪. גרשר יצא מן הסניף, נמלט עם דבש מן הזירה, והשניים נסעו עד לנקודת מפגש, בה המתין חסן. בנקודת המפגש, עבר גרשר לרכבו של חסן והשניים עזבו את המקום. לאחר זאת, חילקו הקושרים ביניהם את סכום הכסף שנגנב ביניהם. יצויין, כי נגד גרשר וברחנין הוגש כתב אישום נפרד, אשר תוקן בשנית, ועל יסוד הודאתם, לאחר הסדרי טיעון עם המשיבה, הם הורשעו בעבירות שיוחסו להם, במסגרת ת"פ 19235-03-13. גזר דינו של בית משפט קמא 4. ביום 30.12.2014, גזר בית משפט קמא את דינם של המערערים, במאוחד. בפתח דבריו, נתן בית משפט קמא את דעתו לתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינם של דבש וחסן. שירות המבחן התרשם, כי מדבש נשקפת רמת מסוכנות בינונית להישנות עבירות מסוג זה, וניכר עליו כי הוא אינו מעוניין להשתלב בהליך טיפולי כלשהו. לפיכך, המליץ שירות המבחן על ענישה מוחשית וקונקרטית בעניינו של דבש, על דרך של מאסר מאחורי סורג ובריח. אשר לחסן, התרשם שירות המבחן כי הוא נוטל אחריות מלאה על מעשיו, ומביע חרטה מלאה וכנה על התנהגותו. ואולם, כך לעמדת שירות המבחן, נשקפת מחסן מסוכנות בינונית לביצוע עבירות דומות בעתיד. משכך, ובשים לב לתהליך שיקומי שחסן מצוי בעיצומו, המליץ שירות המבחן על ענישה קונקרטית של מאסר בפועל, לתקופת זמן שאינה ממושכת. בהמשך, התייחס בית משפט קמא לגזר הדין שניתן בעניינם של גרשר וברחנין, מיום 23.4.2014, בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ק' רג'יניאנו). אשר לגרשר, שהיה מבצעם של כלל מעשי השוד, נקבע כי מתחם הענישה ההולם עבור כל אחד מן המעשים שביצע ינוע בין 3.5 ל-5.5 שנות מאסר לריצוי בפועל. לקולת עונשו של גרשר, נשקלו הודאתו באשמה, והבעת החרטה על-ידו, ולחובתו עמד לו לרועץ עברו הפלילי המכביד. לבסוף, נגזרו על גרשר 10 שנות מאסר לריצוי בפועל, בנוסף לעונשים נלווים. כמו-כן, הופעל בחופף עונש של 7 חודשי מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו. עוד יצויין, כי, במסגרת גזר דין זה, הוטלו על ברחנין 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בגין ביצוע עבירות של שוד בנסיבות מחמירות; סיוע לשוד בנסיבות מחמירות; קשירת קשר לפשע; נשיאה או הובלת נשק; שינוי זהות של רכב או של חלק מרכב; ושיבוש מהלכי משפט (שתי עבירות). לבסוף, החליט בית משפט קמא לאמץ את מתחמי הענישה שנקבעו בכתב האישום האחר, ככל שהדבר נוגע לגרשר ולברחנין, לגביו נקבע מתחם הנע בין 24 ל-48 חודשי מאסר. בבואו לקבוע את עונשם של המערערים בתוך מתחמי הענישה שנקבעו כאמור לעיל, עמד בית משפט קמא על תפקידו וחלקו של כל אחד מהם בהוצאה לפועל של מעשי השוד. נקבע, כי אורזלין היה ה"מוח מאחורי הפרשייה", באשר הוא תכנן לפרטי פרטים את המעשים, וסיפק לגרשר את הנשק לביצועם. מרכזיותו הרבה של אורזלין נלמדת, כך נקבע, גם לנוכח העובדה שאף במעשי שוד, בהם הוא לא נכח כלל בזירה או בסמוך לה, קיבל אורזלין חלק שווה מסכום הכסף שנשדד, דבר המצביע "על תרומתו, על חלקו הדומיננטי ועל רצונו ויכולתו להישאר מאחורי הקלעים". לחומרת עונשו של אורזלין, זקף בית משפט קמא את עברו הפלילי המכביד, הכולל עבירות של החזקת נשק. לזכותו של אורזלין, נשקלה הודאתו באשמה שיוחסה לו, הגם שזו באה לאחר 5 ישיבות של הוכחות. על יסוד האמור, קבע בית משפט קמא כי עונשו של אורזלין לא יכול ליפול מעונשו של גרשר, "שהרי ללא מוח מתכנן ויוזם לא היו מבוצעות העבירות". על יסוד האמור, גזר בית משפט קמא על אורזלין 10.5 שנות מאסר לריצוי בפועל (כולל הפעלה חלקית של מאסר מותנה), ואת יתר העונשים המפורטים בפסקה 3 לעיל. בהתייחס למעשיו של דבש, אשר הורשע, כאמור, בין היתר, בניסיון לשוד ובשתי עבירות של סיוע לשוד, קבע בית משפט קמא כי מדובר במי שהיה "במעגל הראשון", המקיף את גרשר ואורזלין. לקולת עונשו של דבש, שקל בית משפט קמא את הודאתו במיוחס לו, את החרטה שהפגין, ואת מאפייני אישיותו, כעולה מתסקיר שירות המבחן בעניינו. לאחר זאת, השית בית משפט קמא על דבש 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ואת יתר העונשים האמורים בפסקה 3 לעיל. אשר לעונשו של חסן, ובשים לב לכך שהוא הורשע בביצוע עבירות במסגרת שני האישומים האחרונים בלבד, ציין בית משפט קמא כי חסן השתלב למעשה ב"חבורה מתפקדת". על רקע זה, כך לשיטתו של בית משפט קמא, יש לראותו כחלק מן "המעגל השני" המקיף את שני המעורבים העיקריים בפרשה. עוד נקבע, כי עונשו של חסן צריך להיות קרוב לעונשו של ברחנין (עליו הוטלו, כאמור, 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל), לאור חלקם הדומה במעשי השוד. עם זאת, לנוכח העובדה שברחנין הורשע גם בעבירה אחת של שוד, להבדיל מסיוע לשוד בלבד, עונשו של חסן צריך להיות פחות חמור. לאור האמור, גזר בית משפט קמא על חסן 20 חודשי מאסר, ואת יתר העונשים המפורטים בפסקה 3 לעיל. טענות הצדדים בערעורים ערעורו של אורזלין 5. לטענתו של אורזלין, שגה בית משפט קמא בקובעו כי יש להשוות בין עונשו לעונש שהושת על גרשר. נטען, בהקשר זה, כי גרשר היה האדם הדומיננטי בחבורה, ולחובתו עבר פלילי מכביד ביותר. משכך, סבור אורזלין כי עונשו צריך להיות נמוך משמעותית מעונשו של גרשר. אורזלין הוסיף וטען, כי כלל המעורבים במעשי השוד נהגו להתחלק בסכומי הגניבה שווה בשווה, דבר המלמד כי לא היתה כל היררכיה ביניהם. לגישתו של אורזלין, קיים "קשר הדוק" בין כלל העבירות בהן הורשע, ולפיכך, כך נטען, מעשיו של אורזלין נכללים בגדרי "אירוע אחד", ובשל כך היה מקום לקבוע עבורו מתחם ענישה אחד, בגין כלל העבירות. לבסוף, הצביע אורזלין על נסיבות חייו הקשות, המצדיקות, לשיטתו, הפחתה ניכרת בעונשו. עוד נטען, כי בדומה לגרשר היה מקום להפעיל את עונש המאסר המותנה בעניינו של אורזלין בחופף ולא בהצטברות של 6 חודשים. 6. במענה לטענותיו של אורזלין, סבורה המשיבה כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא. לטענת המשיבה, לאורזלין היה חלק משמעותי ביותר במעשי השוד, ואין לערוך כל הבחנה בינו לבין גרשר, באשר המעשים לא היו יכולים להתרחש בלי שניהם, גם יחד. אורזלין, כך נטען, שימש כיוזם של המעשים האלו, ובין היתר הוא נהג להתקשר כדי לוודא "בזמן אמת" כי הדברים מתנהלים כמתוכנן. ערעורו של דבש 7. בערעורו, טען דבש כי בית משפט קמא נפל לכלל משגה בקביעת מתחם הענישה למעשיו. זאת שכן, מתחם הענישה שנקבע נשען על מקרים חמורים יותר, באורח משמעותי, מעניינו של דבש, ואשר אינם משקפים נכוחה את מדיניות הענישה המקובלת בעבירות הקונקרטיות, אותן ביצע. עוד נטען, כי לא נשקלו לזכותו של דבש מכלול נסיבות העבירה, ובכך היה כדי לשלול, בנסיבות העניין, את האפשרות לסטות ממתחם הענישה משיקולי שיקום וצדק. לבסוף, סבור דבש כי היה ראוי לזקוף לקולת עונשו בתוך מתחם הענישה את נסיבותיו האישיות "יוצאות הדופן", ובכללן, מצבו האישי והמשפחתי; וחרטתו הכנה על מעשיו. 8. המשיבה, מצידה, סומכת את ידיה על גזר דינו של בית משפט קמא. לא ניתן להתעלם, כך לעמדת המשיבה, מהעובדה שדבש היה מעורב, במידה זו או אחרת, בארבעה מעשי שוד, ומכאן שהוא נכלל בגדר "המעגל הראשון" של הקושרים. לכך יש להוסיף, כך סבורה המשיבה, את חלקו הדומיננטי של דבש באירועי השוד, באשר הוא היה שותף לתכנון המוקדם; המתין בשני מקרים ברכב המילוט; וסיפק מקום מסתור בבית סבו. ערעורו של חסן 9. בערעור שלפנינו, טען חסן כי שגה בית משפט קמא משלא נתן משקל מכריע לקולת עונשו, לעובדה שהוא הצטרף לקבוצת הקושרים בשלב מתקדם, ולאחר שהחבורה ניהלה, באופן תדיר ומאורגן, אירועי שוד קודמים. עוד נטען, כי היה מקום להפחית בעונשו של חסן, גם בשל כך שהוא לא יזם ולא תכנן, אף לא אחד מבין אירועי השוד בהם השתתף. בהתייחס לקביעתו של בית משפט קמא, לפיה יש מקום לגזור את עונשו של חסן בקירוב לעונש שנגזר על ברחנין, נטען, כי רב השוני על הדומה בין השניים. זאת שכן, חסן סייע למעשי השוד בכך שהמתין עם רכבו במרחק ניכר מן הזירה, בעוד שברחנין השתייך "למעגל הראשון" של הקושרים. משכך, סבור חסן, כי יש מקום להפחית בעונשו באורח משמעותי, וליצור הבחנה ברורה בין עונשו לבין גזר דינו של ברחנין. חסן הוסיף וטען, כי קיימות נסיבות מיוחדות בעניינו המצדיקות הפחתה בעונשו, ובין היתר, גילו הצעיר; ונסיבות חייו הקשות. 10. לגישת המשיבה, אין כל הצדקה להתערב בעונשו של חסן. נטען, כי אין בסיס להבחנה שמציע חסן בינו לבין ברחנין. זאת שכן, חרף טענותיו של חסן, בהקשר זה, לחובתו של חסן עבר פלילי, בעוד שעברו הפלילי של ברחנין נקי; חסן הודה במיוחס לו אך ורק לאחר שהתקיימו 5 ישיבות הוכחות, בעוד שברחנין הודה מוקדם הרבה יותר; ומכל מקום בית משפט קמא הלכת "כברת דרך" לקראת חסן, בכך שחפף באופן מלא מאסר על תנאי בן 3 חודשים, שהיה תלוי ועומד נגדו. תסקירים משלימים 11. ביום 17.8.2015, הגיש שירות המבחן תסקיר מבחן משלים בעניינו של דבש. על-פי התסקיר המשלים, עם תחילת ריצוי מאסרו, ביום 1.2.2015, השתלב דבש באגף דתי, והחל לעסוק במפעל לייצור ציציות. שירות המבחן ציין, כי דבש הביע מוטיבציה להשתלב בתהליכים טיפוליים, ואולם ניכר עליו כי הוא יתקשה להשתלב בטיפול משמעותי כגון דא, לאור קשייו לשתף ולהעמיק במחשבותיו. לצד זאת, סבור שירות המבחן כי דבש פועל בהתאם לכישוריו ויכולותיו, נענה לחוקים ולגבולות המוצבים לו בין כותלי הכלא, ומשתדל להתנהל באורח תקין. 12. בתסקיר משלים שהוגש בעניינו של חסן, ביום 8.9.2015, נאמר כי חסן השתלב במאסרו באופן תקין. חסן, כך על-פי התסקיר המשלים, השתלב בחודשים האחרונים בקבוצה טיפולית, במסגרתה הוא נוטל חלק פעיל, מבצע מטלות, ומשתף אחרים בקשייו. במסגרת הטיפול, הביע חסן תסכול הקשור להשתייכותו לחברה שולית, ולביצוע העבירות על-ידו. על רקע זה, התרשם שירות המבחן כי חסן מגלה, לראשונה, רצון לבחון את עצמו ואת התנהגותו, ויש בדבר לסייע לו בעתיד להימנע מביצוע עבירות דומות. דיון והכרעה 13. לאחר שבחנתי בכובד ראש את גזר דינו של בית משפט קמא ונתתי דעתי להודעות הערעור מטעם המערערים, כמו גם לטיעוני הצדדים בפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעורים להידחות. סבורני, כי אין בעונשים אשר הושתו על המערערים משום חריגה מרמות הענישה המקובלות בעבירות דומות, ועל-כן אין כל בסיס להתערבותנו בעונש כערכאת ערעור (ע"פ 1521/14 אלפקיר נ' מדינת ישראל (16.9.2015); ע"פ 2177/13 פלוני נ' מדינת ישראל (9.7.2015); ע"פ 4498/14 גרידיש נ' מדינת ישראל (13.5.2015)). להלן אפרט את הטעמים שעל יסודם הגעתי למסקנתי זו, באשר לכל אחד מהמערערים. אורזלין 14. עיקר טענותיו של אורזלין מופנות כלפי ההשוואה שערך בית משפט קמא, בינו לבין גרשר. נטען, בהקשר לכך, כי היה מקום להשית על אורזלין עונש קל יותר מהעונש אשר הושת על גרשר, כמי שביצע, בפועל, את כלל מעשי השוד. אין בידי לקבל טענתו זו של אורזלין. אין חולק, ובכך הודה אורזלין כחלק מעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו, כי הוא שימש כ"מוח" מאחורי מעשי השוד בכללותם. אורזלין, כך נטען, בחר את סניפי הבנק והדואר שישדדו; החליט על חלוקת התפקידים בין הקושרים; סיפק את כלי הנשק לגרשר; וסייע באבטחה ובהימלטות מזירות השוד. על רקע זה, ברי כי לאורזלין היה תפקיד מכריע בהוצאתם לפועל של מעשי השוד. לפיכך, הנני תמים דעים עם בית משפט קמא, כי אין כל מקום לערוך הבחנה בין עונשיהם של השניים, ולהקל בעונשו של אורזלין. דברים אלה ישימים גם בנושא אופן הפעלת עונש המאסר המותנה בעניינו של אורזלין, שכן מדובר בהצטברות של 6 חודשי מאסר תוך חפיפה של תקופה דומה, כאשר בעניינו של גרשר הוחלט לחפוף 7 חודשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו. כך, שגם לגבי הפעלת עונשי המאסר המותנים קיים דמיון רב בין שני הנאשמים. 15. עיון בפסיקתו של בית משפט זה מלמד, כי העונש אשר הושת על אורזלין, היינו 10 שנות מאסר בפועל, עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה המקובלת והראויה בעבירות דומות. כך, בע"פ 4872/13 נחמני נ' מדינת ישראל (26.10.2014) (להלן: עניין נחמני), נידונו שני המערערים שם ל-5.5 ו-4.5 שנות מאסר לריצוי בפועל, בגין ביצועה של עבירה אחת של שוד בנסיבות מחמירות; קשירת קשר לפשע; והחזקה ונשיאת נשק. באותו מקרה, שימשו המערערים שם כמסייעים למבצעים העיקריים, אשר התפרצו לסניף בנק בחיפה. לאחר שהשודדים יצאו מן הבנק, הם נכנסו לרכבם של המערערים שם, ונמלטו מהמקום (ראו גם ע"פ 7516/12 פלוני נ' מדינת ישראל (1.8.2013), במסגרתו אושר עונש של 3 שנות מאסר שהושת על קטין, בגין ביצוע שוד אחד (שלא בנסיבות מחמירות), תוך שימוש באקדח דמה; ועוד ראו ע"פ 10364/06 חלאדי נ' מדינת ישראל (17.9.2007), שבו אושר עונש של 6 שנות מאסר לריצוי בפועל, שהוטל על קטין, אשר ביחד עם שני בגירים, ביצע שוד של סניף דואר). יש לחזור ולהזכיר את חומרת המעשים בהם הורשע אורזלין, אשר עמד בראש תוכנית עבריינית במסגרתה בוצעו שישה מעשי שוד מזויין, באמצעות "נשק חם". אורזלין העיד על עצמו, פעם אחר פעם, כי מורא החוק הינו ממנו והלאה, וגם עונש מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו לא הרתיעו. משאלה הם פני הדברים, דומה כי העונש אשר הושת על אורזלין הינו, בסופו של יום, עונש ראוי ומאוזן, אשר הולם את חומרת מעשיו. 16. עוד אציין, בבחינת למעלה מן הצורך, כי לא מצאתי ממש בטענתו של אורזלין, בעניין קביעת מתחמי הענישה בעניינו. מבלי להידרש לשאלה האם יש לראות את מכלול עבירותיו של אורזלין כ"אירוע אחד", אין כל ספק, לטעמי, כי כל אחת מעבירות השוד בהן הורשע אורזלין מהווה "מעשה", בגינו ניתן לקבוע עונש נפרד, בהתאם לסעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (ראו, בהקשר זה, ע"פ 437/13 אלחיאני נ' מדינת ישראל (24.8.2015)). סוף דבר, אין מקום להיעתר לערעורו של אורזלין, שכן עונשו עולה בקנה אחד עם רמת הענישה המקובלת בעבירות כגון דא, ובוודאי שאין מדובר בחריגה קיצונית מרמת ענישה זו. דבש 17. אשר לערעורו של דבש, שוכנעתי כי לא דבק כל פגם בגזר דינו של בית משפט קמא. לטעמי, מתחמי הענישה אותם אימץ בית משפט קמא בעניינו של דבש משקפים כהלכה את כלל השיקולים הרלוונטיים, לרבות מדיניות הענישה המקובלת בעבירות כגון דא. כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, דבש היה דמות דומיננטית ביותר בשלושה אישומים: השלישי, החמישי והשישי, והוא סייע, פעם אחר פעם, למילוטו של גרשר. משכך, ברי הוא כי מיקומו בהיררכיה בחבורה העבריינית היה "במעגל הראשון". נוסף על כך, יש להדגיש כי מתסקירו המשלים של שירות המבחן, עולה כי דבש איננו משתלב, נכון להיום, בהליך טיפולי כלשהו, דבר אשר, אף הוא, עומד לו לרועץ, ואינו יכול להצדיק כל הקלה בעונשו. לאור האמור, סבורני כי עונשו של דבש הינו עונש מידתי וראוי, הנותן מענה הולם לכלל השיקולים העומדים על הפרק. חסן 18. עיקר טרונייתו של חסן, נעוצה בפער הנמוך מידי, לשיטתו, בין העונש אשר הושת עליו, לבין עונשו של ברחנין. נטען, בהקשר זה, כי ברחנין מהווה דמות מרכזית יותר בהיררכיה העבריינית, מאשר חסן. במובחן מברחנין, כך סבור חסן, מעשיו שלו מלמדים כי הוא השתלב בחבורת השודדים בשלב מאוחר יותר של פעילותה, ונטל חלק פעיל (ואף זאת כמסייע בלבד) אך ורק בשני האישומים האחרונים. משכך, ובשים לב לעובדה שחסן המתין, בשני המקרים, בנקודת מפגש המרוחקת מזירת השוד, ברי הוא, לטענתו של חסן, כי הוא השתייך למעגל רחוק יותר של הקשת העבריינית, במקרה דנא. על רקע זה, מבקש חסן להפחית בעונשו, בהשוואה לעונש אשר הושת על ברחנין. אין בידי לקבל טענותיו אלו של חסן. כפי שנאמר, לא אחת, בבית משפט זה: "מלאכת גזירת העונש אינה מלאכה שרירותית, אך גם איננה מדע מדויק. עניין היא לשיקול דעת הנסמך על הערכת מכלול הנסיבות והשיקולים, תוך מתן משקל לנסיבותיו המיוחדות של העבריין, לאופיין של העבירות ולנסיבות ביצוען במקרה הנדון ולשיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי ובכללם שיקולי הרתעה, גמול, שיקום והגנה על שלום הציבור" (ע"פ 8870/12 סנד נ' מדינת ישראל (15.1.2014)). על יסוד הדברים האלה, דומה כי אין מקום להתערב בעונשו של חסן. בית משפט קמא נתן דעתו להבחנות עליהן מצביע חסן בערעורו, וקבע כי יש להטיל על חסן עונש קל יותר מעונשו של ברחנין, כאשר הפער בין העונשים יעמוד על ארבעה חודשי מאסר. מעבר לזאת, יש לזכור כי לחסן עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירה של תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש, ובנוסף, לחובתו רישום פלילי ללא הרשעה בעבירות של התנהגות פרועה במקום ציבורי; העלבת עובד ציבור; ותגרה במקום ציבורי, כאשר עונש מאסר על תנאי בן 3 חודשים הופעל על-ידי בית משפט קמא בחופף. דומה, אפוא, כי אין כל מקום ליצור פער עמוק יותר בין עונשיהם של חסן וברחנין. לאור האמור, סבורני כי אין הצדקה להתערב בעונשו של חסן, באשר מדובר בעונש ראוי ומידתי, המאזן כהלכה בין כלל השיקולים הצריכים לעניין. סוף דבר 19. על יסוד האמור לעיל, אמליץ לחבריי לדחות את שלושת הערעורים שלפנינו. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שהם. ניתן היום, ‏י"א בתשרי התשע"ו (‏24.9.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15009450_I03.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il