שר הפנים נ. פלוני

4 בבית המשפט העליון עע"מ 944/24 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט יחיאל כשר המערערים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה נגד המשיבות: 1. פלונית 2. פלונית 3. פלונית ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענינים מנהליים בתל אביב-יפו בעת"מ 44361-12-22 מיום 27.11.2024 שניתן על ידי כב' השופטת מיכל אגמון-גונן תאריך ישיבה: י"ז חשוון התשפ"ה (18.11.2024) בשם המערערים: עו"ד רן רוזנברג ; עו"ד גיא ורדי בשם המשיבות: עו"ד דניאלה יעקובי; עו"ד חגי קלעי; עו"ד ליאור סוקול פסק-דין הנשיא יצחק עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (כבוד השופטת מ' אגמון-גונן) בעת"מ 44361-12-22 מיום 27.11.2023. בגדרו של פסק הדין, התקבלה עתירה לחייב את המערערת 2 (להלן: הרשות) לרשום את המשיבה 3 (להלן: הקטינה) כבתן של המשיבות 2-1 (להלן: המשיבות). זאת, בהסתמך על תעודת לידה מארצות הברית, שבה המשיבות הוגדרו שתיהן כאימהותיה של הקטינה (להלן: תעודת הלידה). 1. עובדות המקרה וטענות הצדדים תוארו בפירוט על ידי בית המשפט לענינים מינהליים, ולא מצאתי לשוב על הדברים במלואם. די אם אציין כי המשיבה 1 היא אזרחית ישראלית שעברה לארצות הברית, שם פגשה את המשיבה 2, אישה טרנסג'נדרית אזרחית המקום, ומאז השתיים מקיימות תא משפחתי משותף. לאחר שהמשיבה 1 הרתה באופן ספונטני מזרעה של המשיבה 2, ביום 31.5.2019 ילדה המשיבה 1 את הקטינה. בהתאם לכך, בתעודת הלידה נרשמו שתי המשיבות כאימהותיה. 2. בשנת 2020 המשיבות עברו להתגורר בברלין ובחודש פברואר 2022 פנו לקונסוליה הישראלית בעיר בבקשה להנפיק לקטינה דרכון ישראלי ולהירשם בו כאימהותיה בהסתמך על תעודת הלידה. על רקע זה, לאחר שיח ושיג בין המשיבות ונציגי הקונסוליה, ביום 2.6.2022 קיבלה המשיבה 1 הודעת דואר אלקטרוני מהקונסוליה שבה נכתב כי "היות ובת הזוג [המשיבה 2 – י"ע] הנה טרסג'נדר יש להמציא הוכחות כי הילד נושא את המטען הגנטי שלה ולכן יש להפנותם לבית המשפט בארץ [כך במקור – י"ע]". עוד נכתב כי ניתן לבצע רישום של הקטינה כאזרחית ישראל, אולם ללא פרטיה של המשיבה 2. אחר הדברים הללו, פנו המשיבות לשרת הפנים, למנכ"ל הרשות וליועץ המשפטי של הרשות בטענה כי הסירוב לרשום את המשיבה 2 נעשה שלא כדין. בעיקרו של דבר, נטען כי מעת שהוצגה בפני הרשות תעודת הלידה ולפיה נרשמו המשיבות שתיהן כאימותיה של הקטינה, לא היה מקום למנוע את רישומה של המשיבה 2 ולהתנות אותו בדרישות נוספות. פניות אלה לא קיבלו מענה. משכך, הגישו המשיבות את העתירה מושא ערעור זה, בדרישה להורות לרשות לרשום את שתי המשיבות כהוריה של הקטינה. 3. בית המשפט לענינים מינהליים קיבל את העתירה, תוך שקבע כי לאור פסיקתו העקבית של בית משפט זה בעניין היקף שיקול הדעת המוקנה לרשות במקרים שבהם מתבקש רישום פרטים במרשם האוכלוסין בהסתמך על תעודה זרה, העתירה "אינה מגלה מורכבות מיוחדת וההכרעה בה בהתאם לדין ולהלכה הנוהגת היא פשוטה". 4. בהגיעו למסקנה האמורה פנה בית המשפט לענינים מינהליים לסעיף 19ב לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק או חוק מרשם האוכלוסין), אשר קובע כי "פרט רישום של תושב הנרשם לראשונה יירשם על פי תעודה ציבורית שהוצגה לפקיד הרישום". בהקשר זה, הדגיש בית המשפט לענינים מינהליים את ההלכה שנקבעה בבג"ץ 143/62 פונק שלזינגר נ' שר הפנים, פ"ד יז 225 (1963), שלפיה תפקידו של פקיד הרישום בלשכת האוכלוסין הוא "של מאסף חומר סטטיסטי לצורך ניהול ספר התושבים, ושום סמכות שיפוטית לא ניתנה בידו" ולכן "משהומצאה לפקיד ראיה לכאורה, חייב הוא להסתפק בכך" (שם, בעמ' 244 ו-249; להלן: הלכת פונק שלזינגר). בית המשפט לענינים מינהליים קבע כי הלכה זו, אשר יושמה בעקביות בפסיקות מאוחרות של בית משפט זה, חלה גם בענייננו. בהתאם לכך, משהציגו המשיבות לפקיד הרישום תעודת לידה מארצות הברית שבה צוינו שתיהן כאימהותיה של הקטינה, קבע בית המשפט לענינים מינהליים כי לא היה בסמכותו של פקיד הרישום למנוע את רישומה של המשיבה 2 כהורה. 5. בתוך כך, בית המשפט לענינים מינהליים עמד על הדמיון בין ענייננו ובין בג"ץ 566/11 ממט-מגד נ' משרד הפנים, פ"ד סו(3) 493, 537 (2014) (להלן: עניין ממט-מגד), שם נדונה, בין היתר, שאלת רישום בן זוג של אב ביולוגי כהורה במרשם האוכלוסין, ונקבע כי "די בתעודות הציבוריות שהוצגו [...] כדי לחייב את פקיד הרישום לרשום את בן הזוג השני כהורה" (שם, בעמ' 537). בית המשפט לענינים מינהליים הדגיש כי אין בהוריית הקטינה מזרע של המשיבה 2 (דהיינו שגם המשיבה 2 היא הורה ביולוגי) כדי לחרוג מהכלל, שלפיו מוטלת על הרשות החובה לרשום את הפרטים כפי שהם מופיעים בתעודה הציבורית הזרה, כל עוד אין מדובר באי-נכונות הגלויה לעין (בג"ץ 1779/99 ברנר-קדיש נ' שר הפנים, פ"ד נד(2) 368 (2000) (להלן: עניין ברנר-קדיש)). נהפוך הוא – בית המשפט לענינים מינהליים ציין כי עצם קיומה של עובדה חיצונית לתעודה, כדוגמת זיקה ביולוגית בין המשיבה 2 והקטינה, מהווה דווקא טעם לפישוט הליך הרישום. בהתאם, נקבע כי יש לדחות את עמדת הרשות המובילה להכבדה בהליך רישום ההורות תוך התנייתו בביצוע בדיקה גנטית. 6. על פסק דין זה נסב הערעור דנן, שבו טוענים המערערים (שר הפנים, המערער 1, והרשות), בעיקרם של דברים, כי לא היה מקום להחיל את ההלכות שעניינן רישום פרטים במרשם האוכלוסין על סמך תעודות ציבוריות זרות על נסיבות המקרה דנן, שעה שמדובר בבקשה לרישום הורות על בסיס זיקה ביולוגית, בשונה מהורות "רישומית" בלבד. 7. לגישת המערערים, מעת שנטען כי המשיבה 2 היא הורה ביולוגי יש לבחון את בקשת המשיבות בדומה לבקשה שגרתית לרישום קטין שנולד בחו"ל לאם ישראלית ולאב זר. לשיטתם, בקשה מסוג זה מחייבת הודעה לפקיד הרישום על הלידה תוך שלושים יום, לה תצורפנה תעודת לידה וראיות "לפרי הבטן". בנוסף, ולעניין רישומו של אב לקטין, מפנים המערערים לנוהל משרד הפנים – מינהל האוכלוסין 2.2.0007 שעניינו "הוספת פרטי אב לקטין תושב ישראל הרשום במרשם האוכלוסין" (1.4.2012) (להלן: הנוהל או נוהל הוספת פרטי אב). בהתאם לנוהל זה, מקום בו מוגשת בקשה לרישום אב למעלה משנה לאחר הלידה יש צורך להציג פסק דין הקובע את האבהות. בהתאם לכך, המערערים טוענים כי גם בענייננו, בשים לב לחלוף הזמן מלידת הקטינה ועד הגשת הבקשה, היה על המשיבות לספק ראיות לקשר גנטי בין המשיבה 2 והקטינה שייתמכו בפסק דין. עוד נטען כי דרישות אלו אינן מהוות "הכבדה" על הליך הרישום אלא יישום של הוראות הדין באופן שוויוני, ללא קשר למגדר או לנטייה מינית. 8. המשיבות, מצדן, טוענות כי צדק בית המשפט לענינים מינהליים כשחייב את הרשות לרשום את הורותה של המשיבה 2. לטענתן, מרשם האוכלוסין אינו מבחין בין אופן כינון ההורות (ביולוגית או אחרת), וממילא כל הורות, מכל מין וסוג, הנרשמת במרשם – היא "רישומית". בהקשר זה, המשיבות מדגישות את ההבחנה בין שתי סוגיות נפרדות – שאלת הקניית מעמד אזרחי על פי חוק האזרחות, התשי"ב-1952, המבוססת על הכרה מהותית בהורות, לבין רישום במרשם האוכלוסין, שהוא לשיטתן עניין סטטיסטי במהותו. במקרה דנן, כך נטען, מדובר ברישום ראשון של הקטינה לאחר שנקבעה זיקה ביולוגית בינה לבין המשיבה 1, אזרחית ישראלית, ומשכך שאלת המעמד אינה רלוונטית. בנסיבות אלה, ובהיעדר ספק באמיתות תעודת הלידה – נטען כי ההלכה הפסוקה מחייבת את פקיד הרישום לרשום את המשיבה 2 כהורה, בהתאם לאמור בתעודה. אשר להפניית המערערים לנוהל הוספת פרטי אב, טוענות המשיבות כי נוהל זה כלל אינו חל בענייננו, שכן – בשונה מנסיבות המקרה דנן – הוא מתייחס למצב של "קטין תושב ישראל הרשום במרשם האוכלוסין ללא פרטי אב, והוגשה בקשה להוספת פרטי אב" (סעיף 1 לנוהל). לבסוף, המשיבות סבורות כי רישומן כאימהותיה של הקטינה עולה בקנה אחד עם טובת הקטינה, תקנת הציבור והמשפט הבינלאומי, וכי סירוב המערערים נובע מאפליה על רקע זהותה המגדרית של המשיבה 2. 9. ביום 18.11.2024 קיימנו דיון בערעור. בתום הדיון, ובשים לב להערות בית המשפט שנשמעו במהלכו, התבקשו המערערים להודיע אם הם עומדים על ערעורם. ביום 15.12.2024 הודיעו המערערים כי הם עומדים על הערעור. מכאן שנדרשת הכרעתנו. 10. לאחר שעיינו בחומר שהגישו הצדדים ושקלנו את טיעוניהם בכתב ובעל-פה, לא מצאנו עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים ואנו מאמצים את עיקר קביעותיו מתוקף סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה בעניין זה מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. בהתאם, דין הערעור להידחות. בנסיבות אלה, נסתפק אך במספר הערות תמציתיות. 11. כבר בפתח הדברים יש לחדד את נקודת המוצא לדיון שבפנינו: עניינו של ההליך דנן בסירובה של הרשות לרשום במרשם האוכלוסין את המשיבה 2 כהורה של הקטינה, אשר זכאית לאזרחות ישראלית מכוח זיקתה הביולוגית למשיבה 1 – זיקה שאין מחלוקת לגביה בשלב זה. בנסיבות אלה, ההליך דנן אינו מעורר שאלות הנוגעות להקניית מעמד בישראל במסגרת רישום ראשון, על כל הדרישות הנובעות מכך. חלף זאת, המחלוקת שבפנינו מצומצמת לשאלת רישומה של המשיבה 2 כהורה נוסף של הקטינה במרשם האוכלוסין, על יסוד תעודה ציבורית שהוצגה לרשות על ידי המשיבות (ראו והשוו: עניין ממט-מגד, בעמ' 526-524, 537. כן ראו: בג"ץ 10533/04 ויס נ' שר הפנים, פ"ד סד(3) 807, 868-865 (2011); בג"ץ 2503/05 ברושצ'ר נ' משרד הפנים, פסקה 9 (26.10.2005)). 12. בהינתן נקודת מוצא זו, פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים צעד בתלם שנקבע זה מכבר בהלכת פונק שלזינגר ובפסיקות המאוחרות הרבות שיישמו אותה לאורך השנים (לסקירה עדכנית של התפתחות ההלכה ראו: עע"מ 7368/22 משרד הפנים נ' בריל, פסקאות 20-15 (7.3.2023)). כידוע, ביסוד הלכה ותיקה זו ניצבת התפיסה כי מרשם האוכלוסין משמש כמאגר סטטיסטי, המבוסס על הצהרות הצדדים ומסמכים שהוצגו על ידם, ובהתאם לכך, ככלל, על פקיד המרשם לבצע את הרישום המבוקש, "אלא אם כן הדברים אמורים ב'אי נכונות של רישום הגלויה לעין, והיא אינה מוטלת בספק סביר'" (בג"ץ 2888/92 גולדשטיין נ' שר הפנים, פ"ד נ(5) 89, 93 (1994)). יצוין כי אף שבמקור "הכללים בדבר סמכותו המצומצמת של פקיד המרשם פותחו [...] בהקשר של פרטי רישום שאינם מהווים ראיה לכאורה לנכונותם, כגון נישואין, דת ולאום [...] הובהר בפסיקה כי הכללים בדבר שיקול דעתו המצומצם של פקיד המרשם חלים גם ביחס לפרט ההורות", מקום בו מדובר בפרט בעל אופי רישומי (ראו: דנ"א 1297/20 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 66 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות והאסמכתאות שם (25.7.2022) (להלן: עניין פלוני). כן ראו: בג"ץ 7978/16 סיראי נ' שר הפנים, פסקה 23 לפסק דינו של ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן (21.3.2024)). 13. לעניין זה אף הודגש בפסיקה כי "מרשם האוכלוסין נועד לשקף את ההיבט המשפטי של פרט ההורות [...] על בסיס כל אחד מהאדנים המוכרים בדין: הורות פיזיולוגית; הורות גנטית; הורות מכוח אימוץ; והורות מכוח 'זיקה לזיקה'. בהקשר זה יובהר כי יהא אשר יהא האדן שמכוחו מוכרת ההורות, רישום ההורות במרשם האוכלוסין יופיע באופן זהה, ללא כל הבחנה בין הורות ביולוגית להורות שאינה ביולוגית" (ההדגשה במקור – י"ע; עניין פלוני, פסקה 59 לפסק דינה של הנשיאה חיות). 14. בקרבה לענייננו, וכפי שתיאר בית המשפט לענינים מינהליים, בעניין ממט-מגד עסק בית משפט זה ברישום הורות של זוגות גברים שביצעו הליך פונדקאות בחו"ל, ולאחד מהם קשר גנטי ליילוד. באותו עניין הבחין בית משפט זה בין ההורים, תוך שנקבע כי בעוד רישום ההורה הביולוגי "כורך עימו סוגיה של מתן מעמד בישראל, וככזה אחוז הוא בחוק האזרחות ובדרישת החוק לראיה לקיומה של הורות ביולוגית. שונים הם פני הדברים לגבי רישום הורה נוסף במרשם האוכלוסין. רישום שכזה כאמור מבוסס על הוראות חוק המרשם ועל דרישתו להצגת 'תעודה ציבורית'" (שם, בעמ' 537). בהתאם לכך, נקבע כי משהוצגה תעודה זרה תקפה המעידה על הורותו של ההורה הנוסף – חלה, ככלל, על פקיד המרשם חובה לרשום את ההורות במרשם. צדק בית המשפט לענינים מינהליים כשקבע כי לא מצא "הבדל ממשי בין המקרה של העותרות שלפניי [המשיבות – י"ע] לבין [המקרה שנדון] בעניין ממט-מגד". בשני המקרים, הבקשה לרישומו של ההורה הנוסף נתמכה בתעודה ציבורית תקפה, ועל כן על פקיד הרישום לרשום את הפרטים המבוקשים בהתאם לתוכנה. כל זאת, בהינתן כאמור שגם במקרה דנן רישומה של המשיבה 2 כהורה, להבדיל מהמשיבה 1, אינו כרוך באופן מהותי בסוגיית מעמדה של הקטינה בישראל ובשיקולים המתחייבים ממנה. 15. לבסוף, יש לעמוד על בעייתיות נוספת העולה מעמדת המערערים, לפיה יש להבחין בין רישום הורותו של הורה נוסף בנסיבות של זיקה משפטית בלבד, לבין רישום הורות המושתת גם על זיקה ביולוגית. עמדה זו, כפי שציין בית המשפט לענינים מנהליים, מעוררת קושי וקבלתה הייתה מובילה לתוצאה מוקשית בנסיבות העניין: בהתאם לגישת המערערים, אילו המשיבות כלל לא היו מציינות בפני הקונסוליה כי "אבי הילדה הינו אם הילדה [המשיבה 2 – י"ע] (אבל הורה ביולוגי)" – היה פקיד הרישום מחויב לרשום את המשיבה 2 כהורה, על סמך תעודת הלידה שהוצגה בלבד. ואולם, דווקא גילוי המידע על ידי המשיבות, שנעשה בתום לב ולשם שקיפות, הוא שהוביל לסירוב הרישום ולהצבת דרישות נוספות, שלא היו מועלות אחרת. כפי שהטעים בית המשפט לענינים מינהליים, תוצאה זו, שלפיה חשיפת פרט מידע שאינו סותר את האמור בתעודת הלידה ואף מחזקו, הופכת למכשול בהליך, אינה מתיישבת עם חובת ההגינות המנהלית המוטלת על הרשות. 16. אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיבות בסך של 10,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ז' בחשון התשפ"ו (‏29.10.2025). יצחק עמית נשיא יעל וילנר שופטת יחיאל כשר שופט