בג"ץ 9438-06
טרם נותח

פלוני נ. בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש ובאזח"ע

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק בג"ץ 9438/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9438/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ד' חשין העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש 2. בית המשפט הצבאי בשומרון 3. התביעה הצבאית באיו"ש ובאזח"ע 4. משטרת ישראל 5. שירות הביטחון הכללי-אגף החקירות עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד זכי כמאל בשם המשיבים: עו"ד דינה זילבר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. (1) העותר הורשע בבית המשפט הצבאי שומרון בשורה של עבירות שעניינן, בין היתר, גרימת מוות בכוונה (הלא היא עבירת הרצח), קשירת קשר לחטיפה, קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה, החזקת כלי ירייה ותחמושת, שותפות לגרימת מוות בכוונה, קשירת קשר לתקיפה וקשירת קשר לגניבה. העבירה העיקרית עניינה רצח עובד יהודי במפעל (שני לדני ע"ה) בקיץ 2002 מטעמים לאומניים. בית המשפט הצבאי דחה את טענות העותר שהועלו במשפט זוטא, לפיהן חקירתו של העותר בשב"כ לא היתה חוקית באשר במהלכה הוכה והושפל. בית המשפט הצבאי נימק את קביעתו בכך שהעותר חזר על גרסה דומה כמעט לחלוטין של אמרותיו אשר עמדו במוקד משפט הזוטא בפני פורומים שונים ובכללם בפני בית המשפט; גרסתו נתפסה כגרסה כבושה ומופרכת, ויוחסה על-ידי בית המשפט מהימנות לעדויות החוקרים. בנוסף נאמר, כי מאחר שהאמרות נגבו אף בפני חוקרי המשטרה, התנתק הקשר שבין חקירותיו הקודמות של העותר בשב"כ לבין קבילות ההודעות המשטרתיות, וזאת כאמור בע"פ 6613/99 סמירק נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 529. בית המשפט הצבאי גזר על העותר עונש של מאסר עולם וכן 15 שנות מאסר מצטברות. (2) בית המשפט הצבאי לערעורים קיבל חלקית את ערעורו של העותר הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין העונש; העותר זוכה ממקצת העבירות שיוחסו לו, ועונשו הועמד על מאסר עולם ושמונה שנים מצטברות. עם זאת דחה בית המשפט את בקשת העותר להחזיר את התיק לדיון בפני הערכאה הקודמת עקב הפגמים הדיוניים שנפלו בהליך, לטענתו, כפי שהוחזר עניינו של שותפו. בית המשפט הצבאי לערעורים נימק את קביעתו בכך שהסטייה מסדרי הדין המחייבים בהליך הפלילי בבית משפט קמא לא הגיעה לידי עילה להתערבותה של ערכאה גבוהה יותר, וכן שלא עוות דינו של העותר. נקבע, כי לא ניתן להשוות את עניינו של העותר לזה של שותפו, בשל שוני בנסיבות בנושאים הדיוניים. ב. העותר, המרצה עתה את עונש המאסר שנגזר עליו, מבקש בהנמקה מפורטת לבטל את פסק דינן של הערכאות הקודמות, וכן כי הודעותיו ייגבו מחדש. העותר חוזר על טענותיו באשר להעדר החוקיות של חקירותיו, וקובל על כך שבית המשפט הצבאי לערעורים לא מצא לנכון להתערב בממצאי מהימנות של בית המשפט הדיוני. נטען כי העותר העלה את טענותיו באשר להעדר חוקיותן של חקירותיו בהזדמנות הראשונה שנקרתה לו, ועל כן לא ניתן לראותן כטענות כבושות כפי שנקבע. עוד נטען, כי לא היה קו גבול מפריד בין הזרועות החוקרות השונות – המשטרה והשב"כ, ולמעשה התנהלה חקירה אחת. בנוסף נטען כי הופרה חובת השויון וההגינות המוטלת על רשויות התביעה, בין היתר נוכח דוקטרינת ההגנה מן הצדק; זאת משעניינו של שותפו של העותר הוחזר כאמור לדיון בפני הערכאה הראשונה, בניגוד לעניינו של העותר, למרות שגם בהליך כנגד העותר נפלו כנטען פגמים דיוניים רבים. ג. בתגובתם טוענים המשיבים, כי יש לדחות את העתירה על הסף, מאחר שהלכה מושרשת היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דינם של בתי המשפט הצבאיים. המשיבים סומכים את ידיהם על קביעותיהם של בתי המשפט הקודמים. נטען, כי לא ננקטו בחקירת העותר אמצעים פסולים שיש בהם כדי להביא לפסילת הודעותיו, וכי בית המשפט הצבאי לערעורים בחן לפני ולפנים את טענותיו של העותר, ולא מצא לקבלן. עוד נטען, כי אף בהנחה שהופעלו כלפי העותר אמצעים פסולים, נוצר חיץ בין גביית ההודעות בחקירת השב"כ לבין גביית ההודעות בידי המשטרה. נמסר גם, כי אמרות העותר במשטרה נכתבו בעצם ידו. בנוסף נטען, כי אין דומים עניינו של העותר והפגמים שנפלו במהלך ניהול משפטו לעניינו של שותפו. עקב הנסיבות השונות, אין ניתן להסיק מהסכמת התביעה להחזיר את תיק השותף לניהול מחדש, את הפלייתו של העותר. עוד מציינים המשיבים, כי נגזרו על שני שותפים נוספים לכתב האישום עונשים של מאסר עולם ו-15 שנות מאסר במצטבר. ד. העותר השיב (בהסכמת המשיבים) לתגובה באמרו בין השאר, כי אין כוונתו לערעור על פסקי הדין הקודמים, אלא לתיקון פגמים. עוד נטען, כי החקירה המשטרתית אינה אלא חקירת שב"כ בשינוי צורה, ועל כן אין הלכת סמירק חלה. ה. (1) לאחר עיון בעתירה ובתגובה לא ראינו מקום להיעתר לה. הלכה מקדמת דנא היא, כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על פסיקתם של בתי המשפט הצבאיים: בג"צ 6472/98 עוואדה נ' בית הדין הצבאי לערעורים (לא פורסם) (השופט טירקל); בג"צ 2375/99 מיסק נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם) (השופט – כתארו אז – מ' חשין); בג"צ 3291/02 אקרע נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם) (השופט א' א' לוי). ציינתי בבג"צ 1073/06 מסאלמה נ' בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש (טרם פורסם) כי: "התערבות בית משפט זה תוכל להישקל אך כאשר המדובר בשאלות מן הסוג שבהן מתערבים בפסיקה של בתי דין שאינם במדרג הערעורי הרגיל". המחוקק לא קבע ערכאת ערעור שלישית, אף לא ברשות, לבתי המשפט הצבאיים באיו"ש, וערכאת הערעור בהם עצמה - בית המשפט הצבאי לערעורים - הוקמה באיחור רב. צריכות להתקיים נסיבות מיוחדות ביותר שיגבשו עילה להתערבותו של בית משפט זה, ומקרה זה אינו בא בכללן. בית המשפט הצבאי בשומרון כמו גם בית המשפט הצבאי לערעורים דנו בטענותיו של העותר ודחו אותן אחת לאחת בפסקי דין מפורטים, ולא נפגעו כללי הצדק הטבעי, ואף לא נמצאה לנו אפליה. אין המדובר במקרה הבא בגדרם של אלה שבהם תישקל הגנה מן הצדק, הניתנת בנסיבות קיצוניות, "שערורייתיות" (ראו על"ע 2531/01 חרמון נ' הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד נח(4) 55, 79-77 (השופטת פרוקצ'יה)). (2) נוסיף עוד, כי לא ראינו כל עילה לייחוס מגמתיות לבתי המשפט הצבאיים כפי שביקש העותר. טענות הזוטא נדחו בהנמקה כשקריות, משלא ניתן בדבריו אמון. אשר לטענה בדבר חקירות המשטרה מול חקירות שב"כ, הנושא הוכרע משפטית בפרשת סמירק. אכן סוגיית השלביות החקירתית בין חקירת שב"כ לבין חקירת המשטרה שלאחריה, איננה פשוטה ואיננה בחינת מובן מאליו, אך בנסיבות של העבירות הפליליות שרקען בטחוני-לאומני, נובע הסדר מתחומי ההתמחות השונים של הגופים הללו, וההכרח להיאבק בטרור באופן המקצועי ביותר. אין זו סיטואציה נוחה, אך אין רשויות האכיפה פועלות במצב אידיאלי. הערותיהם של השופטת (כתארה אז) צור בת"פ (י-ם) 108/98 מדינת ישראל נ' אסקין (לא פורסם) והשופט ד"ר בנימיני בתפ"ח (ת"א) 1074/02 מדינת ישראל נ' עאצי מוח'סן (טרם פורסם) נכוחות, בכל הכבוד, אך התשובה להן ניתנה במובן המשפטי העקרוני בפרשת סמירק בעמ' 553-552 (מפי השופטת – כתארה אז – ביניש), ואידך זיל גמור, שעל כל תיק להיבחן לנסיבותיו בהקשר דנא. בנידון דידן נמצא, כי העותר גם כתב את הודאתו בכתב ידו; החוקר המשטרתי העיד ונחקר, ואיננו רואים מקרה זה כחריג שיש להתערב בו גם בסוגיה זו. ו. נוכח האמור אין בידינו להיעתר לעתירה. ניתן היום, כ"ד בטבת תשס"ז (14.1.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06094380_T04.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il