מדינת ישראל נ. יעקב דהן

פסק-דין בתיק ע"פ 9430/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9430/06 ע"פ 9481/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערערת בע"פ 9430/06: המערער בע"פ 9481/06: מדינת ישראל פלוני נ ג ד המשיבים בע"פ 9430/06: 1. יעקב דהן המשיבה בע"פ 9481/06: 2. פלוני מדינת ישראל ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 4.10.06, בתיק פל. 8342/05, שניתן על ידי כבוד השופטת ר' ברקאי תאריך הישיבה: ב' בתמוז התשס"ז (18.06.07) בשם המערערת בע"פ 9430/06 והמשיבה בע"פ 9481/06: עו"ד אבי וסטרמן בשם המשיב 1 בע"פ 9430/06: עו"ד הוד ירון בשם המשיב 2 בע"פ 9430/06 והמערער בע"פ 9481/06: בשם שירות המבחן למבוגרים עו"ד תומר אורינוב גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. שני הנאשמים בפרשיות בהן עוסקים הערעורים שבפנינו – יעקב דהן, יליד שנת 1986, וש' ז', יליד חודש מרץ 1988, הועמדו לדין באשמת מעורבותם בשני מעשי שוד. בכתב אישום שהוגש נגדם נטען, כי ביום 27.10.05, בשעת בוקר, הם עקבו אחר אישה מבוגרת, ילידת שנת 1920, שמשכה סכום של 2,000 ש"ח מהבנק. בשלב כלשהו רצו הנאשמים לעברה, ודהן חטף מידה את התיק. בעקבות כך נמלטו השניים מהזירה, וחילקו ביניהם את שלל הגניבה. בתאריך 1.11.05 עקבו הנאשמים אחרי אישה מבוגרת נוספת, ילידת שנת 1934, שאף היא משכה סכום כסף, ומתוכו הניחה בתיקה 6,700 ש"ח. גם הפעם הפתיעו הנאשמים את קורבנם. ש' ז' הכה אותה בראשה והיא נפלה כשפניה לרצפה, בעוד שדהן גונב את תיקה. הנאשמים נמלטו עם התיק מהזירה, ולאחר זמן הוא הוחזר לבעליו כאשר בתוכו סכום של 1340 ש"ח בלבד. ביחס לש' ז' נטען עוד, כי בעת ביצוען של העבירות האמורות הוא הפר צו אשר חייב אותו להיות נתון במעצר בית. 2. הנאשמים, שבמהלך משפטם הודו במקצת מן העובדות שיוחסו להם, הורשעו בסופו של יום בשתי עבירות של שוד וחבלה בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 402(ב) ו-333 בשילוב עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ש' ז' הורשע גם בעבירה לפי סעיף 287(א) לחוק. בהמשך, ולאחר שלבית המשפט הוגשו תסקירים של שרות המבחן והצדדים טענו לעונש, נגזרו עונשיהם של הנאשמים: על דהן הוטלו 30 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 1000 ש"ח, והוא חויב לפצות את המתלוננות בסכום של 2000 ש"ח כל אחת. לש' ז' נגזרו 36 חודשי מאסר, וכן מאסר על-תנאי, קנס ופיצוי זהים לאלה שהושתו על שותפו. 3. שני ערעורים מונחים בפנינו. באחד (ע"פ 9481/06) מלין ש' ז' על חומרת העונש שהושת עליו. נטען, כי לא היה מקום להחמיר בעניינו יותר ממה שנגזר לדהן; לא ניתן משקל לכך שהיה קטין בעת ביצוען של העבירות; חלקו במעשים מצומצם מזה של שותפו; כן נטען, כי בית המשפט החליט לדון בעניינם של שני הנאשמים בצוותא, אף שאחד מהם קטין, מבלי שנשמעה עמדתם, כמתחייב מסעיף 4(ב) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971. בערעור האחר (ע"פ 9430/06) משיגה המדינה כנגד קולתו של גזר הדין. נטען, כי אין בעונשים שהושתו על הנאשמים כדי לתת מענה הולם לחומרת מעשיהם – פגיעה בגופם, בכבודם, ביטחונם ורכושם של קורבנות קשישים חסרי-ישע, כפי שאין בו ביטוי הולם לאלימות הרבה שהפגינו הנאשמים, ואשר באחד המקרים אף גרמה לחבלה של ממש. 4. באשר לטענה לפיה לא נשמעה עמדת הצדדים בטרם הוחלט לקיים את הדיון בעניינם של שני הנאשמים בצוותא – אכן, מוטב היה לולא התרחשה תקלה זו, אולם עובדה היא שהנאשמים וסנגוריהם לא התנגדו לצירוף במהלך הדיון בפני בית משפט קמא, ומותר להניח כי נהגו כך הואיל ולא סברו כי הדבר עלול לפגום בהגנת הנאשמים או לגרום להם עיוות דין. 5. התופעה של שוד קשישים היא פן נוסף של נגע האלימות שפשה בחברה הישראלית. עם זאת, יש לשוד קשיש פן נוסף, מאוס ומעורר שאט נפש, באשר הקורבן הנו לרוב חסר יכולת להתגונן, ואת החולשה הזו מנצלים אנשים חסרי מצפון כדי לגזול ממנו את מעותיו. אותן מעות נועדו במקרים רבים לספק צרכים קיומיים של הקשיש או לממן את רכישתן של תרופות, ועל כן יש לנהוג בעבריינים בתחום זה ביד קשה, כדי שקשישים יוכלו להתהלך בבטחה ברחובה של עיר, וגם בביתם לא יחששו כי יבולע להם. 6. הפן האחר עליו מצווה בית המשפט לתת את דעתו, הן נסיבותיו האישיות של העבריין, ובמרכזן גילו, במיוחד כאשר מדובר במי שהיה קטין בעת ביצוען של העבירות עליהן הוא נקרא לתת את הדין. באשר לנאשמים שבפנינו, חרף גילם הצעיר הם הספיקו לצבור הרשעות קודמות, והדברים בעלי חומרה מיוחדת בכל הנוגע לש' ז'. יתר על כן, נאשם זה הפגין אלימות רבה כאשר הכה את המתלוננת, קורבן השוד השני, וכתוצאה מנפילתה נשברה ידה השמאלית, והיא נחבלה במצחה, אפה ובפיה, עד שנזקקה לטיפול בבית חולים. אולם, לא רק נזק פיזי היה כרוך במעשיהם של הנאשמים, אלא גם טראומה נפשית שככל הנראה מוסיפה ותוסיף להעיב על חייהם של קורבנותיהם. 7. נוכח כל אלה דעתנו היא כי העונש שהושת על המערערים אכן נוטה הוא לקולא וראוי היה להחמיר בו, כדי שיהווה מסר מרתיע גם לרבים. ברם, במהלך שמיעת הערעור התבררה בפנינו עובדה נוספת ממנה לא ניתן להתעלם, והיא שגרמה לנו להחליט לדחות את שני הערעורים כאחד. כוונת הדברים לכך, שבסוף חודש מאי 2007 התייצב דהן בפני וועדת השחרורים, והעמדה שהביעה נציגת המשיבה היתה זו: "... היות ומדובר במאסר ראשון, ודו"ח העו"ס חיובי, נראה כי ניתן להסכים לשחרורו ... אנו מקווים כי האסיר ינצל את ההזדמנות שניתנה לו ומאחלים לו הצלחה והתמדה בדרכו החדשה". נוכח עמדת המשיבה החליטה הוועדה לשחרר את דהן, והדבר אמור להתבצע בעוד ימים ספורים. 8. נדמה כי אין צורך לומר שהמשיבה הציגה בפנינו ובפני וועדת השחרורים עמדות סותרות, ככל הנראה עקב תקלה שנבעה מאי תיאום והעדר דיווח בין היחידות השונות של הפרקליטות. אולם, יהא מקור התקלה אשר יהא, אנו סבורים כי המשיבה לא תוכל לסגת מהעמדה אותה הציגה בפני וועדת השחרורים, ועל כן החמרה בעונשו של דהן בגדרו של הערעור הנוכחי, תהיה כרוכה בפגיעה באינטרס הציפיות של נאשם זה, וספק בעינינו אם הדבר משרת את עשיית הצדק. התוצאה הנגזרת מכך היא, שאי החמרה בעונשו של דהן מחייבת אי-התערבות גם בעונשו של ש' ז', מן הטעם שתוצאה שונה תפר את האיזון בו ראה בית המשפט המחוזי נכון לנקוט בעונשיהם של השניים. אשר על כן, דינם של שני הערעורים להדחות, וכך אנו עושים. ניתן היום, ב' בתמוז התשס"ז (18.06.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06094300_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il