פסק-דין בתיק ע"פ 9430/02
בבית המשפט העליון בשבתו
כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 9430/02
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 5.11.2002 בת.פ.ח. 1012/02 שניתנה
על ידי כבוד סגנית הנשיא ש' סירוטה, והשופטים: א' טל
וד"ר ע' בנימיני
תאריך הישיבה: י"ג בכסלו
התשס"ג (18.11.2002)
בשם המערער: עו"ד מנחם
רובינשטיין; עו"ד שרון אפשטיין
בשם המשיבה: עו"ד יאיר
חמודות
פסק-דין
לפני ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ס"נ ש' סירוטה, השופט א' טל, השופט ע'
בנימיני) מיום 5.11.2002, בה נדחתה בקשת המערער כי אב"ד, השופת סירוטה, תפסול
עצמה מלישב בדין בעניינו (פ"ח 1012/02).
1. כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו
עבירה של מעשה סדום בנסיבות אינוס. על פי עובדות כתב האישום הכיר הנאשם את
המתלוננת באמצעות תא קולי טלפוני להיכרויות. במהלך פגישתם השניה, עת נכנסו השניים
לארגז קירור אטום במשאית בה נסעו יחדיו לגן ציבורי, ביצע הנאשם, לכאורה, במתלוננת
את המעשים המיוחסים לו כנגד רצונה תוך שהוא כופה עצמו עליה. משפטו של המערער נשמע
בפני הרכב בראשות כב' השופטת סירוטה (להלן: השופטת). עם סיום פרשת התביעה, נשמעה
(ביום 9.10.2002) עדותו של המערער. גרסתו של המערער בעדותו זו הייתה כי יחסי המין
בינו לבין המתלוננת נעשו בהסכמה מלאה.
2. עורכת הדין מטעמו של המערער, אשר נכחה
בדיון זה דיווחה לבא כוחו של המערער, כי השופטת התערבה באופן משמעותי בחקירתו של
המערער, התבטאה כלפיו בחריפות והותירה אצל המערער תחושה קשה. היות ופרוטוקול הדיון
הוקלט, ביקש ב"כ המערער להמתין עד לקבלת התמליל לידיו, כדי שיוכל לבחון אותו
ולהחליט האם אכן יש ממש בטענות המערער. הפרוטוקול הכתוב הגיע לידיו מספר ימים לפני
הישיבה שנקבעה לשמיעת עדי ההגנה (ביום 5.11.2002) וממנו התרשם כי יש בסיס לטענות
המערער. לפיכך, ביקש המערער במהלך הישיבה (ביום 5.11.2002) לפסול את השופטת לאור
התבטאויותיה במהלך עדותו בישיבה הקודמת. המשיבה התנגדה לבקשה זו בטענה שמדובר
בשאלות הבהרה לגיטימיות, אשר דומות אף לסגנון השאלות שהופנה כלפי המתלוננת בתיק.
3. בית המשפט דחה (ביום 5.11.2002) את בקשת
הפסילה. בהחלטתו ציין, כי בקשת הפסלות לא הועלתה בתום חקירתו של המערער והוגשה רק
לאחר שבאי כוח המערער עברו ב"זכוכית מגדלת" על פרוטוקול הדיון ותרו אחר
שאלות אותן הפנתה השופטת למערער, וכן ייחסו לה שאלות אותן שאל למעשה ב"כ
המשיבה. נקבע, כי אין בכל השאלות הללו כדי גיבוש דעה מוגמרת או יצירת עילת פסלות.
זאת שכן האמור בשאלות לגיטימיות שמתעוררות כאשר עד או נאשם מעידים וביהמ"ש
צריך וחייב לעמוד על אמיתות דבריהם, כפי שגם נעשה בעניינה של המתלוננת. זאת ועוד,
השאלות התייחסו לדברים בהם הודה המערער, ומטרת השופטת הייתה להבהיר כיצד הדברים
מתיישבים עם שורת ההיגיון והשכל הישר. אופן זה של ניהול משפט עולה בקנה אחד עם
הוראות סדר הדין הפלילי ונועד להתחקות אחר האמת.
4. על החלטה זו הוגש הערער שלפני. לטענת
המערער התערבותה המאסיבית של השופטת בחקירתו הראשית והנגדית, בצירוף ההתבטאויות
שהשמיעה כלפיו במהלך עדותו, מעלים חשש ממשי למשוא פנים. התבטאויות אלו, אשר לא
נועדו לצורכי הבהרה אלא לשם קביעת עובדות, מצביעות על כך שנתגבשה דעתה בטרם נסתיים
המשפט ונשמעו כל העדויות והראיות, ואין עוד ביכולת השופטת לנהל המשפט ולהכריע בו
באופן אובייקטיבי.
5. המשיבה מצדה סומכת ידיה על החלטת בית
המשפט קמא. לטענתה, סגנון מיוחד זה של שאילת שאלות נוקבות מאפיין את השופטת והוא
מקשה באופן הדדי הן על המשיבה והן על המערער. המשיבה טוענת, כי אין בכך כדי להעיד
על כך שננעלה דעתה של השופטת, והאמור בשאלות הבהרה.
6. לאחר שבחנתי החומר שלפני ושמעתי את טענות
הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. זאת, שכן אין בהתערבותה של השופטת בחקירת
המערער או בהתבטאויותיה כלפיו כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. ראשית לעניין
המעורבות בדיון. אכן, עיון בפרוטוקול הדיון (מיום 9.10.2002) מלמד כי השופטת
התערבה פעמים רבות במהלך הדיון, זאת בין בהערות אשר העירה למערער ולבאת כוחו ובין
בשאלות אשר הציגה למערער במהלך חקירתו הראשית והנגדית תוך נקיטה בקו חקירה תקיף.
עם זאת, אין כל פסול בניווט הדיון המשפטי בצורה עניינית ונמרצת, אשר מטרתו להתחקות
אחר האמת, כל עוד נזהר השופט מאקטיביות יתרה העלולה, לו גם מתוך רצון כן להגיע
לאמת, לפגום באובייקטיביות השיפוטית שלו (ראו: ע"פ 1996/91 הורביץ ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד מה(3) 837, 842. להלן – פרשת
הורביץ; ע"פ 3971/90 אסיס נ' השופטת י' אוסטרובסקי ואח', פ"ד מה(1) 661, 668;
ע"פ 199/85 אליעז נ' מדינת ישראל,
פ"ד לט(2) 80, 84). מקריאת הפרוטוקול עולה כי לא רק השופטת אלא גם שני חברי
המותב האחרים הפגינו מעורבות רבה בהליכי חקירתו של העד. עולה מנסיבות המקרה, כי
לאור הגרסה הלא ברורה אשר הציג המערער בעדותו – ומבלי לקבוע כל ממצא בעניין –
ונוכח הצורך להשוות בין דבריו על דוכן העדים לבין הגרסה אותה מסר במהלך חקירתו
במשטרה, הציג בית המשפט למערער שאלות נוקבות כדי לעמוד על אמיתות דבריו וליישבם עם
שורת ההיגיון. בכך לא נמצא בנסיבות אלו משום עילה לפסלותו. זאת ועוד: בית המשפט אף
הבהיר בהחלטתו (מיום 5.11.2002), כי הוא גילה מעורבות דומה עת עלתה המתלוננת על
דוכן העדים. בייחוד בתיק כגון זה שלפנינו, אשר יוכרע רובו ככולו על סמך מידת האמון
שייתן בית המשפט בגרסתה של המתלוננת מזה ובגרסתו של המערער מזה לעניין יסוד
ההסכמה, הרי שמעורבות כאמור שנועדה להתחקות אחר אותות אמת ושקר, אינה מקימה
כשלעצמה עילה לפסילת בית המשפט. משכך, איני סבור כי אקטיביות זו עולה כדי פגיעה
באובייקטיביות השיפוטית.
7. שנית לעניין התבטאויותיה של
השופטת. הלכה היא כי לא בכל התבטאות של בית המשפט - גם אם מי מבעלי הדין חש נפגע
ממנה - יש כדי להביא לפסילתו של בית המשפט (ראו ע"פ 9028/00 גינג'חשוילי זורב נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 391/02 איתמר צברי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). אכן, ככל שמרבה בית
המשפט בהערות, גדלה הסכנה כי הן תגלושנה להערות שאינן במקומן העלולות להתפרש
כנקיטת עמדה (פרשת הורביץ, שם). עם זאת,
העילה לפסילתו של בית משפט מלשבת בדין תצמח רק מקום בו ישנו חשש ממשי – מהבחינה
האובייקטיבית ולא על פי תחושתו הסובייקטיבית של בעל הדין - למשוא פנים מצד בית
המשפט (ראו ב"ש 48/76 ידיד נ' מדינת ישראל,
פ"ד כט(2) 375). במקרה דנן, נראה כי התבטאויותיה של השופטת, אף שחלקן מן
הראוי היה שלא יאמרו וסגנונן היה בוטה, אין בהן כדי להקים חשש ממשי אובייקטיבי
לפיו גיבשה דעה סופית ביחס למערער וגרסתו. אמת, חלק מן ההתבטאויות כללו העמדה בספק
של גרסת המערער עד כדי רושם לפיו בית המשפט אינו נותן אמון בגרסת המערער על דוכן
העדים. אולם, עיון בפרוטוקול הדיון מחייב לראות את התבטאויות בית המשפט בהקשר
הכולל של הניסיון לעמוד על מהימנות המערער תוך אמירת דברים מתריסים ובחינת תגובתו
כלפיהם, ולא כחריצת דעת מראש ובנעילת הדעת בפני גרסתו ובחינתה לגופה.
משכך איני סבור כי כל אחת מטענות המערער
כשלעצמן או צירופן יחדיו יש בהם כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים מצד השופטת.
הערעור נדחה. התיק יוחזר לבית המשפט קמא
לשם המשך הדיון בעניינו של המערער.
ניתן היום, ו' בטבת התשס"ג
(11.12.2002).
ה
נ ש י א
_________________
העתק מתאים למקור 02094300_A02.doc/דז/
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il