דימטרי פוסטרלוב נ. הכנסת

פסק-דין בתיק בג"ץ 9427/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9427/16 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט א' שהם העותר: דימטרי פוסטרלוב נ ג ד המשיבים: 1. הכנסת 2. בית המשפט המחוזי בנצרת 3. הלשכה לסיוע משפטי עתירה למתן צו על תנאי העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד רועי שויקה פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי אשר יורה למשיבה 1 לבטל את סעיף 5(ב) לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 (להלן: חוק הסיוע המשפטי); יבטל את פסק דינו של המשיב 2 בעש"א 18845-07-16, מיום 13.10.2016; ישית על המשיבה 3 הוצאות לדוגמא בסך 7,000 ₪, ויחייבה לטפל בבקשתו של העותר לקבלת סיוע משפטי. הרקע להגשת העתירה 2. במהלך שנת 2015, הגיש העותר ללשכה לסיוע משפטי במחוז צפון (להלן: הלשכה) שתי בקשות לקבלת סיוע משפטי. שתי בקשותיו של העותר נדחו מחמת "חוסר סיכוי משפטי", ולאחר שלעותר נערכו ראיונות עם עורכי דין מטעם הלשכה, בעניין בקשותיו. העותר ערער על החלטות הדחייה של הלשכה, לבית המשפט המחוזי בנצרת, אך ערעוריו נמחקו (עש"א 9084-06-15 פוסטרלוב נ' לשכה לסיוע משפטי – חיפה (6.7.2015); עש"א 37148-03-16 פוסטרלוב נ' הלשכה לסיוע משפטי מחוז צפון (נצרת) (3.4.2016)). 3. במהלך חודש אוקטובר 2015, נפתחה בלשכה בקשה נוספת לקבלת סיוע משפטי מטעם העותר (להלן: הבקשה השלישית). זאת, לאחר שבמסגרת בקשתו השנייה לקבלת סיוע משפטי העלה העותר טענות בסוגיית הליכי הוצאה לפועל שננקטו נגדו, סוגיה אשר לא הוזכרה על ידו בראיון שנערך לו בלשכה, בסמוך לאחר הגשת בקשתו השנייה. בעקבות בקשתו השלישית, נערך לעותר, ביום 12.1.2016, ראיון עם עורך דין מטעם הלשכה, ולאחריו הוחלט, ביום 15.6.2016, לדחות את בקשתו השלישית "מחמת חוסר סיכוי משפטי" (להלן: ההחלטה). מהמכתב הנלווה להחלטת הלשכה, עולה, כי העותר ביקש להגיש תביעה נגד רשות ההוצאה לפועל, משום שזו התעכבה במימוש עיקול כספי מחשבונו. עיקול זה הוטל על חשבונו של העותר בחודש יוני 2015, במסגרת הליכי הוצאה לפועל שמנהל נגדו המוסד לביטוח לאומי, עקב חוב מזונות. לעמדת העותר, עיכוב מימוש העיקול פגע בסיכוייו לקבל גמלת הבטחת הכנסה באותו החודש, ומכאן רצונו בהגשת התביעה. בהחלטת הלשכה, הובהר, כי מבירורים שערכה עם המוסד לביטוח לאומי, עולה כי גם אלמלא העיכוב במימוש העיקול, ספק רב אם העותר היה זכאי לקבלת גמלה, כאמור. זאת, נוכח העובדה כי הוא מקבל קצבת נכות. עוד צוין במכתב, כי לפי חישובי הלשכה, גם אם מימוש העיקול היה מזכה את העותר בגמלת הבטחת הכנסה, זו היתה עומדת על 133 ₪, לכל היותר. לאור המפורט לעיל, ומשום הקושי שראתה הלשכה בהוכחת רשלנות מצידו של פקיד ההוצאה לפועל, היא העריכה, כי אין סיכוי להצלחת תביעתו של העותר. לפיכך, ומאחר שהלשכה רשאית לדחות בקשה לסיוע משפטי אם מסתבר כי עניינו של המבקש "[...] אין לו על מה לסמוך, או שאין לו בסיס סביר מבחינת הדין, העובדות או הראיות" (סעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי), נדחתה בקשתו השלישית של העותר. 4. העותר ערער על החלטת הלשכה לבית המשפט המחוזי בנצרת (להלן: הערעור). בפסק דין, מיום 10.10.2016, קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת הלשכה, כמפורט לעיל, ודחה את ערעורו של העותר (עש"א 18845-07-16 פוסטרלוב נ' הלשכה לסיוע משפטי מחוז צפון (נצרת) (10.10.2016)). בית המשפט המחוזי קבע, כי לא שולמה לעותר גמלת הבטחת הכנסה בחודש הרלוונטי, משום שהוא קיבל קצבת נכות העולה על גובה גמלת הבטחת ההכנסה. טענותיו של העותר לעניין אופן חישוב סכום הבטחת ההכנסה, נדחו, ונקבע, כי לכל היותר, היה העותר זכאי לקבלת גמלת הבטחת הכנסה בסכום של 133 ₪. נפסק, כי סכום זה אינו מצדיק הגשת תביעה נזיקית לבית המשפט המחוזי, בסכום העולה על 2.5 מליון ₪, בעילת "מניעת מקור מחייה", כפי כוונתו של העותר. לאור האמור, נקבע בפסק הדין, כי לא נפל כל פגם בהחלטת הלשכה שלא להעניק לעותר סיוע משפטי, משום חוסר סיכוייה של התביעה המבוקשת. בית משפט קמא קבע עוד, כי חרף מצבו הכלכלי של העותר יש להשית עליו הוצאות בסך 3,000 ₪, וזאת "בין היתר, גם לאור השפה הבוטה והמבזה בה עשה המערער [העותר] שימוש בהודעת הערעור, בסיכומיו, ובמכתבים שונים". בעקבות פסק הדין בערעור, הוגשה העתירה שלפנינו. 5. למען שלמות התמונה, יובהר, כי ביום 7.9.2016, הגיש העותר לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה אזרחית נגד הלשכה, במסגרתה טען העותר כי הלשכה לא נתנה מענה לשתי בקשותיו הראשונות לקבלת סיוע משפטי, וזאת בניגוד לסעיף 2 לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט - 1958. כמו כן, ביקש העותר לקבל פיצוי כספי בסך 3 מליון ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו לטענתו, כתוצאה מהתנהלותה של הלשכה. ביום 24.1.2017, מחק בית המשפט המחוזי את התביעה על הסף, לאחר שקבע, כי בקשותיו של העותר טופלו על ידי הלשכה; כי הסעד הכספי המבוקש על ידו אינו מפורט; וכי הסכום הנתבע על ידו הינו, על פניו, מופרך. מעבר לאמור, ציין בית המשפט המחוזי, כי "העמדת התביעה על סכום זה בהחלט מעידה על היות התביעה קנטרנית וטרדנית דבר אשר מצדיק את סילוקה על הסף. אף בהנחה שכל טענות התובע בדבר אי מתן מענה לפניותיו במועד תתבררנה כנכונות [...] ברי כי סכום תביעתו הלכאורית נופל באופן ניכר מסכום סמכותו של בית משפט זה" (ת"א (נצ') 14962-09-16 משרד המשפטים הלשכה לסיוע משפטי נ' פוסטרלוב (24.1.2017). עוד יצויין, כי בחודש פברואר 2017 הגיש העותר ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון (ע"א 1410/17), אשר טרם נדון. תמצית טיעוני העותר 6. לטענת העותר, סעיף 5(ב) לחוק הסיוע המשפטי, הקובע כי החלטת בית המשפט המחוזי, בערעור על החלטת המשיבה 3, תהיה סופית, פוגע קשות באזרחים מחוסרי האמצעים, הפונים למשיבה 3 בבקשה לקבלת סיוע משפטי. עוד נטען בעתירה, כי בשל סמכות ההכרעה הסופית המוקנית לבית המשפט המחוזי, בגדרי הסעיף האמור, מתייחס בית המשפט באופן בלתי שוויוני לצדדים שבפניו, כפי שעשה גם בית המשפט המחוזי, אשר פסק בערעורו של העותר. העותר הוסיף וטען, כי הערכאה השיפוטית שדנה בערעורו היתה נגועה במשוא פנים, וניהלה את ההליך המשפטי באופן שפגע בזכותו לקיום הליך הוגן. לבסוף, טען העותר, כי פסק הדין שניתן בערעורו הותיר אותו, אדם נכה המתקיים מקצבת נכותו בלבד, ללא מקור מחייה ופגע בזכות קיומו. תגובות המשיבות 1 ו-3 7. בתגובתה המקדמית של המשיבה 1 נטען, כי דינה של העתירה, בדבר ביטולו של סעיף 5(ב) לחוק הסיוע המשפטי, להדחות על הסף. זאת, לנוכח הוראת שמירת הדינים שבסעיף 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומאחר שהעותר לא הציג בעתירתו כל עילה לקבלת הסעד החוקתי המבוקש. המשיבה 3 טענה בתגובתה המקדמית, כי מאחר שטענותיו של העותר, במסגרת עתירה זו, נדונו פעמיים, לגופן, בפני ערכאות שיפוטיות שונות, יש לדחות את עתירתו על הסף. זאת, בין היתר, מחמת מעשה בית דין; אופיה הטורדני של העתירה; ובשל קיומו של סעד חלופי. עוד הוסיפה המשיבה 3 וציינה, כי העתירה דנן נעדרת כל עילה, המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. דיון והכרעה 8. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובות מטעם המשיבות, על נספחיהן, הגענו לכלל מסקנה כי העתירה דנן אינה מגלה כל עילה להתערבותנו, ולפיכך יש לדחותה על הסף. סעיף 5(א) לחוק הסיוע המשפטי קובע, כי ערעור על החלטת ראש הלשכה לסיוע משפטי בבקשה למתן סיוע משפטי, יוגש לבית המשפט המחוזי, שבתחום סמכותו נמצאת הלשכה. לשון סעיף 5(ב) לחוק האמור היא ברורה וקובעת חד משמעית, כי הערעור "יהיה לפני שופט אחד, והחלטתו תהיה סופית". מאחר שחוק הסיוע המשפטי נחקק בשנת 1972, טרם כניסתו לתוקף של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הרי שהוא עומד בתוקפו אף לאחר חקיקת חוק היסוד, וזאת, מכוח סעיף 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שעניינו שמירת הדינים שקדמו לחקיקת חוק היסוד. על כן, אין כל עילה לקבלת עתירתו של העותר, בדבר ביטולו של סעיף 5(ב) לחוק הסיוע המשפטי. מעבר לנדרש, יצויין, כי טענותיו של העותר, הבלתי מיוצג, בדבר פגיעה בזכויותיו החוקתיות, נטענו בעלמא, ובאופן בלתי מבוסס לחלוטין (בג"ץ 4857/14 משולמי נ' הכנסת (19.10.2014); בג"ץ 4511/12 גמליאלי נ' המוסד לביטוח לאומי (6.1.2013); בג"ץ 6972/07 לקסר נ' שר האוצר (22.3.2009)). 9. המסקנה בדבר דחיית העתירה על הסף עומדת על מכונה, גם בהתייחס ליתר הסעדים שהתבקשו על ידי העותר. חרף העובדה, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי בערעור הינה החלטה סופית, ולפנים משורת הדין, עיינו בפסק דינו, ולא מצאנו בו כל פגם המעיד על משוא פנים או על ניהול הליך בלתי הוגן. זאת, עם כל ההבנה לנסיבותיו האישיות, הלא פשוטות, של העותר. טענותיו של העותר נשמעו על ידי ערכאת הערעור בקשב רב, תוך שבית המשפט המחוזי מודע למצבו הכלכלי, ולקושי שנגרם לו בשל העיכוב במימוש העיקול, מושא פסק הדין. יחד עם זאת, ולאחר שבחן בכובד ראש את הסוגיה, לא מצא בית המשפט המחוזי כל דופי בהחלטתה של הלשכה לדחות את בקשתו השלישית של העותר, וכפי שיובהר להלן, זו היא גם התרשמותנו. כפי שעולה מהתכתובות הרבות שהוחלפו בין העותר ללשכה, הלשכה טיפלה באדיבות ובמסירות בפניותיו השונות של העותר, נימקה ופירטה באריכות את עמדתה, ונתנה דעתה לטענותיו הענייניות של העותר. זאת, אף שבחלק מפניותיו ללשכה נקט העותר בלשון בוטה ומאיימת כלפי עובדיה, וחרף מכתבי התלונה הרבים שהפיץ לרשויות הציבור נגד עובדי הלשכה. ראוי עוד להוסיף, כי לדברי העותר עצמו, הקשיים בקבלת גמלת הבטחת ההכנסה, נוכח אי מימוש העיקול שהוטל על חשבונו, באו על פתרונם בחודש יולי 2015, וגם בכך יש תימוכין להחלטתנו, בדבר דחייתה של העתירה על הסף. זה המקום לציין, כי לאור המפורט לעיל, לא ראינו להענות לבקשתו של העותר - שהוגשה לאחר הגשת העתירה - להורות למשיבה 3 להמנע מלנקוט בהליכי הוצאה לפועל עקב אי תשלום הוצאות המשפט, שנפסקו לחובתו של העותר, במסגרת פסק הדין בערעורו. 10. בשולי פסק דיננו, מן הראוי להתייחס להתנהלותו של העותר בפרשה הנדונה. במסגרת עתירתו ובקשותיו השונות לבית משפט זה, לא חסך העותר בשימוש בלשון מזלזלת ובהטחת האשמות שווא בנושאי משרות ציבוריות שונות. עם כל ההבנה למצבו של העותר, אין כל מקום להתבטאויות מעין אלו בפנייה לערכאות שיפוטיות, ואלו עשויות, במקרים המתאימים, להוביל לדחיית עתירות על הסף (בג"ץ 5146/15 חדד נ' משרד החינוך (21.9.2015); בג"ץ 2117/13 חדד נ' משרד החינוך והתרבות (3.6.2013); בג"ץ 8781/11 פלוני נ' סנ''צ גבי דדון, מפקד תחנת משטרת אשדוד (5.4.2012)). 11. סיכומם של דברים, העתירה נדחית על הסף. בשים לב למצבו הכלכלי של העותר, ולהוצאות שהושתו עליו במסגרת פסק הדין בערעור, מושא עתירה זו, יישא העותר בהוצאות מופחתות בסך 750 ₪ למשיבה 1, ו-750 ₪ למשיבה 3. ניתן היום, ‏כ"ט באדר התשע"ז (‏27.3.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16094270_I08.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il