ויסאם לידאווי נ. ועדת המבחנים בכתב לשכת עורכי הדין בישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9422/00 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת א' פרוקצ'יה העותר: ויסאם לידאווי נגד המשיבה: ועדת המבחנים בכתב של לשכת עורכי הדין בישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ח' בסטוני בשם המשיבה: עו"ד מ' עליאש פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: העותר נכשל בבחינת ההסמכה בכתב של לשכת עורכי הדין, והשיג על ציונו בפני המשיבה. השגתו התקבלה בחלקה, באופן שציונו הועלה מ62- ל64-. בכך לא היה כדי להועיל, שכן ציון המעבר הוא 65. על כן הגיש השגה נוספת, ובה חזר על נימוקיו הקודמים. הוא נענה כי החלטת המשיבה בהשגה הקודמת היא סופית, ואין מקום לחזור ולדון בהשגתו החדשה. מכאן העתירה שלפנינו. בעתירתו טוען העותר, כי היה על המשיבה לדון בהשגתו הנוספת לגופה. כן הוא טוען, כי היה על המשיבה לדון מלכתחילה בהשגתו של כל נבחן בנפרד, ולא במאוחד עם שאר ההשגות כפי שעשתה. הוא סבור כי, למעשה, המשיבה כלל לא בדקה את טענותיו ביחס לארבע מהשאלות. בנוסף מבקש העותר כי נכריע גם בהשגותיו לגופן. ביום 25.12.00 הוריתי למשיבה להגיב. מתגובתה עולה, כי הטענות שהעלה העותר בהשגותיו זהות לאלו שנכללו בהשגות שהוגשו על ידי נבחנים אחרים. לפיכך דנה המשיבה, במרוכז ובאופן מעמיק, בכל הטענות, קיבלה את חלקן ועידכנה בהתאם את ציוני כלל הנבחנים, בכללם העותר. בהשגתו הנוספת חזר העותר על אותן הטענות בדיוק, ועל כן לא היה מקום להידרש להן שוב. יתירה מכך, לדעת המשיבה, אין כל פגם בהחלטתה העקרונית שלא לאפשר השגות חוזרות, על מנת לשים קץ להתדיינויות בעניין זה. לגוף ההשגות מסבירה המשיבה מדוע, לדעתה, תשובות העותר לשאלות שבמחלוקת אינן נכונות. דין העתירה להידחות. בנסיבות העניין אין לנו צורך לחוות דיעה באשר לסבירות החלטתה העקרונית של המשיבה שלא לאפשר השגות חוזרות. משהוברר כי נימוקי ההשגה החוזרת זהים לנימוקי ההשגה הראשונה, לא נפל פסול בהחלטה שלא לדון בהם פעם נוספת. אין ממש בטענת העותר כי היה על המשיבה לדון בהשגתו (הראשונה) בנפרד משאר ההשגות שהוגשו, באשר אין מחלוקת כי נימוקיה היו זהים לאלה שלהן. לסברת העותר, לפיה לא דנה המשיבה כלל בחלק מטענותיו, לא הונחה אף ראשית ראיה. באשר לבקשת העותר כי נכריע בהשגות לגופן, אין לנו אלא להפנותו למה שכבר נפסק בהקשר זה: "בית משפט זה אינו יושב כוועדת ערעורים על הגוף שהוסמך על פי חוק לדון בבחינות מקצועיות, ואינו מוכן להחליט, במקומו של הגוף המוסמך, מה התשובות הנכונות ואם הנבחן הצליח בבחינה. כך בתחום הרפואה ובתחום מקצועות אחרים בהם אין בידי בית המשפט ידע מקצועי. הכלל הוא שבית המשפט אינו נוטה להתערב בשיקול הדעת של מי שהוסמך לבחון את הכשירות המקצועית, אלא אם הוכח לו כי שיקול הדעת לוקה בפגם של שיקולים זרים או בפגם אחר מן הפגמים שיש בהם כדי לפסול שיקול דעת מינהלי. ... זה הכלל גם בתחום המשפטים, ואין בכך כדי לשנות שבתחום זה מצוי בידי בית המשפט ידע מקצועי" (בג"ץ 7505/98 קורינאלדי נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד נג(1) 153, דברי השופט זמיר בעמ' 166). העתירה נדחית. ניתן היום, ז' בשבט תשס"א (31.1.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00094220.F02