פלוני נ. שר המשפטים

פסק-דין בתיק בג"ץ 9420/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9420/09 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. שר המשפטים 2. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ט בשבט תש"ע (3.2.10) בשם העותר: עו"ד ו' שוב, עו"ד ד' הלוי בשם המשיבים: עו"ד ע' ספדי, עו"ד ע' הלמן, עו"ד ל' לברטוב, עו"ד ט' ורנר-קלינג פסק-דין (נוסח מאושר לפרסום) השופטת ע' ארבל: 1. המשיב 1, שר המשפטים, הוציא ביום 5.11.09, מכוח סמכותו לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה, תשי"ד – 1954 (להלן: חוק ההסגרה או החוק), צו הסגרה המורה על הסגרתו של העותר לאוקראינה כדי שיעמוד שם לדין בגין עבירה של רצח. העתירה שבפנינו מופנית נגד החלטת שר המשפטים להורות על הסגרת העותר. רקע והשתלשלות העניינים 2. העותר עלה ארצה מאוקראינה בשנת 1999. ביום 16.10.02 הגישה אוקראינה בקשה להסגירו לידיה, ובמאי 2005 צירפה ראיות נוספות לתמיכה בבקשתה. על-פי הנטען, ביום 12.11.97 ירה העותר בשוטר אוקראיני והביא למותו, לאחר שהשוטר המנוח ושותפו ביקשו לערוך חיפוש בעותר ובשניים נוספים (להן: האחרים), אשר עקבו אותה עת אחר אדם פלוני. ביום 27.2.07 עתר המשיב 2, היועץ המשפטי לממשלה, לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה להכריז על העותר כבר הסגרה. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה והכריז על העותר כבר-הסגרה. העותר הגיש ערעור לבית המשפט העליון (ע"פ 250/08 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 12.3.09). להלן: פסק הדין בערעור). בסופו של פסק דין רצוף התלבטויות, בא בית המשפט העליון לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור. ראשית נקבע כי אין סימטריה מלאה באשר להדדיות ביחסי ההסגרה בין ישראל לאוקראינה, היות שזו האחרונה אינה מסגירה את אזרחיה. ואולם, אוקראינה מחויבת להעמיד לדין את אזרחיה תחת הסגרתם, ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון די בכך לקיום דרישת ההדדיות לפי החוק. בית המשפט מצא כי תנאיו של סעיף 2א לחוק, שעניינו בתנאים להסגרה, מתקיימים. בית המשפט נדרש גם לסעיף 9 לחוק ההסגרה ובחן האם הראיות הקיימות נגד המערער היו מספיקות כדי להעמידו לדין בישראל. בהקשר זה נקבע כי מכלול הראיות מצדיק את בירור התיק בבית משפט, על אף שהמקרה מתאפיין במורכבות ובעמימות והתיק מעורר שאלות ראייתיות שאינן פשוטות. 3. משהתקיימו התנאים להסגרה בהתאם לחוק, בחן בית המשפט את טענת המערער ולפיה מתקיים בעניינו סייג להסגרה מן הטעם של תקנת הציבור, לפי סעיף 2ב לחוק. העותר גרס כי אם יוסגר לאוקראינה, הוא ייחשף לאלימות ולתנאי כליאה קשים העלולים להגיע כדי עינויים, כי לא ייערך לו משפט צדק, וכי הוא עלול להיפגע על רקע אנטישמי. בעניין זה נקבע כי הטענות נתמכות במידה מסוימת במסמכי ארגונים בינלאומיים, במיוחד ביחס לדיווחים על אלימות משטרתית נגד עדים וחשודים. ואולם, בסופו של יום, שיקולי תקנת הציבור אינם מכתיבים הימנעות מהסגרה. זאת, הן משום הקושי לבסס אי-הסגרה על טענות כלליות נגד מערכת משפט, הן משום הצטרפותם של מספר גורמים שיש בהם כדי להפיג במידה משמעותית את החשש לשלומו של אדם המוסגר לאוקראינה, לרבות המערער: כך, סוגיית הסגרתו של העותר נבחנה במסגרת פורום בין-משרדי שכונס לשם כך, משום שמדובר בהסגרה ראשונה מישראל לאוקראינה ובהסכם הסגרה שאינו בילטרלי. בהקשר זה ציין בית המשפט כי: "בפורום נשמעו, אמנם, קולות הקוראים לזהירות ; XX XX XX XXXXXXX XXXX XXXX XXXXXX XXXXXXX XXXXX XXXX-XXXX XXXXXX XXXXXX XXXXX XXXX’ XXXXXX XXXXXXXXXX; כי במקרים לא פוליטיים (כענייננו), המערכת אובייקטיבית, ואין חשש לבדיית ראיות; וכי בסך הכל "מדובר במערכת חיובית"." (סעיף ל"ב לפסק הדין). עוד צוין כי אוקראינה נתונה לפיקוח, לרבות בהקשר של זכויות אדם, מכוח חברותה במועצת אירופה ובמדיניות השכנות האירופית של האיחוד האירופי (ENP) וכן מעצם היותה צד לאמנה האירופית בדבר זכויות אדם שמכוחה היא נתונה גם לביקורת בית הדין האירופי לזכויות אדם. בנוסף, מדינות שונות מקיימות יחסי הסגרה עם אוקראינה, הגם שלא נמסר כי הן מסגירות את אזרחיהן. מכל מקום, את הכף מטה האפשרות להתנות את הסגרת העותר בתנאים. היועץ המשפטי לממשלה נתן הסכמתו להסגרה בתנאים הבאים: הסדרים לביקורים קונסולריים תכופים יחסית, כאילו היה המערער אזרח ישראל בלבד והשבת המערער לריצוי עונשו בישראל, אם יגיש בקשה מתאימה; ממשלת אוקראינה נתנה הבטחתה כי לעותר יהיה ייצוג משפטי, כי הוא לא יעונה ולא יופלה לרעה; ממשלת אוקראינה הודיעה ליועץ המשפטי לממשלה כי ייעשה כל מאמץ לניהול זריז ויעיל של ההליך הפלילי נגד המערער. על אלה הוסיף בית המשפט כי ככל שמעצרו של העותר לא יהיה בקייב, שם שוכנת שגרירות ישראל, תותנה ההסגרה באפשרות שבנוסף לאנשי השגרירות יוכל גם רב מרבני העיר לבקר את העותר תכופות וכי יתאפשר לעותר, ככל שיבקש זאת, מזון כשר באמצעות רב מקומי. תנאים אלה, קבע בית המשפט העליון, ישיגו איזון ראוי בין הדאגה לשלומו של העותר לבין המטרות החיוניות הגלומות במוסד ההסגרה. בשלהי פסק דינו הזכיר בית המשפט כי הכרזתו של העותר כבר הסגרה מחזירה את עניינו לידי שר המשפטים, אשר בידיו "...הסמכות לקבוע, וזאת לרבות על-יסוד 'שיקולים אקסטרה נורמטיביים, אשר הרשות השופטת אינה מוסמכת להתחשב בהם'...כי חרף כל האמור, אין לבצע את ההסגרה" (ע"פ 4596/05 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(3) 353, 379 (2005). להלן: עניין רוזנשטיין). סיכומם של דברים, ערעורו של העותר נדחה. 4. עם הינתן פסק הדין בערעור הפך העותר בר-הסגרה. עניינו הובא לפני שר המשפטים כדי שיחליט בו על-פי סמכותו בהתאם לסעיף 18 לחוק ההסגרה. במקביל פנה העותר לשר המשפטים בבקשה להימנע מלהסגירו לאוקראינה. בהמשך, בעקבות חילופי שרים במשרד המשפטים, פנה העותר בשנית אל שר המשפטים וביקש שלא להסגירו וכי ייערך לו שימוע. שימוע נערך בפני שר המשפטים, בנוכחות נציגת היועץ המשפטי לממשלה, ובו נשמעו חלק מטענות העותר והיועץ המשפטי לממשלה והוחלט כי יתר הטענות יועלו על הכתב. לאחר השימוע הונחו בפני שר המשפטים טענות העותר, תגובת היועץ המשפטי לממשלה ותגובתו של העותר לה. ביני לביני פנה שר המשפטים אל שר החוץ בבקשה לקבל את המלצתו באשר להסגרת העותר. ביום 5.11.09 חתם שר המשפטים על צו הסגרה לאוקראינה בעניינו של העותר, לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה (להלן גם: הצו). כאמור, העתירה שבפנינו מופנית נגד צו זה. יוער כי העותר ביקש כי יוצא צו ביניים לפיו לא תתבצע ההסגרה עד להכרעה בעתירה. בעניין זה הצהירו המשיבים כי ההסגרה לא תתבצע עד להכרעה בעתירה ומשכך לא התקבלה החלטה בבקשה למתן צו ביניים. טיעוני העותר 5. באי כוח העותר טוענים כי יש לבטל את החתימה על צו ההסגרה נוכח ראיות חדשות שהעביר לשר המשפטים ולא היו בפני בית המשפט העליון בעת ההכרעה בערעורו של העותר. ראיות אלה מבססות לשיטתם חשש ממשי לחייו ולשלומו של העותר, כמו-גם חשש כי הוא לא יזכה למשפט צדק ויהיה חשוף לעינויים בחקירה ולתנאי מעצר בלתי-אנושיים. XXXXXX XXXXX XX XXXX; בדו"ח משרד החוץ האמריקאי מיום 25.2.09, שבו התייחסות להפרות של זכויות אדם בבתי הכלא באוקראינה, למאפיינים בעייתיים של מערכת השפיטה במדינה, כמו-גם לאלימות ותופעות אנטישמיות נגד יהודים. כן הפנו לדו"חות בינלאומיים נוספים שהוגשו לשר המשפטים; XXXXXX XX XX XXXX XXXXXXXXXXXXXX , XX XXXXXXX, לפיו אין להסגיר את העותר משום פיקוח נפש של ממש, שכן לדעתו העותר לא יזכה למשפט צדק באוקראינה, יהיה חשוף לתנאי מעצר מחפירים ולאנטישמיות וחייו במעצר יהיו בסכנה. עוד נטען כי החשש לחייו ולשלומו של המערער במקרה זה אינו עולה אך מהמצב הכללי באוקראינה, אלא גם מהנסיבות המיוחדות של התיק עצמו – רצח שוטר - דבר המגביר את החשש להתנכלות כלפי העותר מצד מערכת אכיפת החוק המקומית; מטענות האחרים ולפיהן הם מסרו את הודעותיהם המפלילות תחת עינויים; מן העובדה שאם יוסגר העותר קיימים גורמים רבים שיהיו מעוניינים במותו; מראיות שהציג המלמדות כי בעבר אוקראינה הפרה את התחייבויותיה בהליכי הסגרה ממדינות אחרות. בא כוח העותר סבור כי יחד עם יתר הראיות שנאספו, הוצגו די ראיות המלמדות כי המצב הכללי השורר באוקראינה ונסיבות המקרה הקונקרטי מבססים חשש ממשי לחיי העותר, המצדיק הימנעות מהסגרתו. באי כוח העותר טוענים כי שר המשפטים חתם על הצו בטרם בוצעה בדיקה רצינית מטעמו של הטענות ולא נתן את המשקל הראוי למכלול השיקולים המקימים חשש ממשי לחיי העותר. לפיכך, וכיוון שמדובר במקרה ראשון של הסגרה לאוקראינה, סבורים הם כי יש לבטל הצו. טענה נוספת בהקשר זה הינה כי בעקבות חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יש לאמץ את גישת השופט אלון ב-בג"ץ 852/86 אלוני נ' שר המשפטים, פ"ד מא(2) 1 (1987) (להלן: הלכת אלוני) ולפיה די להוכיח ספק סביר בדבר חשש לחייו של מבוקש כדי למנוע את הסגרתו, תחת הגישה המחמירה יותר בה החזיקה דעת הרוב באותו עניין. נטען כי הדבר מתחייב גם מהתחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל באמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשין אכזריים, בלתי-אנושיים או משפילים (להלן: האמנה נגד עינויים). 6. לטענת באי כוח העותר, שר המשפטים הפעיל את סמכותו לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה בטרם וידא כי נתמלאו התנאים להסגרה שקבע בית המשפט העליון. זאת, היות שלא נתקבלה הבטחה מפורשת לקיימם מטעם שלטונות אוקראינה ולא הוברר אם המצב המשפטי שם יאפשר את מימוש התנאים. לטענתם, ניתנה התחייבות של הרשויות באוקראינה לקיום חלק מן התנאים, אולם לא ניתנה התחייבות מפורשת ביחס לתנאים אחרים: א. ההתחייבות להחזיר את העותר ארצה, אם יורשע, לריצוי עונשו – במכתב של הרשויות באוקראינה מיום 16.11.07 נאמר כי יתאפשר לעותר לרצות את העונש שיוטל עליו בישראל כמדינת אזרחותו, בכפוף לתנאי האמנה האירופית בדבר החזרת עבריינים לריצוי העונש בארצותיהם משנת 1983. ואולם, טוענים באי כוח העותר, מחוות דעת משפטית שבידם עולה כי הדין האוקראיני אינו מכיר במצב בו אזרח אוקראיני נושא באזרחות נוספת. העותר נושא באזרחות אוקראינית ובאזרחות ישראלית גם יחד. כיוון שכך, החזרתו לריצוי עונשו בישראל אינה אפשרית, בהיותה נוגדת את הדין האוקראיני. כן עולה מחוות הדעת כי בהתאם לחוקה האוקראינית אין אוקראינה מכירה בויתור על אזרחות של מי שמתקיים נגדו הליך פלילי או שהורשע בדין וקובעת כי הוראות החוקה גוברות על הסכמים בינלאומיים שאוקראינה היא צד להם. המשיבים לא דרשו כל הבהרה מהגורמים המוסמכים באוקראינה בעניין זה ולכן לא ניתן לומר כי ישנה התחייבות מפורשת של אוקראינה למילוי תנאי זה. ב. ההתחייבות לאפשר ביקורים קונסולריים תכופים כאילו היה המערער אזרח ישראלי בלבד – נטען כי ההתחייבות שניתנה על-ידי רשויות אוקראינה אינה תואמת בנוסחה את שנקבע בפסק הדין בערעור. ג. ביקורים על-ידי רבנים מקומיים והכנסת מזון כשר – נטען כי לא ניתנה כל התחייבות למלא תנאים אלה והמשיבים כלל לא עמדו על קבלת התחייבויות לגבי תנאים אלה. באי כוח העותר מסכמים כי כל עוד לא התקיימו התנאים שנקבעו בפסק הדין בערעור במלואם, חתימת שר המשפטים על צו ההסגרה אינה סבירה ופוגעת באופן בלתי מידתי בזכותו של העותר שלא להיות מוסגר, המעוגנת בסעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. טענה נוספת הינה כי היה על שר המשפטים לקבוע מנגנון פיקוח על מילוי ההתחייבויות על-ידי אוקראינה, נוכח מורכבות המצב השורר באוקראינה. 7. לדידם של באי כוח העותר, יש להעמיד לדין את העותר בישראל תחת שיוסגר לאוקראינה. לטעמם, יש בחלופה שכזו כדי לקיים את דרישת ההדדיות שבסעיף 2א(ב) לחוק ההסגרה, נוכח העובדה שאוקראינה אינה מסגירה את אזרחיה לישראל ובהתחשב בסכנות לחייו ולבריאותו של העותר, בחשש הכבד כי לא יזכה למשפט צדק. הם סבורים כי אין כל קושי בניהול הליכים בישראל, שכן חומר הראיות כבר מצוי בארץ וניתן להביא ארצה את שני האחרים שעדותם נחוצה. עוד הם מעריכים כי היחסים עם אוקראינה לא ייפגעו אם העותר יועמד לדין בישראל, אך גם אם תיגרם פגיעה כלשהי ליחסים בין המדינות הם סבורים כי אין להקריב, כלשונם, את העותר על מזבח היחסים הבינלאומיים. 8. טענה נוספת שהועלתה היא כי צו ההסגרה מנוסח בניגוד לדרישות פסק הדין בערעור ובניגוד לדרישות חוק ההסגרה, כיוון שלא נכללו בו כל התנאים להסגרה כפי שקבעם בית המשפט העליון ואין בו כל פירוט של פרטי המקרה בגינו מתבצעת ההסגרה. נוסח זה של הצו יאפשר על-פי הטענה לרשויות באוקראינה לסכל את תכלית פסק הדין בערעור לשמור על שלומו של העותר. טענות המשיבים 9. המשיבים סבורים כי יש לדחות העתירה על הסף, שכן חלקן הארי של הטענות בעתירה חוזרות על טענות שנטענו בערעור הפלילי ונדונו על-ידי בית המשפט העליון. הם מפנים לקביעות בית המשפט העליון הן לעניין מבחן הראיות נגד העותר, הן לעניין טענות העותר לפגמים במערכות המשטרה והמשפט באוקראינה. עוד מפרטים המשיבים כי בפסק הדין בערעור התייחסות מפורשת לטענת העותר בדבר היעדר הדדיות ביחסי הסגרה בין אוקראינה לישראל, שבעטיה דרש להעמידו לדין בישראל. המשיבים מוסיפים כי צו ההסגרה נחתם לאחר שהתמלאו הדרישות הקבועות בחוק ההסגרה והושלם ההליך רב השלבים שקובע החוק. הם ציינו כי טרם הפניה לבית המשפט המחוזי בבקשה להכריז על העותר כבר הסגרה, נערך בירור יסודי עם הגורמים הרלוונטיים במשרד החוץ, על מנת לוודא שהליכי המשפט באוקראינה ותנאי הכליאה במדינה זו עומדים בסטנדרטים ראויים. כאמור, בהקשר זה הובעה הדעה כי ככל שמדובר בהליכים פליליים רגילים, XXXXX XXXXXXX XXXX XXXX XXXXXX, עומדים ההליכים המשפטיים באוקראינה בסטנדרטים הנדרשים. XXXXX XXXXXX XXXX XX XXXX XXXXX XXXXX XXXXX XXXXX XXXXXX XX XXXXX XXXX XXXXXX, אולם משביקש שר המשפטים את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, סבר זה האחרון כי בשים לב להלכות החלות בסוגיה זו אין מנוס מהסגרתו של העותר לאוקראינה. שיקולים נוספים אשר על-פי המשיבים עמדו בבסיס החלטת שר המשפטים להורות על הסגרת העותר הם כי לאחרונה הסגירה אוקראינה לישראל מבוקש ישראלי אשר נמלט לאוקראינה; השר לביטחון פנים המליץ בפני שר המשפטים לצוות על הסגרת העותר, XXXXXX XXXXX XXXX XXXX XXX XXXXXX XXXX XXXXXXXXX’ XXXXXX XXXXX XXXXXX XX XXXXX XX-XXX XX XXXXX XXXXXXXXX XXXXXXX XXXXXXX XXXXX XXXXX XXXXXXXX XXXXXX XXXXX XXX XXXX XXXX XXXXXXX XXX XXXXXXX XXXXX XXXXX XXXXXX XXXXXX; בטרם הפעיל שר המשפטים את סמכותו, הובאה בפניו התחייבות ממשלת אוקראינה לקיום כל התנאים שנקבעו בפסק הדין בערעור. כשמכלול זה לפניו, מסבירים המשיבים, חתם שר המשפטים על צו להסגרת העותר לאוקראינה, לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה. 10. המשיבים סבורים כי החלטת שר המשפטים סבירה ומתחייבת בנסיבות העניין, נוכח הלכת אלוני ותכליות דיני ההסגרה. מדובר בהחלטה שהתקבלה לאחר בדיקה עניינית, מקיפה והוגנת, שכללה גם התייעצות XX XX XXXX XXXX XXXXXX XXXX, מתן הזדמנות לעותר לשטוח טענותיו בפני שתי ערכאות שיפוטיות ובשימוע, וקבלת התחייבויות אוקראינה לעמוד בתנאים שנקבעו בפסק הדין בערעור. שר המשפטים בחן הן את החומר שהיה בפני בית המשפט העליון, הן חומר נוסף שלא היה בפני בית המשפט, פנה לצדדים בשאלות וגיבש דעתו לאחר שנתן דעתו על כלל הנתונים הצריכים לעניין. המשיבים מדגישים כי קבלת עמדת העותר משמעה כי ישראל אינה יכולה להסגיר מבוקשים לאוקראינה, על אף שישראל מחויבת כלפי אוקראינה במסגרת האמנה האירופית בדבר הסגרה, ועל אף שמצב זכויות האדם באוקראינה ומערכות המשפט והכליאה שלה נתונים לפיקוח חיצוני במסגרות שונות. בכך תהפוך ישראל מדינת מקלט לעבריינים הנמלטים מאוקראינה ותתקשה לשתף פעולה עם מדינות אחרות במסגרת המאבק הבינלאומי בפשיעה, תוצאה המנוגדת לאינטרס הציבורי. המשיבים מפנים להלכת אלוני ומציינים כי בהתאם לה, לאחר שהוכרז המבוקש בר-הסגרה, נדרשת הוכחת קיומם של נסיבות ושיקולים יוצאי דופן וכבדי משקל המצדיקים החלטה שלא להסגיר. לדעתם, העותר לא עמד בנטל זה ואין בטענותיו בעתירה כל חידוש מן הטענות בערעור, אשר כאמור נדחו. 11. בהתייחס לראיות החדשות אליהן מפנה העותר מציינים הם כי לא ניתן ללמוד מהן על שינוי נסיבות משמעותי שבגינו יש לראות את החלטת שר המשפטים כחורגת ממתחם הסבירות. הוטעם כי הדו"חות הבינלאומיים אליהם מפנה העותר מכילים גם דיווח על התפתחויות חיוביות באוקראינה בנוגע למצב זכויות האדם, לא ניתן ללמוד מהם על הרעה בתנאים ביחס למצב שהוצג לבית המשפט בערעור והם אינם מצביעים על סיכון ממשי לעותר עצמו. אשר למכתבי XXX XXXXXXX צוין כי ניתן לדעת הרב משקל ראוי, בשים לב לשאלת אפשרותה לשקף את המצב הקיים באוקראינה באופן אובייקטיבי, וביחס ליתר המסמכים. הם מלינים על ניסיונו של העותר להוסיף בכל שלב של ההליך ראיות חדשות, נעדרות כל ערך ראייתי. המשיבים סבורים כי אין לאמץ את דעת היחיד של השופט אלון בהלכת אלוני באשר לרף הראייתי הנדרש לצורך קביעה כי אין מקום להסגרה. הם מסבירים כי שימוש באמת מידה של "ספק סביר" עלול להביא להרחבה משמעותית וחסרת הצדקה של קשת המקרים בהם תימנע הסגרתו של מבוקש, דבר שיגרור הפרת התחייבויות בינלאומיות של ישראל. עוד טענו כי אמת המידה לאי-הסגרה לפי האמנה נגד עינויים, אליה מפנה העותר, נוקבת אמת מידה של "יסוד מהותי", אמת מידה מצמצמת באופן ניכר מכפי שמציע העותר. 12. כאמור, המשיבים מדגישים כי שר המשפטים חתם על הצו רק לאחר שהונחו בפניו התחייבויותיהן של רשויות אוקראינה לקיום התנאים שנקבעו בפסק הדין בערעור: א. החזרת העותר לישראל, אם יורשע, לצורך ריצוי עונשו – קיימת התחייבות רשמית מיום 16.11.07 של הרשויות האוקראיניות להחזרת העותר לריצוי עונשו בישראל, כארץ אזרחותו, בכפוף לתנאי האמנה האירופית בדבר העברת אסירים. אוקראינה חתומה על אמנה זו ואשררה אותה. רשויות אוקראינה שבו ואישרו התחייבות זו ביום 16.6.09. המשיבים מדגישים כי חוות הדעת המשפטית עליה נסמך העותר עמדה בפני בית המשפט בערעור. לדבריהם, נעשתה פניה מטעמם לרשויות אוקראינה מספר פעמים בעניין, והמענה שניתן הוא כי אין כל מניעה להעביר את העותר לריצוי עונשו בישראל. ב. ההתחייבות לאפשר ביקורים קונסולריים כאילו היה העותר אזרח ישראלי בלבד –במכתבן של הרשויות האוקראיניות מיום 16.6.09 יש התחייבות מפורשת בעניין זה. הודגש כי באוקראינה ישנם עצורים ואסירים בעלי אזרחות כפולה, ישראלית ואוקראינית, הזוכים לביקורי נציגיה הרשמיים של מדינת ישראל באופן קבוע, מבלי שניתנה בעניינם התחייבות דומה של הרשויות באוקראינה. ג. ביקורים על-ידי רבנים מקומיים והכנסת מזון כשר למקום מעצרו של העותר אם לא יהיה עצור בעיר קייב. הובהר כי בהתאם לדין הפנימי באוקראינה עומדת לאסיר זכות לביקורים ולכן לא נדרשת התחייבות נוספת בעניין. מכל מקום, ביום 30.12.09 התקבלה התחייבות רשמית של הרשויות באוקראינה ביחס לתנאי זה, אך הובהר כי רשויות הכלא לא תישאנה בעלות מימונו של המזון הכשר. 13. המשיבים מזכירים כי טענת העותר לפיה בשל היעדר הדדיות העמדתו לדין בישראל היא חלופה מידתית, נדונה והוכרעה בערעור. הם עומדים על הקשיים הכרוכים בהעמדה לדין בישראל בגין עבירות שנעשו במדינות אחרות ומבהירים כי כל העדים, למעט העותר, מצויים באוקראינה. 14. במענה לטענת העותר כי אין ליתן אמון בהתחייבויותיה של אוקראינה מציינים המשיבים כי מעבר לחזקת התקינות של פעילות רשויות ושיתוף פעולה בינלאומי, עד כה גילו רשויות אוקראינה שיתוף פעולה מלא ועמדו בכל הבטחותיהן. אוקראינה כפופה למנגנון הפיקוח של מועצת אירופה וכן היא חתומה על האמנה האירופית לזכויות אדם. לא הובא כל ביסוס של ממש לטענה כי אוקראינה לא כיבדה התחייבויותיה במקרים בהם הוסגרו אליה מבוקשים ממדינות אחרות. מכל מקום, בהתחייבות רשמית נוספת של שלטונות אוקראינה, מיום 30.12.09, הוסבר בפירוט כיצד תבוצע ההתחייבות לגבי התנאים שהעותר טען כי לא מולאו. בהתייחס לדרישה לקבוע מנגנון פיקוח על מילוי ההתחייבויות על-ידי הצד האוקראיני מסבירים המשיבים כי כמקובל בהליכי הסגרה, קיים מנגנון פיקוח הכולל ביקור קבוע ותדיר של הקונסול הישראלי, המעביר דיווח על מצב המוסגר. בנוסף, בא כוח היועץ המשפטי לממשלה יפנה מעת לעת לעמיתיו באוקראינה לשם קבלת דיווח שוטף על התקדמות ההליכים המתנהלים נגד העותר ועל מצבו הכללי. בטענות שיהיו לעותר, לבני משפחתו או לבא כוחו בנוגע להתקיימות התנאים, באפשרותם לפנות לבאי כוח היועץ המשפטי לממשלה והם יערכו את הבדיקות הנדרשות. בהתייחס לטענות נגד נוסח צו ההסגרה הוסבר כי פרטי האירוע ומספר התיק פורטו בבקשת ההסגרה ובעתירה להכריז על העותר כבר הסגרה. חוק ההסגרה, התקנות לפיו והאמנה אינם קובעים כי על צו ההסגרה לכלול נתונים אלה. מכל מקום, מכוח עקרון הייחודיות הנוהג בדיני ההסגרה וביטויו בסעיף 17(א) לחוק ההסגרה לא יוסגר אדם אלא אם הובטח מול המדינה המבקשת שהוא לא יעמוד לדין על עבירה אחרת שעבר לפני הסגרתו. עקרון זה קבוע גם בסעיף 14 לאמנה האירופית בדבר הסגרה שאוקראינה נטלה על עצמה את כל ההתחייבויות מכוחה. 15. המשיבים חולקים על עמדת העותר לפיה ***** **** **** **** ** ** ***** *** ***** **** ** ***** ** ** ***** ******. הם מסבירים כי להערכת היועץ המשפטי לממשלה, כגורם המקצועי הרלוונטי, להחלטה שלא להסגיר את העותר לאוקראינה תהיינה השלכות קשות על שיתוף פעולה בין המדינות במאבק בפשיעה החמורה והמאורגנת חוצת הגבולות. בירור העתירה 16. ביום 13.1.10 לא הובא העותר בשל תקלה לדיון שנקבע. הדיון נדחה על כן, *** ******* ***** ****** ***** **** *** ******* ***** ***** ***** - ****** **** ** **** ** ****** ***** *** ***** ****** ******, שהיו ***** בפני שר המשפטים - **** ***** ** *******. בעקבות העיון בחומר הגישו באי כוח העותר השלמת טיעון. לטענתם, **** ****** ** **** **** ** *** ****** ********* **** ***** ***** ** ********** ****** **-*** ****** ******** **. ******, ** *** ***** **** **** ***** ****** ****** ** ****** ****** *****, **** ******** ** **** **** ***** **** ** ***** ***** **** ******-***** *********. עמדה זו מבססת לטעמם את החשש לחיי העותר אם יוסגר לאוקראינה. לדבריהם, ** *** ** ***** ****** ******** ***** ** **** ****** *******, ** *** **** *** *** ******* ***** ** **** ** ***** ***** ****** ******, המבוססת על מידע שנמסר על-ידי הרשויות באוקראינה. באי כוח העותר הוסיפו כי הגיעו לידיהם ראיות נוספות המצביעות על החשש הממשי לחיי העותר אם יוסגר ועל כך שלא ייערך לו משפט צדק. המדובר בתצהיר של עו"ד אסרף אשר מסר כי נפגש עם סנגורו של העותר באוקראינה ושמע מפיו כי בשיחה בלתי-פורמלית שערך עם החוקר בתיקו של העותר מסר לו זה כי ישנם גורמים בכירים מאוד באוקראינה המעוניינים במות העותר מטעמים פוליטיים וכי ידוע לו כי לעותר אין קשר לרצח המיוחס לו. כן הפנו למכתב *** ***** *********, *** *****, הקובע כי מאחר שמדובר בעבירה של רצח שוטר אין להסגיר את העותר לאוקראינה משום פיקוח נפש, ולמסמכים של סנגורו האוקראיני של העותר לרשויות שם. באי כוח העותר מבקשים להיבנות אף ממסמך פנימי של משרד המשפטים ממנו עולה לדבריהם כי ******* ********* ****** *******. כן הוצגו מכתביהם של נבחרי ציבור שונים אל שר המשפטים בבקשה שלא להסגיר את העותר. נטען כי פניות אלה לא זכו למשקל מידו של שר המשפטים. להשלמת הטיעון צורפה חוות דעת של מומחה למשפט אוקראיני, לפיה ההתחייבויות שנתנו שלטונות אוקראינה עומדות בניגוד לעקרון הפרדת הרשויות ולדין הפנימי האוקראיני. באי כוח העותר סבורים כי בעטיין של הראיות החדשות יש להחזיר התיק אל בית המשפט העליון או אל בית המשפט המחוזי בכדי שישוב ויבחן את עניינו של העותר לאור הראיות החדשות, במסגרת משפט חוזר. לחלופין סבורים הם כי יש לקבל את העתירה, או להחזיר העניין אל שר המשפטים בכדי שיבחן את הראיות החדשות וייתן את המשקל ההולם לראיות השונות. בדיון שקיימנו לאחר שבאי כוח העותר ***** ***** *****, שמענו את טיעוני הצדדים ואף את עו"ד אסרף. עתה באה העת להכריע בעתירה. בפתח הדיון נבהיר כי באי כוח העותר טענו בהרחבה לחולשת הראיות נגד העותר, כמו-גם לקושי שבהסגרה ראשונה לאוקראינה נוכח פגמים הקיימים לדבריו במערכת המשפט, האכיפה והכליאה במדינה והאנטישמיות הגואה שם. כן שבו ופרשו את נסיבות חייו של העותר. טענות אלה כולן נדונו במסגרת הערעור, ומשכך לא נידרש להן יותר מכפי הנדרש מהחומר הנוסף שהוצג לאחר פסק הדין בערעור. מסגרת נורמטיבית 17. הליך ההסגרה בהתאם לחוק הינו מעשה רבדים. כאשר מדובר בבקשת הסגרה של מדינה אחרת, נפתח הליך ההסגרה עם הגשת בקשה מתאימה על-ידי המדינה המבקשת לשר המשפטים, וזה רשאי להורות על הבאת המבוקש בפני בית משפט מחוזי כדי לקבוע אם הוא בר הסגרה. הורה כאמור, תוגש הבקשה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה (סעיף 3(א) לחוק ההסגרה). בשלב הבא על בית המשפט המחוזי להכריע האם יש להכריז על המבוקש כבר-הסגרה, בהתאם לתנאים ולסייגים הקבועים בחוק (סעיפים 2א - 2ב, 9 לחוק ההסגרה). על החלטת בית המשפט המחוזי נתונה זכות ערעור למבוקש וליועץ המשפטי לממשלה (סעיף 13 לחוק ההסגרה). אם עברה תקופת הערעור ולא הוגש ערעור, או אם הוגש ערעור ונדחה, מקבלת הכרזת המבוקש כבר-הסגרה תוקף סופי (סעיף 14 לחוק). ואולם, בכך לא בא הליך ההסגרה אל סופו, שכן לאחר שההכרזה על מבוקש כבר-הסגרה קיבלה תוקף סופי, מגיעה ההכרעה הסופית בעניין לידי שר המשפטים. בהתאם לסעיף 18 לחוק ההסגרה, רשאי שר המשפטים לצוות על ביצוע ההסגרה. רק משהורה שר המשפטים כאמור, מותר למסור את המבוקש לידי המדינה אשר ביקשה את הסגרתו (לסקירה מפורטת של דיני ההסגרה בישראל ראו עניין רוזנשטיין, בעמ' 376 – 379; ע"פ 2144/08 מונדרוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.1.10). להלן: עניין מונדרוביץ). מכיוון שסעיף 18 הוא העומד במוקד הדיון, נביאו בלשונו של המחוקק: 18. ביצוע ההסגרה שר המשפטים רשאי לצוות על ביצוע הסגרתו של מבוקש שהכרזתו כבר-הסגרה קיבלה תוקף סופי, ומשציווה כך מותר יהיה למסור את המבוקש למדינה המבקשת ולהעבירו מחוץ לגבולות ישראל. סמכות שר המשפטים לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה היא סמכות שבשיקול דעת (בג"ץ 1029/06 נודלמן נ' שר הפנים של מדינת ישראל (לא פורסם, 14.5.08). להלן: עניין נודלמן; בג"ץ 3261/93 מנינג נ' שר המשפטים, פ"ד מז(3) 282, 285 (1993)). ואולם, חוק ההסגרה אינו פורט את השיקולים שעל שר המשפטים לשקול בעת הפעלת סמכותו לפי הסעיף. 18. בית משפט זה עמד על טיבו של שיקול הדעת הנתון לשר המשפטים לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה במספר הזדמנויות. ראשית, הובהר, סמכות שר המשפטים מכוח הסעיף אינה בלתי-מוגבלת. ככל החלטה מנהלית, החלטת שר המשפטים לפי סעיף 18 לחוק היא החלטה מנהלית, וככזו עליה לעמוד באמות המידה המחייבות החלטה מנהלית (ע"ב 2/84 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת עשרה, פ"ד לט(2) 225, 252 – 253 (1985); בג"ץ 2245/06 איזוטסט בע"מ נ' הרשות הלאומית להסמכת מעבדות (לא פורסם, 31.5.09) בפסקה 45, וההפניות שם). עליה להתקבל על בסיס שקילת כלל השיקולים הצריכים לעניין, עליה להיות סבירה ועניינית, מבוססת על הראיות ולהתקבל בתום לב. בנוסף, יש להפעיל את הסמכות תוך התחשבות בתכליתם של דיני ההסגרה. תכלית זו עניינה בקיום מכשיר לשיתוף פעולה בינלאומי במלחמה בפשיעה, במיצוי הדין עם עבריינים נמלטים, בכך שאדם יועמד לדין בפני שיטת המשפט "הטבעית" שלו ובקיום עקרונות היסוד של מדינת ישראל, לרבות עקרון שלטון החוק, ממנו נגזר כי על שר המשפטים לפעול לכיבוד ההתחייבויות הבינלאומיות שנטלה על עצמה ישראל באמנות עליהן היא חתומה (עניין נודלמן, פסקה 6; בג"ץ 3806/93 מנינג נ' שר המשפטים, פ"ד מז(3) 420, 425 (1993) וההפניות שם; בג"ץ 793/83 קירשנבאום נ' שר המשפטים, פ"ד לח(1) 161, 163 - 164 (1984). להלן: עניין קירשנבאום; הלכת אלוני, עמ' 40 – 44, 46; עניין רוזנשטיין, עמ' 406 – 418; עניין מונדרוביץ, פסקאות 32 - 33). 19. בעניין אלוני התווה בית משפט זה אמות מידה מנחות להפעלת הסמכות לפי סעיף 18 לחוק. בנוסף לעקרונות שנפרשו לעיל נקבע שם כי העיקרון המנחה הוא כי כאשר מתקיימים התנאים הקבועים בחוק להסגרה, יש לכבד ככלל את הסכם ההסגרה הקיים בין מדינת ישראל למדינה המבקשת על דרך של קיום ההסגרה. לפיכך, הגם שבידי שר המשפטים להחליט על הימנעות מהסגרה, יוגבל השימוש בכוח זה "רק לנסיבות מיוחדות וכבדות משקל" (הלכת אלוני, בעמ' 47. כן ראו עניין קירשנבאום, בעמ' 164). מקרים אלה, כך הוסבר, ייכנסו בגדרם של שני טיפוסי מקרים עיקריים. הראשון עניינו בשיקולים מדיניים אשר בית המשפט אינו נוטה להידרש אליהם, בראותו אותם כמצויים מחוץ לזירת ההכרעה השיפוטית. כך יהיה מקום שנוצרו נסיבות בהן השר יהיה חייב, כרשות המוסמכת, לשקול שיקולים אשר לא היו בפני בית המשפט בעת הכרעתו בעתירה שהגיש היועץ המשפטי לממשלה להכריז על המבוקש כבר הסגרה. בהקשר זה הובהר כי בשלב הפעלת הסמכות לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה מוסמך שר המשפטים, כפי שצוין גם בפסק הדין בערעור, לקבוע "...לרבות על-יסוד 'שיקולים אקסטרה נורמטיביים אשר הרשות השופטת אינה מוסמכת להתחשב בהם'...כי חרף כל האמור, אין לבצע את ההסגרה" (עניין רוזנשטיין, בעמ' 379. כן ראו את דברי הנשיא שמגר בהלכת אלוני, עמ' 50). סוג המקרים השני מוגבל לנסיבות בהן יש "נתונים בדוקים, יוצאי דופן וכבדי-משקל, אשר לפיהם תהיה הסגרה בנסיבות המקרה בגדר מעשה בלתי צודק בעליל או תעלה לכדי מעשה של התעמרות קשה במבוקש" (הלכת אלוני, בעמ' 47). מיטיבים לסכם את העקרונות החלים בסוגיה הדברים הבאים: "לא ניתן להביא כאן רשימה סגורה של המערכות העובדתיות, המתארת מראש את הנסיבות יוצאות הדופן וכבדות-המשקל, היכולות להיות מובאות בחשבון במסגרת שיקול דעתו של השר, כמוזכר לעיל. עם זאת, ניתן לעמוד על מהותו של המבחן הכללי אשר אותו על השר לשוות נגד עיניו: הכוונה אך ורק להיווצרותן של נסיבות יוצאות דופן אשר בהן יהיה בביצוע ההסגרה משום פגיעה מהותית בעקרון-יסוד אחר, שהוא על פי תפיסותינו מבין הערכים הבסיסיים שלנו. אין המדובר בנסיבות בהן נוצר איזון בין שני אינטרסים שווי משקל, היינו ההסגרה מחד גיסא והפגיעה במבוקש הנובעת ממנה, מאידך גיסא, ואשר כתוצאה מהיווצרותה מבקשים למנוע ביצועה של ההסגרה. העיקרון הגדול הוא כי מבצעים את ההסגרה בהתאם לעקרונות שגובשו בחוק והחובה לקיים את התכלית החקיקתית של דיני ההסגרה נסוגה אך ורק בנסיבות יוצאות דופן בהן נוצרת פגיעה מהותית בעקרון-יסוד, אשר מטה את כפות המאזניים באופן החלטי לכיוון הנגדי. כל מקרה נבחן, כמובן, לאור מכלול נסיבותיו. בהקשר זה יש משקל לאופיה של העבירה אשר בעטיה מתבקשת ההסגרה כבר היו דברים מעולם וקרה שהסגירו, למשל, פושע מלחמה, גם כאשר לצורך העברתו היה צריך לשאתו על גבי אלונקה. משקל נוסף יש לכך אם צפוי כי פושע יצא פטור ללא כלום, היינו חמורים ביחוד אותם מקרים בהם אין אפשרות לקיים הליכים פליליים בישראל והתוצאה תהיה שלא ייעשה דין כי אישומו של המבוקש לא יבורר בפני דיין, לא הכא ולא התם. מאחר ומדינת ישראל כרתה הסכמי הסגרה עם מדינות בנות תרבות, אין להניח כי עם מסירתו של מבוקש לידי המדינה המבקשת יירצח על ידי הרשויות אשר לידיהן הוא יימסר. אך לאור הזיקה והקשר בין המדינות אשר כרתו ביניהן הסכם הסגרה, ניתן גם לערוך, בדרך כלל, בירורים מוקדמים ולהבטיח מראש את נקיטתם של צעדים שיש בהם כדי להפחית אותם סיכוני-לוואי אשר הם כשלעצמם אמנם אינם בגדר עילה לאי-הסגרה, אך אשר חשוב, ראוי ואפשרי למנעם מראש. מכאן החובה לבדוק את העובדות ולערוך בירורים נאותים בטרם מקבלים על יסוד בקשה של המבוקש החלטה כה מרחיקת לכת כמו ההחלטה שלא להסגירו" (הלכת אלוני, בעמ' 48 – 49). סיכומה של נקודה זו, בגדר הפעלת שיקול דעתו של שר המשפטים לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה, הכלל הוא שיש לבצע הסגרתו של מי שהוכרז כבר-הסגרה. הימנעות מביצוע ההסגרה היא בגדר החריג לכלל, אשר רק נימוקים כבדי משקל ומיוחדים עשויים להצדיקו. המסגרת הדיונית 20. השגותיו של העותר נגד החלטת שר המשפטים מופנות נגד האופן בו קיבל ההחלטה, שכן נטען כי לא קוימו הבדיקות הנדרשות עובר לקבלת ההחלטה, או שהן לא בוצעו במידת ההקפדה הנדרשת. כן מופנות הן נגד השיקולים שנלקחו בחשבון על-ידי השר. בטרם נידרש לטענות לגופן נשוב ונבהיר כי נקודת המוצא לדיון היא כי העותר הוכרז כבר-הסגרה, הכרזה אשר קיבלה תוקף סופי עם הינתן פסק הדין בערעור. בהיעדר נתונים חדשים, אין אפוא מקום לשוב ולהידרש לטענות ולמסמכים שהציג כבר בערעור הפלילי, שכן בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי המשפט בערכאות הרגילות, לרבות בית המשפט העליון. בנוסף ראוי שנזכור כי התערבותו של בית משפט זה בהחלטת הגורם המוסמך תיעשה במשורה ותוך ריסון, והיא שמורה לאותם מקרים בהם נמצא כי ההחלטה אינה חוקית, או שהיא לוקה בחוסר סבירות קיצוני. ראיות חדשות 21. בטרם נידרש לטענות העותר ביחס לאופן הפעלת שיקול הדעת על-ידי שר המשפטים וביחס לשיקולים הצריכים לעניין, אבקש להידרש לאותן ראיות חדשות שבאי כוח העותר מפנים אליהן ותולים עליהן את עיקר יהבם. ראשית, אף אני רואה קושי בדרך בה ניהל העותר את עניינו, באופן שבכל שלב של ההליך צצו ועלו ראיות חדשות, ובאי כוח העותר נמנעו מלהציג מענה מניח את הדעת באשר למסגרת הדיונית בגדרה הוגשו ראיות אלה. יחד עם זאת, משום רגישות העניין והיות שמדובר בהסגרה ראשונה לאוקראינה, על חומרת הטענות שהתלוו אליה, איני רואה לנכון לדקדק בעניין זה, מה גם שלטעמי ראיות אלה אינן משנות את התוצאה הסופית, כפי שעוד יוסבר. 22. ***** ******* ** ***** *** *** ***** **** **** ** ****, ***** ****** ** *******, ****** ** ****** ***** ********* ****** ****. ***, **** ******* **** ***** ******* ******* ****** ***** **** *** ****** ****** *********, **** ******* ****** ***** **** ****** **. *** ** ***, ** **** ****** *** ******* ****** ** ***, *** ****** ********, **** ******* ****** ** *** ******** ** ***** *** **** ******* ******* ** *****. **** *** – *** ***** - **** ** **** **** ***** ****** ****** **** **** ********* ******* ****** *** *** *****. ***** ** **** **** **** **** **** ****** ******* ***** ***** ******** ** ****** ******* **, *** *** ***** ***** **** ** ***** ****** ****** ** **** **** ** ** ** **** ***** *******. ***** ** **** **** ** **** ****** ****** **** ******* *** **** *** ***** ******. ***** ** **** ****** ******* ** ***** ** **** *****, ******** ***** ***** ******* ** **** *********. *** ** ***, *** ***** ** *** **** ** ** ******* **** ******* ****** ***** ***** ***** ***** ******* ** ***** **** ****** **** *** ***** ****** **** ******** ***** ** ****** ***** ** *****. ** ***** ***** ***** ** ** ** *** **** ** **** **** **** ***** ****** ******, ***** *** ****. 23. חלק ניכר של יתר הראיות החדשות אשר אליהן מפנה העותר, נעדרות ערך ראייתי של ממש. כך, מקובל עליי כי מכתביהם של ***** ********* *********, ראויים היו להיקרא במלוא הכבוד, אולם המשקל הראייתי שיש להם בכדי לעמוד על תמונת המצב האובייקטיבית ביחס למערכות האכיפה, המשפט והכליאה של אוקראינה, מוגבל ביותר. אשר לדו"חות הבינלאומיים שהוצגו, מחלקם עולה אכן תמונה שיש לה היבטים בעייתיים, אולם עיקרן של הטענות עמד כבר בפני בית המשפט בערעור, אשר היה מודע אליהן אך מצא כאמור בסופו של יום כי אין הן מכריעות את הכף. לא עלה בידו של העותר להראות כי מדו"חות אלה עולה תמונה חמורה יותר מכפי שעמדה בפני בית המשפט בערעור, ולכן איני רואה לשוב ולהידרש לעניין זה. תצהירו של עו"ד אסרף, אותו שמענו אף בדיון בפנינו, אינו יכול לשאת משקל ראייתי משמעותי. עו"ד אסרף מוסר בתצהירו על דברים שמסר לו לטענתו, מפי השמועה, החוקר בתיקו של המבקש. הדברים נעדרי ביסוס של ממש. כך, לא הוצג כל הסבר ממשי לטענה כי לפי אותו חוקר מבקשים בכירים בממשל האוקראיני את מותו של העותר מטעמים פוליטיים. הרצח המיוחס לעותר הוא רצח של שוטר מקומי. על פניו, אין מדובר בעניין פוליטי ולא הוצג כל בסיס משכנע לסבור, כטענת העותר, כי הוא מבוקש על רקע פוליטי. נראה כי יותר משיש ממש בדברים, יש בהם ניסיון של העותר להיכנס אל אותה קטגוריה של ****** **** **** ******, *** ****** ***** **** ** ***** ******** **** ******* ****** *********. מכתביהם של נבחרי הציבור שהפצירו בשר המשפטים שלא להסגיר את העותר אינם יכולים להיחשב כראיה חדשה וספק אם יש בהם כדי ללמד על כך שכותבי המכתבים נוכחו בעצמם, בבדיקה שערכו, בסיכון הצפוי לעותר אם יוסגר. מדובר במכתבים זהים כמעט בתוכנם ובנוסחם ודומה כי לכל היותר מדובר באמצעי להפעלת לחץ על שר המשפטים ולא במסמך היכול ללמד על הצפוי לעותר אם יוסגר. מסמכי סנגורו האוקראיני של העותר אף הם נעדרי ערך ראייתי של ממש. כסיכום ביניים ניתן לומר על כן כי במסמכים שנתווספו לתיק מאז פסק הדין בערעור אין כדי לשנות מן התמונה העובדתית שניצבה בפני בית המשפט בערעור, לא בעומדם בפני עצמם ולא בהצטרפם ליתר הראיות שכבר היו קיימות בתיק. משכך, אפנה לבחינת הטענות ביחס לתנאים להסגרה שנקבעו בפסק הדין בערעור. רק אם יימצא כי אלה מולאו, יש מקום לבחון את שיקול הדעת שהפעיל השר בגדרו של סעיף 18 לחוק. האם מולאו התנאים שנקבעו בפסק הדין בערעור? 24. באי כוח העותר מאשרים כי התקבלו התחייבויות מניחות את הדעת ביחס לחלק מן התנאים. לתנאים אלה לא אדרש אפוא. התנאי הראשון שלא מולא לשיטתם הינו בהתחייבות להחזיר את העותר ארצה, אם יורשע, לריצוי עונשו. טענה זו, לרבות חוות דעת המומחה לדין האוקראיני עליה היא נסמכת, הועלתה כבר בפני בית המשפט בערעור, אשר בסופו של דבר סבר כי די בקבלת התחייבות כאמור כדי להבטיח התקיימות תנאי זה. לכך יש להוסיף כי בפני שר המשפטים הונחה, עובר לחתימה על הצו, התחייבות נוספת, מיום 30.12.09, של הגורמים המוסמכים במשרד התובע הכללי של אוקראינה ולפיה משרד התובע הכללי ומשרד המשפטים של אוקראינה הן הרשויות המוסמכות לייצג את אוקראינה בכל הקשור ביישום אמנות בינלאומיות בתחום ההסגרה ובאפשרותם להבטיח את מימוש ההתחייבויות הבינלאומיות שנטלה על עצמה אוקראינה. עוד צוין כי העובדה שלעותר אזרחות כפולה, ישראלית ואוקראינית, אינה מהווה מכשול מבחינת אפשרותה של אוקראינה לממש את התחייבותה כיוון שבהתאם לדין הפנימי האוקראיני אמנות בינלאומיות המחייבות את אוקראינה גוברות על חקיקה פנימית. דומני כי התחייבות מפורשת מזו אין, ודי בכך. לכך יש להוסיף כי הודגש האינטרס של אוקראינה בהשגת תדמית חיובית בזירה הבינלאומית ובבניית שיתוף פעולה והדדיות בין ישראל לאוקראינה בתחום ההסגרה ועזרה משפטית בתחום הפלילי. אשר לתנאי שעניינו ההתחייבות לאפשר ביקורים קונסולריים תכופים, כאילו היה העותר אזרח ישראל בלבד, אני סבורה כי המענה שהוצג לעניין זה על-ידי המשיבים מספק. הרשויות באוקראינה העבירו בהקשר זה שתי התחייבויות – מיום 16.6.09 ומיום 30.12.09. על כך הוסיפו המשיבים, על בסיס הניסיון שצברו עד כה ביחס לאסירים ועצורים אחרים המוחזקים באוקראינה ושהינם בעלי אזרחות ישראלית ואוקראינית גם יחד, כי אלה זוכים לביקורים קונסולריים קבועים בלא שניתנה לגביהם התחייבות דומה של הרשויות באוקראינה. אין מקום אפוא להניח כי מצבו של העותר, לגביו ניתנה התחייבות מפורשת, יהיה שונה. אני סבורה כי היה לשר המשפטים בסיס מספק לסבור כי ניתנה התחייבות גם לקיום התנאי שעניינו ביקורי רבנים מקומיים והכנסת מזון כשר למקום מעצרו של העותר אם לא יוחזק בקייב. בהתחייבות שהעבירו רשויות אוקראינה ביום 30.12.09 צוין בפירוש כי על-פי הנחייתן נערכה פגישה עם הרב קמינצקי באשר לסידורים הפרקטיים שיאפשרו לעותר לשמור מצוות ולקבל אוכל כשר. בעניין זה נאמר: “Thus, the Ukrainian party is ready to ensure the access of XXXXXXXX to kosher food and to the representatives of religious community. At the same time, the Prosecutor General’s Office of Ukraine suggests that the following circumstance is taken into account: financing of penal facilities doesn’t provide the possibility to pay from State budget the specific types of food for the persons held under guard. Therefore, the issue of paying kosher food for XXXXXXXX has to be decided by us in person or by the third persons (relatives, religious community, charity organizations etc.)”. לטעמי, די בכך כדי להבטיח את ביקורי הרבנים ואת האפשרות לספק לעותר מזון כשר במסגרת משטר החיים בכלא, ככל שיחפוץ בכך. בפסק הדין בערעור לא קיימת כל התייחסות לשאלת מימון המזון הכשר והדעת נותנת כי בשים לב למכלול השיקולים ובפרט להתחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל, אין לחייב את הרשויות באוקראינה לשאת בעלות זו. ככל שיהיו לעותר טענות ביחס לאופן קיומו של תנאי זה, יהא באפשרותו להעלות הדברים בביקורי נציגיה הרשמיים של מדינת ישראל שיגיעו לבקרו והם יפעלו בנושא זה מול עמיתיהם באוקראינה. 25. טיעון נוסף בפי באי כוח העותר היה כי לא ניתן לבטוח בהתחייבויות הניתנות על-ידי הרשויות באוקראינה. טיעון זה, בכל הכבוד, יקשה לקבל. מדובר במדינה שישראל מצויה בקשרים דיפלומטיים מלאים עמה וחתומה עמה על הסכמים בינלאומיים. אמנם, מהחומר שבפנינו עולה כי תנאי הכליאה באוקראינה אינם זהים ברמתם לאלה שבישראל *** ***** ******* ****** *******-****** ******. בהקשר זה אף טענו באי כוח העותר כי הגורם אשר נתן את ההתחייבויות לקיום התנאים שנקבעו בפסק הדין בערעור הודח ואין לדעת על כן האם ההתחייבויות תכובדנה. אין זה באפשרותנו לעמוד על המצב הפוליטי הפנימי באוקראינה. המסמכים שהוצגו בפנינו, והוצגו קודם לכן בפני שר המשפטים, הם מסמכים רשמיים רציניים אשר זכו לאמונם של הגורמים המוסמכים בישראל משום הפירוט שבהם, משום התחייבויות חוזרות שניתנו ומשום ההבנה בדבר האינטרס האוקראיני בהבניית מערכת יחסים תקינה, המבוססת על אמון, בין שתי המדינות במישור העזרה המשפטית וההסגרה. על בסיס המידע והטיעונים שבפנינו איני סבורה על כן כי שגה שר המשפטים בסברו כי ניתנה התחייבות לקיום כלל התנאים שבפסק הדין בערעור. מטעמים אלה איני רואה גם לקבל את חוות הדעת המשלימה של המומחה למשפט אוקראיני ולפיה ההתחייבויות שניתנו על-ידי רשויות אוקראינה סותרות את הדין הפנימי במדינה. באי כוח העותר הוסיפו וטענו כי ניסיון העבר של מדינות אחרות עם אוקראינה מעלה כי היא לא עמדה בהתחייבויות שנתנה עובר להסגרה. בעניין זה עומדים לדעתי מכלול השיקולים שפורטו לעיל, ובנוסף יש לציין כי לא הובא תימוכין של ממש לטענה זו של העותר. שכן, לא הוצג כל מסמך שיעיד כי באותו מקרה אליו התייחסו באי כוח העותר, של הסגרה משווייץ לאוקראינה, היו לשלטונות שווייץ טענות מעין אלה נגד אוקראינה וכל שהובא הוא טענות מטעם המוסגרים באותו עניין. לא ניתן לומר על כן כי הוצג בסיס מספק לטענה כי אוקראינה צפויה שלא לעמוד בהתחייבויות שנתנה. אופן קבלת ההחלטה על-ידי שר המשפטים 26. כאמור, עיקר הטענות נגד שר המשפטים הינן כי הוא לא ערך בדיקה יסודית ומוקפדת של הטענות בדבר המצב עימו צפוי העותר להתמודד עם הסגרתו לאוקראינה ולא העניק את המשקל הראוי לשיקולים שונים. כידוע, החלטה מנהלית חייבת להתבסס על תשתית עובדתית ראויה ועל שיקולים רלוונטיים שנעשה ביניהם איזון ראוי בין גדריו של מתחם הסבירות (בג"ץ 7444/03 דקה נ' שר הפנים (לא פורסם, 22.2.10) בפסקה 31; בג"ץ 7348/08 גריגוריאן נ' שר הפנים (לא פורסם, 5.1.10) בפסקה 13 ;הלכת אלוני, בעמ' 50). השר והפועלים מטעמו נדרשים אפוא לערוך בדיקה מעמיקה ויסודית באשר למצב הדברים העובדתי, בטרם הפעיל סמכותו לפי החוק, אשר השלכותיה על הפרט המבוקש להסגרה מרחיקות לכת. כפי שהוזכר גם בעניין אלוני, תהליך קבלת ההחלטה, הנגזר מן החובה לקיים בחינה עניינית ושיטתית, הוא הליך המורכב ממספר שלבים: "איסוף וסיכום הנתונים (לרבות חוות הדעת המקצועיות הנוגדות, אם ישנן כאלה), בדיקת המשמעויות של הנתונים (דבר הכולל במקרה של תיזות חלופיות, גם את בדיקת מעלותיהן ומגרעותיהן של התיזות הנוגדות), ולבסוף, סיכום ההחלטה המנומקת. תהליך כגון זה מבטיח כי כל השיקולים הענייניים יובאו בחשבון, כי תיעשה בחינה הוגנת של כל טענה וכי תגובש החלטה אותה ניתן להעביר בשבט הביקורת המשפטית והציבורית" (בג"ץ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז(3) 29, 49 (1983)). בהתאם לכללים אלה נבחן האם סבירה היתה החלטה שר המשפטים כי לא מתקיימות בעניינו של העותר נסיבות היכולות להצדיק את אי-הסגרתו, בהתאם לאמת המידה שהותוותה בעניין אלוני ומצמצמת את המקרים בהם לא תבוצע ההסגרה לאותן נסיבות בהן יש "נתונים בדוקים, יוצאי דופן וכבדי משקל, אשר לפיהם תהיה הסגרה בנסיבות המקרה בגדר מעשה בלתי צודק בעליל או תעלה לכדי מעשה של התעמרות קשה במבוקש" (הלכת אלוני בעמ' 47). עוד נזכור את שנאמר שם: "שיקולים כבדי-משקל אינם יכולים להתבסס על השערות שאינן מעוגנות בנתונים בדוקים. במה דברים אמורים: במקרה כגון זה שבפנינו, בו המדובר בסיכונים אישיים, הצפויים, כביכול, למבוקש. לא די בכך שהמבוקש מעלה טענות בדבר קיומו של סיכון כאמור, או שחששות כאלה עולים בלבה של הרשות הסטטוטורית. המבוקש הוא הנוגע בעניין אשר מעוניין באי-ביצוע ההסגרה ודווקא לגבי כל מה שנאמר על ידיו או מטעמו בהקשר שבפנינו, צריך היה לדרוש ביסוס ענייני, ולא להסתפק בטענות בעלמא" (הלכת אלוני, בעמ' 52). אקדים ואומר כי גם אם לא ניתן לומר שמדובר בטענות בעלמא, כפי שצוין גם בפסק הדין בערעור, לא ניתן לומר כי הוצגו בפני שר המשפטים, ואף לא בפנינו, נתונים בדוקים שיצדיקו הימנעות מהסגרה, לאחר שנערכו בדיקות וניתנו התחייבויות מתאימות. 27. מן התמונה כפי שנפרשה בפנינו על-ידי הצדדים ניכר כי ההחלטה נתקבלה בתום הליך ממושך, במהלכו ניתנה הדעת לכל טענה שהועלתה על-ידי באי כוחו של העותר. זאת, הן בשלב שקדם להכרזה על העותר כבר-הסגרה, הן לאחר מכן. ההחלטה נתקבלה לאחר שטענות העותר נפרשו בפני בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, ולאחר שהתאפשר לצדדים להשמיע טיעוניהם בפני שר המשפטים. שר המשפטים קיבל את מלוא הראיות שהציגו באי כוח העותר וערך בעקבותיהן בדיקות ובירורים מקיפים. כך התקיימו התייעצויות עם משרד החוץ וכך גם התבקשו הבהרות והתחייבויות ברורות מאת הצד האוקראיני. החלטת השר התקבלה לאחר ******** *** ****, ולאחר שנשמעה התרשמות השר לביטחון פנים – שאין חולק כי נושא האכיפה והמאבק בפשיעה מצוי בתחומו - ****** ***** **** *********. מתגובת המשיבה ניכר כי הם היו ערים לטענות באשר לסכנות אליהן יהיה העותר חשוף, על-פי הטענה, עם הסגרתו, ובדקו אותן ואת הראיות שהוצגו לגביהן, בכלים שברשותם. בא כוח העותר מלין על כי חלק ניכר מהמענה לטענותיו מסתמך על תשובות שמקורן ברשויות האוקראיניות שלדבריו אינן ראויות לאמון, ולמצער אינן יכולות להבטיח דבר לאשורו נוכח מצב הדברים במדינה. ואולם, מדובר ברשויות המוסמכות של מדינה שלישראל יש קשרים עמה והתחייבויות הדדיות מכוח האמנה האירופית בדבר הסגרה. איני רואה על כן כיצד זה ניתן לבטל במחי יד את התחייבויותיהן והצהרותיהן של הרשויות באוקראינה באשר למצב החוקי במדינתן, הן משום חזקת התקינות העומדת להן, הן משום שחזקה עליהן כי הן חפצות – כפי שהן עצמן העידו – לבסס יחסי שיתוף פעולה תקינים גם בעתיד. איני סבורה אפוא כי ההחלטה נתקבלה בלא שנבדקו עובר לכך כלל הטענות שהועלו ובלא שהשר נוכח כי נתמלאו התנאים להסגרה שנקבעו בערעור. 28. כאמור, בשלב בו קיבל שר המשפטים את ההחלטה על הסגרת העותר, היה זה לאחר שההכרזה עליו כבר-הסגרה קיבלה תוקף סופי. במילים אחרות, היה זה לאחר שהטענות לסיכונים הנשקפים לעותר אם יוסגר נבחנו, אך נמצא כי גם אם יש בהם כאלה המעוררים דאגה, עדיין ניתן לבצע ההסגרה אם יתמלאו התנאים שנקבעו. כפי שהובהר בהרחבה לעיל, במידע ובראיות שנתווספו מאז פסק הדין בערעור אין כדי לשנות מהותית מתמונה זו. באי כוח העותר ביקשו להסתמך ****** ** ** **** ** **** *** **** ******* *********. התייחסתי לעיל למידת הביסוס שניתן ללמוד מאלה על המצב העובדתי באוקראינה ביחס לטענות העותר. מעבר לכך, בפני שר המשפטים עמדה גם עמדת היועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי לממשלה סבר כי לאור הלכת אלוני, לאור הבדיקות שנערכו ונוכח ההשלכות הקשות שתהיינה לאי-ההסגרה על המאבק בפשיעה החמורה והמאורגנת ובפרט על מערכת היחסים עם אוקראינה, אין מנוס מן ההסגרה. ***, *** ***** ** *** *****, המומחיות באשר ליחסי החוץ ולהשלכות פעולה כזו או אחרת על מערכת היחסים עם מדינה זרה, נתונה לשר החוץ ולמשרד החוץ. ***** חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה התייחסה לעניינים שבתחום מומחיותו המובהקת – המאבק בפשיעה ושיתוף הפעולה בין מדינות לצורך זה. השיקול בדבר השלכות הרוחב של ההסגרה הוא שיקול שבראייתי היועץ המשפטי לממשלה מחויב היה לקחתו בחשבון. לצדו של שיקול זה נלקחו בחשבון חובתה של ישראל לעמוד בהתחייבויותיה הבינלאומיות, כמו-גם תכליתו המרכזית של חוק ההסגרה לאפשר שיתוף פעולה בינלאומי במאבק בפשיעה ולמנוע את הפיכתה של ישראל למקלטם של עבריינים. בהקשר זה נודעת חשיבות גם לטיב העבירה המיוחסת למבוקש – עבירת הרצח שעל חומרתה אין צורך להכביר מילים. כן ניתן משקל לעובדה שאוקראינה הסגירה לאחרונה אדם שהיה מבוקש על-ידי ישראל, עניין שמבחינת הרשויות כאן יש לעודדו בכדי שמבוקשים ישראלים ייחקרו ויישפטו בישראל. 29. על כך יש להוסיף כי החשש לעניין תנאי הכליאה באוקראינה, שמתבסס על דו"חות בינלאומיים *** ***** ** ****, הוא חשש כללי שמשמעו למעשה כי לא ניתן להסגיר איש מישראל לאוקראינה, בניגוד למחויבותה של ישראל לפי האמנה. בדיונים שנערכו עוד בראשית ההליך בשיתוף משרד המשפטים ומשרד הפנים עלה כי גם אם אין מדובר בתנאים הדומים לאלה שבישראל, עדיין אין לומר כי מדובר בתנאי כליאה שאינם עומדים בסטנדרטים ראויים. אשר לסיכון הנשקף לעותר על רקע אנטישמי, גם טיעון זה משמעו לכאורה כי אין להסגיר יהודים לאוקראינה. על הקושי שבקביעה שכזו עמדתי לעיל. מעבר לכך, כפי שנמסר לנו, באוקראינה כלואים כיום כמה עשרות אסירים נוספים בעלי אזרחות כפולה, ישראלית ואוקראינית. נציגות ישראל באוקראינה עומדת עימם בקשר, אולם לא הועלו על ידם טענות להתנכלות על רקע היותם יהודים או ישראלים. קשה לקבל אם כן כי הראיות שהובאו מספקות את הבסיס הנדרש לקבוע כי המערער צפוי להתנכלויות ממין זה. 30. החשש הרציני ביותר שהועלה הוא החשש לשלומו של העותר על רקע העבירה המיוחסת לו. אכן, סיכון לחייו של מבוקש אם יוסגר, הינו שיקול רלוונטי לצורך הפעלת הסמכות לפי סעיף 18 לחוק. זאת, כל עוד מדובר בסיכון "מבוסס ומהותי" (הלכת אלוני, בעמ' 54), ולא בהשערות והערכות גרידא. בעניין אלוני הוסיף הנשיא שמגר והבהיר "...שגם אם יש נכונות לתת משקל ראוי לאפשרות של סיכון לחיי אדם, לא יכול להיות מדובר על הערכה תיאורטית אלא על מידה הנושאת עימה ממשות ומוחשיות, היוצרות סבירות גבוהה לכך שהמבוקש אכן ייפגע אם יוסגר וכי אמצעי ביטחון וזהירות שיינקטו לא ישאו פרי" (שם). באי כוח העותר הסבירו תחילה כי העובדה שלעותר מיוחס רצח שוטר מעניקה להליך האמור להתנהל בעניינו באוקראינה נופך מעין-פוליטי. לדבריו, באוקראינה ממתינים להסגרת העותר גורמים שונים החפצים במותו, החל בגורמי האכיפה והחקירה, אשר לטענתו עינו את האחרים במטרה לחלץ מפיהם אימרה המפלילה את העותר, וכלה באותם שני אחרים. מידע זה ביקשו לתמוך בתצהירו של עו"ד אסרף, ובדו"חות בינלאומיים שונים אודות מצב זכויות האדם והממשל באוקראינה, ****** ****** ובמידע לפיו אוקראינה לא עמדה בעבר בהתחייבויותיה. לערכם הראייתי של אלה התייחסתי כבר. אוסיף כי על פניה, העבירה המיוחסת לעותר אינה אלא עבירה פלילית "רגילה". יתר על כן טיעון זה הועלה עוד בשלב הערעור, כשלמולו הערכת הגורמים המקצועיים ביחס להליכים המשפטיים באוקראינה ******* **** *** **** ******, ונדחה. ויותר מכל – לא הובא כל הסבר של ממש מדוע הרצח המיוחס לעותר יהפכו לאדם שדווקא את מותו מבקשים בכירים באוקראינה. לדעתי, גם התשתית הראייתית הנוכחית אינה יוצרת את בסיס עובדתי בדוק ומוצק לסיכונים הנטענים. 31. מחלוקת משפטית נתגלעה בין הצדדים ביחס למבחן הראייתי שצריך לחול בהקשר זה. באי כוח העותר סבורים כי לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יש לאמץ את עמדת המיעוט של השופט אלון בעניין אלוני, אשר גרס כי בחינת קיומו של סיכון הנשקף למבוקש אם יוסגר צריכה להיות דקדקנית, אך אין צורך בהוכחת דרגת סבירות גבוהה לקיומו של סיכון כזה, אלא די בהוכחת ספק סביר שחיי המבוקש יהיו נתונים בסכנה אם יוסגר. המשיבים, לעומת זאת, סבורים כי אין לסטות מאמת המידה שהציע הנשיא שמגר והתקבלה בדעת הרוב, אשר דורשת כאמור ביסוסה של סבירות גבוהה לפגיעה במבוקש אם יוסגר. דעתי בנקודה זו עם המשיבים. אני סבורה כי הרף שנקבע על-ידי הנשיא שמגר עורך את האיזון הראוי לנקודת הזמן אליה מתייחס סעיף 18 לחוק ההסגרה, בין תכליות דיני ההסגרה לאינטרס של המבוקש שהוכרז כבר-הסגרה. כפי שהוסבר, בנקודת זמן זו, הכלל הינו כלל של הסגרה, וההימנעות ממנה הינה בבחינת החריג לכלל. סעיף 18 מותיר פתח מצומצם למדי בגדרו יכול שר המשפטים, בהתקיים אותן נסיבות חריגות ויוצאות דופן להחליט על הימנעות מהסגרה חרף קיומה של התחייבות בינלאומית מצד ישראל והתקיימותם של התנאים להפעלתה. במצב דברים זה, דומה כי אין הגיון רב בהנמכת הסטנדרד הראייתי לפיו יופעל החריג. אין כל היגיון בהרחבה של הפתח הצר שהותיר המחוקק בידו של השר, ויחד עמה בהרחבת פתחי המילוט של מי שמיוחס להם ביצוע עבירות במדינות זרות מבירור האשמה. ראוי להוסיף עוד כי כפי שמציינים המשיבים ובצדק, דווקא האמנה נגד עינויים, ממנה ביקש בא כוח העותר להיבנות, קובעת בסעיף 3(1) שלה: No State Party shall expel, return ("refouler") or extradite a person to another State where there are substantial grounds for believing that he would be in danger of being subjected to torture (ההדגשה שלי, ע.א.). אם כן, גם האמנה נגד עינויים מציבה רף ראייתי גבוה מזה לו טוענים באי כוח העותר בכדי להקים חריג להסגרה. 32. סיכומם של דברים הוא כי לא עלה בידו של העותר להוכיח קיומם של אותם שיקולים יוצאי דופן וכבדי משקל שיצדיקו סטיה מכלל ההסגרה, שיצדיקו את הימנעותה של מדינת ישראל מקיום התחייבויותיה הבינלאומיות. מנגד ניצבו שיקולי מדיניות כבדי משקל שפורטו לעיל ואשר ראויים היו למשקל הנכבד שקיבלו. יודגש כי הליך ההסגרה אינו מהווה אך אמצעי למאבק בפשיעה הבינלאומית, אלא מדובר בהליך המביא בחשבון גם את נושא השמירה על זכויות האדם (עניין מונדרוביץ, בפסקה 131). נוכחנו כי בבדיקת המשיבים לא נזנחו טענות העותר. טענותיו נבחנו בקפידה, אחת לאחת, הן משום חומרת הטענות, הן משום שמדובר בהסגרה ראשונה למדינה זו. ההחלטה על ההסגרה התקבלה לאחר שהנושא נבדק במספר מעגלי בחינה והתייעצות. התקבלו הבהרות והתחייבויות מניחות את הדעת של הרשויות באוקראינה. לאור מכלול השיקולים כולם, אני סבורה כי לא עלה בידי העותר להצביע על אי-סבירותה של ההחלטה, על כך שהיא התקבלה שלא בהתבסס על תשתית נתונים מלאה ואף לא על כך שמתקיימות בעניינו אותם נסיבות בדוקות, יוצאות דופן וכבדות משקל שיצדיקו הימנעות מהסגרה. ראויים לציון מאמציהם של באי כוח העותר אשר עשו כל שבכוחם לשכנענו בצדקת טענותיהם. גם אם לא מצאנו כי הדבר עלה בידם, עשו הם מלאכתם נאמנה. 33. למעלה מן הדרוש נציין כי לעניין ההדדיות לא ראינו להידרש בשלב זה. הנושא נידון בפסק הדין בערעור. בנוסף שוכנענו מעמדת היועץ המשפטי לממשלה כי לא ניתן לקיים ההליך באופן אמיתי בישראל, שכן הדבר מעורר קשיים ניכרים. לכך יש להוסיף את האינדיקציה לנכונות אוקראינה להדדיות מלאה ביחסי הסגרה, מעצם העובדה שהסגירה לאחרונה מבוקש לישראל. אשר לדרישה לכונן מנגנון פיקוח על קיום ההתחייבויות שניתנו ולטענות בהתייחס לתקינות צו ההסגרה, מצאנו את תשובת המשיבים לעניין זה מספקת. סוף דבר, אנו דוחים את העתירה. ש ו פ ט ת השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ארבל. ניתן היום, כ"ד באדר התש"ע (10.03.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09094200_B12.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il