משה בן יהודה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9409/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9409/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: משה בן יהודה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת-הדין וגזר-הדין שניתנו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 4.11.2009 בתפ"ח 1016/08 על-ידי השופטים א. שהם, י. שבח וש. ברוך (ע"ה) תאריך הישיבה: כ"ב בשבט התשע"א (27.1.11) בשם המערער: עו"ד רחל תורן, עו"ד אהרן שליין בשם המשיב: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים שהם, שבח וברוך (ע"ה)) בפ"ח 1016/08 מיום 4.11.09, שבגדרו הורשע המערער בעבירת אינוס, בעבירה של מעשה מגונה ובאיומים. על המערער הוטלו 8 שנות מאסר בפועל, שתי שנות מאסר על תנאי ופיצוי המתלוננת בסך 25,000 ש"ח. רקע ב. המתלוננת, עובדת זרה מתאילנד, הגיעה ארצה ביום 30.12.07. תחילה עבדה במשך 15 יום אצל חקלאי בישוב בצפון הארץ. ביום 15.1.08 עברה לעבוד במשקו של המערער בישוב במרכז הארץ, בקטיף ובאריזת פרחים, יחד עם ארבעה עובדים תאילנדיים נוספים. ג. כנטען, ביום 15.1.08 בשעות הלילה נכנס המערער אל החדר בביתו שבו ישנה המתלוננת, התיישב על מיטתה, הדליק את הטלויזיה והחל ללטפה בכתפה ובגבה בניגוד לרצונה. בהמשך העביר המערער את ערוץ הטלויזיה לערוץ המשדר סרטים פורנוגרפיים. המתלוננת אמרה לו כי אינה מעוניינת לצפות עמו בסרטים. בתגובה קם המערער מן המיטה, יצא מן החדר ונעל את הדלת. כנטען, ביום 16.1.08 בשעה 13:00 או בסמוך לכך הגיע המערער אל חדרה של המתלוננת בקרואן הסמוך לביתו, כדי לנוח. בהמשך ביקש המערער מהמתלוננת שתכין לו קפה ותעשה לו מסאג' "כמו בפאטיה". המתלוננת הכינה למערער קפה, אולם סירבה לעשות לו מסאג' ויצאה מן החדר. ד. כנטען, ביום 17.1.08 (יום חמישי), פנה המערער אל המתלוננת ואמר לה כי הוא רוצה לישון עמה בכל יום בצהריים. בהמשך, בשעות הערב של אותו יום, הגיע המערער אל הקרואן והורה למתלוננת ללון בחדר שבביתו, והמתלוננת עשתה כדבריו. כנטען, ביום 18.1.08 (יום שישי) בשעה 13:00 לערך הגיע המערער אל חדרה של המתלוננת בקרואן על מנת לנוח. בסמוך לאחר מכן נכנסה המתלוננת אל החדר וראתה את המערער שוכב במיטתה. המערער ביקש מהמתלוננת להיכנס אל החדר, אולם המתלוננת סירבה וחזרה לעבודתה. בהמשך, בשעה 14:00 לערך, עזב המערער את החדר בקרואן והמתלוננת, אשר הבחינה בו, נכנסה אליו, נעלה את הדלת ופנתה להתקלח. בסמוך לאחר מכן כאשר יצאה המתלוננת מן המקלחת, כשלגופה מגבת בלבד, פתח המערער את הדלת באמצעות מפתח נוסף שהיה ברשותו, נכנס לחדר ואמר למתלוננת כי הוא רוצה שתישן עמו. המתלוננת סירבה לבקשתו, והמערער איים עליה באמרו "בלאגן תאילנד". כנטען, המערער משך את ידה הימנית של המתלוננת, הפיל את המתלוננת על מיטתה, משך את המגבת שעטפה את גופה ונגע בחזה. המתלוננת ניסתה להתנגד למעשיו של המערער, אולם הוא מנע זאת ממנה והסיר את מכנסיו עד לגובה הברכיים. בהמשך דחפה המתלוננת את המערער באמצעות ידיה, אולם המערער החל לנשק את המתלוננת בפיה ובפניה, בעוד זו שבה ואמרה לו "no, no, no". המערער הסיר את מכנסיו לגמרי והמתלוננת אמרה לו כי היא חוששת להיכנס להריון. בתגובה שב המערער ואיים על המתלוננת ואמר לה שוב "בלאגן תאילנד". המערער קיים עם המתלוננת יחסי מין בניגוד לרצונה. נוכח תחינותיה, הוציא המערער את איבר מינו מאיבר מינה, אחז אותה בידו האחת על מנת למנוע ממנה לברוח, ובידו השניה העלה קונדום על חלק מאיבר מינו. המתלוננת הוסיפה להתנגד, צעקה וניסתה לברוח. בתגובה השכיב אותה המערער על מיטתה, הסיר את הקונדום ובא על סיפוקו על גבי בטנה. ה. לשם שלמות התמונה נתאר בשלב זה בקצרה את גירסת המערער. המערער אינו שולל את קיומם של יחסי מין בינו לבין המתלוננת, אלא טוען כי אלה נעשו בהסכמה. לטענתו, ביום חמישי בערב, בעודו נח בקרואן, נכנסה המתלוננת לחדר כשלגופה מגבת; היא נכנסה עירומה למיטתו, והשניים קיימו יחסי מין. גם ביום שישי נכנסה המתלוננת לקרואן כשלגופה מגבת, הראתה למערער חפיסת גלולות ונכנסה עמו למיטתו. השניים קיימו יחסי מין, ולאחר מכן נרדם המערער. לטענתו, לאחר שהתעורר, פנתה אליו המתלוננת וביקשה ממנו 1,000 ₪ בעבור קיום יחסי המין, הוא נתן לה את שביקשה, אולם "על חשבון העבודה כמו כולם... ורשמתי את זה בכרטיס...". פסק דינו של בית המשפט המחוזי – הכרעת הדין ו. המערער הורשע בעבירת אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן החוק), בעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348 (ג) לחוק ובעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק. בית המשפט המחוזי ביסס את עיקר פסק הדין על מהימנותה של המתלוננת: "עדותה של המתלוננת הותירה עלינו רושם אמין ביותר, וניכר היה מדבריה, מהתנהגותה ומתגובותיה כי היא דוברת אמת. עדותה היתה בהירה וברורה, וגירסתה היתה עקבית לאורך כל הדרך. המתלוננת לא העצימה את שעשה לה הנאשם, ולא יחסה לו דברים נוספים, כגון: שימוש באלימות, הכאתה, וכו'" (עמ' 13 לפסק הדין). ז. חשיבות רבה ייחס בית המשפט לעובדה שהמתלוננת לא כבשה את גירסתה, וכבר באותו ערב שבו התרחש לטענתה האירוע נשוא כתב האישום, רמזה לעדה נאריסארה פראמי (להלן פאם), שאותה הכירה יום קודם לכן, על אשר אירע. למחרת היום גילתה בפניה את השתלשלות האירוע כולו. לכך התווספה העובדה כי עוד בערב שלאחר האירוע התקשרה המתלוננת לחברת כוח האדם וביקשה לעזוב את עבודתה אצל המערער. צוין, כי תימוכין נוספים לגירסתה מצויים ביומנה האישי, בעדותה של פאם בדבר מצבה הנפשי ובעדותה של רטרי סאיוטה (להלן קיאו) על רכישת גלולות למניעת הריון על-ידי המתלוננת ביום שבת (בטעות סברה המתלוננת כי מדובר "בגלולת היום שאחרי" - גלולה המונעת הריון שאותה ניתן לקחת לאחר קיום יחסי מין לא מוגנים), ועל חשיפת דבר האינוס בפניה. נקבע בהקשר זה, כי טענת ההגנה, שלפיה נטלה המתלוננת גלולות באופן קבוע, ושאת חפיסת הגלולות רכשה רק ביום שבת אך משום שעמדה בפני סיומה של החבילה הקודמת אין אחיזה בראיות. ח. הודגש, כי לא הוצג מניע משכנע אשר יסביר מדוע תבקש המתלוננת להעליל על המערער עלילת שווא, שכן אם היתה זו המתלוננת שיזמה את יחסי המין לשם בצע כסף, כטענת המערער, קשה להלום כי היתה טוענת לאינוס לאחר שהמערער נתן לה 1000 ₪ בו ביום. בהקשר זה נדחו טענותיו של המערער, כי מהשיחה שהתנהלה בינו לבין המתלוננת ושהוקלטה על ידיה בלא ידיעתו, בעצתה של קיאו, עלה כי המתלוננת דורשת ממנו כספים בעבור השירותים המיניים שנתנה, פרט המחזק לדבריו את טענתו כי משסירב לשלם לה עבור יחסי המין שקיימה עמו, טפלה עליו עלילת אינוס. הוטעם, כי אין זה מתקבל על הדעת שבהקלטה יזומה תנסה המתלוננת לסחוט מן המערער כספים, תקליט עצמה ותחשוף את הקלטת בפני המשטרה, וכי מהשיחה עולה שהמערער מעוניין היה לפייס את המתלוננת ולרצותה. יתרה מכך, אילולא היתה המתלוננת נתונה בחרדה, לא היתה נשארת ללון בביתה של קיאו ביום ראשון, כדרך שעשתה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי לא הובא קצה ראיה, אשר יש בה להחשיד את המתלוננת כמי שנהגה לקיים יחסי מין תמורת תשלום, כטענת המערער. בית המשפט אף לא מצא ממש בטענות לאי התאמה בין הודעותיה השונות; בין היתר לא נמצא ממש בהבחנה בין עדותה בבית המשפט, שלפיה נכנס המערער לחדר והפשיל את מכנסיו, לבין הנכתב ביומנה, כי נכנס לחדר בעודה מסרקת את שערה והפשיל את מכנסיה שלה. כן הוסיף בית המשפט וקבע, כי ככל שטוען המערער לסתירות בין עדות המתלוננת לבין הודעותיה במשטרה, היה עליו להגיש את הודעותיה במשפט, דבר שלא נעשה. ט. הוסף, כי העובדה שהמתלוננת קיימה יחסי מין עם המשגיח התאילנדי מטעם המערער ששמו אנן, ביום שבת, למחרת האירוע נשוא הערעור, אינה עומדת לה לרועץ; זאת - שכן התקבלה על דעתו של בית המשפט הסברה שהנחתה אותה, כי אם תהפוך לבת חסותו של העובד הותיק- הוא המשגיח, תימלט מציפורניו של המערער. י. למול זאת, לא נתן בית המשפט אמון בעדות המערער וקבע, כי "לעומת הרושם החיובי שהותירה עדות המתלוננת, שהושתתה לכל אורכה על אדנים רבים בדמות עדויות התביעה הנוספות, הותירה עדותו של הנאשם רושם עגום ביותר, והיא התאפיינה בסתירות רבות בסוגיות מהותיות, כמו גם בניסיון חוזר ונשנה, ראוי לגינוי, להכפיש את שמה של המתלוננת וליצור את הרושם לפיו הינה שתיינית המשרכת דרכיה, הגם שלא היו לכך כל תימוכין" (עמ' 18 לפסק הדין). כך למשל, בית המשפט לא קיבל את טענתו, לפיה משנתחוור לו אופייה המתירני של המתלוננת ושהיא נוטה לשתות לשכרה, החליט לפטרה, שכן האמור אינו עולה בקנה אחד עם שיחתם שתועדה בקלטת, ושבמהלכה ניסה לפייסה, והציע לה סכומי כסף. הוטעם, כי נציגתה של חברת כוח האדם, שיכלה לאמת את דבריו לעניין זה, לא הובאה לעדות. בנוסף, לא נתקבלה על דעתו של בית המשפט טענתו של המערער, כי המתלוננת הגיעה למיטתו ביום שישי והראתה לו חפיסת גלולות למניעת היריון במטרה לרמוז לו כי היא מוגנת, שהרי הדבר אינו מתיישב עם העובדה שהמערער הגיע לפורקן על בטנה של המתלוננת, והשתדל שלא לשפוך את זרעו בתוכה. עוד צוין, כי נסתרה טענתו של המערער שלא קיים יחסי מין עם עובדות אחרות מתאילנד, וכך גם טענתו שהמתלוננת היתה מעורבת במין קבוצתי עם מספר עובדים תאילנדיים ביום ראשון; הוכח שהיא לנה בביתה של קיאו באותו לילה. לבסוף נסתרה בעדויות שונות טענת המערער, כי החדר בקרואן הוא חדרו שלו, ועל כן נהג לנוח שם, וכי העובדות התאילנדיות היו רשאית להשתמש בו הזה רק לשם אחסון ציוד כבד. הודגש, כי המערער נמנע מהבאת עדים שיכלו לאשר בנקל מקצת טענותיו, ביניהם המעביד הקודם של המתלוננת, אשר לטענתו אמר לו כי "תפס את המתלוננת על חם", בעודה שוכבת עם גברים; בנו של המערער, שלטענתו של המערער כיון את הטלוויזיה בחדרה של המתלוננת בנוכחותה לערוץ תאילנדי (זאת בהקשר טענתו של המערער כנגד קיומו של חיבור לערוצים פורנוגרפיים). י"א. עוד נדחתה טענת המערער כי מחמת נכותו ביד שמאל, לא יכול היה להוציא בידו השמאלית את הקונדום מן המגירה, לקרוע את עטיפתו ולהלבישו על איבר מינו. לבסוף צוין, כי אמנם טענת המערער שקיים יחסי מין עם המתלוננת גם ביום חמישי שעה שנטען נגדו בנושא זה רק באשר ליום שישי, מעלה תמיהה, אולם בית המשפט לא מצא לייחס לה משקל רב נוכח מכלול העדויות הנוספות. לבסוף קבע בית המשפט, כי אין צורך להכריע האם התנהגותו של המערער עולה לכדי "מעשים דומים" במובן הראייתי, שכן די בראיות האחרות על מנת לקשור את המערער למעשים המיוחסים לו. י"ב. המערער טען כנגד איכות תרגומו של פרוטוקול הדיון המתעד את עדות המתלוננת. נוכח ספקותיהם של בעלי הדין באשר לטיב התרגום מסרה התביעה את קלטת דיון לתרגום נוסף. נקבע לאחר השוואה בין שני הפרוטוקולים, שעיון "בשני הפרוטוקולים מעלה כי התרגום הנוסף הינו זהה, פחות או יותר, מבחינת תוכנו, לתרגום שנעשה על ידי מר שריזלי (המתרגם במשפט - א"ר), בהבדלים מינוריים אשר אינם מתייחסים למהות, אם כי התרגום הנוסף הינו מסודר וברור יותר" (עמ' 12 לפסק הדין). נקבע, כי שני התרגומים גם יחד משקפים בצורה נאותה את חקירת המתלוננת, ומציגים תמונה ברורה לכל אשר נאמר על ידיה. י"ג. בנוסף הורשע המערער בעבירה של מעשה מגונה. נקבע, כי הצגת סרטים פורנוגרפיים לאשה צעירה ללא הסכמתה, להבדיל מצפיה משותפת, לא נועדה אלא לשם גירוי מיני. לבסוף הורשע המערער גם בעבירת איומים. נקבע, כי הפניית איום כלפי המתלוננת שתוחזר לתאילנד בטרם הספיקה לקבל ולוא גם משכורת אחת ובטרם הספיקה להשיב את ההשקעה הכספית העצומה שנדרשה לצורך הגעתה ארצה, היוה בעבורה איום בדבר המטת אסון כלכלי, והטיל בליבה פחד וחרדה. גזר הדין י"ד. בית המשפט הטיל כאמור על המערער 8 שנות מאסר בפועל, שתי שנות מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים ופיצוי המתלוננת. צוין, כי "לחובת הנאשם יש לזקוף לא רק את מעשה האינוס עצמו, המהוה את אחת העבירות הנחותות והבזויות שבדיני העונשין, אלא גם את ניצול חולשתה של המתלוננת אשר היתה תלויה בחסדיו באופן מוחלט, גם את האיומים שהשמיע כלפיה, ואת המעשה המגונה שביצע בה כבר ביומה הראשון לעבודתה אצלו". בית המשפט שקל מזה את עברו הנקי של המערער ואת שהותו שנתיים במעצר בית – אף כי זה השתרע על פני המשק כולו, כך שפרנסתו לא נפגעה – ומזה את הנזק ארוך הטווח שנגרם למתלוננת. טענות המערער ט"ו. לטענת המערער, המתלוננת יזמה עמו יחסי מין בשתי הזדמנויות (ביום חמישי וביום שישי), ובפעם השניה שבה קיימה עמו יחסי מין, דרשה ממנו כסף בתמורה. לטענתו, אין היגיון שיבדה בחקירתו במשטרה אירוע מיני נוסף (יום חמישי), אלא אם מדובר בטענת אמת. עוד נטען לסתירה מהותית בין גירסתה של המתלוננת בבית המשפט לגירסה העולה מיומנה: בעדותה טענה כי המערער נכנס לקרואן שעה שהיתה עירומה והפשיל את מכנסיו, ואילו ביומנה לא טענה כלל כי התקלחה, אלא כי המערער נכנס לקרואן בזמן שסרקה את שערה, והפשיל את מכנסיה. בהקשר זה צוין, כי לא היה מקום להנחה שנוכח סירוב ההגנה להגיש את הודעות המתלוננת במשטרה, זהה ההודעה שמסרה במשטרה לעדות שמסרה בבית המשפט. ט"ז. עוד נטען, כי שגה בית המשפט כאשר לא התייחס לטענה שלפיה שיקרה המתלוננת בנוגע לאירוע מיני שהתרחש לכאורה ביסוד המעלה, אשר במהלכו ניסה עובד תאילנדי לאנוס אותה. הוסף, כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט, אישרה המתלוננת שנפוצה שמועה כי היא עוסקת בזנות, וכי שגה בית המשפט קמא כאשר האמין לגירסתה, שלפיה יום לאחר מעשה האינוס הנטען יזמה וקיימה יחסי מין עם אנן, המשגיח התיאילנדי, במטרה לאותת למערער שיש לה חבר. זאת, בהתעלם מכך שלא סיפרה לאיש מן העובדים במשק כי היא מצויה ביחסי קרבה עם אנן, הכחשתו וחוסר יכולתו להגן עליה. י"ז. הוסף, כי מתמצית פירוט השיחות של המתלוננת עולה, כי טענתה שהמערער התקשר אליה זמן קצר לפני מעשה האינוס הנטען והורה לה להגיע מיד לקרואן, היא שיקרית. עוד נטען, כי היה מקום להתייחסות לסתירות בין גירסת המתלוננת בעדותה בבית המשפט לבין זו שמסרה לרופא במרכז הלאומי לרפואה משפטית. י"ח. המערער ביקש להדגיש, כי המניע לתלונת המתלוננת הוא סירובו לשלם לה את התשלום שדרשה בעבור קיום יחסי מין עמו. בהקשר זה נטען, כי הסכום של 1,000 ₪ ניתן לה בתמורה לעבודתה, על חשבון משכורתה, וכך אף נרשם בכרטיס עבודתה. לעניין השיחה המוקלטת הודגש, כי שגה בית המשפט כאשר ציין שהמתלוננת ניסתה לגרור אותו לשיחה שבה יודה כי אנס אותה, ושהציע לה כתשלום "דמי שתיקה", שכן קריאת תמליל ההקלטה מלמדת, שלא נעשה ניסיון של המתלוננת לשוחח על נושא זה, והדבר מתיישב עם ידיעתה כי אין בהאשמה זו ממש. הוסף, כי לא היה באפשרותו הפיסית של המערער לאחוז חפץ כקונדום בשל נכותו בידו, והדבר עולה בקנה אחד עם עדות העד המומחה מטעמו. י"ט. עוד נטען, כי בטלויזיה בביתו של המערער אין נקלטים ערוצים פורנוגרפיים, וכי צמד המלים "בלאגן בתאילנד" עשוי להתפרש באופנים שונים. לבסוף נטען, כי לא היה מקום להסתייע בתרגום נוסף מטעם התביעה שלא הוגש באמצעות עורכו; נטען, כי התרגום החדש מן הלשון התאית לקוי וחסר בנקודות מהותיות, וכי לא ניתן להסתמך עליו. כ. אשר לגזר הדין, לטענת המערער העונש שנגזר עליו חורג באורח קיצוני מהענישה המקובלת במקרים כגון דא. נטען, כי בתקופה שבה היה נתון במעצר בית, נפגעה פרנסתו באורח קשה, שכן לא התאפשר לו לנסוע ברחבי הארץ לשיווק תוצרתו. עוד נטען, כי בהעדר תסקיר קרבן לא היה רשאי בית המשפט להניח שנגרם למתלוננת נזק ארוך טווח. לבסוף נטען, כי בית המשפט לא נתן דעתו לעברו הנקי של המערער ולהיותו מתנדב שנים רבות במשטרת ישראל. טענות המשיבה כ"א. המשיבה סמכה ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל קביעותיו. אשר לטענות המערער ביחס לאיכות התרגום מתאית נטען, כי בית המשפט נדרש לטענות השונות בעניין, וכי התרגום משקף נאמנה את שהעידה המתלוננת בבית המשפט. נטען, כי לוז פסק הדין עניינו ממצאי מהימנות ועובדה שקבע בית המשפט קמא, ובאלה אין להתערב. צוין בהקשר זה, כי אין להשוות בין התרשמות מיידית של הערכאה הדיונית, הגם שזו נעשית באמצעות תרגום, לבין קריאת פרוטוקול על-ידי ערכאת הערעור, וכי דווקא נוכח העובדה שעדות המתלוננת נגבתה בעזרת מתורגמן, להתרשמות בלתי אמצעית חשיבות מכרעת אף יותר. כ"ב. הודגש, כי גירסתה של המתלוננת נתמכת באופן משמעותי בעובדה שסיפרה על האירוע למכרה באותו היום, ובכך שהתקשרה לחברת כוח אדם לבקש העברה למעסיק אחר. תימוכין נוספים מצא בית המשפט במצבה הנפשי של המתלוננת, וציין שגירסתה כי רכשה את הגלולות נגד הריון רק ביום שבת, אומתה בעדויות חיצוניות, והיא סותרת את גירסת המערער כי ביום שישי הציגה בפניו חפיסת גלולות נגד הריון. כן נטען, כי גירסת המערער לוקה בשקרים רבים ומהותיים, אשר הכזב שבהם הוברר בראיות עצמאיות אמינות. כ"ג. המשיבה הדגישה, כי לא הובאה כל ראיה לאימות תוכנן של שמועות שהמתלוננת עוסקת בזנות, ובדין זקף בית המשפט לחובת המערער את הימנעותו להביא את מי שהוא טוען שהיה עד ישיר לעניין זה, קרי, מעסיקה הקודם של המתלוננת. כן מצאה המשיבה להוסיף, כי העובדה שהמתלוננת קיימה יחסי מין עם אנן כדי שיגן עליה מפני המערער, מהוה ביקורת חריפה על החברה הישראלית, ומעידה על הצורך בחיזוק מנגנוני ההגנה על נשים זרות. כ"ד. אשר לסתירה לה טוען המערער באשר לרישום ביומן נטען, כי יש להתחשב בכך שמדובר בשפות שונות ואופני דיבור שונים, וכי הן לטענת המתלוננת והן לטענת המערער נעשה האינוס כאשר המתלוננת יצאה מן המקלחת כשלגופה מגבת. כ"ה. עוד נאמר, כי טענתו של המערער להיעדר יכולת לעשות שימוש ביד שמאל נסתרה על ידי המומחה מטעם ההגנה, אשר העיד כי למערער יכולת להשתמש בידו, ובכלל זאת לאחוז חפצים כמו קונדום. לבסוף, אשר לטענת המערער כי קיים יחסי מין עם המתלוננת פעמיים, וכי בעובדה שהוסיף מעשה בעילה שלא נטען נגדו, יש להעיד על אמינותו, נטען כי דברים אלה נועדו להכפיש את המתלוננת "ולהעמיק את ציור הפקרותה". כ"ו. לשם שלמות התמונה נציין, כי לאחר הרשעת המערער פורסם בעיתון "לאשה" מיום 18.1.10 ראיון שנערך עם המתלוננת, בו סיפרה את סיפורה, ונכללים בו ציטוטים מדבריה. לטענת המערער, הדברים המצוטטים מפי המתלוננת מציגים טענות עובדתיות שונות מאלה שמסרה בבית המשפט, ויש בהן להוביל לזיכויו. באת כוח המערער פנתה לעיתון בבקשה לקבל את החומרים שנאספו על ידו. בקשתה נדחתה על ידי פרקליט העיתון. בעקבות זאת הגיש המערער בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982, לבית משפט זה. השופטת נאור קבעה בהחלטתה מיום 26.7.10, כי מקומה של הבקשה, תהא הדרך הפרוצדורלית להגשתה אשר תהא, אם על דרך סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי ואם על דרך 108 לחוק סדר הדין הפלילי, לידון בפני ההרכב הדן בערעור, שכן הבקשה שייכת למשפחת הבקשות של הגשת ראיות נוספות בערעור, והיא תידון ככזו. נציין כאן, כי החלטנו בהסכמה, שניתנה לאחר שיג ושיח ובעקבות המלצתנו, לקבל את הכתבה - אך לא מצאנו כי יש בה כדי לשנות מן התמונה ששירטט בית המשפט המחוזי בקביעותיו העובדתיות. הדיון בפנינו כ"ז. בדיון בפנינו טענה באת כוח המערער, שהכתבה העיתונאית לימדה כי המתלוננת מסרה גירסה ראשונית בפני שוטר אשר הוא חבר של בן זוגה של קיאו. כן עולה מן הכתבה כי המערער הטריד את המתלוננת כבר בנסיעה מן הישוב בצפון, ואם כך, יש לתמוה מדוע לא אמרה דבר בעניין זה. אשר לתרגום עדות המתלוננת טענה באת כוח המערער בתוקף, כי לא ניתן להסתמך על התרגום המקורי ואף לא על התרגום הנוסף שלקה בפגמים ובחסרים, וכי אין ידוע מי ערך אותו. כך למשל בתרגום הנוסף מצוין פרט בעל משמעות, והוא שהמערער פתח את עטיפת הקונדום בפיו. עוד הודגש, כי לא היה מקום לבקש את המערער להגיש ראיות, ובין היתר את הודעות המתלוננת במשטרה, משנטל ההוכחה מונח על כתפי התביעה. אשר לעבירת האיומים הודגש, כי המתלוננת שאלה את חברתה מה פירוש המלה "בלאגן", ואם לא ידעה מה פירושה, יש לתמוה כיצד היה ניתן להטיל עליה פחד ואימה באמצעות מלה זו. לטענת בא כוח המשיבה, ככל שההגנה חולקת על התרגום שהוגש, היה עליה להציג תרגום אלטרנטיבי. עוד טען בא כוח המשיבה, כי אין באמור בכתבה העיתונאית כדי לשנות מהכרעת הדין. בדיקה מול המשטרה העלתה כי היתה ידיעה מודיעינית בלבד בדבר המקרה, ושהמתלוננת לא פגשה באיש משטרה, ולא מסרה הודעה בשלב זה. אשר להשתלשלות האירועים בנסיעה מן הישוב בצפון, הודה בא כוח המשיבה שהיה לצפות שהמתלוננת תספר על כך בהודעתה במשטרה, אולם צוין, כי אנו מצויים זמן רב לאחר מעשה, ולא ניתן לצפות כי ייערך מעקב אחר שינויים בגירסה לאורך זמן. לעניין העונש טען בא כוח המשיבה, כי הוא הולם וראוי נוכח הנסיבות המחמירות, שכן מדובר באוכלוסיה פגיעה של עובדים זרים, שאינה דוברת השפה ומועדת לניצול. דיון והכרעה על התערבות ממצאי עובדה כ"ח. טענות המערער מכוונות כנגד ממצאי עובדה ומהימנות, שאותם קבע בית המשפט המחוזי באשר לעדויותיהם של המתלוננת והמערער. כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בקביעת ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם מוצאת ערכאת הערעור, כי המסכת העובדתית אשר נקבעה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם חומר הראיות (ע"פ 6020/07 גואטה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 3914/05 אלחרר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 918, 924; ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 769, 780; ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 225)). כ"ט. כבר נאמר לא אחת, כי הרציונל העומד בבסיס צמצום ההתערבות בממצאי עובדה ומהימנות, הוא שלערכאה הדיונית עדיפות ברורה בהקשר זה על פני ערכאת הערעור, שכן זו הראשונה מתרשמת באופן בלתי אמצעי מן העדים, מאופן מסירת עדותם, משפת גופם ומהתנהגותם, ועל כן בכוחה לתור אחר אותות אמת בעדותם (ע"פ 4629/09 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), פסקה 33 לפסק דינו של השופט דנציגר, וראו האסמכתאות דשם). להלכה זו משנה תוקף כאשר מדובר בעדות של קרבן עבירות מין. אופיה של העבירה, הנעברת הרחק מעין בוחנת, וכן פולשנותה, עשויים להשפיע על אופן מתן העדות וממילא על חשיבותה של ההתרשמות הישירה מן העדויות, שכן במקרה זה "מעצם טיבו, עוסקת העדות בנושא שהוא טראומטי ואינטימי כאחד, ולפיכך מתעורר, לעיתים, קושי במתן עדות ברורה ורהוטה. בנסיבות כאלה, הטון, אופן הדיבור, שפת הגוף, וכל אותם גורמים שאינם שייכים ישירות לעולם התוכן, מקבלים משקל חשוב עוד יותר" (ע"פ 6375/02 בבקוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה 8 (השופטת חיות)). במרבית המקרים ניצב בית המשפט אל מול גירסאות סותרות, ולא אחת האפשרות להיעזר בעדויות אובייקטיביות, חיצוניות לאירוע, היא מועטה (ע"פ 3793/06 וורקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ראו גם ע"פ 6295/05 וקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עם זאת לא למותר להזכיר שהמחוקק נתן דעתו למצבים מורכבים אלה, והטיל על בית המשפט, במקרים שבהם ההרשעה מיוסדת על עדות יחידה של נפגע העבירה, חובת הנמקה (סעיף 54א(ב) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971), שפורשה כחובת זהירות "כפולה ומכופלת" (ע"פ 288/88 גנדור נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(4) 45, 49 (השופט אריאל, המצטט מפסק דינו של השופט - כתארו אז - לנדוי בע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 771, בהקשר האזרחי). דברים אלה תואמים את נסיון החיים והשכל הישר. האמון במתלוננת והתימוכין לגירסתה ל. בנדון דידן עיקר פסק דינו של בית המשפט קמא מיוסד על האמון שנתן בית המשפט בגירסת המתלוננת. עדותה של המתלוננת, כפי שהתרשם בית המשפט, היתה בהירה, עקבית וללא הפרזות (עמ' 13 להכרעת הדין), תוך שהיא מתארת בפירוט את שאירע: "הוא נראה לא שבע רצון. ואז הוא משך בזרוע שלי למיטה. ואז הייתי מאוד מפוחדת ואמרתי no בלבד. אז הוא השתמש בכוח, משך אותי בזרוע, ואמרתי no, no ואז הוא דחף אותי למיטה. ואז הוא חיבק ונישק אותי. ואז הוא דחף אותי לישון על המיטה ונישק אותי וחיבק אותי. אני אמרתי לא לא בלבד, no,no ואז הוא אמר: בלאגן לתאילנדים. הוא השתמש בכוח. הוא גם אמר בלאגן לתאילנדים..." (עמ' 33 לפרוטוקול הדיון, שורות 9-4). עדותה של המתלוננת לא נמסרה כאמור בשפה העברית אלא בשפת אמה - תאית, וזו תורגמה לעברית (לעניין זה, שכבר הוזכר מעלה, עוד נידרש בהמשך). אמנם בית המשפט לא יכול היה להתרשם מבחירת המלים ומדיוקן, אך הוא יכול היה להתרשם ממהלך העדות, מהאינטונציה, משפת הגוף ומרצף הדברים. נזכיר כבר כאן, כי האירועים נשוא התיק התרחשו ממש בראשית עבודתה של המתלוננת אצל המערער, וקשה גם להלום כי המתלוננת תסכן את מקום עבודתה בעלילה ובתלונה שיסבכוה בהליכי חקירה ובעדות במשפט, בארץ זרה, לאחר ההשקעה והמאמץ להגיע לעבודה בישראל. ל"א. לגירסתה של המתלוננת ישנם תימוכין למכביר. נידרש למרכזיים שבהם. ראשית, עדותה של פאם: עוד ביום שישי, שבו כנטען בוצע המעשה, רמזה המתלוננת לפאם, שאותה הכירה יום קודם לכן, על אשר אירע: "הוא ביקש ממנה לעשות מסאג'" (עמ' 190 לפרוטוקול הדיון, שורה 31). יום למחרת ביקשה המתלוננת ללכת יחד עם פאם לקנות "כדור נגד הריון" (עמ' 192 לפרוטוקול הדיון, שורה 22) כיון "שפחדה שיהיה לה תינוק" (שורה 26), וסיפרה לה את אשר אירע: "היא אמר לו שלא רצתה והתנגדה, ולא היה מי שיעזור לה... היא אמרה שהוא שם קונדום לפני שנכנס ואמרה שזרק אותו בזבל, ואמרה שגמר על הבטן בזמן שהיתה במיטה" (ת/18, עמ' 2, שורות 27, 56-55). פאם העידה גם על מצבה הנפשי של המתלוננת באותו יום, ונושא זה "כמוהו כממצא פיזי בגופה של המתלוננת, המעיד על מה שעברה" (ע"פ 9458/05 רחמילוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה י"א (השופטת ברלינר)): "ראיתי שמשהו אצלה הפנים שלה היו עצובות היתה מאוד עצובה לא בסדר כאילו שבנאדם חושב הרבה, והיינו צריכים לשמוח ולהיות ביחד, זה היום הולדת שלי היא לא בכתה אבל היתה עצובה מאוד" (ת/19, עמ' 1, שורות 20-19). ל"ב. שנית, עדותה של קיאו: המתלוננת הגיעה לחנותה ביום שבת ורכשה גלולות למניעת הריון, ולאחר מכן המשיכה עם פאם לביתה של קיאו, שם סיפרה לה המתלוננת כי המערער אנס אותה (ת/20). יוסף, כי עדותן של פאם וקיאו שהמתלוננת רכשה ביום שבת גלולות למניעת הריון, תומכת בגירסתה של המתלוננת כי ביקשה לרכוש גלולות כדי לנסות למנוע לאחר מעשה הריון לא רצוי, ואינה עולה בקנה אחד עם טענתו של המערער כי המתלוננת הראתה לו חפיסת גלולות ביום שישי. ל"ג. שלישית, יומנה של המתלוננת, שהמתלוננת תיארה בו את שאירע: "בזמן שאני מסרקת את השיער שלי בחדר ושמה טלק על הפנים, פתח בעל הבית את הדלת ונכנס לחדר וביקש ממני שהוא רוצה לשכב איתי, אבל אני לא הסכמתי. הוא בא ומשך את היד שלי וביקש שאני אבוא איתו למיטה והוא הוריד לי את המכנסיים עד הברך ושכב עלי, נישק וחיבק אותי. הוא הוריד לי את המכנסיים שלי, ואני נאבקתי בו וניסיתי לצאת ממנו ואני אמרתי לו לא, לא! ומנסה לברוח ואני אמרתי לו שאני לו (כך במקור- א"ר) מסכימה לשכב איתו. ואני לא מצליחה לברוח ממנו" (עמ' 2). ל"ד. בדברים אחרונים אלה יש לכאורה כדי לתמוך בגירסתה של המתלוננת, אולם בית המשפט לא ייחס, להם משקל רב, ובדין כך, משנכתבו הדברים לאחר עדות המתלוננת במשטרה. עם זאת אין בידי לקבל את טענת המערער, כי הגירסה העולה מן היומן מטילה צל על גירסתה של המתלוננת. בבית המשפט העידה המתלוננת כי המערער הפשיל את מכנסיו עד לברכיו, ואילו ביומנה כתבה כי המערער הפשיל את מכנסיה. לדידי אין באי התאמה זו חשיבות רבה. המתלוננת מסרה בעדותה, והמערער אינו חולק על כך, כי כאשר נכנס לקרואן היתה ערומה ("בסביבות השעה 14:00 היא נכנסת ערומה והיא מראה לי גלולות" ת/17 עמ' 5, שורות 7-6), כך שנהיר כי בכתבה את הדברים ביומן התכוונה שהמערער הוא זה שהפשיל את מכנסיו. אף לא מצאתי להלום את טענות המערער באשר לסתירות נוספות בדבריה של המתלוננת. בית משפט זה עמד בעבר על חשיבותה של ההבחנה בין סתירות מהותיות לאלה המצויות בשולי הדברים, בייחוד כאשר מדובר בקרבן עבירת מין; אין לצפות מקרבן עבירת מין לזכור את פרטי האירועים הטראומתיים לפרטי פרטיהם כאילו תועדו בזמן אמת, ועל כן "השאלה איננה אם קיימים אי דיוקים ואי התאמות בפרטים, אלא אם המיקשה כולה היא אמינה, ואם הגרעין הקשה של האירועים והתמונה הכוללת המתקבלת מן העדות והחיזוקים לה מאפשרים מסקנה בדבר אשמת הנאשם מעבר לכל ספק" (ע"פ 993/00 נור נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 205, 233, השופטת שטרסברג-כהן). כך לא מצאתי לשנות ממסקנתי לעניין הרשעת המערער נוכח טענתו, שדבריה של המתלוננת בבית המשפט אינם תואמים את אלה שמסרה לרופא במרכז הלאומי לרפואה משפטית, כגון שעובר לאירוע נשוא הערעור ביקש המערער לקיים עמה יחסי מין בחממת הפרחים. עיקרי הדברים והשתלשלותם נמסרו בעדותה של המתלוננת בבית המשפט, וכאמור גרעין האמת ניכר בהם בעיני בית המשפט, ואיני רואה מקום לסתור. כך גם לא מצאתי להידרש לאירוע שהתרחש כנטען ביישוב בצפון, שאיננו מענייננו בתיק זה. ל"ה. לטענת המערער נפוצה שמועה שהמתלוננת עוסקת בזנות, וכי ביקשה לקיים יחסי מין תמורת כסף. בית המשפט המחוזי לא מצא ביסוס לכך, וגינה ניסיון זה של המערער להכפיש את שמה של המתלוננת. אף בעדויות שונות הופרכה טענה זו של המערער: "שאלה: האם סיפרה לך על יחסי מין שהיו ביניהם בהסכמתה או תמורת כסף? תשובה: פיפט היא לא כזאת היא לא רוצה את זה, לא היה ביניהם יחסי מין, היא לא אישה כזאת גם לא בעד כסף "(עדות פאם- ת/ 18, עמ' 2, שורות 50-48). כך גם נסתרה טענתו, כי "ביום ראשון בערב... היא נשארה בקרואן ועשתה את השמח בקרואן... היו כמה (קונדומים- א"ר) מפוזרים... ואז למחרת הסימנים הראו שהיתה שם פעילות בחדר..." (עמ' 284-283 לפרוטוקול הדיון), משהוברר כי באותו לילה לנה המתלוננת בביתה של קיאו (ת/20, עמ' 3, שורה 3). ל"ו. בנוסף גם לא מצאתי, כבית המשפט המחוזי, בדברי המתלוננת שקיימה יחסי מין עם אנן, המשגיח התאילנדי, כדי להצביע על כך שאין מקום ליתן בה אמון, או ראיה שהיא היתה נכונה לקיים עם המערער יחסי מין תמורת כסף. בית המשפט קיבל את ההסבר שהציגה המתלוננת כי חיפשה פטרון ומגונן. צר לי שלכך הגיעו הדברים, וכי המתלוננת נאלצה למצוא מפלט והגנה מפני המערער על ידי קיום יחסי מין עם גבר אחר. עוד אציין, כי נתתי דעתי לטענת המערער שקיים יחסי מין עם המתלוננת גם ביום חמישי, ונראה כי זהו אינו אלא ניסיון נוסף של המערער להציג את המתלוננת כמתירנית, שלא לומר מופקרת. בהקשר זה אבקש לחזור על המובן והידוע (אף כי אין זה המצב שלפנינו): "גם התנהגות 'מרדנית', חופשית או מתירנית של אשה... אינה היתר לפגוע בה מינית. האוטונומיה לקיום יחסים היא שלה, ושלה בלבד; אין מתירנות בחינת רישיון לכל מאן דבעי והפקרת הגוף לניצול" (ע"פ 238/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה מ"ו). גם גופה של פרוצה אינו הפקר, וגם לה יש זכות כאדם שלא ייעשו בה מעשים מיניים ללא הסכמתה (ע"פ 323/78 מדינת ישראל נ' חשש, פ"ד לב(3) 801, 803; ע"פ 8523/99 דורוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (4) 837, 843). ל"ז. קשה ביותר להלום את טענת המערער כי המתלוננת העלילה עליו עלילת שווא כדי לסחוט ממנו כספים. אם אכן אלה היו פני הדברים, מדוע תטען כי נעשה בה מעשה אינוס, לאחר שהמערער נתן לה 1,000 ₪ ואף הציע לה סכומים נוספים; האם יש היגיון בשחיטת התרנגולת המטילה ביצי כסף, בהיעדר מניע סביר? לא כל שכן, שאך זה הגיעה המתלוננת ארצה ועל שום מה תסתבך ותסכן את מקום עבודתה, כאמור. מעיון בתמליל השיחה המוקלטת עולה כי המערער מבקש לרצות ולפייס את המתלוננת, וכי בעוד היא מנסה לגרור אותו לשוחח על אירוע האינוס, ניסה הוא לסחוט "הודאה" כי הכל ביניהם כשורה: "הכול מבין? את מבין הכל אני מדבר בסדר את טוב עבודה טוב אוקי? אנחנו טובים? תסתכל עליי?.." (ת/13, קובץ 14). לזאת מתווספת גם אי אמירת אמת מפיו של המערער. ל"ח. כבר הבאנו את דברי בית המשפט קמא באשר לעדות המערער, על הרושם העגום שהותירה ועל ריבוי סתירותיה. אין בידינו לסתור דברים אלה ממה שהוצג לנו. ל"ט. כידוע, שקרי נאשם יכולים לשמש כראיית סיוע מקום בו נדרשת ראיה כזו (י' קדמי על הראיות (חלק ראשון, תש"ע) עמ' 298 (להלן קדמי)), וקל וחומר שדי בהם כדי למלא אחר דרישת ההנמקה. כך למשל, בחקירתו במשטרה טען המערער כי לא קיים יחסי מין עם עובדות מתאילנד, אולם במהרה התברר כי לא כך הוא: "אתה נוהג לקיים יחסים מיניים עם התאילנדיות שלך? ת. ממש לא. גם איתה לא הייתי מעוניין לקיים יחסים... ש. יש לי עדות שאתה היית מנהל יחסים מיניים עם ווט. ת. עם ווט (שותק). קיימתי יחסים עם ווט. ש. אז למה שיקרת לי בעדות? ת. איפה? ש. שאלתי אותך אם אתה נוהג לקיים יחסים אמרת לי שלא. ת. (שותק) ש. למה אתה לא עונה? ת. אין לי תשובה (ת/17, עמ' 6-5). עוד התעקש המערער לטעון, כי החדר שבו אירע מעשה האינוס הוא חדרו, ומהוה רק מקום אחסון עבור העובדות, טענה אשר נסתרה בעדויות שונות (ראו עדות יון בונקארו, עמ' 141-140 לפרוטוקול הדיון; עדות אפמה טאוון קנדי, עמ' 144-143 לפרוטוקול). מ. כאמור, לטענת המערער עקב הנכות בידו השמאלית לא יכול היה להוציא את הקונדום מעטיפתו ולהלבישו על איבר מינו. את דבריו תמך המערער בחוות דעת מומחה, ד"ר לאנה. לא נוכל לקבל טענה זו, לה אין זכר בהודעות המערער במשטרה. הטענה התעוררה לראשונה אך בשלב ראיות ההגנה. יתרה מכך, בית המשפט קמא ביכר את עדות המתלוננת כי המערער קרע את העטיפה בפיו, וריתק את המתלוננת למיטה ברגליו, וזו מתיישבת עם עדות העד המומחה: "כב' הש' ברוך: אבל סליחה אדוני, להכניס כאן, פיסת נייר שאני אקפל אותה לארבע, אוקי, להחזיק ככה הוא יכול להחזיק ת: כן, שתי צורות כן. כב' הש' ברוך: יפה, יכול למשוך ת: "כן, יד ימין היא בריאה כב' הש' ברוך:תודה רבה, אני לא מבין מה הבעיה, סליחה, קונדום אפשר להלביש עם יד אחת? ת:כן." (עמ' 333 לפרוטוקול הדיון). מ"א. לאורך התיק כולו נמנע המערער מהצגת ראיות שעליהן ביקש לכאורה להסתמך כתמיכה בטענותיו. כך למשל, לא הובא מעסיקה הראשון של המתלוננת לעדות, ואם לא הסכים לבוא, כטענת המערער, ניתן היה לבקש כי יוצא צו הבאה נגדו. גם לא הובא בנו של המערער לעדות לעניין ערוצי הטלויזיה, ולא הוצגו הודעות המתלוננת במשטרה. הלכה ידועה היא, כי אם נמנע בעל דין מהצגת ראיה רלבנטית שבהישג ידו, ללא הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת כנגדו (ע"פ 11331/03 קיס נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3) 453). אין בידי לקבל את טענת ההגנה כי היתה זו מלאכתה של התביעה להציג ראיות אלה. אמנם בתיק פלילי נטל ההוכחה מוטל על התביעה, אך כשטוען המערער להגנתו ומבקש להפריך את התשתית שהקימו לחובתו הראיות מטעם התביעה, עליו להציג ראיות סותרות, שכן אחרת "נותרות ראיות התביעה ללא 'משקל שכנגד' " (קדמי, 1664). תרגום הפרוטוקול מ"ב. בטרם סיום אבקש להידרש לטענת המערער בדבר איכות תרגום הפרוטוקול. תחילה, כאמור, נערך התרגום על ידי מר שריזלי; ויצוין, כי מר שריזלי עשה מלאכתו ביושר, וכעולה מפרוטוקול הדיון, כאשר הדברים לא היו נהירים לו, ציין זאת בפני בית המשפט, וביקש לברר את הטעון דיוק (ראו למשל עמ' 9, 12 לפרוטוקול הדיון). משבעלי הדין העלו ספק באשר לאיכות התרגום, נמסרה קלטת הדיון על ידי התביעה לתרגום נוסף. התרגום הנוסף נמצא זהה בעיקרו לתרגום הראשון של מר שריזלי מבחינת תוכנו, ובית המשפט בא למסקנה כי שני התרגומים גם יחד משקפים באופן נאות את הנאמר על ידי המתלוננת. ככל שההגנה לא מצאה להסתפק בשני התרגומים שהוכנו ושנמצאו זהים, היה מקום שתציג תרגום מטעמה. זאת לא עשתה, והטילה יהבה על התביעה. משבחרה לעשות כן, אין לה להלין אלא על עצמה. ואולם, עלי להוסיף: עצם הצורך בתרגום נוסף, מבלי לפגוע במר שריזלי, אומר דרשני במובן מערכתי; בית משפט זה כבר נדרש לנושא התרגומים זה לא כבר בע"פ 8974/07 לין נ' מדינת ישראל (לא פורסם), בחוות דעת השופט דנציגר ובהתייחסותי, והדברים מדברים בעדם, על כן לא אחזור עליהם. אותו תיק עסק אמנם באמרות נאשם, אך במהות יש חשיבות רבה עד מאוד לעדות מתלוננת בעבירת מין למשל, ובתרגומה הראוי. אנו מקוים כי הדברים שנאמרו בעניין לין זוכים לתשומת לב במקומות הרלבנטיים. אכן, התוצאה בתיק ספציפי זה היא שאין צורך ב"הילוך חוזר" נוסף בעניין התרגום, נוכח האמור; ועם זאת רואה אני לציין, כי במדינה שבה מאות אלפי עובדים זרים, יש מקום כי המערכת החוקרת וזו השיפוטית יהיו מצוידות במתורגמנים מקצועיים זמינים ללשונות העיקריות; והלשון התאית, בהינתן הימצאם של עובדים רבים מתאילנד בתחום החקלאות במיוחד, היא אחת מהן. הכתבה העיתונאית מ"ג. אשר לכתבה בעיתון "לאשה" מיום 18.1.10 - כאמור הצדדים הסכימו כי הכתבה תוגש כראיה. עיינתי בה, וכפי שציינתי לא מצאתי כי יש באמור בה כדי לשנות מהכרעתנו. בא כוח המשיבה מסר כי בדק במשטרה, האם אכן כנכתב בכתבה נגבתה מהמתלוננת הודעה על ידי שוטר. כאמור הודעה לא נמסרה, אלא היתה אך ידיעה מודיעינית בעניין, שלא מוצתה. אשר לתיאור השתלשלות הדברים בנסיעה מן היישוב הצפוני, דומני שנהיר לכל כי קשה ללמוד מכתבה עיתונאית על השתלשלות הדברים לאשורה, וקשה מכך לעקוב אחר התפתחות הגירסה (לאחר הרשעת המערער), שהרי בכתבה העיקר הוא הסיפור בכללותו ולא דיוקו, ובידינו אף אין אפשרות להתחקות אחר מניעה של המתלוננת לחשוף את הסיפור בדרך זו. מ"ד. עד כאן לעניין מעשה האינוס. סיכומו של דבר, הכרעתו של בית המשפט קמא מבוססת כדבעי, ולא מצאנו לשנות ממנה. נפנה עתה לאישומים הנוספים. מעשה מגונה מ"ה. בית המשפט קמא לא מצא להבחין בין מהימנות טענותיה של המתלוננת לעניין מעשה האינוס לבין מהימנות טענותיה באשר למעשה המגונה. אף בזאת לא ראיתי מקום להתערבות. אציין אך שכמותי כבית המשפט המחוזי סבורני, כי ניתן היה לבדוק באופן פשוט למדי האם אכן כטענת המערער לא היתה בטלויזיה שבביתו נגישות לערוצים פורנוגרפיים. ואולם לא כל מחדל מעלה חשש שקופחה הגנתו של הנאשם באופן המקשה עליו להתמודד עם הראיות המפלילות או להוכיח את גירסתו (ע"פ 5386/05 אלחורטי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4223/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 1624/04 ג'לבוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם); 6679/04 סטקלר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), וגם בהקשר זה אין למערער אלא להלין על עצמו, שכן כפי שציין בית המשפט, יכול היה המערער בקלות רבה להפריך את טענת המתלוננת בעניין זה אילו זימן לעדות את בנו, אשר לטענתו כיון את הטלוויזיה לערוץ התאילנדי. איומים מ"ו. אין מקום אף להתערבות בהכרעתו של בית המשפט להרשיע את המערער בעבירת האיומים. משהתנגדה המתלוננת למעשיו של המערער אמר לה "בלאגן תאילנד" (או "בלאגן גו תאילנד" - דברי המתלוננת בעימות 27.1.08 עמ' 2, פעמיים). קרי, לכאורה, אם תתנגד ו"תעשה לו בלאגן", ישלח אותה חזרה לארץ מולדתה. כעובדים זרים רבים הגיעה גם המתלוננת לארץ בגפה עקב מצוקה כלכלית והותירה את משפחתה מאחור. עובדים כי אלה מגיעים לארץ זרה ששפתה אינם שגורה בפיהם ושמנהגיה אינם מוכרים להם. אמירה שמשמעה, כי ככל שתעשה בלאגן, תוחזר לתאילנד, יש בה על פניה להטיל פחד ואימה. יוטעם, כי אף אם המתלוננת לא הבינה את משמעות המלה "בלאגן", די שהבינה את המלה "תאילנד" כדי שכוונת המערער תהא נהירה לה, כך נראה. כללם של דברים: הרשעת המערער בעבירות שיוחסו לו תעמוד בעינה, ואיננו נעתרים לערעור על הכרעת הדין. גזר הדין מ"ו. על חומרתה של עבירת האינוס אין צורך להכביר מלים: "הניצול המיני של הזולת בדרך של כפייה, או תוך אי התחשבות בהעדר הסכמה הוא אחת התופעות הקשות והפוגעניות ביותר בביטחונו הגופני והנפשי של הפרט, ובשלום הציבור ככלל. הפגיעה המינית העבריינית פולשת לגופו ולנפשו של הקרבן, והורסת בו חלקה טובה. היא מבזה את עצמיותו, ופוגעת באינטימיות ובאוטונומיה המקודשת של גופו. היא משקפת את השתלטות החזק והברוטאלי על החלש וחסר האונים. היא מצריכה התערבות ממשית של מערכות החוק והמשפט כדי להגן על קרבנות עבריינות המין בפועל ובפוטנציה" (ע"פ 9994/07 פלוני מדינת ישראל (לא פורסם) ( השופטת פרוקצ'יה)). דומה כי במיוחד כך כאשר מדובר בקבוצות חלשות, וביניהן קבוצת העובדים הזרים, אשר נדמה כי לעתים קרובות, קרובות מדי, רווחתם היא בעיניהם של רבים זניחה ושולית; הם נתונים לניצול נוכח אי הכרתם את הליכותיה של הארץ ואת שפתה ונוכח מעמדם הארעי בארץ, וכפי שציין בית המשפט (ע"פ 2750/01 מדינת ישראל נ' אבו עליה (לא פורסם), הם "זקוקים וראויים להבנת בית המשפט". מ"ז. ואולם, ענישה כוללת תדיר התייחסות לנסיבות אינדיבידואליות, ואי אפשר אחרת. במסגרת הענישה, גם במקרי אינוס, משוקללים גורמים שונים, ביניהם כמובן צו המחוקק לפי סעיף 355 לחוק העונשין לעניין עונש מינימום; וסבל הקרבן, עברו הפלילי של הנאשם, גילו, נסיבות ביצוע המעשה ועוד. במקרה דנא מדובר בעבירה חמורה, ולא יתכן חולק על הסבל שנגרם לקרבן עבירת מין, אך אל מול זאת נתנו דעתנו לעברו הנקי של המערער, חקלאי שהיה מתנדב במשמר הגבול, ללא כשלונות פליליים, ולהיותו כיום בן 60. לאחר ששקלנו כל אלה, ועיינו בפסיקה שהוצגה בפנינו, החלטנו להפחית במידה מסוימת מהעונש שהוטל, ולהעמיד את המאסר בפועל על שש שנים ושישה חודשים. לא ראינו מקום להתערב ברכיבי המאסר על תנאי והפיצוי. מ"ח. סוף דבר: איננו נעתרים לערעור על הכרעת הדין; אנו מקבלים באופן האמור במידה מסוימת את הערעור על עונש המאסר בפועל. ש ו פ ט השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, ‏כ"ב באדר ב' תשע"א (28.3.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09094090_T06.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il