סעיד זיתון נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9407/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9407/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: סעיד זיתון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים: א' שהם, י' שבח, ר' בן-יוסף) מיום 4.11.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בתפ"ח 1226/04 תאריך הישיבה: י"ד בכסלו התשס"ט (11.12.2008) בשם המערער: עו"ד אורי בן-נתן; עו"ד דיאנה דובז'יק בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים: א' שהם, י' שבח, ר' בן יוסף) מיום 4.11.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פח 1226/04. 1. ביום 1.12.2004, הוגש נגד המערער, יחד עם 24 נאשמים נוספים, כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים שהם, שבח ובן יוסף) בגין עבירות שונות הקשורות בסחר בסמים בהיקף נרחב. ביום 17.6.2007, הוסכם על הסדר טיעון עם המערער, שלפיו יוגש נגדו כתב אישום מתוקן, בגין עבירה של עסקה אחרת בסם לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה), ובגין עבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודה. ביום 20.6.2007, בהתאם להסדר הטיעון עליו סוכם, הודה המערער בעבירת שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, והורשע על פי הודאתו. בין הצדדים לא נקבע הסדר לעניין העונש, והטיעונים לעונש בעניינו של המערער נדחו בהסכמת הצדדים, עד למתן הכרעת הדין בעניינם של הנאשמים האחרים, אשר כפרו בהאשמות נגדם. ביום 14.9.2008 ניתנה הכרעת הדין בעניינם של הנאשמים האחרים בכתב האישום. ביום 28.10.2008, נשמעו טיעונים לעונש בעניינו של המערער ובעניינם של הנאשמים האחרים שהורשעו במסגרת הכרעת דינו של בית המשפט. במועד זה, ביקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מהמשך הדיון בעניינו, וכי גזירת העונש תועבר למותב אחר. המערער טען, כי בהכרעת דינם של הנאשמים האחרים מפי בית המשפט קמא, נזכר גם שמו של המערער, למרות שלגביו הוסכם על הסדר טיעון. כן טען המערער כי בהכרעת הדין יוחסו לו עבירות, בגינן כלל לא הואשם בכתב האישום המתוקן שהוגש נגדו. המערער טען כי בית המשפט קבע בהכרעת דינו ממצאים עובדתיים כנגדו, בהעדפת אמרתה של אחת העדות, סינא מוגרבי (להלן: סינא), כראיה מרכזית, ולפיכך, אין הוא יכול להמשיך ולדון בעניינו בדעה פתוחה. בהחלטתו מיום 4.11.2008, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטתו המפורטת והמנומקת, קבע בית המשפט, בין היתר, כי המערער נתן הסכמתו למתן גזר דינו לאחר הכרעת הדין בעניינם של הנאשמים האחרים, וכי ידע שהכרעת דין זו עשויה לכלול התייחסויות לאמרותיה של סינא. כמו כן, ציין בית המשפט בהחלטתו, כי תוכן המידע שמסרה העדה נמסר גם למערער, וכי התייחסותה של עדה זאת למערער הינה מועטה יחסית. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 3. בערעורו, חוזר המערער על עיקרי טענותיו האמורות. בא-כוח המערער טוען, כי משהכריע בית המשפט בעניינם של הנאשמים האחרים, ובהכרעת דינו ייחס למערער עבירות שהוא כלל לא הואשם בגינן בכתב האישום המתוקן שהוגש נגדו, יש ללמוד מכך כי אצל בית המשפט נתגבשה דעה שלילית לגבי המערער; דעה המבוססת על מידע שנמסר במשפטם של הנאשמים האחרים, ואינו קביל בעניינו. לפיכך, טוען המערער, כי על בית המשפט לפסול עצמו מהמשך הדיון בעניינו, וכי יש להעביר את שמיעת הטיעונים לעונש למותב אחר. מנגד, טוענת המשיבה, כי לא הוגש בענייננו כל חומר ראיות בלתי-קביל שאליו נחשף בית המשפט, וכי המערער הודה במסגרת הסדר הטיעון רק לאחר שמיעת עדותה של העדה סינא, ולאחר שהוגשו אימרותיה הכוללות גם את דבריה כפי שיוחסו למערער. לפיכך, לבא כוחו ניתנה ההזדמנות לחקור אותה בחקירה נגדית, והוא אף ניצל הזדמנות זו באריכות. 4. דין הערעור להידחות. כבר נקבע בפסיקתנו, כי העובדה שבית המשפט הכריע בהליכים קודמים הקשורים בנאשם, או הכריע בעניינם של נאשמים אחרים באותה פרשה, אינה מהווה עילה לפסילת שופט. רק במקרים חריגים, כאשר עולה כי במסגרת הליכים קודמים אלה נחשף בית המשפט לחומר בלתי-קביל בכמות ובעוצמה שיש בהם כדי להשפיע על דעתו, עד שלא יוכל לשמוע את טענות הנאשם בדעה פתוחה, תקום עילת פסלות (ראו למשל: ע"פ 9107/07 עאסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.2008); ע"פ 2473/07 אבוטבול נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2007)). בהקשר זה, טוען המערער, כי מהכרעת הדין, בה יוחסו לו עבירות בהן לא הואשם בכתב האישום שהוגש נגדו, יש ללמוד כי נתגבשה אצל בית המשפט דעה קדומה כאמור. אלא, שהכרעת הדין אינה מייחסת למערער עבירות שלא הודה בהן, וההפניה לעדותה של העדה סינא לא הוסיפה ממצאים הנוגעים להרשעתו של המערער באופן שיימנע מבית המשפט לשקול את גזר הדין בעניינו בנפרד ובאופן אובייקטיבי. ההתייחסויות למערער בהכרעת הדין אינן כאלה המקימות חשש למשוא פנים מצד בית המשפט כלפי המערער. חזקה על בית המשפט, כגורם מקצועי, שיקבע את עונשו של המערער בהתבסס על העבירות בהן הורשע על פי הודאתו, ולא בהתבסס על העבירות בהן הורשעו הנאשמים האחרים בפרשה ועל הממצאים העובדתיים שנקבעו לגביהם. טיעוני המערער אינם מעלים חשש ממשי לפיו עלולה להיפגע יכולתו המקצועית של בית המשפט. מעבר לכך, יש להביא בחשבון שבית המשפט כלל לא נחשף לחומר בלתי-קביל שלמערער לא הייתה גישה אליו, והמערער אף הסכים מלכתחילה לדחיית הטיעונים לעונש בעניינו עד לאחר מתן הכרעת הדין בעניינם של הנאשמים האחרים, וזאת לאחר עדותה של העדה. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"א בכסלו התשס"ט (18.12.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08094070_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il