פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 9405/08

מורדכי מימון נ. מדינת ישראל

ערעור על הרשעה בעבירת הצתה ועל גזר הדין שניתן בגינה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 26/07/2009 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 9405/08 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה עבירת הצתה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על הרשעה בעבירת הצתה ועל גזר הדין שניתן בגינה.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 9405/08

מורדכי מימון נ. מדינת ישראל

ערעור על הרשעה בעבירת הצתה ועל גזר הדין שניתן בגינה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירת הצתה של חנות תכשיטים בנתניה. הראיה המרכזית נגדו הייתה צילומי מצלמות אבטחה שתיעדו אותו מגיע לחנות, מתכופף, ומיד לאחר מכן פורצת אש. המערער טען כי היו אחרים בזירה שביצעו את המעשה, אך בית המשפט דחה גרסה זו כבלתי סבירה בהיעדר תיעוד של דמויות נוספות. בערעורו לבית המשפט העליון, טען המערער נגד ההרשעה והעונש. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי הראיות נגד המערער מוצקות וכי אין עילה להתערב בהכרעת הדין או בגזר הדין, תוך התחשבות בעברו הפלילי של המערער בעבירות דומות.

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
הרכב השופטים א' א' לוי, ע' ארבל, י' דנציגר
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מרדכי מימון

נתבעים

  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • המערער נצפה במצלמות אבטחה מגיע לחנות שהוצתה.
  • המערער נראה מתכופף ומיד לאחר מכן פרצה האש.
  • לא נצפו דמויות אחרות במצלמות האבטחה מלבד המערער.
  • המערער לא הזכיר גרסה של 'אחרים' בחקירתו הראשונית.
טיעוני ההגנה
  • המערער טען כי היו אחרים בזירה שביצעו את ההצתה.
  • המערער טען כי נמנע ממנו להמשיך בדרכו על ידי אותם אחרים עד שסיימו את מעשיהם.
מחלוקות עובדתיות
  • האם המערער הוא זה שהצית את החנות או שמא היו אלו אחרים.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • צילומי מצלמות אבטחה (ת/3)
  • דו"ח שירותי הכבאות (ת/2)
  • אמרות המערער בחקירה (ת/7, ת/8)

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 40070/08
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בתל-אביב

שלב ההליך

ערעור

גזר הדין

חודשי מאסר בפועל
0
חודשי מאסר על תנאי
0
חודשי שירות עבודה
0
שעות שירות לתועלת הציבור
0
גובה הקנס למדינה
0
סכום הפיצוי שנפסק שהתובע ישלם לנפגע
0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק ע"פ 9405/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9405/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר המערער: מרדכי מימון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 25.9.08, בת.פ. 40070/08, שניתן על ידי כבוד השופט עודד מודריק תאריך הישיבה: א' באב התשס"ט (22.07.09) בשם המערער: עו"ד טל ענר ; עו"ד אביטל מולד בשם המשיבה: עו"ד ג'ויה שפירא פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע את המערער, בתום שמיעתן של ראיות, בעבירת הצתה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין. בעקבות כך נדון המערער לשלוש שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והופעל, במצטבר, מאסר מותנה בן שנים-עשר חודשים שעמד נגדו. 2. בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא נטען, כי בתאריך 18.2.08, בשעת לילה מאוחרת, הגיע המערער לשוק בנתניה, ושילח אש בחנות תכשיטים, לה נגרם נזק המוערך בסכום של כ-50 אלף ש"ח. המערער נעצר כחשוד בביצוע המעשה כ-36 שעות לאחר ההצתות, וסיפור המעשה כך היה. בליל האירוע ביצעו שוטרים פעילות כלשהי בנתניה, ובמהלכה נצפה המערער כשהוא לובש מעיל צהוב בו שלובים פסים שחורים (ראו ת/6). בעקבות כך הוחלט לעקוב אחר תנועותיו, עד שבסמוך לשעה 01:00 הוא נראה מגיע לאזור השוק, לא הרחק מהחנות שהוצתה. משום מה לא צפו השוטרים על מעשיו של המערער בעת ההצתה עצמה, אולם את אשר החסירו נקלט במצלמות שהיו מותקנות בחנות שהוצתה (להלן: חנות 1), וחנות נוספת של תכשיטים שהיתה ממוקמת במרחק של 5 מ' בלבד מהראשונה, בצד האחר של הכביש (להלן: חנות 2). המערער נראה מגיע מכיוון חנות 2 וצועד לעבר חנות מס' 1. בשלב זה הוא נראה מתכופף, ואז יצא מטווח הצילום של המצלמה בחנות מס' 2. לאחר שניות ספורות נקלט המעיל הצהוב שלבש המערער במצלמה המותקנת בחנות מס' 1, ומיד עם פרוץ השרפה הוא נעלם עד אשר שב ונקלט במצלמה של חנות מס' 2 כשהוא מתרחק מהמקום. 3. נוכח ראיות אלו, לא הכחיש המערער, בעדותו בבית המשפט, את נוכחותו בזירה בשעת ההצתה, אולם, טען שאת העבירה ביצעו אחרים. לגרסתו, שעה שהגיע לחנות מס' 1, הבחין בשניים שישבו רכונים בפתח החנות, ככל הנראה עקב ידיעתם כי באותו עסק מותקנות מצלמות, ואלה מנעו ממנו להמשיך בדרכו עד אשר סיימו לבצע את זממם. גרסה זו של המערער נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, בעיקר משום שהמצלמות לא קלטו דמות אחרת זולת המערער, ומאחר ואין זה סביר שבעוד המערער ניצב מול דלת הכניסה לחנות מס' 1, הצליחו אחרים להשליך לחנות, מבין רגליו, חומר דליק ולהציתו. 4. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור שבכתב, האזנתי לטיעונים על-פה, וצפיתי בתקליטורים ת/3, שוב אין לי ספק כי הרשעת המערער בדין יסודה: א) מתוך הדו"ח של שרותי הכבאות (ת/2) שוב אין ספק כי החנות נושא הדיון הוצתה במזיד. ב) לאותה גרסה בדבר שניים אחרים שהציתו את החנות, לא נמצא זכר באמרות שנרשמו מפיו של המערער במהלך חקירתו (ראו ת/7, ת/8). ג) המערער אינו מכחיש כי הדמות שנקלטה במצלמות האבטחה שהיו מוקנות בשתי החנויות היא שלו, כפי שלא הכחיש כי לבש מעיל צהוב באותו יום. ד) מתוך צפייה בתקליטורים עולה, כי הדמות היחידה שנקלטה במצלמות האבטחה היא של המערער, ולא נקלטו אחרים זולתו. יתרה מכך, המערער נראה מתכופף, פונה לעבר חנות 1, וסמוך לאחר שנצפה הבזק צהוב, ככל הנראה של מעילו, התלקחה האש והמערער נראה עוזב את המקום כלעומת שבא. ה) לבסוף, אין לי אלא להצטרף להשקפתו של השופט המלומד של בית המשפט המחוזי, לפיה אין זה סביר שאחר היה יכול להשליך חומר דליק לחנות מבין רגליו של המערער ולהציתו. 5. נוכח האמור דינו של הערעור כנגד ההרשעה להדחות. באשר לעונש – נדמה כי אין צורך להכביר מלים על עבירת ההצתה והסכנה המופלגת הגלומה בה. דברים אלה יש לומר ביתר שאת בעניינו של המערער, מאחר ואין זו הפעם הראשונה שהוא חוטא בעבירה מסוג זה. וכך לדוגמה הוא נדון בשנת 2006 ל-16 חודשי מאסר, לאחר שהורשע במספר עבירות, ובהן הצתה, אותה ביצע בחודש נובמבר 2005. יתרה מכך, למערער יוחסו שלוש הצתות נוספות בשנים 2004 ו-2005, שתובע מצא כי קיימות ראיות לכאורה להגשתו של כתב אישום, אולם התיקים הללו לא הגיעו לידי הכרעה, מאחר ונמצא כי המערער אינו מסוגל לעמוד לדין בגין מחלת נפש. ואכן, נראה כי המערער אינו ככל האדם, והדברים עולים גם מתוך דבריו של המערער בחקירתו, בעדותו בבית המשפט, ומסמכים שהגיש לבית המשפט המחוזי. עם זאת, מצאו גורמי המקצוע כי הוא כשיר לעמוד לדין, ולפיכך לא נותר אלא להשית עליו עונש שיביא בחשבון לקולא גם את חסרונותיו. סבורני כי כך נהג בית המשפט המחוזי, ועל כן דעתי היא כי דין הערעור להדחות על שני חלקיו. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי. ניתן היום, ה' באב התשס"ט (26.07.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08094050_O04.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il