פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 9404/11
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 9404/11
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט מ' מזוז
כבוד השופט י' אלרון
העותרים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
4. פלונית
5. פלונית
6. פלוני
7. פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. ראש ממשלת ישראל
2. שירות הביטחון הכללי
3. המינהלה הביטחונית לסיוע
4. הוועדה לטיפול במאוימים של מתאם הפעולות בשטחים
5. המינהל האזרחי
6. מדינת ישראל
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותרים:
עו"ד מיכאל י. טפלו
בשם המשיבים:
עו"ד עציון תדמור
פסק-דין
השופט נ' סולברג:
1. עתירה זו הוגשה ביום 19.12.2011, ועניינה בקשת העותרים 7-1, תושבי האזור, להעניק להם תעודות זהות ישראליות, ולחלופין להעניק להם אישורי שהייה קבועים ואפשרות להצטרף למערכת הבריאות של מדינת ישראל, בשל סכנת חיים ממשית ומיידית הנשקפת להם, לדבריהם, בשטחי הרשות הפלסטינית.
2. ביום 2.3.2014 ניתן פסק דין חלקי בעתירה (כבוד המשנה לנשיא מ' נאור, כבוד השופט א' רובינשטיין וכבוד השופט י' דנציגר, כתאריהם אז); עיקרי העובדות והשתלשלות ההליכים פורטו שם בהרחבה. בתמצית יצוין, כי הוחלט לדחות את העתירה בכל הנוגע לעותרים 3-1, 6-5 ו-7, לאחר שלא נמצאה עילה להתערב בהחלטת ועדת המאוימים בעניינם. לעומת זאת, אשר לעותרת 4 נקבע, כי שונים פני הדברים בעניינה לנוכח אירוע אונס שחוותה, הגם שהדעות חלוקות האם היה זה על רקע היותה 'מאוימת'. לפיכך נקבע, כי יש לאפשר לעותרת 4 לפנות למתאמת הרווחה במינהל האזרחי, ולהמתין להמלצותיה של ועדה בין-משרדית בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שעשויות להשליך על עניינה.
3. ביום 19.1.2015, לאחר קבלת הודעת עדכון מטעם המשיבים, נקבע כי "יש מקום שוועדת המאוימים תשוב ותידרש לבקשתה של העותרת 4, וזאת בעקבות דו"ח הצוות הבינמשרדי ודברי מתאמת הרווחה במינהל האזרחי". ביום 9.1.2017, לאחר מספר הודעות עדכון, ולאחר דיון במעמד הצדדים, הוחלט כי בטרם הכרעה בעתירה יש להמתין להמשך ההתדיינות בבג"ץ 4248/12, שעניינו בטענות למאויימות שלא על רקע בטחוני.
4. ביום 3.5.2018 ניתן פסק דין בבג"ץ 4248/12, במסגרתו ניתן תוקף להסכמת הצדדים ולפיה יונפק לעותרת שם היתר שהייה זמני, ותימחק העתירה תוך שמירת טענות וזכויות. לצד זאת הובעה תקווה, "כי גם בעתירות האחרות התלויות ועומדות אשר פורטו בהודעת המשיבה [בכלל זה העתירה דנן – נ' ס'] – ייעשה מאמץ להגיע לפתרונות פרטניים שיוכלו לייתר את הצורך בדיון בסוגיות האחרות שהועלו בהן". נוכח האמור, ביום 4.6.2018 ביקשתי מאת ב"כ הצדדים להודיע מה עמדתם לגבי המשך ניהול ההליך דנן.
5. ביום 19.7.2018 התקבלה הודעה מטעם המשיבים, במסגרתה צוין "כי לאחר בחינת נסיבות עניינה של העותרת דנן, המליצה מתאמת הרווחה ליתן לה בשלב זה היתר שהייה בישראל לתקופה בת שישה חודשים, וככל שלא יחול שינוי בנסיבות, יוארך תוקפו של היתר השהייה האמור למשך שישה חודשים נוספים, בכפוף להגשת בקשה מתאימה למתאמת הרווחה" (סעיף 6 להודעה). בנסיבות אלו, טוענים המשיבים, העתירה התייתרה ודינה להימחק. ב"כ העותרת, שתגובתו הובאה במסגרת הודעת המשיבים, הסכים למחיקת העתירה – "בכפוף לשמירת טענותיה כפי שפורטו בכתב העתירה, וכן בכפוף לכך שהצו שניתן בהחלטת בית המשפט הנכבד מיום 30.10.16 – האוסר את הרחקתה של העותרת מהארץ עד להחלטה אחרת – יישאר על כנו עד להנפקת היתר השהייה" (סעיף 9 להודעה).
6. סוף דבר, בהתאם להסכמת הצדדים, העתירה נמחקת בזאת ללא צו להוצאות, תוך שמירת זכויות וטענות הצדדים. צו הביניים האוסר על הרחקתה של העותרת 4 מישראל יעמוד על כנו, עד להנפקת היתר השהייה.
ניתן היום, י"ג באב התשע"ח (25.7.2018).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
11094040_O40.doc שצ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il