פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 9400/17 בבית המשפט העליון ע"א 9400/17 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערות: 1. פלונית 2. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. משרד הרווחה ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום 21.11.2017 בא"פ 39398-01-17 אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת מיכל דבירי-רוזנבלט בשם המערערות: עו"ד משה בראון פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופטת מ' דבירי-רוזנבלט), מיום 21.11.2017 בא"פ 39398-01-17, שלא לפסול עצמו מלדון בהליך שהמערערות הן צד לו. 1. המשיב 1 הגיש בקשה למנותו כאפוטרופוס קבוע של אביו, המשיב 2 לפניי, וכאפוטרופוס קבוע של רכושו. המערערות הן בנותיו של המשיב 2 ואחיותיו של המשיב 1, המתנגדות לבקשה. זאת, כנטען, על רקע סכסוך הנוגע לרכוש המשפחתי ובפרט לרכושו של המשיב 2, שכעולה מהחומר שלפניי מתגורר בבית המערערת 2. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מינה מומחה מטעמו על מנת שיחווה דעתו בדבר כושרו הקוגניטיבי של המשיב 2 (להלן: המומחה). בדיון ביום 30.10.2017 נחקרו המומחה וכמו כן נחקר עובד סוציאלי שהגיש תסקיר בעניין. לטענת המערערות, במהלך הדיון נשמעו מפי בית המשפט אמרות רבות, שמהן עלה באופן ברור כי דעתו בכל הנוגע למינוי אפוטרופוס לרכושו של המשיב 2 היא "נחרצת, חד משמעית ובלתי ניתנת לשינוי". בין היתר מפנות המערערות לדברים הבאים שנאמרו במהלך הדיון מפי השופטת מ' דבירי-רוזנבלט: "[...] יש לנו כיום בן אדם שצריך מינוי אפוטרופוס לרכוש [...] אני חושבת שהתמונה דיי ברורה, אני חושבת שאתם צריכים לחזור ולנסח בדיוק את ההסכמות בדיוק את המתווה [...] לחשוב על זהות של בן אדם שינהל את ענייני הרכוש" (פרוטוקול הדיון מיום 30.10.2017, עמ' 39 שורה 46, עמ' 40 שורות 5-1). וכמו כן לדברים אלה: "נכון להיום הוא [המשיב 2] צריך מינוי אפוטרופוס המריבה פה כבר נוגדת את רצונו האינטרסים הנוגדים של הילדים נוגדים את רצונו נוגדים את טובתו" (שם, עמ' 50, שורות 19-17). 2. על רקע זה ביקש בא כוחן של המערערות בפתח דיון שהתקיים ביום 21.11.2017 מהשופטת מ' דבירי-רוזנבלט לפסול את עצמה – ובקשתו נדחתה. תחילה, עמד בית המשפט על כך שהיה מקום להגיש את הבקשה מבעוד מועד, ולא להמתין ליום הדיון עצמו, שעה שהעד שחקירתו נקבעה לאותו היום ממתין לתחילתה. זאת, בשים לב לכך שפרוטוקול הדיון הומצאו לצדדים עוד ביום 16.11.2017. לגופה של הבקשה, הטעים בית המשפט כי הדברים שאליהם הפנו המערערות בבקשתן נאמרו לאחר שנשמע המומחה, שסבר כי יש מקום למנות למשיב 2 אפוטרופוס; ולאחר שהמשיב 2 עצמו הבהיר "באופן חד משמעי כי אינו מעוניין לנהל את רכושו, ומשכך, ובמסגרת נסיונות להביא את הצדדים להסכמות קם צורך לדון מי ינהל את רכושו". בחתימת ההחלטה ציין בית המשפט כי: "בית המשפט אכן מתחיל לגבש דיעה תוך כדי הדיון, ברם [...] בשבתו עם מלוא חומר הראיות והחומר המשפטי פרוס בפניו, מגבש בהמ"ש סופית את דעתו, תוך שקילת מלוא הנתונים העומדים בפניו, ולא אחת דעתו אף משתנה". בנתון לאמור נדחתה הבקשה ונקבע המשך דיון ליום 20.12.2017. 3. מכאן הערעור שלפניי. המערערות שבות וטוענות כי מאמירות בית המשפט במהלך הדיון מיום 30.10.2017 עולה כי דעתו בעניין מינוי אפוטרופוס לרכוש המשיב 2 בלתי ניתנת לשינוי. נטען כי "האמירות הרבות של בית המשפט, אשר הדעה המובעת בהן מוקצנת בהדרגה עד שהופכת לנחרצת וחד משמעית, יוצרות משקל מצטבר ומובילות למסקנה כי נבצר מבית המשפט לדון ולהחליט באופן אובייקטיבי". המערערות מציינות כי אכן במהלך דיון זה ציין בית המשפט כי דעתו אינה סופית וכי הוא פתוח לשכנוע, אך לדעתן אמירה זו היא "בבחינת קול קורא במדבר", אשר אינה מתיישבת עם שלל האמירות והבעות הדעה הנחרצות בדיון. לטענת המערערות, אמירות בית המשפט חורגות מהניסיונות להביא את הצדדים לידי הסכמות, ומשכך, מבקשות הן – כאמור – לפסול את המותב מלהמשיך לדון בהליך. 4. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. בפתח הדברים אבהיר כי טוב היו עושות המערערות לו העלו את טענת הפסלות לפני מועד הדיון שנקבע ליום 21.11.2017, ובסמוך למועד שבו הומצא להן פרוטוקול הדיון מיום 30.10.2017. לגופו של הערעור, לא מצאתי כי יש בהתנהלות בית המשפט כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערערות המצדיק את פסילת המותב מלדון בהליך (השוו ע"א 7810/17 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (1.11.2017)). כידוע, האחריות לניהול המשפט מוטלת על השופט היושב בדין. בכך ממלא הוא את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו מתוך מטרה להגיע לתוצאה צודקת וראויה (ע"א 3166/17 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (20.6.2017) (להלן: עניין פלונית); ע"א 4328/17 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (7.6.2017)). אכן, לבית המשפט נתונה הסמכות והיכולת לנהל את המשפט ולנווטו. ניסיון בית המשפט להביא את בעלי הדין לידי הסכמה לסיום ההליך או לקידומו, אינו מצביע בהכרח על גיבוש דעה מוגמרת באותו עניין, ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. בהקשר זה נפסק כי ניהול יעיל של ההליך עשוי להביא את השופט היושב בדין, ולעיתים אף לחייבו, להביע דעה – בזהירות ובמתינות – לגבי השאלות שבמחלוקת (ע"א 3065/17 ‏מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' בבג'ני, פסקה 7 (20.6.2017); ע"א 7176/16 דכה נ' ברדוגו, פסקה 6 (6.12.2016)). דברים אלה נכונים בפרט מקום שבו עוסקים אנו בהליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה – על מאפייניו הייחודיים (השוו עניין פלונית, שם). התרשמתי כי כך פעל בית המשפט במקרה דנן. עיון בפרוטוקול הדיון הרלוונטי לענייננו מעלה כי בית המשפט קיים דיון יסודי ומעמיק בניסיון לעמוד על מצבו הקוגניטיבי של המשיב 2 ובמסגרתו ניסה להביא את הצדדים לידי הסכמה. עוד עולה מעיון בפרוטוקול כי דעתו לא ננעלה אשר לשאלת מינוי אפוטרופוס לרכוש המשיב 2 (ראו למשל את אמירת בית המשפט בעמ' 56 לפרוטוקול הדיון, שורות 26-25 "ככל שייקבע שימונה אפוטרופוס"). בהחלט, יתכן שהרגישות והמתח המלווים את ההליך, בייחוד בהתחשב באופיו, יוצרים אצל המערערות תחושה אחרת. ואולם, אין זה אלא חשש סובייקטיבי אשר אינו מקים עילת פסלות (השוו ע"א 4328/17 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (7.6.2017)). הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ה בכסלו התשע"ח (‏13.12.2017). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17094000_V01.doc שב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il